אז זה התחיל ככה . היה לי חשק עצום לים גדול למרחבים ולרוגע הזה . ולא רציתי ללכת לבד 
.
שאלתי את חברה שלי והיא השיבה בשלילה , טענה שהיא עסוקה .נו שוין, ראיתי שאין לי ברירה , אז התחלתי עם זה
חברתי הביטה בי וקלטה את הזיק הספציפי בעיניי, אז היא אמרה לי :"לא לא אל תתחילי עם זה , אחותי באמת שאני עסוקה".התחננה לכווני.
אבל הייתי חייבת
.
"נצא שתינו יחדיו אל עבר..."
"בבקשה לא נוו תעצרי פה בבקשה" היא מתחילה להיות היסטרית .
אני חושקת שיניים מאמינה לה, אבל לא שולטת ברצון הזה שלי .
"..הים הפתוח, נשב למרגלות הים התכול בעוד המים הקרירים ידגדגו בליטוף את כפות הרגליים , נלגום מלוא חופניים אוויר ים צלול ונקי שיחדור פנימה אל נפשנו בשיר קסום , בנשימה אחת עמוקה אל מול התכול תכול הזה הלב ייפתח לרווחה , הכחול העמוק ישטוף את הכל ויותיר רק נקיות ,שלווה פסטורלית לשכון בתוכנו . או אז היונים על החוף יגרגרו בקולם המצחיק משהו, יביטו בנו בעיניים עגולות , השמש תוציא את קרניה החמימות בחיוך שובב ובשבריר שנייה תיעלם בינות לעננים הרכים כל היקום ייראה אחרת אז כשנשטוף מעלינו את הכל ."
בשלב הזה פקחתי עיניי והבטתי על חברתי לוודא אם יש צורך שאמשיך עוד קמעא 
גמורה היא הביטה עליי ובחיוכה ראיתי אשמה והתפעמות :" אחותי גמרת עליי" .
"אז יוצאים לים ?" עיגלתי עיניים לכוונה בתמימות של ילד .
"לוקחים את האוטובוס הבא " היא ענתה לי ושנינו יצאנו בקול תרועה עם פנינו אל עבר הים
אז עכשיו שהגיע חודש אלול חשבתי לעצמי שגם על זה אני צריכה לבקש סליחה . סליחה על כל הפעמים שידעתי שזה לא טוב לך ובכל זאת גרמתי לך בניגוד לשכלך הישר רק כי רציתי וידעתי לתמרן אותך ואיך למשוך אותך . לא עשיתי עבירה ובכל זאת יש כאן משהו שהוא מעבר לאסור ומותר , לא להיות אנוכי ותככן .
כן .
השאיפה שלי היא להיות 'מענטש' .
)))
