איזה יופי שבעלך תפס את עצמו ועולה. ואיזה יופי שאת שמחה בזה.
ב. אשה אינה חייבת במצוות תלמוד תורה. כמובן, טוב ללמוד דברים שמחזקים את המידות, רוחב האמונה, ידיעת ההלכות - אבל לא חייבת בלימוד מצד עצמו. הוא כן.
הרצון שלך, הוא דבר גדול מאד. מי אומר שאת "לא מצליחה להיות ברמה הדתית הזאת"? לפי מה שאת אומרת, את דנה את זה לפי מספר השעורים, הריכוז בתפילה, תפילות בבית הכנסת..
אבל את אשה. יש לך גם מצוות אחרות, אפילו שהן לא נראות לך אולי כאלה "דתיות"... למשל, "בזכות הילד" לא היית בתפילות בשבת. מבחינתך, זה לא ברמה הדתית שאת רוצה. אבל ההיפך - את מטפלת בילד, את היחידה שיכולה לעשות את זה, חסד עצום, תפקיד טבעי ואמיתי ואימהי. זו המצוה שלך. מבחינה הלכתית, "דתית", זו מצוה יותר גדולה לך, מאשר התפילה בציבור שאינך מחוייבת בה.
לכן - מה שכדאי לדעתי לעשות - זה קודם כל, שינוי מסוים בתוך הראש. להפנים שאת רוצה. להתכוון מראש על כל עבודות הבית שלך, גידול הילד וכו' - שאת מתכוונת לשם מצוה. להוסיף טוב. לגדל ילד בישראל, משפחה בישראל, עם ערכים וטוב ויראת שמיים - כרצון ה'. זה נקרא "רמה דתית" לגמרי. כמו כן, הפידבק החיובי לבעלך הצדיק, שקם בבקר ללמוד לפני עבודה (כל הכבוד..), מתפלל במנין, מלמד אותך הלכות חדשות. הפידבק שלך, מחזק גם אותו. גם עצם ההתיחסות הפנימית לזה, כמו שהיא מתבטאת כאן. את שותפה.
אחרי את מפנימה את שני הדברים הללו - מה לגמרי "רמה דתית" במה שאת עושה. ואיך כדאי "לכוון את הראש" על המשימות ה"רגילות" ולתפוס את ערכן ומשמעותן -
תנסי גם באופן מעשי כמה תוספות:
לא מצליחה להתרכז בתפילות - תבדקי קודם כל כמה זמן יש לך לזה, בצד הטיפול בילד. ואז תראי כמה מהתפילות את באמת יכולה לבצע, בצד המטלות האחרות. אם אכן יש לך זמן להתפלל - תתחילי ממשהו אחד שאת מכוונת בו ממש. עם הזמן - זה כבר יתן את היכולת, ואז אפשר להרחיב את זה. כך גם לגבי ברכות. לנסות להתרכז ממש במספר ברכות עיקריות, עם הזמן, ההרגל יעזור להמשיך ולעלות.
מתחילים מקצת. עם האוכל באה היכולת.
לגבי שיעורים - אותו עיקרון. קודם תבדקי כמה זמן באמת יש לך לזה. הרי את עסוקה בעוד מצוות ודברים חשובים.
אח"כ, תבחרי מה"רשת" שיעורים שאת אוהבת - ואז אפשר לשמוע, כולל כשמבשלים וכד'.. לא הכל בבת אחת. מדרגה אחרי מדרגה.
הצלחה רבה. כל הכבוד על הרצון. מרשים מאד. שניכם.