המוכנות של בתי החולים עלתה, הידע הרפואי בתחום התפתח, כולל תרופות שעכשיו בשימוש.

מערך הבדיקות והחקירות שמאפשר לאתר חולים נקודתית ולמנוע הדבקה גדל.

יש ידע ברור יותר על דרכי ההדבקה והזהירות.

[אחוזי התמותה ירדו משמעותית מהגל הראשון].

נראה לי, שהטעות הגדולה הייתה שלא שימרו את המצב של תחלואה נמוכה שהיה אחרי הסגר הראשון, באמצעות צעדים מתונים יחסית, וגם כשהתחיל הגל השני, התמהמהו מאוד.

וזה הסגר שאתה מדבר עליו.

ב. הנתון הרלוונטי העיקרי לבחינת יעילות הצעדים, הוא קצב הגידול, שלכל אורך הגל השני נמוך משמעותית ממה שהיה בתחילת הגל הראשון, לפני הסגר.

ג. לצערי, חלק מהמערך הזה הוקם באיחור גדול, כך שהספקנו עוד קודם להגיע למספר חולים גדול.

וזה הנתון המשמעותי כשבוחנים יעילות של צעדים למניעת הדבקה.

לשם דוגמא, צעד שמצמצם את מספר האנשים שחולה מדביק בממוצע ל0.5, הוא יעיל מאוד.

במצב כזה, אם מראש יש 10 חולים, פירושו של דבר שהם ידביקו 5, ואם יש מראש 1000, הם ידביקו 500, והנתון הזה, האם יש 5 או 500 אם לא משווים אותו למה שהיה לפניו לא מלמד כלום על יעילות הצעד.

על המצב הכלכלי, לא קרו כנראה ב"ה. למרות שבוודאי צריך לשים לכך לב.

הממשלה גם נקטה צעדים נכונים, הרחיבה את חגורת הביטחון הכלכלית ע"י מענקי ענק בסך הכולל. 

אדרבה, יש מעסיקים שמתלוננים כעת שעובדים לא חוזרים, כי טוב להם חופשה עם החל"ת שמקבלים...

ולגבי מי שמתים עם מחלות רקע או בלי - בסופו של דבר, אם אנשים עוד יכלו להאריך ימים ומתו בגלל זה, זה נורא ואיום.

תראה את הרב הבר זצ"ל, שייסד את "מתנת חיים" להשתלת כליות. אדם צעיר יחסית, עם מערכת חיסונית פגועה בגלל ההשתלה שעבר בעצמו. הרי יכל (בלי שנדע את סוד ה', כמובן) להאריך ימיםף להמשיך במפעליו. כל אדם עולם מלא.

מדינת ישראל, לא יכלהלהרשות לעצמה אלפי מתים כמו באיטליה. זה מחריד. היום, אמנם המצב מבחינה זו קצת הידרדר, אבל כבר יותר מנוסים, יש יותר כלים, יותר בדיקות; מנסים לנווט בין הכלכלה לבין ההתגברות על המחלה.

אבל לא הגיע לדברים הנוראיים שהוזכרו. נקוה שגם לא יגיע.

בוודאי שיש בעיה. אבל יש גם תמיכה. מה נעשה.. כשיש מגיפה, מנסים קודם להציל את החיים ישירות.

[כליות לא ימכרו.. לפחות חוקית זה אסור במדינה..]

'עוד כמה חודשים'?

ברצינות?

שמתו מהקורונה גם בני שלושים בערך, אבל גם הרבה יותר בני תשעים ומעלה, והממוצע התאזן.

חלק מהצעירים שנפטרו היו עם הרבה מחלות רקע, אבל חלק היו בריאים, וחלק היו עם מחלות, אבל תפקדו ויכלו לחיות עוד שנים רבות.

בן 73, בן 82, ובן 92, אז הוא לא קיצר להם את החיים, כי ממוצע גיל הנרצחים שלו שווה לגיל תוחלת החיים?

גיל תוחלת החיים, הוא הממוצע של כמה יחיה מי שנולד, אבל מי שכבר הגיע לגיל הזה, נשאר לו בממוצע כמה שנים לחיות.

בשל עומס שנגרם כתוצאה מגל תחלואה גדול, ממשי הרבה יותר מאשר הסיכון שזה יקרה בגלל ההשלכות הכלכליות.

ב. גם לכך שאוכלוסיות בסיכון יסתגרו לחלוטין לאורך כל התקופה, יש מחיר כלכלי גדול. אוכלוסיות בסיכון, זה יכול להיות מנכ"ל מצליח בן 70 פלוס, שיש לו קצת בעיות של לחץ דם וסוכר. שמירה על אוכלוסיות הסיכון במצב של תחלואה גבוהה מצריך גם שבני משפחה שגרים איתם גם לא יצאו מהבית, וזה אומר שהמון אנשים שמתגורר בביתם הורה קשיש, או בן זוגם חולה במחלה קשה, לא יוכלו לעבוד.

ג. גם לתחלואה של צעירים, יש מחיר לא פשוט, חלקו כלכלי. יש צעירים שחלו במשך תקופה ארוכה, יש כאלה שנשארו אחרי ההחלמה עם חולשה גדולה, קשיי נשימה, או אובדן חוש טעם.

לנקוט בצעדים קשים ויקרים. 

עקרונית, אם מתחילת אדר היו נוקטים את כל הצעדים האלה, וכל הציבור היה מציית, בוודאי לא היה צורך בסגר. אבל הציבור לא היה מציית להוראות כאלה לפני שהמגפה הייתה איום ממשי.

באותה תקופה שמקרי הקורונה היו עוד בעיקר אצל מי שנדבק בחו"ל, יורם לס תקף את ההנחייה שחוזרים מחו"ל צריכים להיכנס לבידוד.

גם היה חסר ידע על דרכי ההדבקה והתמודדות, וגורמי הבריאות המרכזיים בעולם עוד לא תמכו במסכות.

תוחלת החיים תהיה 82. אבל רעבור בני 82, תוחלת החיים תהיה באזור 90. כלומר, באמת בעיקר אנשים בני 82 חולים בקורונה. אבל זה לא אומר שהם בכל מקרה עומדים למות. הקורונה קיצרה להם את החיים בכמה וכמה שנים.

"השימוש הנפוץ של המושג "תוחלת חיים" הוא תוחלת החיים בזמן הלידה, כלומר תוחלת של מספר שנות החיים שצפויות ליילוד, והוא מחושב על ידי תוחלת חיים שוטפת.

...מבחינים בין תוחלת חיים היסטורית (דורית), הבודקת מה היה משך החיים הממוצע של קבוצות אוכלוסייה או של האוכלוסייה כולה במדינה מסוימת או באזור מסוים, שכולם כבר מתו, לבין תוחלת חיים שוטפת/תקופתית, שאומדת את תוחלת החיים הצפויה לפרטים בעתיד."

אנחנו עוסקים בתוחלת חייים שוטפת. שכן מנסה לחזות את העתיד בעזרת כלים סטטיסטיים.

אתה אומר שלמדת סטטיסטיקה. אז אתה בטח יודע מה זה הסתברות מותנית.  תוחלת חיים אומרת כמה זמן אדם יחיה, כשאין לנו שום מידע מיוחד לגביו. אם נתון לנו שמרגע הלידה הוא חולה במחלה סופנית שתהרוג אותו תוך שנה. אז זה לא יהיה נכון להגיד שתוחלת החיים שלו היא כנראה 80 שנה. באותה המידה, אם נתון לנו שהוא יחיה לפחות 90 שנה. אז אנחנו יודעים בוודאות שתוחלת החיים שלו היא יותר מ-80 שנה. לגבי אנשים שכיום הם בני 82, נתון לנו שתוחלת החיים שלהם היא לפחות 82. האם היא יותר מזה? רוב הסיכויים שכן. הרי כשאומרים שתוחלת החיים הממוצעת היא 82, לוקחים בחשבון שאולי הוא ימות בגיל שנה מצהבת, ואולי הוא בגיל 15 הוא יתאבד, ואולי בגיל 20 הוא ימות בתאונת דרכים, ואולי בגיל 40 הוא ימות מסרטן. ואנחנו יודעים שכל הדברים האלו לא קרו לבן ה-82. ולכן בממוצע זה מאריך את תוחלת החיים שלו.

וככה ויקיפדיה אומרת לגבי בני 60: "תוחלת החיים של ישראלים בגיל 60 היה 24.7 שנים (23.3 שנים לגברים ו-26.0 שנים לנשים)." כלומר, בני שישים ימותו בממוצע בגיל 84.7. שזה גיל יותר גבוה מתוחלת החיים. ובני 82 ימותו בממוצע בגיל יותר גבוה מתוחלת החיים של בני 60.

ולפני כמה זמן פרופסור יורם לס כתב בטוויטר את הנתון שאמרת, והסיק מזה שבממוצע אןי מתים מקורונה. וכשבתגובות מישהו כתב לו את מה שכתבתי עכשיו. הוא כתב: "נכון, אבל לך תסביר להם מה זה הסתברות מותנית.". אני מציע לך לא לסמוך על אנשים שאומרים בפה גלוי שהם משקרים.

המצב רק מידרדר. הגענו לאלף נפטרים שז המון יחסית לכמות האוכלוסיה בישראל (וגם אם היה פחות זה מחריד ואמור לעורר את כולם, ולא להתחיל לבדוק את גיל הנפטרים ולבדוק כמה שנים נשארו להם) ו2000 הדבקות ביום אם לא יותר.

אולי לא היה צורך גדול כל כך בבדיקות טיפולים ואיתורים של חולי קורונה

יכולנו לחסוך הרבה סבל אם היינו ממשיכים עוד קצת. ניו זילנד המשיכה עוד מספר שבועות והגיעה ל0 נדבקים. אז מעבר לפן המוסרי שחיי אדם הם מעל הכל, הם גם חסכו הרבה כסף לטווח ארוך. ואם מתעלמים מהמתים ומהכאב של משפחותיהם אצלנו אז גם מבחינה כלכלית האישפוזים והפטירות עולים הרבה כסף.

הכניסה היחידה לארץ היא דרך נתב"ג.

היציאה מהסגר הייתה נפחזת מאוד ובעייתית מאוד. היו צריכים לשחרר בצורה הדרגתית יותר. ולהקים מערך יעיל של בדיקות וחקירות אפידמיולוגיות.

אבל זה לא אומר שהסגר היה מיותר. לפני הסגר עמדנו בעקביות על קצב הכפלה של שלושה ימים. גם אם באופן טבעי הקצב היה מאט בהמשך, בלי הסגר כבר תוך חודשיים שלושה היינו יכולים להגיע לקצב של 3,000 חולים ליום. ומספר המתים המצטבר היה יכול להיות גבוה בהרבה.

מתאפקים ומושכים עוד היינו במצב טוב ולא מידרדרים במהירות. המוני נדבקים, הרבה נפטרים, הרבה חולים שסובלים סבל נורא מקשיי נשימה- פשוט קורע לב. ועדיין יש מי שצועק שצריך לשחרר כמו בשבדיה (שאנשים מתו בה מהתחלה כמו זבובים, בשם החופש- מחריד).ונוסף לכל- מפחדים לאכוף פה את הקנסות למפירי ההוראות, שבלי בושה מסכנים את כולם ולא רק את עצמם.

ויש כל כך הרבה מאושפזים ומונשמים מזעזע. ואם נחזור לניו זילנד- הם משכו עוד קצת את סבל הסגר והיום הם במצב מעולה וגם חיים בצורה נורמלית עם הקפדה על הכללים. יכולנו להיות במצב הזה עם עוד קצת אורך רוח.

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

אני משתמש בו  לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז