המוכנות של בתי החולים עלתה, הידע הרפואי בתחום התפתח, כולל תרופות שעכשיו בשימוש.

מערך הבדיקות והחקירות שמאפשר לאתר חולים נקודתית ולמנוע הדבקה גדל.

יש ידע ברור יותר על דרכי ההדבקה והזהירות.

[אחוזי התמותה ירדו משמעותית מהגל הראשון].

נראה לי, שהטעות הגדולה הייתה שלא שימרו את המצב של תחלואה נמוכה שהיה אחרי הסגר הראשון, באמצעות צעדים מתונים יחסית, וגם כשהתחיל הגל השני, התמהמהו מאוד.

וזה הסגר שאתה מדבר עליו.

ב. הנתון הרלוונטי העיקרי לבחינת יעילות הצעדים, הוא קצב הגידול, שלכל אורך הגל השני נמוך משמעותית ממה שהיה בתחילת הגל הראשון, לפני הסגר.

ג. לצערי, חלק מהמערך הזה הוקם באיחור גדול, כך שהספקנו עוד קודם להגיע למספר חולים גדול.

וזה הנתון המשמעותי כשבוחנים יעילות של צעדים למניעת הדבקה.

לשם דוגמא, צעד שמצמצם את מספר האנשים שחולה מדביק בממוצע ל0.5, הוא יעיל מאוד.

במצב כזה, אם מראש יש 10 חולים, פירושו של דבר שהם ידביקו 5, ואם יש מראש 1000, הם ידביקו 500, והנתון הזה, האם יש 5 או 500 אם לא משווים אותו למה שהיה לפניו לא מלמד כלום על יעילות הצעד.

על המצב הכלכלי, לא קרו כנראה ב"ה. למרות שבוודאי צריך לשים לכך לב.

הממשלה גם נקטה צעדים נכונים, הרחיבה את חגורת הביטחון הכלכלית ע"י מענקי ענק בסך הכולל. 

אדרבה, יש מעסיקים שמתלוננים כעת שעובדים לא חוזרים, כי טוב להם חופשה עם החל"ת שמקבלים...

ולגבי מי שמתים עם מחלות רקע או בלי - בסופו של דבר, אם אנשים עוד יכלו להאריך ימים ומתו בגלל זה, זה נורא ואיום.

תראה את הרב הבר זצ"ל, שייסד את "מתנת חיים" להשתלת כליות. אדם צעיר יחסית, עם מערכת חיסונית פגועה בגלל ההשתלה שעבר בעצמו. הרי יכל (בלי שנדע את סוד ה', כמובן) להאריך ימיםף להמשיך במפעליו. כל אדם עולם מלא.

מדינת ישראל, לא יכלהלהרשות לעצמה אלפי מתים כמו באיטליה. זה מחריד. היום, אמנם המצב מבחינה זו קצת הידרדר, אבל כבר יותר מנוסים, יש יותר כלים, יותר בדיקות; מנסים לנווט בין הכלכלה לבין ההתגברות על המחלה.

אבל לא הגיע לדברים הנוראיים שהוזכרו. נקוה שגם לא יגיע.

בוודאי שיש בעיה. אבל יש גם תמיכה. מה נעשה.. כשיש מגיפה, מנסים קודם להציל את החיים ישירות.

[כליות לא ימכרו.. לפחות חוקית זה אסור במדינה..]

'עוד כמה חודשים'?

ברצינות?

שמתו מהקורונה גם בני שלושים בערך, אבל גם הרבה יותר בני תשעים ומעלה, והממוצע התאזן.

חלק מהצעירים שנפטרו היו עם הרבה מחלות רקע, אבל חלק היו בריאים, וחלק היו עם מחלות, אבל תפקדו ויכלו לחיות עוד שנים רבות.

בן 73, בן 82, ובן 92, אז הוא לא קיצר להם את החיים, כי ממוצע גיל הנרצחים שלו שווה לגיל תוחלת החיים?

גיל תוחלת החיים, הוא הממוצע של כמה יחיה מי שנולד, אבל מי שכבר הגיע לגיל הזה, נשאר לו בממוצע כמה שנים לחיות.

בשל עומס שנגרם כתוצאה מגל תחלואה גדול, ממשי הרבה יותר מאשר הסיכון שזה יקרה בגלל ההשלכות הכלכליות.

ב. גם לכך שאוכלוסיות בסיכון יסתגרו לחלוטין לאורך כל התקופה, יש מחיר כלכלי גדול. אוכלוסיות בסיכון, זה יכול להיות מנכ"ל מצליח בן 70 פלוס, שיש לו קצת בעיות של לחץ דם וסוכר. שמירה על אוכלוסיות הסיכון במצב של תחלואה גבוהה מצריך גם שבני משפחה שגרים איתם גם לא יצאו מהבית, וזה אומר שהמון אנשים שמתגורר בביתם הורה קשיש, או בן זוגם חולה במחלה קשה, לא יוכלו לעבוד.

ג. גם לתחלואה של צעירים, יש מחיר לא פשוט, חלקו כלכלי. יש צעירים שחלו במשך תקופה ארוכה, יש כאלה שנשארו אחרי ההחלמה עם חולשה גדולה, קשיי נשימה, או אובדן חוש טעם.

לנקוט בצעדים קשים ויקרים. 

עקרונית, אם מתחילת אדר היו נוקטים את כל הצעדים האלה, וכל הציבור היה מציית, בוודאי לא היה צורך בסגר. אבל הציבור לא היה מציית להוראות כאלה לפני שהמגפה הייתה איום ממשי.

באותה תקופה שמקרי הקורונה היו עוד בעיקר אצל מי שנדבק בחו"ל, יורם לס תקף את ההנחייה שחוזרים מחו"ל צריכים להיכנס לבידוד.

גם היה חסר ידע על דרכי ההדבקה והתמודדות, וגורמי הבריאות המרכזיים בעולם עוד לא תמכו במסכות.

תוחלת החיים תהיה 82. אבל רעבור בני 82, תוחלת החיים תהיה באזור 90. כלומר, באמת בעיקר אנשים בני 82 חולים בקורונה. אבל זה לא אומר שהם בכל מקרה עומדים למות. הקורונה קיצרה להם את החיים בכמה וכמה שנים.

"השימוש הנפוץ של המושג "תוחלת חיים" הוא תוחלת החיים בזמן הלידה, כלומר תוחלת של מספר שנות החיים שצפויות ליילוד, והוא מחושב על ידי תוחלת חיים שוטפת.

...מבחינים בין תוחלת חיים היסטורית (דורית), הבודקת מה היה משך החיים הממוצע של קבוצות אוכלוסייה או של האוכלוסייה כולה במדינה מסוימת או באזור מסוים, שכולם כבר מתו, לבין תוחלת חיים שוטפת/תקופתית, שאומדת את תוחלת החיים הצפויה לפרטים בעתיד."

אנחנו עוסקים בתוחלת חייים שוטפת. שכן מנסה לחזות את העתיד בעזרת כלים סטטיסטיים.

אתה אומר שלמדת סטטיסטיקה. אז אתה בטח יודע מה זה הסתברות מותנית.  תוחלת חיים אומרת כמה זמן אדם יחיה, כשאין לנו שום מידע מיוחד לגביו. אם נתון לנו שמרגע הלידה הוא חולה במחלה סופנית שתהרוג אותו תוך שנה. אז זה לא יהיה נכון להגיד שתוחלת החיים שלו היא כנראה 80 שנה. באותה המידה, אם נתון לנו שהוא יחיה לפחות 90 שנה. אז אנחנו יודעים בוודאות שתוחלת החיים שלו היא יותר מ-80 שנה. לגבי אנשים שכיום הם בני 82, נתון לנו שתוחלת החיים שלהם היא לפחות 82. האם היא יותר מזה? רוב הסיכויים שכן. הרי כשאומרים שתוחלת החיים הממוצעת היא 82, לוקחים בחשבון שאולי הוא ימות בגיל שנה מצהבת, ואולי הוא בגיל 15 הוא יתאבד, ואולי בגיל 20 הוא ימות בתאונת דרכים, ואולי בגיל 40 הוא ימות מסרטן. ואנחנו יודעים שכל הדברים האלו לא קרו לבן ה-82. ולכן בממוצע זה מאריך את תוחלת החיים שלו.

וככה ויקיפדיה אומרת לגבי בני 60: "תוחלת החיים של ישראלים בגיל 60 היה 24.7 שנים (23.3 שנים לגברים ו-26.0 שנים לנשים)." כלומר, בני שישים ימותו בממוצע בגיל 84.7. שזה גיל יותר גבוה מתוחלת החיים. ובני 82 ימותו בממוצע בגיל יותר גבוה מתוחלת החיים של בני 60.

ולפני כמה זמן פרופסור יורם לס כתב בטוויטר את הנתון שאמרת, והסיק מזה שבממוצע אןי מתים מקורונה. וכשבתגובות מישהו כתב לו את מה שכתבתי עכשיו. הוא כתב: "נכון, אבל לך תסביר להם מה זה הסתברות מותנית.". אני מציע לך לא לסמוך על אנשים שאומרים בפה גלוי שהם משקרים.

המצב רק מידרדר. הגענו לאלף נפטרים שז המון יחסית לכמות האוכלוסיה בישראל (וגם אם היה פחות זה מחריד ואמור לעורר את כולם, ולא להתחיל לבדוק את גיל הנפטרים ולבדוק כמה שנים נשארו להם) ו2000 הדבקות ביום אם לא יותר.

אולי לא היה צורך גדול כל כך בבדיקות טיפולים ואיתורים של חולי קורונה

יכולנו לחסוך הרבה סבל אם היינו ממשיכים עוד קצת. ניו זילנד המשיכה עוד מספר שבועות והגיעה ל0 נדבקים. אז מעבר לפן המוסרי שחיי אדם הם מעל הכל, הם גם חסכו הרבה כסף לטווח ארוך. ואם מתעלמים מהמתים ומהכאב של משפחותיהם אצלנו אז גם מבחינה כלכלית האישפוזים והפטירות עולים הרבה כסף.

הכניסה היחידה לארץ היא דרך נתב"ג.

היציאה מהסגר הייתה נפחזת מאוד ובעייתית מאוד. היו צריכים לשחרר בצורה הדרגתית יותר. ולהקים מערך יעיל של בדיקות וחקירות אפידמיולוגיות.

אבל זה לא אומר שהסגר היה מיותר. לפני הסגר עמדנו בעקביות על קצב הכפלה של שלושה ימים. גם אם באופן טבעי הקצב היה מאט בהמשך, בלי הסגר כבר תוך חודשיים שלושה היינו יכולים להגיע לקצב של 3,000 חולים ליום. ומספר המתים המצטבר היה יכול להיות גבוה בהרבה.

מתאפקים ומושכים עוד היינו במצב טוב ולא מידרדרים במהירות. המוני נדבקים, הרבה נפטרים, הרבה חולים שסובלים סבל נורא מקשיי נשימה- פשוט קורע לב. ועדיין יש מי שצועק שצריך לשחרר כמו בשבדיה (שאנשים מתו בה מהתחלה כמו זבובים, בשם החופש- מחריד).ונוסף לכל- מפחדים לאכוף פה את הקנסות למפירי ההוראות, שבלי בושה מסכנים את כולם ולא רק את עצמם.

ויש כל כך הרבה מאושפזים ומונשמים מזעזע. ואם נחזור לניו זילנד- הם משכו עוד קצת את סבל הסגר והיום הם במצב מעולה וגם חיים בצורה נורמלית עם הקפדה על הכללים. יכולנו להיות במצב הזה עם עוד קצת אורך רוח.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם