או כמו שאת אומרת... מתבגרת..

זה מאוד הגיוני וטבעי, זה לא שמשהו בך לא בסדר, אלא הפוך, את בריאה ורגילה והגוף והנפש שלך עובדים כתקנן.

אבל, אכן צריך להמתין לזמן הראוי, אז כמו ששאלת - מה עושים בנתיים?

התשובה לזה טמונה בהבנת שורש התופעה הזו.

הרגשות האלו, של בנים כלפי בנות ובנות כלפי בנים, שרשם באהבת החיים, בכח החיים המפכה בנו, ואני לא מדבר רק על כח ההמשכיות, מה שמביא את התאווה עצמה, אלא על כח החיים, האהבה שלנו לריגושים, ל"חיים", מה שמביא בכלל את העניין והריגוש של שני המינים זה בזה, עוד לפני שדנים על התאוות. וזה דבר יקר ונפלא שה' ברא אותו איתנו, כדי שנשתמש בו, כדי שנחיה חיים אמיתיים, מתוך חיבור פנימי. לא מתוך מחשבה ומטרה שנלחם בזה, שנדכא את זה, אלא הפוך, שנשתמש בזה, שנתרומם עם זה!

והביטוי הכי עליון ועמוק של הכח הזה - הוא באהבת איש ואשתו. שם זה מתבטא הכי חזק.

אבל, יש לו עוד המון ביטויים, המון. שבאמת, בשלב שאת אכן טרם אוחזת ב"אהבת איש ואשתו", צריך להפנות את הכוחות - אליהם! אל הביטויים הללו של אותו כח אהבת חיים.

מה למשל? זה יכול להיות הרבה, ותלוי בסגנון האישי. זה יכול להיות החיבור לטבע, לחקלאות.. זה יכול  להיות טיפול בבעלי חיים, זה יכול להיות אומנות, ציור, כתיבה, שירה, ספרות... כל הדברים האלה - הם ענפים של אותו כח אהבת חיים, הנפלא והטהור המפכה בנו. ואם נשכיל - בגיל המתאים - להפנות אותו אליהם, נגלה פתאום שהנפש שלנו מסופקת מזה, זה נותן לה את מה שהיא חיפשה, את פתאום תגלי מעצמך, שפחות את מדברת על בנים, שהחברות שלך לא מתרגזות, שזה הרבה פחות תופס אצלך מקום... כי הנפש שלך תהיה עסוקה ומלאה בביטויים אחרים של הכוח הזה היוצאים בה מן הכח אל הפועל!!

(הדברים האלו שאמרתי הם דברים אמיתיים ועמוקים מאוד, כמובן שצורתם איך שהבאתי אותם היא בצורה מאוד מסויימת ומונגשת.. אבל באמת מדובר בדברים גבוהים ועמוקים, האמיני לי שהם אמת, ובדוקים.)

בהצלחה רבה. תאמיני בעצמך!

(רק הערה, הבעיה בלדבר כל היום על בנים היא לא רק ב"החברות מתעצבנות", אלא זה דבר לא ראוי מצד עצמו, ליהודים, שחפצים לשמור על הדת. לכן כדאי באמת לדאוג שזה יופסק) 

יש אישור מכבודו להעתיק זאת עבור נערות שצריכות לקרוא כזה דבר?

(בכל זאת, זכויות יוצרים וכו')

@נשמה כללית

יש אישור מכבודי.

והלב של כבודי מאוד יתרחב אם כבודך גם תספר לנו עידכונים - אם זה הועיל וסייע להן וכו'...

(אגב, היות והגבת להודעה שלי יש תיוג אוטומאטית, גם בלי שתתייגי)

חן חן.

בעז"ה.

(מה זה משנה, אני אוהבת לתייג. )

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...