אהבה בגרוש,

איכפתיות בשקל

מי משאיר ככה

אנשים רעבים ללחם?

אף אחד לא יודע באמת מה מותר ומה אסור

ומה צודק.

אבל כשהכאב מגיע

אתה יודע 

שככה

עובדת האמת

חייכת 

בכינו

לקחת

נכון לא נשאר לי הרבה מאז הפעם האחרונה שבכינו

הדמעות שלי יבשות מאז הקיץ שעבר

אתה רואה עולם שטוח

הכל זה קר או חם

ואם מישהו

אי פעם

ישאל אותי על אהבה

אני אציין אותך בסוגריים

אבל זה סתם כי אני טובה.

בושה בושה בושה

כשהיא קוראת לך

אתה מוריד את הראש

כשהיא זורקת אותך

אתה על סף דמעות

כשהיא פוגעת בך

אתה רוצה לצעוק

וכשהיא הורגת אותך 

אתה

סתם

מת

נכון יש לך את כל הזמן שבעולם לדמעות שלי

אבל זה רק כשאני צועקת חזק

רק כשאתה רוצה לשמוע

אני כאן ככלי משחק

אהבה בשיט

למה הכל חייב להיות מסובך כל כך

מה אם היום בלילה 

נצא ביחד

נוכל גלידה תות וניל

עם הקצפת שלך והדובדבן שלי

נחייך כי אנחנו אוהבים

ונבין כי אנחנו חכמים

ונחייה כי אנחנו שמחים.

כן לעזאזל.

אנחנו שמחים

אז איך זה שמידי פעם אני מסתכלת עלינו וכל מה שאני רואה

זה סכין נעוצה עמוק?

מנסה להחיות אותה עם מעט שירה

קצת וולך קצת אתר

שאלוהים בעצמו יושב בצד וסופר את הכסף בסיום יום בסגירת קופה

כולם מחכים במתח

יהיה חסר או לא

עוד סיבוב של ריקנות מזוקקת

תיעוד של התפוררות ברקע

מה אנשים מוכנים לעשות בשביל טיפה להרגיש

הלהב של הקיום מתגרד על הבטן

והוא חד

שורט

חותך

היופי היחיד הוא לפעמים באיזה פינה מטונפת

בפח של התחנה המרכזית או באיזה קבצנית

הכל תקוע במכונת כביסה של מילים גבוהות

הטיימר עומד לצלצל

הבדיחה היא עלינו

לא היה חסר כלום בקופה

חוזרים לנשום

עד הפעם הבאה

גם שלום

גם הסכמים

איזה הספקים יש פה

לפעמים נראה לי שרק אני תקוע באיזה אוטוסטרדה שלא מבינה

מה הכיוון

רוורס במקום קדימה

עץ ריח מסריח על המראה

אורות גבוהים

והיא יושבת במושב ליד

רגל למעלה

מחייכת

אז הכיוון לא משנה

רק התנועה

על אף כל הדחיות שלי

אני בוחר את הקרבות שלי, ועם מי בדיוק אני יוצא לקרב…

אתה עדיין סמוראי. 

ומה עושים עם זה

ואיך משיגים את העור הזה

ולמה

ומה

ואיך

תציל אותה

ואותי

ואותם