לפני כמה זמן פתחתי פה שרשור על חוסר חשק (כמה חודשים אחרי לידה, מניקה. לא מונעת).
ותליתי תקוות גדולות בווסת שתגיע, שאז יחזור לי החשק (כמו שהיה בפעמים הקודמות)
והנה הגיעה הוסת (פעם אחת בינתיים),
החשק לא חזר, אבל כן גיליתי משהו שמפריע לי:
ההתנהלות שלנו בימים המותרים כמעט זהה לזמן של וסת 
מלבד לא להעביר מיד ליד, ולהרחיק מעט את המיטות, ההבדל היחידי הוא הפעם-פעמיים בשבוע שהולכים לישון יחד (בדר"כ פעם אחת...)
לא שואלת אם זה תקין או לא, אני יודעת שלי זה לא עושה טוב.
מרגיש לי שהוא מחפש מגע רק אם זה ימשיך במיטה. והוא לא יוזם מעצמו כי למד שרק כשאני יוזמת זה באמת ילך (לצערי זה די נכון).
אני יודעת שכשאני יוזמת הוא תמיד שמח ובעניין.
אז פתחתי את זה מולו, ואמר שברור שמגע סתם יעשה לו טוב והוא ישמח (כששנינו נקיים, אחרי מקלחת. קצת איסטניסט ;))
עבר זמן, שום דבר לא השתנה.
דיברנו עוד פעם, למרות שהרגשתי די מושפלת.
הוא התנצל, ובערך יומיים היה מעט מגע לפני שהלכתי לישון.
מאז כמה ימים הוא הגיע למיטה לפני שהלכתי לישון (ברור שזה בעקבות השיחה) - ורק מפטפט מעט. אפס מגע.
ואני פשוט לא מבינה מה זה אומר
הוא באמת בעל טוב, ואני אוהבת אותו. ואני די בטוחה שהוא אוהב אותי גם כן.
אבל מה, הוא לא נמשך אלי בכלל? לא נעים לו חיבוק, נשיקה?
אוף, מבאס אותי. מרגישה מושפלת. לא בא לי לדבר איתו על זה שוב. גם לא בא לי להמשיך ככה.
הלימוד זכות היחיד שחשבתי עליו, שאולי זה מעורר אותו מדי, והוא יודע שלא יגיע לסיפוק אז הוא מעדיף להימנע לגמרי, אבל זו סתם מחשבה.
בינתיים אני בבאסה.
הלוואי ותעזרו לי.
לא נעים לו הקרבה באמצע היום. רק אחרי מקלחת.
(אם כי ככל שהם מתבגרים אנחנו מגלים יותר הבדלים ביניהם...)