שניה בלעדייך
אני משתגעת
עוד יום עובר
ואני לא יודעת
איך השפיות נעלמה
עם מירוץ החיים
אף אחד לא מראה
את מה שקורה בפנים
בוכים לכרית
בעצמם מתביישים
מה יהיה עולם
מתי יהיו פה בני אדם
ולא רובוטים חסרי רגישות
עם מלא מלא ריקנות
הכל חיצונית
שקרים רדיפה
כסף אהבה
לא מוציאים בכלום נחמה
הכוח נגמר
לא מסוגלים להילחם
כל היום נלחמים רוצחים הורגים
נשמות טובות
שרק מנסות להיות בסדר
מה יהיה עם העולם הזה
האם תמיד הרעים ינצחו
תמיד החלשים יפסידו
עוד שיר דיכאון נכתב
אני מחכה כל כך למכתב
מחכה לסליחה
מחכה כבר שנתיים
אני יצליח לחכות עוד
אני ישרוד אותך
ישרוד תעולם
אני כל כך ישתדל לא להיכנע לו
לא להיאבד בתוכו
כמו כולם
אני שונה
אני מסתכלת על הבפנים
על מה שמעבר לכיסוי
לאיפור למסכה
אני אבכה עליך
ילד אבוד
ילדה אבודה
שהולכים לבד בשממה
בלי אף אחד לידם
נפגעו כל כך מהעולם
כבר לא סומכים
הקרע בלב רק הולך וגדל
לא מפסיקה להתפלל
שיפסיקו עליו להתנפל
על הלב
שנקרע לגזרים
על עולם עם אנשים אכזריים
אנשים רעים
שמנצחים את הטובים את החלשים
את האלה שאף פעם לא פוגעים
נשארים לנצח פגועים
הולכים כאובים
בוכים
ממשיכים בחיים
כועסים על העולם
על כולם
אין לעולם הזה תקנה
התייאשתי כבר
מלנסות להפוך את המקום הזה ליותר טוב
כולם אמרו לי תתייאשי
תשני רק את עצמך
כולם הכי בסדר אה?
רק אני הבעייתית
מה יהיה עם העולם הזה
מתי הכאב יגמר
השקר יתגלה
האמת תעלה
מתי שרק זה שלמעלה ירצה
עד אז
אני מחפשת לי מחסה
כדי להישאר שלמה עד שזה יקרה

הסיבה שכמעט ריק בחצי מהפורומים פה זה כי הייתי בתקופת הקורונה שפשוט היה פה מפוצץ ועכשיו זה רגיל? 

כעעען כען