מאושפזות זה יותר קיצוני

אצלנו זה לא קורה הרבה (אולי כן?)

2 חברות לכיתה שלי (לשעבר) עם ניסיון התאבדות, 1 מהן לא משו רציני, נטו בשביל צומי

בעיקר פגיעה עצמית (לחתוך ורידים)

אחת מהן התחילה להקיא את האוכל, אבל עצרו אתזה לפני שזה הדרדר

וזה כל מה שידוע לי

בטוח יש עוד אחת לפחות

אף אחת מהן לא מאושפזת

קצת קשה לי להגדיר את זה נורמלי או לא נורמלי

קורה? כן.

נראה לכם שגם פעם היו מקרים כאלה?

היום יש יותר מודעות

כן, יש יותר בני נוער עם מאניה דיספרסיה, התקפי חרדה, מחשבות טורדניות, ועוד מלא.

זה נובע משלל סיבות,

לא ידוע מהם הגורמים המדויקים שמובילים לדיכאון, אך ההנחה כי מדובר בשילוב של מספר גורמים:

פעילות מוחית: כשהמוליכים העצביים שבמוח פועלים בצורה חריגה או משובשת, זה משפיע על תפקוד מערכת העצבים המרכזית באופן שיכול להוביל לדיכאון. 

הורמונים: שינוי במאזן ההורמונאלי בגוף עשוי להוות גורם להתפרצות דיכאון או אפיזודה דיכאונית. (מכניסים לנו הורמונים באוכל)

גנטיקה: מחקרים העלו כי דיכאון שכיח יותר בקרב אנשים שיש להם קרובי משפחה,. סקירת מחקרים בנושא זיהתה 47 עבודות ובהן עדויות לשינויים גנטיים שמעלים את הסיכון להתפתחות דיכאון בקרב מתבגרים ובוגרים צעירים, לרבות גנים שקשורים לפעילות המוליכים העצביים סרוטונין ודופמין.

טראומת ילדות: אירועים טראומטיים בילדות, כגון חשיפה לאלימות גופנית או נפשית או אובדן הורה – עשויים להשפיע על שינויים במוח שהופכים את הילד למועד יותר לפתח דיכאון בגילי ההתבגרות והבגרות.

דפוס נרכש של חשיבה שלילית: דיכאון בגילי הנעורים עשוי להיות קשור לאימוץ דפוסי למידה בילדות של 'חוסר אונים' בניגוד מחיזוק דפוסי למידה שמעצימים את יכולתו של האדם למצוא פתרונות לאתגרי החיים.

גורמי סיכון: מצבים שמשפיעים על הערכה העצמית, לא כ"כ רוצה להיכנס לזה.

למרת שזה העיקר..מרגיש לי גדול מידי

לחברות שלי היו מקרים של: טראומות ילדות, וגורמי סיכון.

מה שאני באה להגיד,

הוא לא מוכח בשום צורה, אבל שאלת לדעתנו. אז אני מרשה לעצמי

אני שמתי לב שהגורמים העיקרים יותר מצויים בחיים שלנו כיום.

באינטרנט.

בשנה האחרונה כן אפשר להצביע על שינוי, אבל הוא מזערי ממש.

מבחינה סטטיסטית הוכח שתלמידים שמשתמשים יתר על המידה באינטרנט, מפתחים קשיי שינה. אלה תלמידים שלוקח להם בין שעה לשעה וחצי להירדם. השינה שלהם לא רציפה והם מתעוררים עייפים מאוד. תלמידים עם קשיי שינה דיווחו יותר על מחשבות אובדניות מאשר תלמידים ללא קשיים. מבחינה מחקרית, חשוב לציין.

אזכן, היום כולם כמע מכורים לפלאפון

שם תוכלי למצוא שפע של בריונות, שלא תורמת לרעיון.

שלא לדבר על דימוי עמי נמוך.. פה המצב באמת לא קל. במיוחד לבנות, הביטחון בריצפה

לוקחת פה חלק גדל המדיה החברתית שנותנת לך השוואה על בסיס יומיומי לעשרות בנות שנראות לך יפות יותר, עם הרבה חברים, הרבה בגדים, שאת כולן את אפילו לא מכירה..

מה שלא היה מצוי פעם.

מה גם שאחת מכל 3 נשים נפגעת מינית,(גם בדברים הכ קטנים) שזה טראומה ענקית בפני עצמה

אני יכולה לגיד על עצמי שאני נורא חרתדית בקטע הזה

וחרדה זה גם סוג של הפרעה.. אחת לשבוע לערך אני מצאת את עצמי באוטובוס שכבר נועץ בי מבטים וזה מעביר בי תחושות שאני לא מאחלת לאף אחת להרגיש. (אהםם טיפ למי שקורה לה דבר כזה, אל תנעצו בחזרה. אל. זה הלחיץ אותי להסתכל לו בעניים שהוא הסתכל עלי, ואז כשהוא ירד באותה תחנה שלי וחייך..טוב..פשוט אל) אני לא אומרת שזה הדבר הכי נורא שיכול לקרות (שלא נדע), אבל כשמישהו מסתכל עלייך כל הנסיעה בצורה מסוימת, אבל זה בהחלט לא נעים

*אבל אני כבר ממש ממש גולשת*

לעניינו, אני רואה היום יותר מצבים שיכולים להוביל לדיכאון, במיוחד שכל נער שני שמרגיש לו קצת עצוב בלב דואג לתייג את עצמו כאחד כזה, ואז הוא נכנס למשחק הזה באמת

תקנו אותי

מבחינה טכנית נכון שבימינו יש יותר מיקרים של דיכאון והפרעות נפשיות אבל זה רק בגלל שפעם לא ידעו לאבחן אותן כמו שצריך, אז באמת אין מידע אמיתי על האם פעם היו יותר מקרים או פחות.

(זה נכון אגב גם לאלרגיות, אוטיזם ועוד בעיות, פעם ילדים אלרגיים היו מתים מהר כי לא ידעו שאסור לתת להם את מה שהם אלרגיים אליו, ואוטיסטים היו נחשבים כילדים טיפשים והם לא היו מקבלים שום עזרה בהתאם למצב שלהם)

לגבי הנתון של אחת מתוך 3 נשים עוברת פגיעה מינית, זה לא נכון בכלל. 

פמיניסטיות בארצות הברית העבירו את הנתון שאחת מתוך 5 נשים תעבור בחיה אונס ואחת מתוך 3 תעבור פגיעה מינית כדי לקדם את נרטיב של "תרבות האונס", הרעיון שהחברה מעודדת אונס ופגיעות מינית ולכן צריך להפוך את החברה, ללמד בנים כמו בנות ושנשים יהיו ""מועצמות מינית" כמו גברים.

(כאן ההיגיון נכשל, כמו שאמר בן שפירו האגדי, הפמיניסטיות עלו על האמת שלגברים יש פוטנציאל גדול להתנהג כמו חזירים בנוגע למין, אבל הן לקחו את המסקנה ההפוכה, במקום ללמד גברים להתחייב לאישה אחת במסגרת הנישואים ולא לתת לגיטימיות לחזירות, הן מעודדות נשים להתנהג בדיוק באותה החזירות וקוראות לזה פיתרון לבעיה)

אז המחקר של אחת מתוך 5 שגוי מיסודו בשיטה שלו, הן לקחו כמה מאות נשים שלמדו בקולג'ים בארה"ב, (כאן מתחילה הטעות, לקחו נשים מקבוצת גיל מצב כלכלי, ושיוך פוליטי ודתי דומים כדי שייצגו את כל הגילאים וכל המצבים הכלכליים וכל השיוכים הפוליטיים והדתיים) ושאלו אותן אם הן אי פעם הרגישו שמישהו אייים עליהן, בכל צורה שהיא, ואת כל זה הן ספרו בתור מקרי אונס וכך הם הגיעו למספר הזה, זה מחקר לא מדעי בעליל.

לנתון על הפגיעה מינית הן הגיעו מחישוב כמה מקרי פגיעה מינית קורים על כל אונס שקורה, גם כן, לא מדעי בכלל.

שהיום יש פשוט יותר מודעות לזה.

והבאתי נתונים. (להוציא את האחת מכל 3, זה לא קשור)

בקיצור,

מה שאני באה להגיד

זה שאת תיקנת אותי ספציפית בהתחלה על משו שמראש אמרתי שהוא לדעתי והוא לא מוכח

תסכימי איתי שהיום יש יותר גורמי סיכון מאשר פעם?

ותודה שתיקנת אותי על מה שכן היה דורש תיקון

יפה אמרת...(וסליחה חייבת לתרץ, שכתבתי את זה ביום שהנושא הזה קצת יותר נגע בי)

בעיקר אצל בני נוער ונשים יותר מגברים, היא לא חריגה בכלל.

גם אצלינו זה ככה, אפילו יותר גרוע.

לא הייתה פעם מודעות בכלל לדברים האלה, והרבה אנשים לא קבלו שום עזרה כי לא אבחנו את הבעיה שלהם, אין דרך לדעת אם פעם היו פחות מקרי אובדנות, אנורקסיה, אוטיזם, אלרגיות, או כל בעיה שהמודעות אליה גברה בימינו.

בגלל חוסר המודעות.

אז אי אפשר להגיד שהיו פעם פחות מקרים. על בסיס מה את אומרת את זה?

אין איסוף נתונים מתאים מפעם, אז אי אפשר לקבוע בשום צורה האם פעם היו פחות, יותר, או אותה הכמות של מקרי אובדנות.

יש דברים שמוכח מחקרית ש"כל עידן הטכנולוגיה" אכן הזיק בהם, (אגב יש דברים שהוא גם הועיל) אבל אין דרך לדעת איך הוא השפיע על נטיות אובדניות כי אין שום מידע קודם להשוות אליו.

אפשר לדבר על נזקים של "כל עידן הטכנולוגיה" בלי לקפוץ בהאשמות חסרות בסיס, זה נראה כאילו ההתנגדות לנזקים היא סתם אנשים שמאשימים בלי הוכחות ולא עמדה מבוססת.

שיש היום יותר גורמי סיכון

ואז מן הסתם שיהיו יותר נפגעים

אבל למה דווקא בחול?

לא חסר גם בארץ

הרשת היא אותה רשת.

וגם בארץ נוער מבלה שעות ברשת

(אני באמת שואלת, מסקרן אותי)

ממש הכאיב לי השרשור הזה...

ברצינות?

יש כל כך הרבה מקרים?

ה' ירחם...

מזתומרת? בנות שהכרת, מהיישוב, מהבי"ס, פתאום מאושפזות בבית חולים פסיכיאטרי?

ירחם המרחם.

אני הייתי ממש בשוק

בעצם אני עדין, פשוט קצת עיכלתי

בנות שלמדו איתי שנה שעברה בכיתה.

אחת הייתה אפילו חברה די טובה אבל היא הלכה לאולפנה אחרת ולא שמרנו על קשר.

שמעתי דרך חברה שלישית שהייתה בטוחה שאני יודעת.

תודה לכל מי שכתב.

עזרתם לי מאוד

עצובב פשוט כואב שאתה יודע שיש יהודי בעולם שרע לו  והוא רוצה להתאבד שיש יהודי בעולם  שבמצב נפשי קשה 

עצוב עצוב להבין את זה!!

ניראלי צריך יותר לשים לב לנושאים האלה כי אדם יכול שלא יתיחסו אליו ובגלל שלא אמרת לו שלום הוא החליט להתאבד כי הוא לא מעניין אף אחד ויש את הסיפור המוכר שההוא נפל לתוך חבית של יין והשומר ידע שהוא לא יצא כי הוא לא אמר לו שלום.. וככה הצילו אותו...

צריך רגישות!!!!!! רגישות!!!!!!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...