יפה ממש מה שכתבת, ונכון..

באמת, שחזרתי לאולפנה , את רואה כמה בנות עברו שינוי, התבגרו, נפתחו גם לעוד דברים.. ממש לומדים סדר עדיפויות בחיים. להיות בהסתכלות קצת יותר רחבה מ''באלי עכשיו לא לשמור על כלום, לתת לה חיבוק, ולא אכפת לי מכלום'' שזה ממש השתנה מלפני זה..
וגם מה שנראה לי, שלמרות שהכל כל הזמן התנהל מול מסך, אנשים ממש היו במודעות של מה שזה עושה לנו, ורצון להיות יותר פנים אל פנים.. וואי ליי כמה צריך להעריך את העמידה מול מישהו והאפשרות לקרוא לו בעיניים מה  הוא מרגיש..

אבל ברור שיש גם דברים ברמה הלאומית, וכולנו צריכים לעשות חשבון נפש לשמוע מה ה' צועק לנו..

ובתכלס, זה ממש קשה לחשוב עכשיו שראש השנה כנראה נתפלל בבית.. נתפלל על כל עם ישראל- כל אחד מעצמו..

אז קצת הייתי במצברוח נאכס שכתבתי אז אבל ממש חושבת שצריך ממש לבדוקמה ה' רוצה מאיתנו..

ובאמת להתחזק באמונה!!

יאללה, הלוואי וניהיה גדולים מכל הסיפור הזה!!

זה מרגיש מהלב ממש!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....