אז באיזה שהו אופן זה סביר אבל אוף אני בוכה בישבילה וזהה כןן ניסיתי להסביר אבל זה לא נשמע שזה עודד אותה בכלל

תודה אני מנסה לכתוב לה עכשיו הודעה מקווה לטובבב

ופתאום התנתקה השיחה אז עברתי להודעות... כן אמרתי לא שאוהבים אותה ושבטח לא הגיעו בגלל הקורונה וזהה ושבטוח יואהבו אותה כ היא מדהימה וזה אבל זה לא היה נשמע שזה משמייח אותה או מעודד

לפעמים יש דברים שלא בשליטה שלנו

בכללי מסכימה עם מה ש @נועה גבריאל אמרה

דבר ראשון, איזה חברה מדהימה את!! כל הכבוד (ממש התרגשתי מה"בא לי לבכות" שמראה שממש ממש אכפת לך עליה.. ולא סתם עזרה יבשה כזו...

לעצם העניין - יש לי כמה דברים להגיד, אבל בואי רגע תכווני יותר את הנושא - ממה היא מאוכזבת? מה מפריע לה?

האם זה אכזבה מכך שהיא הכינה תכנית מושקעת וזה יצא "לחינם"

האם היא מרגישה שמזלזלים בה, שאיןלה את ההערכה שהיא ציפתה לה?

האם זה שהיא תיכננה להשפיע וכו' ושלוש בנות נראה לה עלוב?

מה בדיוק הצער שלה, תמקדי קצת.

אבל אני עייף מכדי לכתוב לחינם, על הצד שאולי זה משהו מסויים.. לכן ביקשתי שהיא תכוון, שאדע על מה לכתוב (ואם הכל - נכתוב על הכל...)

לפעולת פתיחה של מעלות-מעפילים הגיעו 3 מתוך 15 בנות!!!!!!!!!!!

זה לא שאנחנו רשעות אבל אנחנו 10 שבאמת מגיעות ולכל אחת היתה סיבה.

מראש ידעו שרק הן אמורות להגיע.

את יכולה להגיד לה שזה לא אומר כלום על הפעולות הבאות

כי אצלנו אחר כך בשבת הגיעו12!!!

ושיש סיכוי גדול שמה לעשות? הם לא יכלו לבוא

@עובדת ה בשמחהה.

?

במוצש כבר סגרתי תמחשב ובראשון על הבוקר יצאתי לאולפנה וחזרתי עכשיו... אז וואי דבר ראשון תודהה רבהה לכולםםם דבר שני- ב"V נפגשנו היום והיא כבר הרבה יותר טוב היא נראה לי הבינה אני דיברתי איתה על זה וב"ה הרבה יותר טובב

טוב, בכל זאת ארשום כמה נקודות:

אם זה בגלל שהיא מרגישה שלא מכבדים אותה - אז כמו שכתבו כאן - הרי הם לא מכירות אותה, אז איך הן יכולות לדעת מי היא? אלא בוודאי שזה לא קשור, הן פשוט לא הגיעו כי לא יכלו או לא היה להן כח וכדו'...

ואם היא מרגישה שהיא משקיעה לחינם, אז כדאי לשנן את זה שכל אדם הוא עולם ומלואו, כל בת שהיא הועילה לה - זה מעלה לאין קץ,

פעם ביום חורפי כבד הגיע אל החזון איש יהודי שהיה מגיד שיעור ברמת גן, ושאל את החזו"א אם לטרוח ללכת בגשם והרוחות עד לרמת גן, ברגל, אם כמעט אין סיכוי שיבואו אנשים. שאל אותו החזון איש - אחד יגיע? אמר לו - כן, אחד יגיע, יש איזה זקן שמגיע בכל מקרה, ענה לו החזון איש - אז תלך ותלמד איתו! אין לך מושג כמה שווה להשקיע בשביל יהודי אחד!

ויש עוד המון סיפורים כאלה, ככה שממש אין לה מה להצטער..... ונכון, זה מעצבן כשמקווים ליותר ובקושי מגיעות.. אני לא מתכחש לזה ולא מבטל או מזלזל בקושי... אני ממש מבין, וממש משתתף באכזבה, אבל כדאי להפנים את הנ"ל, ועל ידי זה תעלם תחושת הצער, כי מבינים כמה זה שווה בכל מקרה...

ושתדע שזה לא מעיד על ההמשך, נכון שיש לנו נטיה להסתכל על ה"סיפתח" ואם לא הלך בהתחלה יורד כל המצב רוח.. אבל זה ממש לא האמת... כי יכול להיות אלף סיבות למה לא הגיעו.. אבל בע"ה בהמשך כולן תגענה!

וכמו שאמר אנא עבדא, העיקר זה הקשר האישי, אם היא תבנה איתן קשר אישי, שהן תאהבנה אותה, ותרגשנה שיש להן חברה קרובה, נשמה לידן שהן יכולות לדבר איתה ולהתייעץ איתה וכו', ושאכפת לה מהן והיא אוהבת אותן - היא תראה כמה הן תגענה שוב ושוב ותנצלנה כל הזדמנות ופעולה... בזה צריך להשקיע!

וגם אם יש (ובוודאי יש) אידיאל של להשפיע וכו' וכו' - ההשפעה מתחילה מזה, מהקרבה הנפשית, מהאהבה והאכפתיות, ועל ידי זה נפתח הלב לשמוע ולקבל וכו' וכו'... 

קיצרתי קצת.... אשמח אם תעבירי לה את הדברים.... (בצורה שלך) ואם יש צורך בעוד - תגידי ואאריך עוד בל"נ.

חניכים אף פעם לא מעריכים מספיק. הורים של חניכים - זה בד"כ לא מעניין אותם. וקומונר רק מציק ויושב על הראש (בד"כ)

חניכין זה דבר שרוכשים. וזה לוקח הרבה זמן והרבה עבודה.

וכשמצליחים - אז זה נשאר לכל החיים...

בד"כ לפעולה השניה לא מגיעים הרבה...

בסניף שלי פעם בכמה חודשים אני מחייב את הצוות להתקשר לחניכים, לשאול מה נשמע ולהזכיר שיש מפקד בשבת בארבע וחצי.

חניכים באים בשביל המדריך - לא בשביל הפעולה...

לכן גם קשר אישי עם חניכים כ"כ חשוב. כשהמדריך מחובר לחניך אז החניך מגיע (ואפי' לא מפריע בפעולה!)

עיקר הקשר אישי הוא:

א. שיחות אישיות - אולי הכי חשוב.

ב. שיחות רחוב.

ג. ביקורים בבית הספר.

ד. אין דבר כזה לראות חניך בלי להגיד לו שלום!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....