אני מרגישה עייפה
ולא נעים לי ממנה שאני מרגישה עייפה
ולא נעים לי ממנה שאין לי הרבה רצון ללכת לשבעה
אבל אני חייבת
כי זאת החברה הכי טובה שלי
וזה אבא שלה שנפטר
ואני היחידה שאיתה בקשר וואלה מעיק עליי לדווח על כל פיפס שהיא אמרה
ואני לא יודעת מה להגיד ואני עושה את הטוב ביותר שאני יכולה
אני פשוט לא מרגישה שזה טוב מספיק
אוף
אני ככ עייפה
מפאת "ניגוד אינטרסים"
או משו כזה
שזה פשוט דרך להגיד בעיה מוסרית סבוכה שאני לא רואה דרך יציאה ממנה
והיא
אני מצטטת
שאלתי אותה על השבעה
"אם בא לכן סבבה אבל בגדר מפגש נחמד ולא בגדר העלאת זכרונות שאין לכן מאבא שלי חכזה כי אני גרועה בזה"
פשוט באלי לחבק את הילדה על איך שהיא נשארת בדיוק כמו שהיא
פשוט היא
נשמה מאירה עם כוחות עצומים
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
