על הפסוק "קח נא את בנך" (כב,ב) אומרים חז"ל שהקב"ה אמר לאברהם: "בבקשה ממך עמוד לי בזה הניסיון, שלא יאמרו הראשונות לא היה בהן ממש" (לשון רש"י). ולכאורה, שואל הרבי, מדוע?! למה באם לא יעמוד בניסיון העשירי (ניסיון העקידה) – כל תשעת הנסיונות הקודמים אין בהם ממש? האם נאמר ש(כיון שלא עמד בניסיון קשה יותר) הוא 'סתם' מסר את נפשו לשריפה באור כשדים[1]?
כדי להבין מה יתרונו וחידושו של ניסיון העקידה על כל שאר הניסיונות (שלכן ה' מבקש ממנו דווקא בניסיון זה שיעמוד בו) צריך להקדים, שמסירות נפש אמיתית היא, שהאדם מוותר על ישותו ומציאותו האישית[2], ומתבטל לגמרי לה' בלא השארת מקום כלשהו למציאותו העצמית, ואף מוכן למות על זה. א"כ מובן שלא כל אדם שמוסר את נפשו נקרא זה 'מסירות נפש'.
לדוגמא: אדם שמוסר את נפשו למען אידיאולוגיה מסוימת או חישוב כלשהו, אין זה נקרא מסירות נפש אמיתית (היינו ביטול מוחלט של מציאותו העצמית), כיון שמסר את נפשו בשביל מטרה שחשובה לו יותר אף מחייו האישיים, א"כ בכך הוא מגדיל את מציאותו האישית (ולא מקטין ומבטל)[3].
מסירות נפש אמיתית היא, שמוסר את עצמו ללא כל חשבון ורווח אישי שיצא לו מכך, אלא רק בגלל שכך ציוה הקב"ה. אדם מצד עצמו לא שייך להגיע לכזו רמה, והסיבה לכך היא: כיון שאדם נברא עם ישות עצמית, לכן אין בכוחו להתרומם ולבטל את מציאותו[4], אלא צריך ע"ז סיוע מיוחד מלמעלה.
ועפ"ז יובן החידוש של ניסיון העקידה על קודמיו, שדווקא אז התגלה אצלו שמסר נפשו אך ורק למען הקב"ה: גם לאחר הניסיון באור כשדים, ה'עולם' יכל לחשוב שמסירות נפשו של אברהם היא בגין שיקולים אישיים (האידיאולוגיה לפרסם שיש בורא לעולם וכו'[5]) החשובים לו יותר מחייו האישיים.
תארו לעצמכם אדם שכל חייו דגל בסיסמה: 'יש מנהיג לבירה זו' (בניגוד לדעה הרווחת בעולם), טיפח אותה ופרסם אותה. ולפתע מעמידים לפניו שתי אופציות: להתכחש לשיטתו ולעבוד ע"ז, או להישרף בכבשן האש, הוא לא פחות ולא יותר ילך לעבוד ע"ז... הרי יעשה בזה צחוק מעצמו. כאומר: 'יש אלוקים עד גבול מסוים', עד שזה מסוכן... הרי בוודאי שבכזו סיטואציה הוא חש מחויב למסור את הנפש בשביל להזדהות עם מה ש'הטיף'. וע"י מסירת נפשו ייווכחו עד כמה שהוא רציני.
כל זה היה באור כשדים. אבל בניסיון העקידה, לא רק שאין במעשה זה פרסום האמונה והציות לה' כלל שהרי היה זה בחשאי[6], הרי זה לכאורה בסתירה לפרסום האלוקות, כי אם היה מקריב את יצחק, לא היה מי שימשיך את עבודתו בהפצת האלוקות, והיה בא בכך הקץ לפרסום האמונה[7]. ולמרות שלא היה כאן שום היגיון (או תועלת), אברהם נרתם ואף הזדרז לעקידת יצחק רק בסיבת ציווי ה'.
ולכן, כשאברהם עמד בניסיון העשירי – התגלה למפרע שגם עמידתו בניסיונות הקודמים היה מתוך התמסרות מוחלטת לרצון ה', ולא מצד שיקולים שכליים (כשמירה על השקפתו החשובה לו מכל).
[1] ועד"ז בשאר הניסיונות שעמד בהם.
[2] וכן גם את רצונו שנקרא נפש כמו שנאמר "אין נפשי [אין רצוני] אל העם הזה" (ירמיה טו, א).
[3] עד"ז אדם שיאהב 'פרסום' אף במחיר חייו וילך להתאבד ע"מ להתפרסם, אין זה נקרא 'מסירות נפש' כלל, למרות שאדם זה מסר את חייו (התאבד), כי עשה זאת לשם מטרה שחשובה לו יותר מהחיים (פרסום שמו). ועד"ז באם מסר את נפשו לשם כבוד, נצחנות ואף לשם עולם הבא. כמו"כ אבא המוסר את נפשו למען ילדיו, כי ילדיו חשובים לו יותר מחייו האישיים.
[4] ע"ד הכלל הידוע "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים".
[5] כמו אנשים אחרים שמוסרים נפשם על אידיאולוגיות שונות, אלא שהאידיאולוגיה שלו התאימה גם לרצון השם.
[6] ואף לא בנוכחות נעריו (ישמעאל ואליעזר), כפי שכותב האבן-עזרא [ודלא כניסיון 'אור כשדים' שרבים צפו בכך].
N-US;
mso-bidi-language:HE">[1]