[אלימות מילולית, אלול ורפואה.]
הרי זה עצוב כשכואב, אז מאיפה מגיעה השמחה. השמחה באה מתוך הבנה שכשכואב אני שם לב שפוגעים בי, אני שם לב שיש התרחשות לא נכונה. אם בתור ילדים היינו נעלבים ואז לוקחים חזק ללב ומתביישים, ומתכנסים בתוך עצמינו, ומשפילים את עצמינו עד עפר. היום אנחנו יודעים שזה לא נכון, זה מעליב, זה פוגע, אבל זה שקר. וזה משמח.
אני עומדת מול המראה הכי יפה בעולם, כדור של אש ששוקע ועשרות עננים כתומים מסביבו, ואני תוהה איך לכדור אש אדום וכבד יכולה להיות כזאת שלווה. באמצע הרחוב, בסוף יום, אני בוהה בטבע הזה, ואנשים עוברים עלי הלוך חזור, חזור והלוך, ואני רוצה לצעוק להם, תראו את זה! איזה פלא. עוד יום נגמר. והכדור אש שוקע, ואני שוקעת, ומרימה ראש ושוב שוקעת ומרימה ראש. ומצליחה. ואנחנו הולכות ברחובות ירושלים וטוב לי בלב, כי כשפחד נשבר זורח אור גדול ויש מקום לאדמה לצמוח. ואני רואה את כל הילדים שנשפכים לרחוב ואת כל הסמים שלהם אני לא רואה כי הם עמוק בתוך המוח שלהם ואני רוצה לעצור ולחבק אותם, אבל ילדים שצריכים חיבוק הם לא חביקים, אני מכירה את זה, לוקח זמן ללב להרפות ולהתמסר לחיבוק אמיתי, כזה שמרכך את הלב ומעלה לי דמעות כל פעם מחדש. בריאה חדשה.
אז אני לא מחבקת, אני רק כותבת על הקיר בצבע של כדור אש ששוקע, אהבה. ועוד, לעורר אהבה, כי חלאס. צריך לעורר אותה, היא כאן והיא שלנו, והמילים הרעות הם שקר, שקר גמור. ואנחנו פלא עצום, אנחנו ילדים שבורים שצומחים מתוך כל סדק, מתוך כל פחד, בכ הזדמנות. אנחנו ילדים שהלב שלהם מתכונן לביאת משיח, אנחנו ילדים שנביא את הגאולה.
מה הבורא מבקש ממנו, הרפו ודעו כי אני ה׳. הרפו. תרפו, די, אתם לא אדונים פה, זה לא העול שלכם, תנשמו, תניחו עלי ראש.
די.
די למלחמות, די לרעש ולבלגן, הגיע הזמן לגאולה.
וחודש אלול כאן, ואני כל כך רחוקה, ואני שומעת מילים של רעל ואני מרגישה שהם פוצעות אותי ואני קצת שמחה שאני מרגישה את זה, כי הנה, זה אומר שאני בחיים, וזה אומר שאני יודעת שזה לא בסדר. ואני רוצה לקבל חיבוק חזק מהבורא, זה שברחתי ממנו כל כך הרבה, זה שאני לא רוצה יותר לברוח ממנו. זה שאני חייבת לו את כל החיים. אני רוצה להרפות. הכל בידי שמיים. שה. שה.
לפני שאנחנו הולכות משם אנחנו כותבות אשרינו, כי וואי וואי כמה אשרינו. אשרינו שזכינו לגדול בדור שמביא את הגאולה עם הפצעים שלו.
אשירנו שזכינו לגדול מתוך השבר.
הרי זה עצוב כשכואב, אז מאיפה מגיעה השמחה. השמחה באה מתוך הבנה שכשכואב אני שם לב שפוגעים בי, אני שם לב שיש התרחשות לא נכונה. אם בתור ילדים היינו נעלבים ואז לוקחים חזק ללב ומתביישים, ומתכנסים בתוך עצמינו, ומשפילים את עצמינו עד עפר. היום אנחנו יודעים שזה לא נכון, זה מעליב, זה פוגע, אבל זה שקר. וזה משמח.
אני עומדת מול המראה הכי יפה בעולם, כדור של אש ששוקע ועשרות עננים כתומים מסביבו, ואני תוהה איך לכדור אש אדום וכבד יכולה להיות כזאת שלווה. באמצע הרחוב, בסוף יום, אני בוהה בטבע הזה, ואנשים עוברים עלי הלוך חזור, חזור והלוך, ואני רוצה לצעוק להם, תראו את זה! איזה פלא. עוד יום נגמר. והכדור אש שוקע, ואני שוקעת, ומרימה ראש ושוב שוקעת ומרימה ראש. ומצליחה. ואנחנו הולכות ברחובות ירושלים וטוב לי בלב, כי כשפחד נשבר זורח אור גדול ויש מקום לאדמה לצמוח. ואני רואה את כל הילדים שנשפכים לרחוב ואת כל הסמים שלהם אני לא רואה כי הם עמוק בתוך המוח שלהם ואני רוצה לעצור ולחבק אותם, אבל ילדים שצריכים חיבוק הם לא חביקים, אני מכירה את זה, לוקח זמן ללב להרפות ולהתמסר לחיבוק אמיתי, כזה שמרכך את הלב ומעלה לי דמעות כל פעם מחדש. בריאה חדשה.
אז אני לא מחבקת, אני רק כותבת על הקיר בצבע של כדור אש ששוקע, אהבה. ועוד, לעורר אהבה, כי חלאס. צריך לעורר אותה, היא כאן והיא שלנו, והמילים הרעות הם שקר, שקר גמור. ואנחנו פלא עצום, אנחנו ילדים שבורים שצומחים מתוך כל סדק, מתוך כל פחד, בכ הזדמנות. אנחנו ילדים שהלב שלהם מתכונן לביאת משיח, אנחנו ילדים שנביא את הגאולה.
מה הבורא מבקש ממנו, הרפו ודעו כי אני ה׳. הרפו. תרפו, די, אתם לא אדונים פה, זה לא העול שלכם, תנשמו, תניחו עלי ראש.
די.
די למלחמות, די לרעש ולבלגן, הגיע הזמן לגאולה.
וחודש אלול כאן, ואני כל כך רחוקה, ואני שומעת מילים של רעל ואני מרגישה שהם פוצעות אותי ואני קצת שמחה שאני מרגישה את זה, כי הנה, זה אומר שאני בחיים, וזה אומר שאני יודעת שזה לא בסדר. ואני רוצה לקבל חיבוק חזק מהבורא, זה שברחתי ממנו כל כך הרבה, זה שאני לא רוצה יותר לברוח ממנו. זה שאני חייבת לו את כל החיים. אני רוצה להרפות. הכל בידי שמיים. שה. שה.
לפני שאנחנו הולכות משם אנחנו כותבות אשרינו, כי וואי וואי כמה אשרינו. אשרינו שזכינו לגדול בדור שמביא את הגאולה עם הפצעים שלו.
אשירנו שזכינו לגדול מתוך השבר.
