יש שעות כואבות, שהמחשבה היחידה שעולה לי בראש היא שאני רוצה למות. רק למות. יש פעמים שכואב וקשה ככ שמרגיש לי שאני עומדת להשתגע מהכאב. אני לא אתכחש, יש לי הרבה הרבה שעות וימים כאלו.
אבל יש גם שעות אחרות, שבהן אני יושבת ומחבקת חברות, שבהן אני מקשיבה ומעודדת אחרות, שבהן אני צוחקת ועושה שטויות. יש פעמים שאני יושבת ומחייכת, מחייכת כי טוב ונעים לי. אני לא אשקר, השעות והימים האלו בקושי קורים, אבל זה לא אומר שהם לא קיימים.
כרגע אני יחסית במצב של הישרדות, כל שעה היא הישרדות בפני עצמה, מנסה רק לעבור את היום, בציפיה לטוב. שיגיע מתישהו, אני בטוחה(: