בהתחלה כשהייתי צריכה לבחור לימודים הלכתי על משהו שאני טובה בו וגם מאפשר בניית משפחה ולגדל ילדים בנחת מבחינת שעות עבודה חופשות .. גם ידעתי שבעלי הוא זה שיעבוד וירוויח יותר
כיום שיש כבר ילד ורוצים בעז"ה עוד אני רואה שלמרות שלקחתי עבודה שנראית לכאורה פשוטה ולא חונקת את החיים אני מרגישה פספוס.
עד שהבן שלי היה בן שנה עבדתי שלושה ארבעה ימים קצרים ממש כמה שעות כל פעם. השנה לקחתי משרה יותר גדולה( צריכה להחזיר הלוואה מותנית ולכן צריך יותר מ66%) ואני עובדת 4 ימין בשבוע! +יום שישי שזה היה היום שלי ושל בעלי גם שם אני עובדת שעה (+שעה נסיעות סך הכל שעתיים)
מרגישה מפספסת מהצד של הילד.. במיוחד ששומעת הרבה על נשים שנשארו עם הילד. מצד שני בבית לא הייתי מחזיקה מעמד (יודעת אחרי החופש הגדול)
האם ילד בן שנה וקצת שפוגש אותי בשעה 15:30-16:00 עד 20:00 שהוא הולך לישון - אנחנו משחקים הולכים לגינה ונהנים . אני משתדלת מאוד לתת לו את תשומת הלב ולהיות בלי פלאפון ולא להגמר מעייפות . האם זה מספיק? מפחדת לפספס את הילדות שלו.. ורק ה יודע מתי הוא יביא לנו עוד ילד


