הם מקיפים אותך,מוצצים ממך כל רגש אנושי מלבד כאב.
מטלטלים אותך,מנפצים את נשמתך למאלפי רסיסים.
והרוח הזאת, הטובה לפעמים אך רעה,זו הזורה את רסיסי לבך לכל עבר.
והקהל משולהב, צמא לדם
מביט בך מתוך ציפיה שתספק את גחמותיו המפלצתיות.
פיך נפתח אך אינך מצליח לומר דבר.
שפתיך נעות אך לשווא
ידיך נעות אך המטרה התנדפה
אגרופך הקפוץ נפתח,
ואתה משפיל את מבטך ומביט בילד המכווץ על הרצפה.
הוא מרים את עינו בתקווה ואתה נרתע,
כי הרי זה בעצם אתה
הילד הרע,
זה שמעולם לא פחד,
שלא התחנן לאיש,
שאין בו את הרגש הקרוי חמלה
אינך מאמין אבל...
זה עדיין אתה!
