לפני כמה זמן קראתי כתבה ב YNET על זוג שלבעל לא היו תאי זרע ואפס סיכוי להריון לפי הרופאים

והם הביאו ילד בתרומת זרע

פתאום אחרי כמה שנים האישה פשוט נכנסה להריון

גם כשהרופאים אומרים שאין סיכוי, עדין זה יכול להקרות

בכל אופן אל תבני על זה, תבדקו הלכתית אם את יכולה להביא ילד מתרומת זרע, אם בעלך מוכן לקבל את הילדים כשלו,

ואולי יש פתרונות אחרים כדאי לבדוק

זה לא פשוט אבל אנחנו מתחתנים על סמך הרצון להינשא לאותו אדם גם אם אולי יהיו קשיים כאלה ואחרים , ועוברים את זה ביחד

בע"ה הכל יהיה בסדר והילדים יבואו בזמן הנכון

תבררי הלכתית לגבי תרומת זרע אם זה אפשרי כאשר את נשואה

אם בעלך מסכים וזה כשר הלכתית, זה לדעתי הפיתרון הטוב ביותר

ראש מכון פועה השם ישמרהו ויחיהו, ותביני שאם הקבה לא היה רוצה שיהיו לך ילדים הוא לא היה שם אותך בדור הזה כנראה ובמילים שלו:
"אם הקבה שם אותך בדור הזה כנראה שהוא רוצה שיהיו לך ילדים"  (בענייני פוריות מדובר)

גם אם גנטית איקס כפול אומר עקרות, זה לא אומר שקצרה יד הקבה מלהושיע. 

מדובר על אדם גדול שטיפל בעשרות אלפי זוגות ועוד מעט גם מאות. 
תקראי להתרשם על סמך מה הוא אומר את זה - 
מבחינתנו הם הצילו לנו את החיים - מכון פועה

ש"טוב שברופאים לגהינום"..

אל תתייאשי, יש זוגות שאחרי 20 שנים נולד להם ילד. ה' יכול הכל.

לא נראה לי שמעודד אשה צעירה לחשוב

שהיא תצטרך להשתעבד בעשורים הקרובים לטיפולים

שהם ישעבדו את הגוף שלהם, את הכסף, את כל האנרגיות הנפשיות למטרה הזו, 

ואולי זה יצליח עוד 15 שנה.

זה לא מעודד, מצטערת.

ולפותחת היקרה

קרעת הלב שלי

מתפללת שה' יתן לך את הכוחות להתמודד.

רק אם יש לך מקום בלב-

מציעה לחשוב על התחושות של בעלך,

על הגבריות שאבדה

על תחושת האשמה והכישלון (הלא מוצדקת, אבל היא בוודאי קיימת)

מציעה להקדיש מחשבה ומשאבים גם לנפש. לשניכם.

קצת עם שליליות ויאוש?

המצב הנפשי משפיע. גם על הצד הפיזי ממש, של שני בני הזוג - וגם על היכולת להתמודד, על התקוה.

כמו שאומר הרמח"ל - מהתקוה עצמה לוקחים את הכחות, כי התקוה היא אל העתיד מה', לא בושו קוויך.

הסיפור של על מה שאמרו לכם הרופאים - ועל התפילה שלא היתה כמותה בראש השנה, ובאותה שנה בת ואח"כ תאומות, זה סיפור פלא עצום.. מה הכח של התפילה. איזה תובנות זה נותן ביחס לקישור לה', להשתדלות הגדולה להתנהל לפי דרך החיים שהורה לנו.

יש דבר כזה, שלפעמים אדם חושב שבגלל המצב, התפלל - אבל מצד הקב"ה זה אחרת... הוא היה צריך "להוליד" כזו תפילה עצומה, האדם הזה, שהנסבות רק גלגלו אותה... ואז כבר לא היה צריך את הנסיבות..  מי יודע.

מכל מקום, אסור להתייאש, לא רוחנית, לא מעשית.

גם הבעל, למרות שהכאב מובן, חלילה לא להשתטות. לא לחשוב שהוא "לא דבר" בגלל סידור מסוים של כרומוזומים.

איש זה מתחיל מהנשמה, מהאישיות.

תטפלו, שניכם. תאהבו מתוך שותפות, שניכם. לא שמץ יאוש. תתפללו שניכם. בעז"ה תזכו לילדים ביחד שניכם..

אבל לא להתייאש.

יש לא מעט סיפורים על תשובות "כאלה", ועל ניסים בעקבותיהן.

תתקשרי ישירות לרב מנחם בורשטיין.

תבדקו את כל האופציות.

ישועת ה' כהרף עין.

שנה טובה ומתוקה.

יש לי כמה הצעות פרקטיות, אבל כמדומני שאת לא בשלב הזה אלא בשלב האבל.  איתך בכאבך.

תתקשרי אליהם , הם איתך לכל אורך הדרך 

יש כאלו במצב הזה שבגלל ניתוח הצליחו 

אולי יש עוד אופציות 

זה כל כך כואב , בכי וצער 

אבל אל תתיאשי ה' איתך, אוהב אותך, לא מוותר 

מפתח ילודה זה בידים של הקב"ה בלבד!

תצרי קשר עם

ארגון "בוני עולם" או "מכון פועה"

בהצלחה!

בוני עולם ומכון פועה עוזרים.

יש המון זוגות שהסיכוי שלהם הוא אפס אפסים, ובזכות מכון פועה הצליחו להכנס!!!

אגב יש דבר כזה של תקופות!- אני מכיר באופן אישי זוג שלא הצליחו 11 שנים מהחתונה!!!! ניסו את כל סוגי הטיפולים והניתוחים, והכל לשווא. 

היום יש להם תאומים ועוד בת. שאלנו אותם איך? ענו: טבעי!!! תקופת פוריות שלא הייתה לפני כן!

בהצלחה!

שמעתי על כמה זוגות שנפקדו לאחר כמה שנים בלי ילדים כדאי לנסות!

בהצלחה משתתף ומתפלל!

אני סטודנט לרפואה.

קראתי (בזכות השאלה שלך), על קליינפלטר ( מה שיש לבעלך), וראיתי שב-50% מהמקרים, ניתן לשאוב זרע מהאשך, פרוצדורה שנקראת micro-TESE.

בנוסף, יש שיטות להגברת יצור זרע ע"י טיפול בטסטוסטרון (פחות מוכח ואפקטיבי)

בכל אופן, יכול להיות ומה שאני אומר לא יעזור לכם, וקחו את זה בחשבון.

אבל מה שאתם צריכים לעשות זה ללכת למומחה פריון הגבר הכי טוב שתמצאו (לנסות להפיק זרע מקליינפלטר זה לא נושא פשוט, ולא הלחם והחמאה, צריך פה מומחה)

אני לא איש בשורות, ולא רוצה לתת לכם תקוות שווא, אבל תבדקו את העניין.....

ועוד דבר, אני יודע שזה פורום דוס, צניעות וזה, אבל בא לי לתת לך חיבוק, כאב לי בלב, צעק לי בלב, לשמוע את הזעקה שלך...

תתפללי לה', שיצר את המציאות הזו ויכול לשנות אותה ברגע, שכמו שהוא שינה מציאות אצל שרה ואברהם, ככה יכול לשנות כל מציאות.

המושג תפילה, וכל הלכות תפילה, נלמדים מחנה שהתפללה לילד.. תפילת האישה שמצפה לילד היא התפילה האולטימטיבית..

אחרי שהצייעצנו עם פועה

אחרי שהתייעצנו עם שני רופאים מאוד בכירים (כולל מנהל מחלקה באיכילוב)

אחרי שגילינו בעזרת בדיקות נוספות שבמצב הספציפי שלו אין בכלל יצור תאי זרע ואין היום טכנולוגיה או תרופה שיכולה לעזור בזה

אחרי שבכינו

אחרי שהתחבקנו

ההחלטה נפלה

ובינתיים הסוכה שבנינו נשארת ריקה

כי כל מאיתנו ישן אצל הוריו

וביחד איתה משהו בי כבה

אבל כך זה צריך להיות

שיהיה לך המון המון כח!!!

ותמצאי את האושר שלך

נותרתי עדיין ללא מילים.

איך הספקתם בשבועיים לעבור בירור שישלול את האפשרות הזאת? 

זה בירור שלוקח זמן..

וואי, זה מצער מאוד, בשורה משנת חיים..

אין מה לומר, חוץ מלהאמין שה' מוליך בכל צעד, בטוח קשה מאוד לראות את זה עכשיו.. ואת מרגישה אבודה ובודדה מול המציאות..

זו פרוצדורה מיוחדת בה שואבים מהאשכים זרע, נקראת micro-TESE.

וזה נעשה בפרוטוקול מיוחד לקליינפלטר. (ככה שאם לא היה ידוע על המצב הגנטי לפני כן, יכול להיות שמה שנעשה לא היה עוזר)

ממליץ לכם לבדוק..

לא הייתה בכלל שאיבת ביציות כי אין טעם לפני שמצליחים להפיק זרע.

פרופ' יריב יוגב אמר שמה שעשינו (כולל הניסיון לשאוב זרע) זה המקסימום ואין עוד טיפולים נוספים רלוונטיים.

כואב וקשה מאוד...

מנסיון, אני יודע מה זה לחכות לילד..מכיר את הכאב

וברור שהמקרה שלכם ייחודי..

מתפלל בשבילכם לבשורות טובות..

כבר כמעט שנה בטיפולי פוריות

עוד לפני המחזור הראשון של הטיפולים גילינו את הבעיה 

גילינו שבבדיקת זרע לא נמצאו זרעים בכלל

אפילו לא זרעים באיכות ירודה

אפילו לא זרעים חסרי תנועה

פשוט אין זרע

במשך כמה חודשים ניסו לעשות שאיבות ישירות משם עם מזרק אבל גם שם לא מצאו כלום

היינו אצל גינקולוגים ואורולוגים הכי טובים ויקרים

בעזרתם האדיבה של ההורים שלנו שמימנו לנו טיפולים ורופאים פרטיים מעבר למה שקופת החולים מוכנה לממן

לפני כחודש וחצי בעלי נשלח לבדיקות גנטיות

וכשחזרה התוצאה לפני כמה שבועות

הבנו שאין תרופה שתעזור לו

הבנו שאין היום טיפול שיכול לגרום לו לייצר

כמו שהסביר הרופא, זה פשוט לא ב-DNA שלו

הגוף שלנו פועל לפי ה-DNA. שם כתוב שאני צריכה לבייץ, שם כתוב שילד קטן צריך לגבוה

ב"הוראות ההפעלה" שלו פשוט לא כתוב לייצר זרע. הגוף שלו לא יודע לעשות את זה ולא "תוכנת" לעשות את זה.

יש לו פגם גנטי.

אני לא שונאת אותו

אני אוהבת אותו

כמו שמעולם לא אהבתי 

ולא הודעתי לו שאנחנו מתגרשים

זו הייתה החלטה משותפת של שנינו

אחרי הרבה לילות לבנים של בכי

אחרי שלא היו חגים שמחים

אחרי שבמשך שנה ידענו שיש לו בעיית זרע אבל התפללנו והאמנו שנמצא לזה פתרון

אני לא רעה

אני לא אכזרית אליו

החלטנו ביחד לצאת לדרך חדשה

והפעם כאשר אנחנו יותר חכמים ממה שהיינו בעבר

והוא יוכל למצוא אשה שתבחר בו מתוך ידיעה (במכון פועה אמרו שיש הרבה נשים שישמחו)

והוא לא יצטרך להרגיש את מה שהוא מרגיש עכשיו

עברנו את הכל ביחד

את כל השנה הקשה הזאת

ומותר לנו גם להחליט

שהגיע הזמן שכל אחד ימשיך בנפרד

עם המון אהבה

אני לא מומחה,

אבל אני חושב ש"למחוק" כרומוזום זה לא דבר פשוט, אחרת כבר היו מרפאים את כל הילדים עם תסמונת דאון...

בא לי למעוך אותך בחיבוקים

זה שצריך פסק הלכתי שמאשר את זה

כי יש מצב שהרבנים יגידו שהילד יהיה ממזר, צריך קודם פסק דין רבני שהילדים כשרים אבל זאת בהחלט אפשרות

בכל אופן בהצלחה בהמשך, זה לא פשוט

אני יודעת שהיה דיון פעם על תרומת זרע לנשים רווקות שאישרו

לי נראה הגיוני שאם מאפשרים תרומת עוברים יהיה ניתן גם תרומת זרע

את מתכוונת אולי לפונדקאות?

בתהליכי פוריות עושים הפרייה להרבה עוברים ומקפיאים אותם ואז כל פעם שהזוג רוצה הריון משתמשים בעוברים שלהם. את העוברים הנותרים הזוג יכול לבחור לתרום לזוגות שלא הצליחו לעשות להם הפריית מבחנה מכל מיני סיבות

לדעתי זה משהו שברור שהילד צריך לדעת

למה להסתיר? 

גם אימוץ לא נהוג להסתיר

לא נראה לי אידיאלי שילדה לא תוכל לקבל חיבוק מאביה מגיל שלוש, ודיני יחוד בכלל יקשו מאוד על החיים.

אם מדובר בבנים - מכיוון שהם ילדיה של האישה, הבעיה כלל לא קיימת.

(וגם אם היא היתה - היא היתה פחות חמורה. אינו דומה ילד בן 9 לילדה בת 3. ובנים גם פחות בבית בכללי...)

כואב. כואב. כואב. לא נראה שיש החלטה שלא כואבת, שלא חותכת בבשר החי.

מעריצה אותך על ההתמודדות בכל כך הרבה גבורה - אין לי ספק שלעולם לא הייתי יכולה לעמוד בזה.

מאחלת לך המון הצלחה, ושתדעי רק אושר ושמחה מעכשיו והלאה, בכל מצב.

שמה שתעשו - שתהיו שלמים עם זה, ושלא תדעו עוד צער...

גיבורה!

איזה קושי 
אלוקים הלוואי שיעשה לכם נס , הלוואי כמו שמי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק 
אוף 
בא לי לתת לכם חיבוק
אין כלום שינחם.... 
 

התגובות כאן עשו לי כאב לב, באמת.

מההודעה הראשונה היה ניכר שהיא לא מחפשת עזרה בניווט, אלא בעיקר תמיכה נפשית. השתתפות בכאב העצום שלה.

אחר כך כשהיא חזרה כדי לעדכן, היה ברור שההחלטה כבר נפלה. היא אפילו הדגישה שזאת הייתה החלטה משותפת של שניהם, שהם קיבלו בצורה בוגרת.

גם כאן, לא היה נראה שהיא ביקשה חוות דעת באשר להתנהגות שלה, והיא לא פתחה כאן תוכנית ריאליטי שבה הקהל יושב בבית ומצביע באסמסים.

זאת ההתמודדות *שלה*.

היא שיתפה אותנו ב*החלטות* שהיא קיבלה.

ההחלטות האלה *לגיטימיות*, גם אם מישהו חושב שהוא היה עושה אחרת. 

אין מקום לוויכוח עקר "האם היא צריכה להתגרש או לאמץ", פשוט כי היא לא שאלה אותנו.

זה מזכיר לי את אותה האשה שהתגרשה מבעלה מספר שנים אחרי שנפצע בקרב, ולא חזר להיות מי שהיה. כמה ביקורת הייתה עליה, כמה איבה, וכל זה כשהיא לא ביקשה את רשותנו ולא התייעצה איתנו.

אם אנחנו רוצים שאנשים ימשיכו לשתף אותנו גם בקשיים שלהם, אנחנו צריכים להיות מכילים יותר, לדעת מתי לייעץ ומתי פשוט לחבק.

א לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם.
ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת
עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ.
ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא
עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת.
ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק
עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד.
ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים
עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק.
ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד
עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ.
ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר
עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר.
ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא
עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם.

לא אני שאגיד בנסיון כזה קורע לב דברים.

אבל שמעתי סגולה של הבן איש חי- לקחת בלילה מניין מעל גיל בר מצווה שילמדו כל הלילה תורה ולשלם להם שילמדו בלילה זה לזכותכם- וסגולה שיפקדו באותו לילה!

במקום ששם נגמר השכל שם מתחיל האמונה וכמו שה' עושה שלא, כך בכל רגע הוא יכול לעשות שכן ואין שום טבע בעולם רק רצונו- גם מי שבדרך הטבע יכול ללדת- אם ה' ירצה שלא- אז לא! וזוג עקר אם ה' ירצה שכן אז כן

ומובטח לאדם שמאמין רק בו ומשליך את הטבע הצידה מתוך ידיעה שזה רק הוא הוא- שה' יושיע.

אין סוף לחיבוקים !! מתפללת עלייך מאד!!

כל פעם שאני קורא מה שאת כותבת אני בוכה

בוכה עליך

בוכה עליו

בוכה עליכם

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.