לפני כמה זמן קראתי כתבה ב YNET על זוג שלבעל לא היו תאי זרע ואפס סיכוי להריון לפי הרופאים

והם הביאו ילד בתרומת זרע

פתאום אחרי כמה שנים האישה פשוט נכנסה להריון

גם כשהרופאים אומרים שאין סיכוי, עדין זה יכול להקרות

בכל אופן אל תבני על זה, תבדקו הלכתית אם את יכולה להביא ילד מתרומת זרע, אם בעלך מוכן לקבל את הילדים כשלו,

ואולי יש פתרונות אחרים כדאי לבדוק

זה לא פשוט אבל אנחנו מתחתנים על סמך הרצון להינשא לאותו אדם גם אם אולי יהיו קשיים כאלה ואחרים , ועוברים את זה ביחד

בע"ה הכל יהיה בסדר והילדים יבואו בזמן הנכון

תבררי הלכתית לגבי תרומת זרע אם זה אפשרי כאשר את נשואה

אם בעלך מסכים וזה כשר הלכתית, זה לדעתי הפיתרון הטוב ביותר

ראש מכון פועה השם ישמרהו ויחיהו, ותביני שאם הקבה לא היה רוצה שיהיו לך ילדים הוא לא היה שם אותך בדור הזה כנראה ובמילים שלו:
"אם הקבה שם אותך בדור הזה כנראה שהוא רוצה שיהיו לך ילדים"  (בענייני פוריות מדובר)

גם אם גנטית איקס כפול אומר עקרות, זה לא אומר שקצרה יד הקבה מלהושיע. 

מדובר על אדם גדול שטיפל בעשרות אלפי זוגות ועוד מעט גם מאות. 
תקראי להתרשם על סמך מה הוא אומר את זה - 
מבחינתנו הם הצילו לנו את החיים - מכון פועה

ש"טוב שברופאים לגהינום"..

אל תתייאשי, יש זוגות שאחרי 20 שנים נולד להם ילד. ה' יכול הכל.

לא נראה לי שמעודד אשה צעירה לחשוב

שהיא תצטרך להשתעבד בעשורים הקרובים לטיפולים

שהם ישעבדו את הגוף שלהם, את הכסף, את כל האנרגיות הנפשיות למטרה הזו, 

ואולי זה יצליח עוד 15 שנה.

זה לא מעודד, מצטערת.

ולפותחת היקרה

קרעת הלב שלי

מתפללת שה' יתן לך את הכוחות להתמודד.

רק אם יש לך מקום בלב-

מציעה לחשוב על התחושות של בעלך,

על הגבריות שאבדה

על תחושת האשמה והכישלון (הלא מוצדקת, אבל היא בוודאי קיימת)

מציעה להקדיש מחשבה ומשאבים גם לנפש. לשניכם.

קצת עם שליליות ויאוש?

המצב הנפשי משפיע. גם על הצד הפיזי ממש, של שני בני הזוג - וגם על היכולת להתמודד, על התקוה.

כמו שאומר הרמח"ל - מהתקוה עצמה לוקחים את הכחות, כי התקוה היא אל העתיד מה', לא בושו קוויך.

הסיפור של על מה שאמרו לכם הרופאים - ועל התפילה שלא היתה כמותה בראש השנה, ובאותה שנה בת ואח"כ תאומות, זה סיפור פלא עצום.. מה הכח של התפילה. איזה תובנות זה נותן ביחס לקישור לה', להשתדלות הגדולה להתנהל לפי דרך החיים שהורה לנו.

יש דבר כזה, שלפעמים אדם חושב שבגלל המצב, התפלל - אבל מצד הקב"ה זה אחרת... הוא היה צריך "להוליד" כזו תפילה עצומה, האדם הזה, שהנסבות רק גלגלו אותה... ואז כבר לא היה צריך את הנסיבות..  מי יודע.

מכל מקום, אסור להתייאש, לא רוחנית, לא מעשית.

גם הבעל, למרות שהכאב מובן, חלילה לא להשתטות. לא לחשוב שהוא "לא דבר" בגלל סידור מסוים של כרומוזומים.

איש זה מתחיל מהנשמה, מהאישיות.

תטפלו, שניכם. תאהבו מתוך שותפות, שניכם. לא שמץ יאוש. תתפללו שניכם. בעז"ה תזכו לילדים ביחד שניכם..

אבל לא להתייאש.

יש לא מעט סיפורים על תשובות "כאלה", ועל ניסים בעקבותיהן.

תתקשרי ישירות לרב מנחם בורשטיין.

תבדקו את כל האופציות.

ישועת ה' כהרף עין.

שנה טובה ומתוקה.

יש לי כמה הצעות פרקטיות, אבל כמדומני שאת לא בשלב הזה אלא בשלב האבל.  איתך בכאבך.

תתקשרי אליהם , הם איתך לכל אורך הדרך 

יש כאלו במצב הזה שבגלל ניתוח הצליחו 

אולי יש עוד אופציות 

זה כל כך כואב , בכי וצער 

אבל אל תתיאשי ה' איתך, אוהב אותך, לא מוותר 

מפתח ילודה זה בידים של הקב"ה בלבד!

תצרי קשר עם

ארגון "בוני עולם" או "מכון פועה"

בהצלחה!

בוני עולם ומכון פועה עוזרים.

יש המון זוגות שהסיכוי שלהם הוא אפס אפסים, ובזכות מכון פועה הצליחו להכנס!!!

אגב יש דבר כזה של תקופות!- אני מכיר באופן אישי זוג שלא הצליחו 11 שנים מהחתונה!!!! ניסו את כל סוגי הטיפולים והניתוחים, והכל לשווא. 

היום יש להם תאומים ועוד בת. שאלנו אותם איך? ענו: טבעי!!! תקופת פוריות שלא הייתה לפני כן!

בהצלחה!

שמעתי על כמה זוגות שנפקדו לאחר כמה שנים בלי ילדים כדאי לנסות!

בהצלחה משתתף ומתפלל!

אני סטודנט לרפואה.

קראתי (בזכות השאלה שלך), על קליינפלטר ( מה שיש לבעלך), וראיתי שב-50% מהמקרים, ניתן לשאוב זרע מהאשך, פרוצדורה שנקראת micro-TESE.

בנוסף, יש שיטות להגברת יצור זרע ע"י טיפול בטסטוסטרון (פחות מוכח ואפקטיבי)

בכל אופן, יכול להיות ומה שאני אומר לא יעזור לכם, וקחו את זה בחשבון.

אבל מה שאתם צריכים לעשות זה ללכת למומחה פריון הגבר הכי טוב שתמצאו (לנסות להפיק זרע מקליינפלטר זה לא נושא פשוט, ולא הלחם והחמאה, צריך פה מומחה)

אני לא איש בשורות, ולא רוצה לתת לכם תקוות שווא, אבל תבדקו את העניין.....

ועוד דבר, אני יודע שזה פורום דוס, צניעות וזה, אבל בא לי לתת לך חיבוק, כאב לי בלב, צעק לי בלב, לשמוע את הזעקה שלך...

תתפללי לה', שיצר את המציאות הזו ויכול לשנות אותה ברגע, שכמו שהוא שינה מציאות אצל שרה ואברהם, ככה יכול לשנות כל מציאות.

המושג תפילה, וכל הלכות תפילה, נלמדים מחנה שהתפללה לילד.. תפילת האישה שמצפה לילד היא התפילה האולטימטיבית..

אחרי שהצייעצנו עם פועה

אחרי שהתייעצנו עם שני רופאים מאוד בכירים (כולל מנהל מחלקה באיכילוב)

אחרי שגילינו בעזרת בדיקות נוספות שבמצב הספציפי שלו אין בכלל יצור תאי זרע ואין היום טכנולוגיה או תרופה שיכולה לעזור בזה

אחרי שבכינו

אחרי שהתחבקנו

ההחלטה נפלה

ובינתיים הסוכה שבנינו נשארת ריקה

כי כל מאיתנו ישן אצל הוריו

וביחד איתה משהו בי כבה

אבל כך זה צריך להיות

שיהיה לך המון המון כח!!!

ותמצאי את האושר שלך

נותרתי עדיין ללא מילים.

איך הספקתם בשבועיים לעבור בירור שישלול את האפשרות הזאת? 

זה בירור שלוקח זמן..

וואי, זה מצער מאוד, בשורה משנת חיים..

אין מה לומר, חוץ מלהאמין שה' מוליך בכל צעד, בטוח קשה מאוד לראות את זה עכשיו.. ואת מרגישה אבודה ובודדה מול המציאות..

זו פרוצדורה מיוחדת בה שואבים מהאשכים זרע, נקראת micro-TESE.

וזה נעשה בפרוטוקול מיוחד לקליינפלטר. (ככה שאם לא היה ידוע על המצב הגנטי לפני כן, יכול להיות שמה שנעשה לא היה עוזר)

ממליץ לכם לבדוק..

לא הייתה בכלל שאיבת ביציות כי אין טעם לפני שמצליחים להפיק זרע.

פרופ' יריב יוגב אמר שמה שעשינו (כולל הניסיון לשאוב זרע) זה המקסימום ואין עוד טיפולים נוספים רלוונטיים.

כואב וקשה מאוד...

מנסיון, אני יודע מה זה לחכות לילד..מכיר את הכאב

וברור שהמקרה שלכם ייחודי..

מתפלל בשבילכם לבשורות טובות..

כבר כמעט שנה בטיפולי פוריות

עוד לפני המחזור הראשון של הטיפולים גילינו את הבעיה 

גילינו שבבדיקת זרע לא נמצאו זרעים בכלל

אפילו לא זרעים באיכות ירודה

אפילו לא זרעים חסרי תנועה

פשוט אין זרע

במשך כמה חודשים ניסו לעשות שאיבות ישירות משם עם מזרק אבל גם שם לא מצאו כלום

היינו אצל גינקולוגים ואורולוגים הכי טובים ויקרים

בעזרתם האדיבה של ההורים שלנו שמימנו לנו טיפולים ורופאים פרטיים מעבר למה שקופת החולים מוכנה לממן

לפני כחודש וחצי בעלי נשלח לבדיקות גנטיות

וכשחזרה התוצאה לפני כמה שבועות

הבנו שאין תרופה שתעזור לו

הבנו שאין היום טיפול שיכול לגרום לו לייצר

כמו שהסביר הרופא, זה פשוט לא ב-DNA שלו

הגוף שלנו פועל לפי ה-DNA. שם כתוב שאני צריכה לבייץ, שם כתוב שילד קטן צריך לגבוה

ב"הוראות ההפעלה" שלו פשוט לא כתוב לייצר זרע. הגוף שלו לא יודע לעשות את זה ולא "תוכנת" לעשות את זה.

יש לו פגם גנטי.

אני לא שונאת אותו

אני אוהבת אותו

כמו שמעולם לא אהבתי 

ולא הודעתי לו שאנחנו מתגרשים

זו הייתה החלטה משותפת של שנינו

אחרי הרבה לילות לבנים של בכי

אחרי שלא היו חגים שמחים

אחרי שבמשך שנה ידענו שיש לו בעיית זרע אבל התפללנו והאמנו שנמצא לזה פתרון

אני לא רעה

אני לא אכזרית אליו

החלטנו ביחד לצאת לדרך חדשה

והפעם כאשר אנחנו יותר חכמים ממה שהיינו בעבר

והוא יוכל למצוא אשה שתבחר בו מתוך ידיעה (במכון פועה אמרו שיש הרבה נשים שישמחו)

והוא לא יצטרך להרגיש את מה שהוא מרגיש עכשיו

עברנו את הכל ביחד

את כל השנה הקשה הזאת

ומותר לנו גם להחליט

שהגיע הזמן שכל אחד ימשיך בנפרד

עם המון אהבה

אני לא מומחה,

אבל אני חושב ש"למחוק" כרומוזום זה לא דבר פשוט, אחרת כבר היו מרפאים את כל הילדים עם תסמונת דאון...

בא לי למעוך אותך בחיבוקים

זה שצריך פסק הלכתי שמאשר את זה

כי יש מצב שהרבנים יגידו שהילד יהיה ממזר, צריך קודם פסק דין רבני שהילדים כשרים אבל זאת בהחלט אפשרות

בכל אופן בהצלחה בהמשך, זה לא פשוט

אני יודעת שהיה דיון פעם על תרומת זרע לנשים רווקות שאישרו

לי נראה הגיוני שאם מאפשרים תרומת עוברים יהיה ניתן גם תרומת זרע

את מתכוונת אולי לפונדקאות?

בתהליכי פוריות עושים הפרייה להרבה עוברים ומקפיאים אותם ואז כל פעם שהזוג רוצה הריון משתמשים בעוברים שלהם. את העוברים הנותרים הזוג יכול לבחור לתרום לזוגות שלא הצליחו לעשות להם הפריית מבחנה מכל מיני סיבות

לדעתי זה משהו שברור שהילד צריך לדעת

למה להסתיר? 

גם אימוץ לא נהוג להסתיר

לא נראה לי אידיאלי שילדה לא תוכל לקבל חיבוק מאביה מגיל שלוש, ודיני יחוד בכלל יקשו מאוד על החיים.

אם מדובר בבנים - מכיוון שהם ילדיה של האישה, הבעיה כלל לא קיימת.

(וגם אם היא היתה - היא היתה פחות חמורה. אינו דומה ילד בן 9 לילדה בת 3. ובנים גם פחות בבית בכללי...)

כואב. כואב. כואב. לא נראה שיש החלטה שלא כואבת, שלא חותכת בבשר החי.

מעריצה אותך על ההתמודדות בכל כך הרבה גבורה - אין לי ספק שלעולם לא הייתי יכולה לעמוד בזה.

מאחלת לך המון הצלחה, ושתדעי רק אושר ושמחה מעכשיו והלאה, בכל מצב.

שמה שתעשו - שתהיו שלמים עם זה, ושלא תדעו עוד צער...

גיבורה!

איזה קושי 
אלוקים הלוואי שיעשה לכם נס , הלוואי כמו שמי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק 
אוף 
בא לי לתת לכם חיבוק
אין כלום שינחם.... 
 

התגובות כאן עשו לי כאב לב, באמת.

מההודעה הראשונה היה ניכר שהיא לא מחפשת עזרה בניווט, אלא בעיקר תמיכה נפשית. השתתפות בכאב העצום שלה.

אחר כך כשהיא חזרה כדי לעדכן, היה ברור שההחלטה כבר נפלה. היא אפילו הדגישה שזאת הייתה החלטה משותפת של שניהם, שהם קיבלו בצורה בוגרת.

גם כאן, לא היה נראה שהיא ביקשה חוות דעת באשר להתנהגות שלה, והיא לא פתחה כאן תוכנית ריאליטי שבה הקהל יושב בבית ומצביע באסמסים.

זאת ההתמודדות *שלה*.

היא שיתפה אותנו ב*החלטות* שהיא קיבלה.

ההחלטות האלה *לגיטימיות*, גם אם מישהו חושב שהוא היה עושה אחרת. 

אין מקום לוויכוח עקר "האם היא צריכה להתגרש או לאמץ", פשוט כי היא לא שאלה אותנו.

זה מזכיר לי את אותה האשה שהתגרשה מבעלה מספר שנים אחרי שנפצע בקרב, ולא חזר להיות מי שהיה. כמה ביקורת הייתה עליה, כמה איבה, וכל זה כשהיא לא ביקשה את רשותנו ולא התייעצה איתנו.

אם אנחנו רוצים שאנשים ימשיכו לשתף אותנו גם בקשיים שלהם, אנחנו צריכים להיות מכילים יותר, לדעת מתי לייעץ ומתי פשוט לחבק.

א לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם.
ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת
עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ.
ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא
עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת.
ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק
עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד.
ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים
עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק.
ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד
עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ.
ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר
עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר.
ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא
עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם.

לא אני שאגיד בנסיון כזה קורע לב דברים.

אבל שמעתי סגולה של הבן איש חי- לקחת בלילה מניין מעל גיל בר מצווה שילמדו כל הלילה תורה ולשלם להם שילמדו בלילה זה לזכותכם- וסגולה שיפקדו באותו לילה!

במקום ששם נגמר השכל שם מתחיל האמונה וכמו שה' עושה שלא, כך בכל רגע הוא יכול לעשות שכן ואין שום טבע בעולם רק רצונו- גם מי שבדרך הטבע יכול ללדת- אם ה' ירצה שלא- אז לא! וזוג עקר אם ה' ירצה שכן אז כן

ומובטח לאדם שמאמין רק בו ומשליך את הטבע הצידה מתוך ידיעה שזה רק הוא הוא- שה' יושיע.

אין סוף לחיבוקים !! מתפללת עלייך מאד!!

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!