ב"ה

זה שקשה לך עם הריחוק, מראה שיש שם עוד משהו בוער - כדאי לשמוח בזה ולפתח את זה עוד

מעבר לזה, מציע לך ללמוד חלקים בתורה שגורמים לך לשמחה

שנה טובה ומבורכת!

אני באמת אשמח אם תוכל להקדיש עוד כמה דקדות בשבילי.

כי אתה מבין, אני מכיר את התשובות האלה, ואפילו חוזר על עצמם לאוזניי שלי,

אבל הם לא משאירות שום רושם על הנפש, מרגישות ריקות מתוכן.

כי אכן אמרתי בשירשור שלא אכפת לי, אבל כן כואב לי, זה עצמו די מורכב כי,

קשה לי לקשר את הכאב למצוקה האמונית-רוחנית שלי. מרגיש לי, שאין סיבה שהתשובה תימצא שם.

וזה משאיר אותי כמעט בחוסר אונים מול הקושי.

קשה לי ללמוד תורה, קשה לי להתחבר לתורה! ולמעשה לאחר מילה או שניים מהספר - אני סוגר אותו בייאוש.

- וכל זה כל כך זר לי, כי התורה הייתה האור של חיי.

אני לא מעז להרחיק לכת יותר מזה, אפילו במחשבה, ולהגיד שאני... לא מאמין.

לא כזה טוב אז אל תצפה ליותר מדי

מי יכול לומר שהוא עובד את ה' ית'? מי יכול לצאת יד"ח בורא עולם שכזה?

הלא מלאכים ושרפים אינם יכולים להתפאר בכך גם הם, על אף שאין בהם פגם.

אלא הכל עניין של השתדלות ורצון.

כשאברהם אבינו קנה את המערה הוא שילם 400 שקל כסף

אומר הזוהר: ששילם ב400 רצונות. 

יש מאן דאמר שאין בחירה לאדם אלא רק ברצון. וכל מה שנעשה ממילא לא שייך אלינו. 

אלא רק ברצון, תרצה את הטוב והמסלול יסתדר לך לפי חוזק וכנות הרצון שבנית.

ואתה רוצה. אז יש לך הכל.

עברת שנה מטלטלת וכו. 

בוא נלך על הדרך השניה, נניח שהיית עובר שנים מדהימות, וכל פעם

שהיית קורא לה' היית מקבל. 

התפילות שלך היו מושלמות, התורה תורה מושלמת עם סדר והתמדה.

אתה יודע איזה בעל גאווה היית?

סביר שהיית צועק על אנשים ברחוב, 'איך אתם לא שומרים שבת, התביישו לכם'

אז ה' רואה את הרצונות המדהימים שלך, ואומר לך- 

בן אהוב שלי, אני ככ אוהב אותך, אבל איך אני אקח לך את הגאווה ואתן לך מתנה מדהימה שהיא הענווה והפשטות?

מוכרח שזה יעבור דרך ייסורים, אין דרך אחרת לבטל גאווה.

ובפעם הבאה שתראה מישהו שמעשן בשבת או עושה כל עבירה אחרת,

אתה תגיד לו- אחי היקר, אני מבין אותך, הייתי שם, וזה מה זה לא קל.. וה' אתך, ולא יעזוב אותך אף פעם. 

וזו המתנה שרוצים לתת לכולנו, תמיד. שנדע באמת לשפוט לכף זכות על אמת. להרגיש את חסרון השני.

ולא איבדת כלום, בונים אותך עכשיו. מכשירים אותך לקרבות..

שלא תשתבלל ותברח. שתעמוד ותלחם, ותגיד- רבשע, אין לי הרבה לתת לך, אבל יש לי לב

שהוא כולו אתה. ואם יש דבר אחד שאני רוצה בחיים האלו, זה אותך.

וכך מנצחים. כי טיפה.. 

ועוד טיפה.. 

ועוד טיפה.. 

מחוררים סלע. 

הלל מחייב את העניים.. 

שאם תאמר לא עבדתי את ה' מתוך עוני, יאמרו לך- כלום היית עני יותר מהלל?

אומר הרב מודיאנו- אף פעם לא הבנתי את העניין..

אתה משווה אותי להלל? לאדם אחד יש מרצדס ולשני סובארו ישנה, ואתה אומר לי שבעל המרצדס מחייב את הסובארו?

וכי היא יכולה להגיע מעל 90 קמש בלי להתפרק?

(מצוות זה אור רוחני עצום, ואם אין כלים, מה שלעתים קרובות קורה, אז זה מכביד וקורסים. והתוצאה- עצבות וייאוש)

ועונה- לא ישפטו אותך לפי המעשים של הלל.. גם תחיה עוד 1000 לא תגיע לזה בדור שכזה

אבל למה לא רצית כמו הלל?. ואת זה אתה יכול לעשות.

לרצות ממש.

יש דבר אחד שליצר אין שליטה עליו, וזה הרצון.

תרצה לקיים את הכל. קלה כבחמורה.

ותתחיל מחדש עם צעד קטן כמו לנשק מזוזה. יש לך עוד קצת כח? אז תניח גם תפילין.

וזה דבר עצום. זה הכל בעצם,

כי מסתכלים על היעד ששמת בווייז. ושמת - כתובת: בורא עולם.

לא מסתכלים על הספק.. 

אתה צריך להגיע מרעננה לי-ם, 

למה אתה מתעכב? יש פקקים, יש פנצ'ר בדרך, יש עליות.. אבל אני כבר לא ברעננה. 

אני בדרך. 

יש עוד המון מה לומר אבל נסתפק כאן בינתיים, 

נראה אם אני בכיוון בכלל

(:

שנה טובה ומתוקה אח יקר, 

וחייך. זה יגרום לאנשים לחשוב על מה אתה חושב (:

אין לי כל כך מה לומר.

גם אם זה לא בדיוק מכוון לאופי הנפש שלי,

אני אשמח לקרוא את זה שוב ושוב, כי אפילו אם מעט - זה מחזק,

ולכן זה שווה את זה.

שנה טובה!

אחי,  תיארת שיש לך קושי, ומקושי נבנים, אתה לא תינוק שהכל צריך לבוא לך לעוס ומוכן. זה שיש לך קשיים זה מראה על גדילה.

כשצומחות שיני בינה זה כואב אבל זה סממן של אדם שגודל,

מה שאני מנסה לומר הוא - כואב לך מבחינה רגשית אז זה מראה שיש רגש. וזה כבר דבר עצום.

ואולי הצורה שבה למדת/אתה לומד תורה היא לא הדבר הנכון עבורך ואתה צריך לשנות משהו? להתאים את עצמך לפן בתורה שיותר מתאים לך?

בהצלחה רבה

לא נראה לי שהבנת למה התכוונתי כשכתבתי "קשה לי".

אני אדיש למצב שאני נמצא בו. אבל אני לא מאמין שזה המצב הנכון (אם תשאל אותי זה בגלל שמגיל קטן בכל צורה אמרו לי אחרת, לא בגלל ניצוץ נשמתי), לכן הקושי והכאב הוא עם הפער הזה. קושי נתון, לא קושי בעקבות עשייה לא מוצלחת.

אני משתמש בלשון מעודנת להגיד שאני לא לומד תורה כי אני לא מתחבר ללימוד תורה, כי ה"מצוקה" האמונית-רוחנית גורמת לי לא להאמין בערך של כל זה.

מבחינתי, תשובה לקושי הזה הייתה יכולה להיות באותה מידה ללכת עד הסוף, לוותר על כל אורח החיים הדתי, לשכנע את עצמי להפסיק להאמין שזה "לא המצב בנכון".

אני לא יודע מה נחשב מבחינתך "קשר לבורא" אבל ציינת משהו אחד - הקושי לפתוח ספר.

לפעמים אנחנו עובדים את ה' בדרך מסויימת ונתקעים. לא מצליחים להתחבר ובקושי לעשות משהו.

וכמובן העיקר בעבודת ה' זה הקשר עם הקב"ה שמגיע בעקבות המעשים "רחמנא ליבא בעי"

לכל אחד שיש דמיון מסויים בראש "איך עבודת ה' צריכה להראות?"

אחד זה להתפלל, אחד זה גמ"ח, אחד זה לימוד תורה וכולי וכולי..

דווקא עכשיו, בפתיחת השנה החדשה. היאוש שלך הגיע בזמן.

למה? כי יאוש זה דבר שיכול להיות מאוד מבורך.

רק היאוש שלנו מהדרכים הלא נכונות - מוביל לתיקון. לעזיבת הדרך הלא נכונה ולבחירת דרך נכונה שטובה לנו ולשמיים.

שמתבוננים קצת בסוגיית גדר מצוות ת"ת (האם לצאת י"ח בק"ש שחרית וערבית לעומת "...והגית בו יומם ולילה" - רואים שהגדר הוא מאוד מאוד אידוונדואלי. הוא מאוד מאוד מחייב אבל הוא מאוד אישי. יש אדם שמחוייב להשקיע את רוב יומו בעיסוק בתורה ויש אדם שקובע עיתים וכל אחד צריך לקבוע ע"פ הצרכים האישיים שלו.

הרבה אנשים תופסים דגם של עבודת ה' שלא מתאים להם.ויש כאלה שעוברים תהליכים טבעיים ולא נותנים להם לגיטמציה בגלל עבודת ה'. לדוגמא - יש כאלה שעולים להם הרהורי כפירה והם מרגישים בעקבות כך רגשות אשמה. אך זה טבעי להרהר הרהורים. גם הרהורי כפירה. ובחירה אמיתית באמונה היא אפשרית רק אחרי ששמים את כל הקלפים על השולחן.[

מקווה שעזר. שנה טובה ובהצלחה!! 

אבל מה מכאן?

אחרי שלכאורה "הבנו" מאיפה נובעת הבעיה,

- מה הלאה?

אני מבין שזה אינוודואלי אתה לא יודע.

אבל מה, באופן כללי, היית מציע?

חח לא, לא כל כך מהר אפשר לזהות רצף אירועים ספיציפי שהביאו לכך.
זה רק נשמע לי הגיוני שזה נובע מהנפש.

אני כן בטיפול, לא כזה שמתייחס במיוחד לפן רוחני.

הייתי ב"סרטים" האלה יותר מדיי זמן.

ואני אומר לך את האמת, אף פעם לא חשבתי על זה ככה אבל אני מרגיש שאני נמצא בצומת:

מה יותר קשה לי?  לוותר על קשר או כל מחוייבות לתורה? או לחיות בתור אחד שפוסח על שני הסעיפים, להרגיש צבוע עם עצמי מבפנים יום יום?

תודה בכל מקרה...

לדעתי כן צריך התייחסות מיוחדת לפן הרוחני.

אם הייתה לי הדרכה, אפילו לא מאוד צמודה, מאדם ירא שמיים, אני מאמין שזה היה יכול להיות אחרת לגמרי.

מתייחסים לזה כמו הכל, נכון - אני מאמין בפן רוחני/מיסטי/סגולי של הכל, גם של הבחינה הנפשית שלי, ולכן מאמין שהכרחי לפעול במישור הזה. במילים אחרות, ריפוי הנפש הוא רק חלק מהדרך לרפא את הנשמה.

(זה האני "המאמין" שלי אומר. האני המיואש שלי חושב שזה בילבולי שכל).

תודה רבה על השאר, וכל הדברים שכתבת, אני אשמח לקרוא אותם שוב בתקווה לכוון את עצמי, בס"ד לדרך הנכונה בשבילי.

איך שאני רואה את זה, כל מי שמאמין בעל טבעי ובקשר שלו עם הטבע, מאמין במישור מיסטי/ סגולי כלשהו. אבל באמת, אני מעייף את עצמי בדיבורים כאלה, שרק נעשים חלולים יותר ויותר מבחינתי... אולי בכל זאת, כדי להבין את ההקשר  - תראה את התגובה של א-מ-ת. זה פחות או יותר מה שהתכוונתי. שאני עדיין מאמין שדברים שקורים בעולם קורים גם במישור הזה.

סליחה באמת אחי, אתה מדבר איתי "גבוהה גבוהה" על הנשמה. ואני מדבר על התפיסה הכי פשוטה שלי אותה. לכן אולי מושג כמו "ריפוי" ו"פגם" לא יתאים לדעתך. אבל בוא נעזוב את ההגדרות האלה, הלוואי שהייתי שם. לא יודע אחי... מרגיש לי שכרגע אני פשוט צריך את הדבר שיצית בי את הניצוץ הקטן קטן שחבוי עמוק עמוק, ואז לפחות יהיה לי מאיפה להתחיל.

בגלגולי הקודם כשעוד הייתי נשוי עם ותק לא קטן הגעתי למפח נפש. שנים בהם רבנו, שנים שפגענו אחד בשניה. כל הרצון, ההתרגשות, ואולי אודה בלחישה: האהבה, נעלמו ממני כליל. תחושת ייאוש מילאה את כל כולי. טיפת כח לא נשארה בי. אך דבר אחד לא שכחתי גם אז, הפרפרים והאהבה שהיו מנת חלקנו. אולי אינני חש אותה בלבי אבל אולי עוד היא פועמת יחד איתו? 

אז הלכתי לחבר טוב לשחנ"ש אל תוך הלילה, עוד דבר שכה התגעגעתי אליו. החבר שמע והקשיב ושתק. ואז שאל קצת ואני עניתי. הוא מצידו חודר עוד עמוק פנימה ואני נכנס יחד איתו. וכך הוא שולה לאט ובנחישות מחסום אחר מחסום. אף לא האדישות הצליחה לעצרו. כה בטוח הייתי שאין עוד סיכוי שלא האמנתי לו, אך הוא בשלו. ואני, אני שותף הייתי מחוסר ברירה, פשוט כי לא היה בי כח להילחם.
לבסוף הוא סיים ואמר לי כמה מילים להמשך, מילים שליוו אותי שנים אח"כ. השיחה לא הייתה קלה, וכך גם הדרך שאחריה. אבל לאחר מעט עבודה עצמית התחושה נעלמה כמעט כליל, וכוחות הרצון והאהבה הגדולה חזרו למלא ולפעום מתוכי.

אתה יודע, לפעמים נראה לנו שאין לנו אפשרות אחרת. שכך אנחנו. שאין דרך חזרה וודאי שלא התקדמות. שניסינו, הכי הרבה שאפשר. שההתחדשות היא לאנשים אחרים, עמוקים כאלו, שההתגברות שמורה לחנוכה והאני הפנימי לפורים. ובאמת? באמת אפשר. הכי אפשר בעולם. 

אבל אין אסיר מתיר עצמו כי כשאנחנו בתוך העצב אנו רוצים בטבעיות להמשיך עצמנו עמוק יותר לתוכו. והדבר נכון לצערנו לדיכאון ולייאוש באותה המידה. קשה לראות את הטוב והאור בשעה ארבע בלילה בסוף נסיגה קשה וארוכה, וגם אם חבר טוב יבטיח לנו שיש אור בסוף והוא יפהפה ומתוק לא נאמין לו. או לפחות לא נרצה, אם חלילה ימשיך לשכנע אותנו אולי הוא יצליח...

האושר והסיפוק שבאים יחד עם ההצלחה הם עצומים. כמו לעזור לחבר לעבור את הקיר בבוחן המסלול בפעם הראשונה, רק כ"כ הרבה יותר. ניסיתי, הוא זועק, מיום א' בטירונות, ומעולם לא הצלחתי. מה לעשות, לא כולם עוברים. אבל הפעם אני לצידך, אתה עונה ברוגע, ומנסה באומץ לשכנע אותו שהכל בראש. הכל בראש. הוא לא יכול לראות שהוא מסוגל. וזה קשה כל כך, אבל אתה מבחוץ רואה שחסר לו רק סנטימטר אחד והוא עובר. אז אתה מבקש ממנו רק בקשה אחת: סמוך עלי. אתה יכול.

אבל אני לא יודע, איך אני יכול לומר כאלו מילים חלולות? פשוט: כי אחר. אחר, אלישע בן אבויה. אין שום מצב בעולם ממנו לא ניתן לעלות. תשובה קדמה לעולם. ובתשובה אינני מתכוון דווקא לתיקון או עליה רוחנית, אלא לכל בסיס העולם של מטוטלת, של ירידה ועליה. כמה שנמתח את החוט, לעולם אינו נקרע. רק צריך מישהו שיאמר שאתה עוד קשור, ורק צריך להניח את הידיים שם למעלה. ולמשוך.

האמת היא שרציתי רק לומר שאתה מוזמן בחום לפרטי לנסות בעבודה מחודשת לצאת מהאפילה האופפת ללא כל נקודת אור, ללהבה גדולה המתמלאת מכל נשימה. ושתאמין שאפשר. כי אתה כאן עכשיו ואין הוכחה טובה יותר מכך.
אה, והסיפור לא אמיתי כמובן...

אני מנסה להפנים אותה, מנסה להבין את הנקודה המרכזית.

כי תקווה לא איבדתי, (אבל אולי אני כבר לא לגמרי מקווה דברים " הנכונים".)

לגבי עזרה חיצונית - העובדה היא שאין לי. ואני לא יודע אם אני יכול לקבל כזאת מנפש חיה.

אז נשארתי עם עצמי, עובד על "להתיר את עצמי".

אבל בתסביך כזה, שכל מה שאני רוצה זה משהו שיחזיר לי את האמונה, את הרגש.

ואין ספק שהתשובה נמצאת בתשובה - בתורה.

אז למה כל פעם כשאני פותח ספר אני לא מסוגל לעבור עמוד אחד בלי לחשוב - 

"במה (לעזאזל) אני מתעסק?". אני מנסה כיוון אחד והוא גבוה לי מדיי, כיוון אחר והוא רדוד לי מדיי. נסחף בלא פחות ממחשבות כפירה ולא מוצא את עצמי בשום מקום.

אני כמהה להתמסר, אבל אני לא מסוגל לעשות זאת בצורה עיוורת, ולצערי היא נראית לי כל כך מוכרחת!

יש לי תחושה שאתה מחפש משהו במקום הלא נכון. אישית אני לא חושב שהאמונה בהכרח נמצאת בלימוד תורה. בטח לא בלימוד סתמי. אני לא חושב שהרגש מופיע רק מתוך הספר. אולי להפך, לפעמים הספר מעט מכבה אותו. האמונה והרגש מגיעים הרבה מתוכנו, מהעולם, מהחוץ, מהיופי, מהיציאה מעצמנו. ואז גם מלימוד.

יש דרגה של אמונה עוורת, ויש דרגה של אמונה מתוך בירור והגעה לאמת. לפעמים בשביל לחזור לעצמנו צריך לצאת קצת החוצה. הכרחת הישיבה מול הספר לא תועיל לדעתי אלא תרחיק. צריך קודם לפתוח קצת.

כי אנחנו בתסביך. לפעמים נכון להתעלם ממנו. ולפעמים נכון להתמודד מולו. לדעתי עכשיו צריך להתמודד. וקשה לנסות לדייק כשאני באפילה...

פתח זום התוועדות. הצטרף לתפילה מרוממת. לך ליער לדבר קצת. קח גיטרה וצא לגבול ה-500 מטר. תשיב מעט את הנפש, רק מספיק כדי לפתוח מחדש את סוגיית האמונה. רק כדי לפתוח פתח לרגש לחזור. כי הוא שם, רק צריך לעורר אותו מעט.

אל תעבור את זה לבד.

את העזרה הקטנה שלי אני מציע בשמחה.

או שתבחר במישהו אחר...

הצית בי את האמונה בעבר.

לא מוצא את עצמי בדברים האחרים שבנדיבותך הצעת...

למען האמת, עזרת לי לברר נקודה שמאוד חשובה לי - כל מה שאני רוצה לעשות הרגע זה למצוא את הכוח להכריח את עצמי דווקא לשבת מול הספר.

תודה...

אני מאוד משתדל לגבי עצמי, להישאר עם ראש פתוח ולא לסגור דלתות, כי כמו שאתה אומר, אף פעם אתה לא יכול לדעת איפה בסוף תמצא את התשובה...

אני רוצה לנסות את מה שאתה אומר, אבל כואב לי אפילו לדמיין את עצמי הולך בדרך הזאת. אני כל כך חסר סבלנות ועצבני (בעיקר על עצמי) ביום יום, מרגיש שהעולם כבר לא "מדבר" אליי. כל יציאה מהבית קשה לי. - אחי! אני לא יודע איך להגיע לזה! ובבקשה, נכון, אולי אני צריך טיפול מעמיק יותר, אבל עדיין אני נמצא עכשיו במצוקה ואני מחפש לשמוע כל דבר, כל דבר, שיוכל להועיל לי.

מה שאני מתכוון לומר, מבחינתי, לחפש להתחבר למקום חדש,  לא רק שלא יותר קל, אלא מצריך ממני אנרגיות של "להכריח" את עצמי באותה מידה של ניסיון להתחבר למקום ה"ישן"/ מוכר. ואני אומר, אם אני כבר עושה את המאמץ, אני פשוט מפחד מעוד כישלון, חוסר הצלחה - זה עוד משקולת על הלב, עוד כירסום של ייאוש, וזה הדבר האחרון שהייתי רוצה להביא על עצמי. אז זה למה אכפת לי לא לנסות...

אני גם רוצה להגיב על הדברים שלך, פשוט בתור עצמי, לא בתור אחד שמייצג את הסרוג המתרופף.

1. אתה אומר דברים נפלאים, ושמחתי לקרוא אותם, אבל אתה מדבר איתי בשפה שכבר לא מדברת אליי (והלוואי שהייתה).

אני לא נקי מכישלונות בעריות, ובשאר עבירות, עדיין, אני לא מוצא בזה תשובה לקשיים שלי.  ה"סיפור" היפה הזה (באמת), על הנפש/ הנשמה היהודית, חסר מבחינתי ואני מתקשה לקבל אותו. (- גם זה כתוצאה מהחטאים שלי?). אני לא חושב שיש טעם שאכנס לסתירות בפרטים, או לוויכוח לוגי-רעיוני על הדברים, היו לי לא מעט סאגות כאלה - ובדרך כלל זה לא מוביל לשום מקום.

זאת גם הסיבה שאני כבר לא מחפש את ההיגיון או "ההיגיון הרוחני" שעומד מאחורי כל מה שעובר עליי, אלא פשוט רגש פשוט בעבודת ה'. אני רוצה להיות מוכן "לזרוק את השכל" מתוך אהבה צרופה לה' יתברך - זה יותר מדאי לבקש?.

2. אני לא יכול להסתכל על הרגש כבונוס. וגם פה אני מעדיף לא להיכנס לפרטי הטענות, רק אולי לומר, שנראה חבל לוותר על "מנוע טורבו" כזה, כשמתוודעים מעט לכוח שלו.

ושאר הדברים... אמונה טהורה שמדברת מגרונך. אין לי איך להגיב, כי כמו שאתה מבין, אני פשוט לא שם, והמשמעות שלהם מתחילה להגיד לי פחות ופחות... בשלב שבו אוותר על ההקדמה הפיוטית של "אמונה טהורה  וכו'" , כנראה שהאדישות שהזכרת כבר תכריע את הכף. ולומר את האמת, אני לא יודע כמה אני רחוק ממנו.

את המשפט האחרון ( "אם תסור מהרע וכו' ") אנסה בכל אופן אנסה לשמור קרוב אליי. בראש ובלב.

כך מצווה שלא לומר.

אז אכתוב משהו אחר במקום.

כשנתקעים בחומה בצורה מנסים את כל הדרכים לעבור אותה. לא מתווכחים בשעת מלחמה. אדם מיואש במים לא דן עם מי שזורק לו גלגל הצלה. עזוב את ההצעות שלנו, שאגב היו רק דוגמאות למען תמצא בעצמך מה טוב לך בכיוון, פשוט לך על משהו. לך על הסיכוי הטוב לפתוח את לבך. לא הצלחת? לך לכיוון שונה.

כן, אני יודע, יש לך מה לענות. רק שלדון בנושא לא יקרב את התשובה אליך, כל שהוא עושה הוא ההפך, מרחיק אותה ממך. חיפוש רגש בדרך רציונלית ללא מוכנות לצאת מעצמך לענ"ד לא זו דרך מנצחת.

ושם הניק שבחרת מדייק מעולה: לפעמים אנחנו לא המתאימים להוציא עצמנו מבית האסורים.

אאחל רק בהצלחה בדרך.

הרי בתוך המילים שלך אתה אומר, שמה שהכי מכאיב לך זה הריחוק מה' יתברך..

זה עצמו בא מקשר פנימי. אחרת, זה לא היה חסר.

אז קודם כל, תתחזק בזה. במצב לא קל - יש ערך גדול לכך שחסר לאדם הקרבה לה'. זה דבר גדול.

ו"תשקה" את זה.

הרגש הוא נייד. אינו חזות הכל.

תחַיה אותו מחדש ע"י השכל.

תתבונן בנחת, שמצוה זה טוב, זה קישור לטובו של ה' - גם אם לא "מרגיש" באותו רגע. ועבירה - ההיפך.

תשתדל מחדש לבנות תבנית של חיים כאלה.

תקדיש כל יום קצת זמן לשימת לב של משהו טוב שיש לך. אפילו האור שמסביב, שמיים.. איכפתיות מהקשר עם ה'.. תיתן איזשהו חיוך על זה. עם הזמן - גם תודה.

ותצמח מחדש. עם כחות גדולים יותר. 

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי