את יכולה להיות מאמנת

יש שלבים שונים אצלי,
כולם מתחילים מלקבל את עצמי, כשאני לא מצליחה.
מלהפסיק לראות את עצמי שווה רק כשהגעתי לתוצאה.
כי כשאני בהלקאה עצמית, אני לא במצב לשינויים וחשיבה חדשה ומחוץ לקופסא.
ושם, אני עמוק בתיסכול.
כשאני בתחתית, אני נעזרת. באנשי מקצוע מתאימים.
אני בוחרת בשקלול של שכל ואינטואיציה, ושואלת המלצות, לפני שאני פונה.
אישית אני תמיד נעזרת בנשים .
דוגמא חזקה לי, המדקרת שמידי פעם אני הולכת אליה.
בקצה, אני ישר קובעת תור, אבל כשאני חצי קלאץ', לוקח לי זמן להיעזר
בענינים רגשיים שלי, רגעים של תקיעות, אני מתחילה בהתבודדות. בוחנת את הנק'. מסתכלת בעיניים למה שלא עובד
ואז כותבת אינטואיטיבית, ומגיעה לרוב להחלטה מה הדרך לחלץ את עצמי מהבור.
וחוצמזה, שאני תמיד באימון בעצמי. כך שיש עוד מישהי עם יד על הדופק שלי, וזה מאד מקדם בחיים