והיה שם שולחן מטבח וקפה ועוגיות ואני והוא והיא. והיה ספות.
והיו כוכבים.
והיה חיבוק פשוט.
והיו דייטים. ואני. ונצנצים.
ועקבים ובירה
ושולחנות גבוהים.
והיה איזה רגע שהאמנתי שיהיה חיבוק. הלוואי. ככה שיהיה בינתיים.
(וזה מוזר שאני יכולה לספר הרבה מסביב אבל לא יכולה להגיד קשה לי. ואולי כי אין תועלת בכל מקרה, כי מה יעזור להגיד קשה לי. ואולי זה הפחד להדאיג. כלומר, הפחד על עצמי.)