ככה פועל שר הקסמים בספרי הארי פוטר - עוצר אנשים ושולח אותם לכלא הנורא ביותר בעולם, רק בשביל להיראות כאילו הוא עושה משהו.
מה עוד הוא עושה? הוא שולט בתקשורת ומחליט מה יפורסם בעיתון 'הנביא היומי' ומה לא, הוא מתערב בחינוך בצורה גסה ושולח מפקחת שמתעללת בתלמידים/ות ובמורים/ות, הוא מתכחש לכל הסימנים שמעידים על עלייתו מחדש של וולדמורט, הוא משתף פעולה עם יצורים מתועבים (הסוהרסנים) ששואבים את השמחה ואפילו שואבים נשמות (מחריד!), הוא גזען, הוא מסית נגד הארי ומשתמש בביורוקרטיה כמנגנון שליטה ודיכוי.
אבל שימו לב שפאדג' הוא שר קסמים רגיל ואפילו חביב לפרקים. הוא לא מרושע, הוא לא קוסם אפל, הוא לא וולדמורט. פאדג' מייצג את הממסד האנוכי והפופוליסטי שמתגלה לעיתים כל כך קרובות בעולם המוגלגי. בעולם שלנו.
לא צריך להיות וולדמורט כדי לקבל החלטות שלא מיטיבות עם האזרחים והאזרחיות. לפחות לחלקנו יצא להכיר ולראות מקרוב מעצרי שווא, שליטה בעיתונות או התערבות בחינוך שלנו של ילדנו. סביר להניח שכולנו לאחרונה הבענו תסכול על החלטות כאלה ואחרות בנוגע לטיפול הכושל במשבר הקורונה, למשל.
רולינג עושה בספרי הארי פוטר משהו מאוד מעניין וחשוב; היא בונה ממסד כביכול קסום, שבעצם לא כל כך שונה בהתנהגותו מהממסד הרגיל, חסר הקסם, שאנחנו מכירים ומכירות מהחיים הפרטיים שלנו; שבעצם גם אם הוא קסום, הערכים שמנחים אותו הם עדיין אותה אנוכיות, אגו, שליטה, הפרדה, שיסוע ופגיעה בחלשים/ות. זהו ממסד שהשגת המטרות שלו עוברת דרך שקרים, הסתרה, מרמה, קשרים מושחתים, שיתופי פעולה נאלחים, הסתה, גזענות וחוסר איכפתיות מקהילה שלמענה הוא אמור לפעול.
רולינג אומרת לנו שיש גבולות לקסם, שיש מקומות שבהם הקסם לא משנה ויש דברים שהקסם לא יכול להחליף; שההחלטה האם לפעול לפי מה שראוי ונכון, ולא לפי מה שקל ונוח, אין לה ולעולם לא יהיה לה קשר לקסמים.
"זו היתה בחירה מודעת מאד" אומרת רולינג בראיון לערוץ 4 הבריטי בשנת 2006 (עוד לפני הספר השביעי), "שהארי נכנס לעולם הזה שרבים מאיתנו יפנטזו שיהיה נפלא ('יש לי שרביט קסמים והכל יהיה נהדר!')". והיא ממשיכה: "הוא פוסע אל תוך העולם המדהים הזה, וזה אכן מדהים. והוא תכף פוגש בכל הבעיות שנחשוב שהוא ישאיר מאחור, והן מופיעות אפילו בצורה בולטת ומופרזת יותר, כי הכל הוחרף על ידי הקסם."
(לקחתי את זה מאיזה אתר)
