אני עולה על ה437, היא כבר על הקו מחכה לי, השיער שלה אסוף בצמה כרגיל, וביד שלה יש ספר חסידות שהיא למדה בדרך.. היא צדיקה ככ. כל פעם אני מתפעמת מהצדיקות שלה!
אנחנו מדברות כל הנסיעה, נזכרות בנסיעה הראשונה שלנו אז, בפעם הראשונה שפגשנו אחת את השניה ובחיים של פעם..
אז, בתחילת ההכרות שלנו, דיברנו הרבה על הנושאים והרצונות הכואבים האלו, עכשיו, אנחנו כבר לא שם.
אנחנו במקום אחר. אנחנו יציבות. אנחנו כבר לא מפחדות מדיווחים, כי יודעות בפשטות שאין על מה לדווח, אנחנו לא עסוקות בלהסתיר, כי באמת, אין מה להסתיר. המקלחת עכשיו היא מקום שכייף להיכנס אליו ולהתנקות בו, ומסרק סמיך משמש לבדיקת כינים, לא לשומדבר אחר..
אנחנו נזכרות ביחד בהתכתבויות הנצחיות שלנו, נזכרות איך הינו אומרות שננצח כדי לחזק אחת את השניה, מי היה מאמין שזה באמת יקרה, ושבאמת נצא יום אחד לחגוג את הניצחון שלנו..
אז זה היום, היום הזה ממש, ואנחנו יוצאות לחגוג, חוגגות את הניצחון.
אנחנו מגיעות לים, עושות סלפי לכל החברים שלנו, והפעם, לא מסתכלות על התמונה וטוענות שיצאנו מכוערות, אנחנו יודעות שאנחנו יפות, ומרגישות חופשי להצטלם כל הזמן..
בריצה אנחנו מגיעות לים, מורידות נעלים ונכנסות, הגלים כחולים ומדהימים, כל פעם שאני מגיעה לים אני מרגישה מחדש את החיים. מרגישה את ההתחדשות והשלווה. וואו, כמה שאין על הים!
אנחנו משחנשות כהרגלנו, הפעם גם מצליחות לשתוק, יושבות וחושבות, כל אחת לעצמה, אבל אנחנו ביחד. וכבר לא מרגישות ככ לבד.
טוב לחשוב שהימים ובעיקר הלילות האלו מאחורינו, שאנחנו מחוץ לזה, זה לקח המון המון מאמץ ועבודה, אבל היום, היום אני יכולה לעמוד ולהגיד שניצחנו. הוכחנו לקדושבורכו שאנחנו חזקות, שאנחנו לא נשברות, הוכחנו לעצמנו שיש לנו כח והוכחנו לעולם שאפשר לצאת מזה. אפשר לנצח.
והיום, אני עדות חיה לניצחון הזה.

(פעם ראשונה שכתבתי חלום. והיי, באמת שזה עשה לי טוב. תודה שהצעתם לי לעשות אתזה! מוזמנות לנחש מי זאת בחלום;)
@רק הפעם. @להיות בשמחה!!!)