זה הוא איתי.(60)

יש לו ב"ה אישה- דקלה(61), חמישה ילדים ותשעה נכדים.

הוא, אישתו ובתו הקטנה(16) מתגוררים ביישוב מעלה אדומים שליד ירושלים.

איתי עובד כעת בניהול המכולת השכונתית וכשיפרוש הוא מתכנן לפתח גינת ירק משלו בחצר ביתו.

אולי מהעגבניות והפלפלים שיגדל שם, תוכל דקלה להכין לו את השקשוקה האהובה עליו כל כך.

יש לו גם תפקיד בבית הכנסת המרכזי כמובן. מדי יום ביומו (כאשר עולים לפחות שני כוהנים לדוכן) הוא מכריז בקול רם וברור: "כוהנים".

במיוחד הוא אוהב את נכדו ינון, בן העשר, שאוהב לשבת על ברכי הסב ולהפליג ביחד איתו במרחבי ים הדמיון.

ברגעים כאלו, כמו גם ישיבה על הספסל הפונה מערבה בשעת השקיעה עם זוגתו, מסבים לו אושר ושלווה.

דבר אחד איתי אינו סובל. בלגן. חוסר סדר יכול להוציא אותו מכליו. הוא אינו יכול ללכת לישון כאשר החדר אינו מסודר.

למרות גילו המתקדם (כן, הוא כבר השלים עם העובדה הזו) הוא אוהב לקרוא ספרים בישיבה מזרחית, על השטיח.

אז כן, זה הוא איתי.

אני ממש יכולה לדמיין את איתי.

והרעיון מעולה, קצת רענון לפורום לא יזיק...

ננסה משהו..

קוראים לה אלמה 

ואת האמת, היא בעצמה לא ממש יודעת להציג את עצמה

היא מתחילה בשמה, אחכ עוברת לגיל שלה, 15 (איך לא) 

ואז היא נתקעת

איך היא תציג את עצמה, אם היא לוקחת מכל אחד שהיא פוגשת תכונה..?

היא בפני עצמה ילדה לא כזאת מעניינת, היא רואה מסביב דמויות וחושבת לעצמה

''מזל שאלוהים נתן מספיק לכולם, שאני לא מסתובבת עם חצאי אנשים מסביבי''

וברגעים שהיא שיש לה יותר מצב רוח

היא דואגת לענות לעצמה

"מזל שאלוהים מספיק חכם, ונתן לי מספיק מעצמי, שאני לא מסתובבת עם שברי תכונות של אנשים בתוכי"

מה היא אמורה לומר? תחביבים?

לא כזה הקטע שלה, תמיד הרעיון הזה 'תחביבים' היה נראה לה יותר מידי נדוש.

הדבר היחיד שהיא אוהבת לעשות באופן קבוע זה פשוט לחיות.

לטעום מהכל, להרגיש את עצמה.

היא אוהבת לצאת החוצה ולצייר את החולפים בדרך,

להשאיר זיכרון מתוק מכל דבר שקיים.

אבל עכשיו להפיל את זה על מי שממולה? היא פשוט אומרת- לשמוע שירים או משהו כזה..

שינחו לה

מה עכשיו? מקום מגורים?

לב עיר, מלא אוטובוסים רועשים, זיהום אויר וכל הגועל הזה

איך היא שמעה פעם? להכניס את הטבע לעיר? לשלב בינהם?

מאז שהיא שמעה את משפט הזה החדר שלה נראה כמו ג'ונגל- מלא חיים

עלים וצמחים מטפסים בכל פינה בחדר.

יש את הצמח שהיא הכי אוהבת, היא מוצאת את עצמה כל בוקר

קמה בישבלו, לנקות ממנו את האבק שהצטבר במשך הלילה

וגם אם לא הצטבר אבק, לעבור עם מטלית על עליו הגדולים.

מה שהיא הכי אוהבת בו, זה שהוא משתנה כל יום.

כשהיא עדיין חושבת על החלום שהיא חלמה באותו לילה, היא רואה איך העלים

קיבלו צורה שונה, איך הם מתחוררים בצורה מושלמת ומדיוקת

אבל עכשיו לספר את זה למי שממולה? היא פשוט אומרת את השם של העיר שלה.

שיניחו לה.

וכשהיא תגדל?

היא לא ממש רוצה לגדול.

בעולם שכל אחד רוצה לסיים צבא, לטייל בעולם, להכיר אנשים 'להתחיל חיות את החיים'

היא פשוט רוצה להכיר את עצמה יותר

להיות ילדה של העולם.

לאהוב, בלי לעשות יותר מידי טעיות.

ואת זה היא דווקא כן אומרת למי שממולה

שיבין שאין לה ממש תוכניות, אז אין לו מה לצפות ממנו יותר מידי.

וואי, זה טוב!

כתבת מעניין ממש.

וסיקרנת..

אהבתי את הרעיון, 

זה מיוחד.

מחמם את הלב..!

'להתחיל לחיות את החיים' ולא 'להתחיל חיות את החיים'

במקום טעיות- טעויות

ובשורה האחרונה:

אז אין לו מה לצפות ממנו יותר מידי.

הייתי צריכה לכתוב 

אין לו מה לצפות  ממנה יותר מידי

בטח יש עוד

זה לא נורא בכלל,

כשקראתי לא שמתי לב

וגם עכשיו

זה לא בולט.

ותשמרי לך את זה..

כתבת פשוט יפה

יוחנן

רווק בן 19 המרגיש שלעולם יישאר כזה

מאשים

הוא גבוה ושונא

ממש שונא את מאה שערים

הוא אדם אלים

ונאה

להתרועע עם רעים

לו לא יאה

הוא בודד ורעב

תמיד

מתעלל בעצמו במזיד

יוחנן

רווק מזדקן להחריד.

"בן 18 לחופה"

אבל הדמות מעניינת..
ולקחת אותה בכלל לכיוון מפתיע באופן כללי.

ואני דווקא חושבת שהשורה האחרונה מאד במקום

תודה!

כתבת יפה,

בקצרה-

ומכיל הרבה.

תיארת מדוייק

ומפתיע..

וה "רווק מזדקן" ממש מוסיף

כי פשוט, אולי

ככה הוא רואה את עצמו.

תרגיל ממש נחמד ומאתגר..

ננסה גם.

היא נסיכה.

מוקפת ביופי ופאר

לא חסר לה דבר

מבגדי מלכות

ועד ללימוזינה מהודרת

מנוף מדהים הנשקף מהחלון

ועד למיטת זהב מרופדת.

היא ילדה

פשוטה

עם לב פועם.

כמהה לחיבוק

לעוגת יומולדת עם עדשים

לשוקו חם

(ולא ממשרתים)

היא רוצה לצאת

לקטוף פרחים בשדה

להשתחרר

מהגוף הכובל

ולדעת להבחין

בין

עיקר לטפל.

(לא יצא לפי התרגיל.. לא נורא. העיקר שיצא משהו..)

קוראים לה רוני. את זה כולם יודעים. זה ברור. הרי זה לא הגיוני שאף אחד לא מכיר את הילדה שמנסה לסכסך בין כולם.

אך בתוך תוכה היא ידעה שהיא לא כזאת. היא בסך הכל מקנאת.

לאף אחד אין חיים קשים כמו שיש לה. לכולם יש חברות צמודות. לה אין. כולם רוצים להתרחק מהמוזרה. זאתי שבהפסקות משחקת כדורגל עם עצמה. שלא אוהבת בכלל לצאת לבלות. שיושבת ובולעת ספרים בזמנה הפנוי. שכל החיים שלה מתחילים ומסתכמים במוזרות.

היא נקרעת מבפנים. זה כואב לה. זה שיש לה תחביבים אחרים משל כולם לא אומר שצריך להרחיק אותה. זה שיש לה רק אמא זה לא אומר שהיא שונה. היא זוכרת היטב עוד כשאביה היה בבית. הוא היה מרגיע אותה. ואז הוא עזב. לא רצה יותר לראות אותה או את אימה. זה עדיין צורב. היא אפילו לא שאלה למה.בתוך תוכה היא ידעה שלעולם לא תוכל להיות כמו כולם. 

היא רק מבקשת אם אפשר, שבבוקר אחרי שהכל יגמר. היא לא תהיה שוב אותו הדבר.

אין לה שם. חיקוי עלוב. 

אפילו התחביבים שלה, לא שלה.

והיא מנסה "לזרום" ו"להבין" בהכל.

ודיי נגמר לי.

ממנה. מכולם.

ואני סתומה שאני כותבת על דמות כזאת.

ויש כ"כ הרבה כאלה שלפעמים באלי לצעוק, לצווח להם באוזן שיתעוררו על עצמם.

נראה לי שנאמתי בעיקר לעצמי.

סורי. חרגתי לגמרי מהקונספט, כהרגלי.

תיארת יפה,

ציורי כזה..

מסכן זאב

עצוב כזה...

ממש יפה ומכניס לאווירה

צעיר שתקן ומתבודד, איבד את חברו הטוב ומאז הפך מהאש החיה לטיפוס מרוחק וקר.
ובכן, בהתחלה, כולם דיברו על יכולתו המופלאה להכניס חיים ורגש ע"י מכחול וצבע.
אך מאז המוות המחריד, אף אחד כבר לא מדבר.
"כפיר תילחם" אמא שלו תגיד, והוא יחשוב שקל לה לדבר, הרי חלק נכבד מהחיים כבר אחריה.
והוא, צעיר בן 21 שציוריו גם הם מתים מזמן.
הוא לא יודע, שבין ארוחות שישי האהובות עליו, הוא יגלה קצת אור, מעט מעט, לאט לאט -

הוא ימצא את הדבר שבאמת גורם לו אושר.
זה יתחיל משיעורי תורה, הוא יעלה על דרך המלך, יכיר גם את רעות - אשתו לעתיד,
ובנם הבכור - יהודה, כבר יחבוש כיפה ויפציר בו להגיע למסיבת החומש

הוא לא יודע דבר עדיין, הוא שקוע בכאב.

הליכה של שישי בלילה. סמטאות צפת. בועט אבנים בהליכתו. נתקל בגדר אבנים. שלט. שיעור מפי רב צעיר. רחוב צמוד.
שאלך...?

ובכן, כך הכל מתחיל.)

אתגר יפה!

ממש יפה

אהבתי את הקפיצה הזאת לעתיד

ואת ההבדלים בין מה שעכשיו למה שיהיה

ואת איך הכל התחיל

בקיצור, וואו. אהבתי

אין לכם סיכוי..אף אחד לא מכיר אותה באמת(גם אם אתם חושבים שאתם כן).

אבישג היא מוזרה ומופנמת ואף אחד לא מבין מה הסיפור איתה. בכיתה היא מתוקה וחמודה אבל בבית עצבנית ומרירה.

אמא נוהגת לומר שהיא פשוט מתבגרת, אבל אבישג שונאת את המילה הזאת ומבחינתה זה הכי מותר שבעולם לכעוס ככה סתם בלי סיבה.

אה, ויש גם את דוג. דוג זה הכלב שלה, והיא הכי אוהבת אותו בעולם.

כשהיא הייתה בגן, כולם היו אומרים-"לאבא שלי יש רובה והוא יכול להרוג אותך", והיא הייתה אומרת-" יש לי את דוג והוא יכול לנשוך אותך", וברור שזה היה פי אלף יותר מפחיד.

אז זו היא אבישג, וגם את תרצו להכיר אותה-אין לכם סיכוי. היא קודם כל צריכה להכיר את עצמה.

זה מעניין ממש.

כתבת מרתק.

סיקרנת אותי להכיר אותה..

היא דמות מסוימת שבלב?
ממ.. 

איך זה מתבטא לדעתך?

כתבת כל כך יפה, מדויק, הצלחת לנסח במילים את אחת המורכבויות הכי עמוקות של החיים – הניגודיות הזו שפוגשת אותנו בבת אחת, העצב והשמחה ששזורים זה בזה.

את כותבת פשוט מדהים נוגעת בנושא כאוב בצורה אופטימית ויפיפיה...

"רק אחרי שיודעים עלבון יודעים מהי שמחה" כל כך נכוןןן!!

מהמם

נוגע

באמת מורכב.

מסתורי ועלום.

וגם נוגה קצת.

ובעיקר נוגע.

תמיד אהבתי לקרוא אותך

זה עמוק ,מעורר מחשבה

וקצת מלנכולי

נהניתי לקרוא. 

ראשית זה מאוד יפה.

קראתי כמה וכמה פעמים, והרגשתי מעין יופי חד/מרוסק כזה. מצד אחד השיר עוסק בתיאור דמותו של "איש של חורף", אבל הדמות לא מתגבשת לכדי משהו קוהרנטי וברור, אלא יותר כמו וינייטות קטנות, הצצות קצרות אל מבעד לפרגוד. רב הנסתר על הגלוי.

גם מאוד אהבתי את השורות המצומצמות למילים בודדות.

מה שקצת הציק לי, ברמה האסתטית בלבד, הוא חיבורי מילים עם משמעות פחות או יותר זהה: "תהום הצללים", "כאב הזעקה". כלומר אחת משתי המילים בזוג מבטאת בכל מקרה את מה שחברתה אומרת, וזה הופך את זה קצת ל-overly. כמובן זה לא "אופל החושך" או "ייסורי העצב" או משהו כזה, אבל עדיין, הייתי רוצה משהו קצת יותר "מחודש".

כבר יצא לי לחשוף פה מעט מהמקום שלי מול נסיון של ציפייה לילדים. זה מקום שלא נחשף יותר מידי בחוץ, והפורום האנונימי הזה הוא הזדמנות טובה עבורי..

אז מניחה פה עוד חתיכה ממני..

תודה.

יש משהו מאוד כואב בלראות את התבשיל שלך מקדיח גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.

(בתור מי שהאתגר הזה לא זר לו בכלל, אם כי פחות העסיק אותי רגשית).

העברת בעוצמה רגישה ועדינה את חוויה שהיא אינטנסיבית שעכשיו אפשר טיפה יותר לנסות להבין

איזו כתיבה יפההה

ואיזו עוצמההה

השורה האחרונה פשוט כל כך מלאה באמונה הופכת את כל הקטע לכל כך אופטימי ושמח🤩

שולחת חיזוק, בע"ה עוד תזכי🙏🙏🙏

שהשם ישלח לכולנו את הכח

וממש ממש נכנסתי לדמות שלך

אהבתי איך שכתבת

ואמן ה' ישלח מאוצרו הטוב שפע של ברכה ותזכי להפקד בזרע של קימא ולגדלם בנחת ובאושר.

בע"ה שתזכו לישועות גדולות בקרוב

נוגע מאוד.

רק טוב