מצטער שאני קצת מתפרע ביום הראשון שלי פה_פלג_

תרגיל נחמד:

כל אחד יוצר דמות. כותב עליה (חוץ משם ומצב בחיים) תחביבים, מאכל אהוב, דברים שמשמחים, ושמעציבים, שאיפות בחיים. תנוחת קריאה אהובה, שריטות.

דברים כאלה. אם הרבה יזרמו יהיה ממש נחמד.

 

(באופן כללי תמיד ממליץ לעשות את זה לפני כתיבת סיפורים)

...רחל יהודייה בדם
זה מגניב..
נראה,
אולי אעשה את זה בהמשך
ותודה על הרעיון בקשר לסיפורים,זה בהחלט מעניין
הגיע הזמן שיתפרעו פה קצת נראה לי. ככה שזה נשמע אחלה לגמרייים סוער
אני אתחיל:_פלג_

זה הוא איתי.(60)

יש לו ב"ה אישה- דקלה(61), חמישה ילדים ותשעה נכדים.

הוא, אישתו ובתו הקטנה(16) מתגוררים ביישוב מעלה אדומים שליד ירושלים.

איתי עובד כעת בניהול המכולת השכונתית וכשיפרוש הוא מתכנן לפתח גינת ירק משלו בחצר ביתו.

אולי מהעגבניות והפלפלים שיגדל שם, תוכל דקלה להכין לו את השקשוקה האהובה עליו כל כך.

יש לו גם תפקיד בבית הכנסת המרכזי כמובן. מדי יום ביומו (כאשר עולים לפחות שני כוהנים לדוכן) הוא מכריז בקול רם וברור: "כוהנים".

במיוחד הוא אוהב את נכדו ינון, בן העשר, שאוהב לשבת על ברכי הסב ולהפליג ביחד איתו במרחבי ים הדמיון.

ברגעים כאלו, כמו גם ישיבה על הספסל הפונה מערבה בשעת השקיעה עם זוגתו, מסבים לו אושר ושלווה.

דבר אחד איתי אינו סובל. בלגן. חוסר סדר יכול להוציא אותו מכליו. הוא אינו יכול ללכת לישון כאשר החדר אינו מסודר.

למרות גילו המתקדם (כן, הוא כבר השלים עם העובדה הזו) הוא אוהב לקרוא ספרים בישיבה מזרחית, על השטיח.

 

אז כן, זה הוא איתי.

היי ממש אהבתי, עשית את זה טובפרח תלוש

אני ממש יכולה לדמיין את איתי.

והרעיון מעולה, קצת רענון לפורום לא יזיק...

 

מישהו זורם?_פלג_


נשמע לי ארוך ואין לי כח.. אבל אני אקרא את מה שיכתבו אם יכתבוים סוער
חבל..._פלג_


אף פעם לא ממש כתבתי פה אבל רעיון חמודמעונן
עבר עריכה על ידי אוכפית בתאריך ו' בתשרי תשפ"א 21:30

ננסה משהו..

 

קוראים לה אלמה 

ואת האמת, היא בעצמה לא ממש יודעת להציג את עצמה

היא מתחילה בשמה, אחכ עוברת לגיל שלה, 15 (איך לא) 

 

ואז היא נתקעת

 

איך היא תציג את עצמה, אם היא לוקחת מכל אחד שהיא פוגשת תכונה..?

היא בפני עצמה ילדה לא כזאת מעניינת, היא רואה מסביב דמויות וחושבת לעצמה

''מזל שאלוהים נתן מספיק לכולם, שאני לא מסתובבת עם חצאי אנשים מסביבי''

וברגעים שהיא שיש לה יותר מצב רוח

היא דואגת לענות לעצמה

"מזל שאלוהים מספיק חכם, ונתן לי מספיק מעצמי, שאני לא מסתובבת עם שברי תכונות של אנשים בתוכי"

 

מה היא אמורה לומר? תחביבים?

לא כזה הקטע שלה, תמיד הרעיון הזה 'תחביבים' היה נראה לה יותר מידי נדוש.

הדבר היחיד שהיא אוהבת לעשות באופן קבוע זה פשוט לחיות.

לטעום מהכל, להרגיש את עצמה.

היא אוהבת לצאת החוצה ולצייר את החולפים בדרך,

להשאיר זיכרון מתוק מכל דבר שקיים.

אבל עכשיו להפיל את זה על מי שממולה? היא פשוט אומרת- לשמוע שירים או משהו כזה..

שינחו לה

 

מה עכשיו? מקום מגורים?

לב עיר, מלא אוטובוסים רועשים, זיהום אויר וכל הגועל הזה

איך היא שמעה פעם? להכניס את הטבע לעיר? לשלב בינהם?

מאז שהיא שמעה את משפט הזה החדר שלה נראה כמו ג'ונגל- מלא חיים

עלים וצמחים מטפסים בכל פינה בחדר.

יש את הצמח שהיא הכי אוהבת, היא מוצאת את עצמה כל בוקר

קמה בישבלו, לנקות ממנו את האבק שהצטבר במשך הלילה

וגם אם לא הצטבר אבק, לעבור עם מטלית על עליו הגדולים.

מה שהיא הכי אוהבת בו, זה שהוא משתנה כל יום.

כשהיא עדיין חושבת על החלום שהיא חלמה באותו לילה, היא רואה איך העלים

קיבלו צורה שונה, איך הם מתחוררים בצורה מושלמת ומדיוקת

אבל עכשיו לספר את זה למי שממולה? היא פשוט אומרת את השם של העיר שלה.

שיניחו לה.

 

וכשהיא תגדל?

היא לא ממש רוצה לגדול.

בעולם שכל אחד רוצה לסיים צבא, לטייל בעולם, להכיר אנשים 'להתחיל חיות את החיים'

היא פשוט רוצה להכיר את עצמה יותר

להיות ילדה של העולם.

לאהוב, בלי לעשות יותר מידי טעיות.

ואת זה היא דווקא כן אומרת למי שממולה

שיבין שאין לה ממש תוכניות, אז אין לו מה לצפות ממנו יותר מידי.

 

 

...ילדה של אבא

וואי, זה טוב!

כתבת מעניין ממש.

וסיקרנת..

 

אהבתי את הרעיון, 

זה מיוחד.

תודה רבה!מעונן

וואי ממש אהבתיפרח תלוש


תודהמעונן


אופס עכשיו שמתי לב לכמה טעויות בהקלדה בבית האחרוןמעונן

גם אני רוצה לנסותאינטגרל

יוחנן

רווק בן 19 המרגיש שלעולם יישאר כזה

מאשים

הוא גבוה ושונא

ממש שונא את מאה שערים

הוא אדם אלים

ונאה

להתרועע עם רעים

לו לא יאה

הוא בודד ורעב

תמיד

מתעלל בעצמו במזיד

 

יוחנן

רווק מזדקן להחריד.

 

בן 19 ורווק מזדקן?חביב שזורם

בהחלטאינטגרל


הייתי אולי מחליף את הביטוי במקום מזדקן למשהו כמו מתבגר...חביב שזורם


חח זהו גמאני ניסיתי להביןים סוער
הרי כתובאינטגרל

"בן 18 לחופה"

ובכל זאת.. חחחביב שזורם

אבל הדמות מעניינת..
ולקחת אותה בכלל לכיוון מפתיע באופן כללי.

אהבתי את הריזהמעונן

ואני דווקא חושבת שהשורה האחרונה מאד במקום

חריזה*מעונן


נעים לשמועאינטגרל

תודה!

..ילדה של אבא

כתבת יפה,

בקצרה-

ומכיל הרבה.

 

תיארת מדוייק

ומפתיע..

 

וה "רווק מזדקן" ממש מוסיף

כי פשוט, אולי

ככה הוא רואה את עצמו.

יפה!.Phoenix


למה להצטער?ילדה של אבא

תרגיל ממש נחמד ומאתגר..

ננסה גם.

 

היא נסיכה.

מוקפת ביופי ופאר

לא חסר לה דבר

מבגדי מלכות

ועד ללימוזינה מהודרת

מנוף מדהים הנשקף מהחלון

ועד למיטת זהב מרופדת.

 

היא ילדה

פשוטה

עם לב פועם.

כמהה לחיבוק

לעוגת יומולדת עם עדשים

לשוקו חם

(ולא ממשרתים)

 

היא רוצה לצאת

לקטוף פרחים בשדה

להשתחרר

מהגוף הכובל

ולדעת להבחין

בין

עיקר לטפל.

 

 

(לא יצא לפי התרגיל.. לא נורא. העיקר שיצא משהו..)

רעיון נהדר ושרשור נפלא!! יפה ממש.הָיוֹ הָיָה


אני מנסה.לא ממש הבנתי את הקטע אבל בסדר אני אזרום...אלאיה

קוראים לה רוני. את זה כולם יודעים. זה ברור. הרי זה לא הגיוני שאף אחד לא מכיר את הילדה שמנסה לסכסך בין כולם.

אך בתוך תוכה היא ידעה שהיא לא כזאת. היא בסך הכל מקנאת.

לאף אחד אין חיים קשים כמו שיש לה. לכולם יש חברות צמודות. לה אין. כולם רוצים להתרחק מהמוזרה. זאתי שבהפסקות משחקת כדורגל עם עצמה. שלא אוהבת בכלל לצאת לבלות. שיושבת ובולעת ספרים בזמנה הפנוי. שכל החיים שלה מתחילים ומסתכמים במוזרות.

היא נקרעת מבפנים. זה כואב לה. זה שיש לה תחביבים אחרים משל כולם לא אומר שצריך להרחיק אותה. זה שיש לה רק אמא זה לא אומר שהיא שונה. היא זוכרת היטב עוד כשאביה היה בבית. הוא היה מרגיע אותה. ואז הוא עזב. לא רצה יותר לראות אותה או את אימה. זה עדיין צורב. היא אפילו לא שאלה למה.בתוך תוכה היא ידעה שלעולם לא תוכל להיות כמו כולם. 

היא רק מבקשת אם אפשר, שבבוקר אחרי שהכל יגמר. היא לא תהיה שוב אותו הדבר.

 

 

..רק להיות.

אין לה שם. חיקוי עלוב. 

אפילו התחביבים שלה, לא שלה.

והיא מנסה "לזרום" ו"להבין" בהכל.

ודיי נגמר לי.

ממנה. מכולם.

ואני סתומה שאני כותבת על דמות כזאת.

ויש כ"כ הרבה כאלה שלפעמים באלי לצעוק, לצווח להם באוזן שיתעוררו על עצמם.

נראה לי שנאמתי בעיקר לעצמי.

סורי. חרגתי לגמרי מהקונספט, כהרגלי.

זה ממש יפהאלאיה


תודה.אהבתי את שלך.רק להיות.


מעניין ננסה..חלילוש
זהו זאב. בודד וגלמוד סיים לחגוג לעצמו מסיבת יומולדת 40, ועודנו לבדו.
מתחביביו הבולטים- טיפול בחולי רחוב, לא הרבה יודעים אבל בביתו יש זוג מקקים בהם הוא משקיע את מרצו בטיפול מסור. לא הרבה יודעים אבל לזאב יש אישה רק שהוא מעולם לא טרח לחפש אותה..לפעמים הרגיש בודד אבל מייד המשיך להעביר את הזמן. מרתף עלוב וערימות של שחור ופתור מתקופות קדמוניות..ריח עובש ובלאגן כבד..אבל לזאב יש כשרון- להתחרט. להתחרט על זה ששם לחתול של השכן רעל כי הוא היה יותר מידי שקט. להתחרט על זה שהפעם האחרונה שמישהו ניסה להציע עזרה זה כמעט נגמר במכות. להתחרט על כל ההזדמנויות שפיספס..
עמידת ידיים. אין ספק שזו התנוחה האהובה על זאב, כך הוא רואה טלוויזיה שומע חדשות וכך הוא גם קורא את ספריו המרופטים..
טוב, מה עוד נשאר לספר על זאב, סיפור די עצוב. היה יכול להיות אחרת..
בינתיים ימשיך זאב לאכול את סלט הכרוב ברוקולי האהוב עליו...
זהו זאב.
..חלילוש
*חתולי (שורה שלישית)
..ילדה של אבא

תיארת יפה,

ציורי כזה..

 

מסכן זאב

 

וואופרח תלוש

עצוב כזה...

ממש יפה ומכניס לאווירה

תכירו את כפיר.Phoenix

 

צעיר שתקן ומתבודד, איבד את חברו הטוב ומאז הפך מהאש החיה לטיפוס מרוחק וקר.
ובכן, בהתחלה, כולם דיברו על יכולתו המופלאה להכניס חיים ורגש ע"י מכחול וצבע.
אך מאז המוות המחריד, אף אחד כבר לא מדבר.
"כפיר תילחם" אמא שלו תגיד, והוא יחשוב שקל לה לדבר, הרי חלק נכבד מהחיים כבר אחריה.
והוא, צעיר בן 21 שציוריו גם הם מתים מזמן.
הוא לא יודע, שבין ארוחות שישי האהובות עליו, הוא יגלה קצת אור, מעט מעט, לאט לאט -

הוא ימצא את הדבר שבאמת גורם לו אושר.
זה יתחיל משיעורי תורה, הוא יעלה על דרך המלך, יכיר גם את רעות - אשתו לעתיד,
ובנם הבכור - יהודה, כבר יחבוש כיפה ויפציר בו להגיע למסיבת החומש

הוא לא יודע דבר עדיין, הוא שקוע בכאב.

הליכה של שישי בלילה. סמטאות צפת. בועט אבנים בהליכתו. נתקל בגדר אבנים. שלט. שיעור מפי רב צעיר. רחוב צמוד.
שאלך...?

ובכן, כך הכל מתחיל.)

 

 

 

אתגר יפה!

מהמםפרח תלוש

ממש יפה

אהבתי את הקפיצה הזאת לעתיד

ואת ההבדלים בין מה שעכשיו למה שיהיה

ואת איך הכל התחיל

 

בקיצור, וואו. אהבתי

עשיתם הכל נורא קודר... אין איזו אישיות שמחה?_פלג_


זה הגיל.... עכשיו אני פחות פעילה בערוץ...שושיאדית
אני בניתי דמות ממד בספר שאני כותבת.... יש לי שתיים מרכזיים אבל אני לא זמינה בנקל לערוץ.... אולי אולי אולי אם יהיה לי זמן וכח ושיעמום אז אעתיק קצת חומר לכאן.
בכללי לבנות דמות זה מאד מורכב ומצריך לוגיסטיקה
רוצים להכיר את אבישג?משאלה

אין לכם סיכוי..אף אחד לא מכיר אותה באמת(גם אם אתם חושבים שאתם כן).

אבישג היא מוזרה ומופנמת ואף אחד לא מבין מה הסיפור איתה. בכיתה היא מתוקה וחמודה אבל בבית עצבנית ומרירה.

אמא נוהגת לומר שהיא פשוט מתבגרת, אבל אבישג שונאת את המילה הזאת ומבחינתה זה הכי מותר שבעולם לכעוס ככה סתם בלי סיבה.

אה, ויש גם את דוג. דוג זה הכלב שלה, והיא הכי אוהבת אותו בעולם.

כשהיא הייתה בגן, כולם היו אומרים-"לאבא שלי יש רובה והוא יכול להרוג אותך", והיא הייתה אומרת-" יש לי את דוג והוא יכול לנשוך אותך", וברור שזה היה פי אלף יותר מפחיד.

אז זו היא אבישג, וגם את תרצו להכיר אותה-אין לכם סיכוי. היא קודם כל צריכה להכיר את עצמה.

 

זה מדהים איך כל אחד כותב על הדמות שיש לו בלב פנימהשושיאדית
אני כתבתי ספר על שני דמויות.
זה אומר משהו אה?.... חחח
פיצול אישיות.
אבל את האמת אני חושבת שזה דבר ממש נחמד, תחשבו על זה , זה אשכרה לחיות שתי מציאויות! להיות מסוגלים לשחק שני תפקידים....
אבל.... צריך כוחות נפש בכמות של שני אנשים.... וזה קצת אהמ.... משהו שאמורים להסתדר איתו איכשהו...🤔
את חושבת שכל דמות שנכתבה.Phoenix

היא דמות מסוימת שבלב?
ממ.. 

 

איך זה מתבטא לדעתך?

 

 

זה פסיכולוגי, הדמות שבוחרים לבטא היא האדם בעצמו, הפנימי.שושיאדית
יכול להיות שזה מבטא גם את המצב הנפשיחלילוש
זה לא עדות אובייקטיבית על האישיות..
נכון, בקיצור משהו פסיכולוגישושיאדיתאחרונה
..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה