כל פעם שאני מסתכלת על תמונות שלי-ילדה בכתה א' חמודה קטנה ותמימה..אני פשוט מתחילה לבכות..למה? כי אני מרגישה שהפרתי הבטחות לעצמי..אני ממש זוכרת את עצמי מסתכלת על כל הבנות הגדולות ומבטיחה לעצמי שאני לא יהיה כמוהן..בהתנהגות ובכל מני דברים..נכון שאז הייתי ילדה קטנה ותמימה שלא יודעת כלום...אבל אולי דווקא בגלל זה קשה לי.. יש לי כ"כ הרבה מה ללמוד מעצמי כשהייתי קטנה ללמוד מהילדה התמימה והחמודה הזאת שמסתכלת על החיים מהמקום הכי נקי והכי טוב..ודווקא היא יודעת יותר טוב ממני מה צריך לעשות ואיך להתנהג... אני מרגישה שיש כ"כ הרבה דברים שאני יכולה לעשות יותר טוב וכן לקיים את מה שהבטחתי לילדה הקטנה והחמודה ההיא שהיא בעצם-אני... אבל אז אני תמיד חושבת מה נראה לה?! היא כולה ילדה קטנה שלא מבינה כלום זה לא הולך ככה!!! אבל אני יודעת שאני פשוט משקרת לעצמי!!!! הילדה הזאת פשוט מבינה ה-כ-ל!!!!!
מצטערת..הייתי חייבת לפרוק