אני

לא הייתי מחליפה את המיקום

יתרונות- ההורים שלי הם כמו אחים גדולים בשבילי.. שחברות באות אליי הן תמיד כזה מופתעות מהיחסים שלנו…

גם בגלל שיש הפרש של 7 שנים ביני לבין הילדה הבאה במשפחה אז זה בכלל.. 

אנחנו מדברים ביחד הכי פתוח שיש.. וכיאלו אני כן מרגישה שהם הורים אבל גם כזה החברים הכי טובים

מה אני צריכה יותר מזה. חחח אני לא רוצה להוציא אותם רע או משו אבל ברור לי שאני מקבלת יחס שונה משאר האחיות שלי..

מזל שהן לא מספיק בוגרות בשביל לקלוט אתזה

חסרונות- אין. לא מוצאת. 

קיצר נראלי שיא המיוחד לנהל כזאתי מערכת יחסים בלי עין הרע

אצלנו הפוך מהשלישי זה רק בנות (עד עכשיו 5 בנות 2 בנים)

אצל אחותי הקטנה (לפני שנה) כבר התפללתי לבן...

רק בגלל הבייביסיטרים אני יודעת מה עושיפ עם בנים

וחוצמזה כשבן נולד יש יום חופש + מפגש בני דודים בברית

אני לא מצליחה לעשות סמיילים מתאימים אז תוסיפי בראש

אבל תמיד יותר כיף להתלונןE:

לדעתי רוב ההבדלים ביחס בנינו זה בגלל שאני בת, לואו דווקא בכורה.

(לאמא שלי יש בעיה זה שאני ארכיב לעצמי מדף שהתפרק בארון ספרים בחדר שלי, אני חייבת לחכות לאביר על הסוס הלבן (אבא שלי) שיעשה את זה)

אז בגלל זה אני לא חושבת שמספר שונה בסדר היה עושה הבדל, אז לא באמת משנה לי.

יתרונות \חסרונות בלהיות בכורה-

אני יכולה לכתוב כל מיני דברים במשפחה ואיך מתיחסים אליי, אבל אני לא חושבת שזה נוגע דווקא לעובדה שאני בכורה, או בת או  משהו אחר, פשוט ככה אצלינו בבית.

אני מקבלת תפקידים בתור:

-"העורכת הראשית של דברים שההורים שלי כותבים לעבודה שלהם"

עברית זאת לא השפת אם שלהם, והם שואלים אותי על שגיאות כתיב אם יש להם ספק.

(הם דוברים עברית לגמרי, רק בכתיבה זה שאלה, מישהו פה בטוח ב100% בכתיבה שלהם באנגלית?)

פעם גם כתבתי לאמא שלי מכתב רשמי לעבודה שלה על איזה ציוד שהיא רצתה להזמין, 

זה לא שהיה לי מושג במכתבי בקשה רשמיים או בציוד הזה שהיא רצתה, אבל איכשהוא עשיתי את זה.

גם פעם הגיע להורים שלי מכתב מחברת הביטוח וניסיתי לתרגם מעברית ביטוחית לעברית מדוברת, הרבה דוברי עברית כשפת אם לא היו מצליחים לתרגם כזה דבר.

-"משגיחת כשרות כשההורים שלי טסים לחו"ל ומשאירים אותנו בבית עם סבא וסבתא"

הם לא דתיים, ואפילו רק בגלל שהם לא מכירים את המטבח יכולות להיות כל מיני טעויות עם כפיות חלביות ודברים כאלה.

(ברור שבקורונה אנחנו כבר לא עושים את זה)

-"מארגנת יציאות בלי הורים ראשית" בכל פעם שצריך לצאת לרופא שיניים או משהו כזה אני יוצאת ביחד עם אחים שלי וצריכה להתמודד עם הצעקות שלהם ואין מספיק סמכות להשתיק אותם.

(הם לא קטנים, בן 14 ובן 11, תמיד כשמדברים על "אחות גדולה" אז זה "לשמור על האחים הקטנים" אחים שלי שומרים על עצמם מצוין, רק צריך לפעמים לשמור על העולם מפניהם)

-סתם תפקידים בבית- 

אני שוטפת כלים פעמיים בשבוע (גם אחים שלי).

-כעקרון אבא שלי אמור לשטוף רצפה, אבל אמא שלי אומרת שאני עושה את זה יותר טוב אז אם הוא עוד לא שטף זה התפקיד שלי.

-אני תולה, מפזרת (ולפעמים מפעילה מכונת) כביסה, מפזרת הכוונה אני עושה ערימות של הבגדים של כל אחד ומביאה לחדר שיסדרו בעצמם, אני היחידה בבית שמקפלת את הבגדים בארון שלי, גם ההורים שלי לא עושם את זה.

-אני מכינה דברים לשבת לפי מה שאמא שלי צריכה, לפעמים היא מחוץ לבית ואומרת לי בטלפון איזה דברים הוא רוצה להכין, לפעמים היא הכינה כבר מנה עיקרית ואני צריכה לחשוב בעצמי על סלטים, לפעמים היא רק קוראת לי למלא את המיחם בזמן שהיא עסוקה וחוץ מזה לא צריך כלום.

-אני מכינה את מה שצריך להבדלה (כוס קידוש, למגוז מיץ, נר, פילפל שחור, גפרורים) ואח שלי מפנה אותם למקום.

נראה לי שזה כל מה שאני עושה בבית, לזכויות ולחובות, יצא לי ממש ארוך.

סורי שעל זה נתפסתי מתוך כל הפירוט הנהדר....

הצחיק אותי הפילפל השחור...

שמת לב דווקא לפלפל השחור

@סטלנית בפעולה תקני אותי?

על מה אשאל? על הרופא שיניים? על חברת הביטוח? 

מנהג הלכתי שלא הכרתי עניין אותי, מה לעשות..

בנים וזה...

(ולא שלא התנצלתי.....)

צחקתי בקטע טוב

כי זה מה שנשמה כללית כתב

בעיקרון אבא שלי אמר שכל צמח מפיץ ריח בלי תוספות מלאכותיות הולך, אז פלפל שחור עונה על ההגדרה, גם כל תבלין אחר.

אני זוכרת שפעם הצעתי להחליף בקינמון כי הוא מריח יותר טוב, אבל משום מה לא תפס (שזה מוזר, אני אחראית על זה, אני יכולה לשים מה שבא לי)

יש לי טראומה מהבדלה בסניף שבנות דוחפות לי לאף את הציפורן בשקיות בד האלה, זה ריח מסריח, נדבק לידיים, וגם לא הייתי רוצה שידחפו לי לאף גם את הריח הכי טוב בעולם,

סתם העדפה כזאת.

לכאורה צריך ריח טוב....

אבל גם אם לא, זה אכן יותר נחמד....

אז נו, את אחראית, לכי חזק על הקינמון...

ואני ההיתי רוצה להיות אחרונה...

יתרונות בלהיות בכורה: את הכי גדולה מהילדים ההורים סומכים עלי זה מרגיש גדול למרות שזה לא גדול...

חסרונות: יש מיתחתי הרבה אחים קטנים שצריך לשמור עליהם ומענין שההורים שלי סומכים עלי בחלק הזה כי אני בכורה כאילו אז אני יכולה לשמור על כולם פה... וזה לא תמיד כיף וחוץ מיזה שההורים שלי לא ממש יודעים עדין ( כנראה ) איך לגדל ילד מתבגר אז הם בעצמם לא מבינים מה מותר לי ומה אסור וזה מאוד מצחיק..

אה וגם זה שלא יהיו לי אחיינים בקרוב.. זה חלק ממש מבאס

יתרונות זה שאני ניקראת מפונקת...וכו

חסרונות זה שההורים שלי כול הזמן בודקים מה איתי עם מי אני הולכת מה אני עושה וכו...וגם עכשיו רק אני וההורים שלי בבית ויש לי 2 אחים נשואים ברוך ה אז זה יותר קשה כי ההורים שלי כול הזמן רק איתי מבינה...אני יכולה יותר להרחיב כאילו אם את בקטע של ליקרוא ואם את אוהבת...אני פחות יש לי עצבים ליקרוא

הגדולים כולם בצבא שירות וכו בקושי מראים את האף בבית ודווקא בגלל שאנחנו הקטנים ואין להם למי עוד לדאוג אז כל הזמן הם עלייך

גם עם כל הכבוד, לכל הבכורים פה, תפסיקו לעשות שטויות יותר מידי שטותיות

אחר כך ההורים לומדים ואוסרים עלינו בגללכם

חוצפה

(לא באמת מתוך כעס, כן?)

כי אני "הגדולה" ואני תמיד חייבת לוותר להם.

נגיד יש לאח שלי בעיה עם זה שאני שמה את השולחנות הקטנים של הסלון בחדר מחשב כשאני שוטפת רצפה בסלון,

אז ביום שישי הזה הוא שטף את הרצפה בחדר מחשב ובכוונה שם את הכיסאות בחדר שלי "בשביל להחזיר".

הסברתי לו בצעקות אלגנטיות שהוא יכול לשים את הכיסאות באמבטיה, ולשולחנות הקטנים של הסלון אין מקום אחר חוץ מהחדר מחשב כי הם רחבים יותר ונכנסים רק בסלון או בחדר מחשב.

הוא הסביר בצעקות לא אלגנטיות שלא אכפת לו ודחף את הכיסאות בכוח לחדר שלי,

וכשאמא שלי באה, היא כעסה רק עליי ואמרה שהייתי צריכה לתת לו לשים את הכיסאות בחדר שלי!

זו פריבילגיה של אחים קטנים

למשל-

אחותי הגדולה נסעה לה מהאולפנה עם כמה חברות בטרמפים לנחל כלשהו (מנסה לטשטש את הפרטי שלא יצא דבר רע על האולפנה) 

היא ביקשה רק את האישור של המדריכה, אבל באולפנה צריך לשלוח אישור הורים ולעדכן את ההנהלה וכו לפי הבנתי

וההנהלה שלחה לאמא שלי מייל שהילדה שלה לא נמצאה באולפנה וכנראה הלכה לטיול כלשהו, האולפנה לא יודעת איפה היא והיא מבקשת שאמא שלי תחתום על מסמך שמסיר את האחריות מהאולפנה אם יקרה לה משו 

ולאחותי לא היה בטרייה ככה שאמא שלי לא הצליחה לתפוס אותה, והמנהלת ענתה רק ב9 בלילה

האח הידד! אחלה של אולפנה שהלוואי והייתי בה, אבל אחרי הסיפור הזה..

מובן שהכעס של אמא שלי על האולפנה מובן, וגם על אחותי, אבל אםם היא הייתה טורחת להגיד משו לאמא שלי לפחות מטלפון של חברה, הסיפור היה מסתיים הרבה יותר טוב

הבנת?

על כל הטעויות שאתם עושים- ההורים זוכרים ולא נותנים לנו אפילו את האופציה לעשות משו כזה..

הגלל שאתם כאילו הבכורים ואתם אחראיים אז ההורים יותר סומכים עליכם

אצלינו, בכיתה ד אני הכנתי לאחותי הגדולה את האוכל לבית הספר, כי היא הגדולה, וזה התפקיד שלה, אבל היא תתן לנו לעשות את זה

מכיתה ג אני ואחותי התאומה עשינו לבדנו את הסלון לפסח, מה שהיה אמור להיות התפקיד של הבכורים אבל הם כמובן ישנו עד 12, ונתנו לנו לעשות את כל ההעבודה

בגלל שאתם כאילו אחראיים יותר ההורים סומכים יותר על כושר השיפוט שלכם ועל ההתנהגות שלכם

שטויות במיץ

כשאח שלי הגדול ואחותי הגדולה שיחקו כדורגל ושברו את המראה, הם האשימו אותי שהלכתי עם החתול ביידים ולא ראיתי מה קורה סביב ונתקעתי (!!!) במראה ושברתי אותה

יכול להיות שאת לא בכורה מעצבנת מהסוג הזה, אבל זה הוכחה שגם החיים של הקטנים לא ממש נחמדים

כשהייתי ביסודי זה היה התפקיד שלי להכין אוכל לבית ספר לכולם,

לא הייתי מכינה לעצמי, כי אני יכולה לסלוח לעצמי על עצלנות, אבל כן הכנתי לאחים שלי.

(עכשיו כל אחד מכין לעצמו, כלומר אף אחד לא מכין כלום, כי הרבה יותר קל להיות עצלן, באמת שבלי הארוחות צהרים מהאולפנא לא הייתי אוכלת יום שלם)

אז כשאח שלי היה בכיתה בכיתה א' המורה שלו קוראת לי באמצע השיעור השלישי (מיד אחרי הפסקת עשר)

כדי לצעוק על אח שלי שלא אכל את האוכל שאני הכנתי לו.

אני זוכרת בפרוש שהיא אמרה: "אתה תאכל את מה שהיא מכינה גם אם היא תשים אבנים בסנדוויץ!  "

היא קראה לי בתור הסמכות המבוגרת, אבל הייתי אז בכיתה ג'

יצאתי מאוד מסופקת מזה, כי לכאורה אני הצודקת שהשקיע והכינה, והוא המפונק שלא אוכל,

אבל באמת כל זה בגלל ששמתי לו משהו שהייתי צריכה לדעת שהוא לא אוכל.

שאחותי טרחה פעם אחת להכין לנו אוכל..

היא שמה 2 פרוסות לחם בשקית וזהו

הייתי נשאר בכור, לא יודע למה... תחושת בטן...

אין לי כוח כרגע לכתוב יתרונות וחסרונות... אולי בפעם אחרת...

אם היו נותנים לכם לבחור איזה מספר להיות במשפחה, מה הייתם בוחרים? בכור
יתרונות בלהיות בכור/ה- אתה הכי גדול בבית (כשהייתי קטן זה גם היה הכי חזק) אתה יושב מקדימה באוטו וכו'
חסרונות בלהיות בכור/ה- אין לך אחים גדולים שעשו רישיון\בחרו ישיבה וכו' ואתה צריך להבין איך עושים כל דבר לבד(לא מאוד נורא אבל קיים)

אתה גם זה שחווה על בשרך את "צער גידול הורים"...

@מאן דאמר אחי הגדול והבכור 
אבל תאמתי שאני מתה להיות בכורה ותכלס... הוא בן אז אני יותר בכורה ממנו.. הוא בכור ואני בכורה... מהבנותתת

רק אני בכור

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...