היתי בטוחה שלא, והכל סבבה ואני בנחת, כי זה בדיוק כמו שבת, אבל פתאום צף בי מצפונון קטן כזה אולי כן לשמור,
לא יכולה עם זה שכל חג שנתקלת בו בפעם הראשונה הכל מתערבב..
כאילו גם שנה שעברה היה לי לבט לפני כיפור, אבל אז עוד שמרתי ועוד לא פוצץ הכל..
אני זוכרת שישבתי בישיבה וכולם התפללו וצעקו ה הוא האלוהים ואני בכלל תהיתי על קיומו וישבתי ובכיתי לי על האמונה שלי שאבדה והקריסה לי את כל העולם שלי שהיה בנוי סביבה, וכאב לי ככ שלמה לעזאזל בגיל 21 כשאני רוצה כבר יציבות אני חוזרת לשאלות שהיו לי בתיכון ולמה לא זרקתי אז, כי זה לא נפתר, זה רק התעצם ונהיה מכאיב יותר והצטברה יותר מוגלה
וגם לא באמת העזתי לצאת לגמרי ולהכריז לעולם, זה בפנים עדיין, החברות לא יודעות .. רק קצת, והמשפחה.. אבל כולם תופסים מכיפור כמשו שאפילו חילונים שומרים, אז גם מי שיודע בטוח שאני שומרת ושובפעם מניחים אותי במשבצת של הדתיה בלי לשאול, כי זה מובן מאליו שככה וככה אעשה ואני נחנקת מזה
אופ לא מצליחה להסביר את עצמי, פשוט כואב לי ודי
לא יכולה עם זה שכל חג שנתקלת בו בפעם הראשונה הכל מתערבב..
כאילו גם שנה שעברה היה לי לבט לפני כיפור, אבל אז עוד שמרתי ועוד לא פוצץ הכל..
אני זוכרת שישבתי בישיבה וכולם התפללו וצעקו ה הוא האלוהים ואני בכלל תהיתי על קיומו וישבתי ובכיתי לי על האמונה שלי שאבדה והקריסה לי את כל העולם שלי שהיה בנוי סביבה, וכאב לי ככ שלמה לעזאזל בגיל 21 כשאני רוצה כבר יציבות אני חוזרת לשאלות שהיו לי בתיכון ולמה לא זרקתי אז, כי זה לא נפתר, זה רק התעצם ונהיה מכאיב יותר והצטברה יותר מוגלה
וגם לא באמת העזתי לצאת לגמרי ולהכריז לעולם, זה בפנים עדיין, החברות לא יודעות .. רק קצת, והמשפחה.. אבל כולם תופסים מכיפור כמשו שאפילו חילונים שומרים, אז גם מי שיודע בטוח שאני שומרת ושובפעם מניחים אותי במשבצת של הדתיה בלי לשאול, כי זה מובן מאליו שככה וככה אעשה ואני נחנקת מזה
אופ לא מצליחה להסביר את עצמי, פשוט כואב לי ודי
