אבל רגע- משהו יותר מאתגרר
תגידו על מה חשבתם במהלך הצום... איזה אוכל עלה לכם לראש?
לא יודע למה, אבל לי לראש עלו ג'חנון עם סחוג, גלידה תות לימון וואסאבי לסושי

זה המאכלים שאני הכי אוהבת

רק ראיתי את אחים שלי עם פיתה וזה הגעיל אותי. המחשבה היחידה בנושא.

לא לצחוק עלי. תפסיקי להשוויץ ותשתקי

אבל היה לך בית כנסת. והיה לך חזן. ושמעת אותו. ויותר ממניין וחצי. 

אגב הוא הוריד משקפיים. זה לא עזר לו. נאלצתי לזוז.

מתי תלמדי לדבר בקודים?

במהלך הצום

כל מה שעלה לי לראש זה שיר

ולכן ברגע שנגמרה ההבדלה

שברתי את הצום עם שיר

אתה צודק לחלוטין.

שמעתי מיהודי גדול: בסוף, ההוא שפינטז על האוכל כל היום ולא גמר להציץ בשעון. וההוא שעסק ברוממות נשגבה, שניהם אכלו באותו זמן... מי הרוויח ומי הפסיד?

ובאמת במקום לחשוב על האוכל.. צריך לחשוב על הזכות הגדולה והמעלה וקרת ה' ועוצמת היום וכו'...

ניקית חדשה.. אני עוד לא מכיר....

בחזה מהמניין חצרות כבר ממש מתתי מצמא ואז פתאום נתקלנו במניין שבדיוק התחיל הבדלה ולא סתם ממש מושקעת כאילו בורקסים וכאלה ואז הם אמרו שכולם מוזמנים להתכבד ואם לא הייתי אוכלת שם הייתי מתעלפת בדרך הביתה

ועוד נכבה לנו הנר אז לא היה לנו נר ששבת והיינו צריכים לחפש....

זה הייתה העובדה שכל היום השתעממתי בטירוף!

לא התפילות חס וחלילה,

בגלל הקורונה היה צריך להירשם אצלנו לתפילה, ואבא שיהיה שיהיה בריא, רשם אותי ואת אמא שלי רק לערבית ונעילה!

ממליא בנוסף לזה שחרית התחילה אצלנו ב6 וההפסקה בין מוסף למנחה הייתה בן 11 ל4 כדי לא להיות בחוץ בשעות הכי חמות, 

אז כולם נתקעים בבית למשך די הרבה זמן.

אז אני קמה לי ב7:40 חמש דקות לפני השעון מעורר ששכחתי לכבות, והוא חפר במשך רבע שעה, אז מיד כשהוא הפסיק התחלתי להתפלל יחיד שחרית ומוסף וניסיתי לשיר לעצמי את הפיוטים, וכל זה לקח לי רק שעה אחת!

אז מ9 עד 5 השתעממתי ברמות, אפילו התפללתי מנחה ב1:30 אבל זה לא מעסיק להרבה זמן בכלל.

ביום כיפור רגיל אני בבית כנסת כל היום, ובשעות של ההפסקה ישנים, אז לא משעמם, אבל השנה טיפסתי על הקירות למשך 9 שעות.

לא הייתי רעבה או צמאה בכלל, למרות שנורא דאגתי מזה כל השבוע לפני, נהייתי קצת צמאה באמצע נעילה, אבל לא משהו קשה מידי.

שברתי את הצום עם ליטר של מים, דג ברוטב שאמא שלי הכינה ואף אחד חוץ ממני ואבא שלי לא אכל, וקורנפלקס עם חלב כי נכנעתי ללחץ החברתי של לראות את אחים שלי אוכלים את זה.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...