אבל רגע- משהו יותר מאתגרר
תגידו על מה חשבתם במהלך הצום... איזה אוכל עלה לכם לראש?
לא יודע למה, אבל לי לראש עלו ג'חנון עם סחוג, גלידה תות לימון וואסאבי לסושי

זה המאכלים שאני הכי אוהבת

רק ראיתי את אחים שלי עם פיתה וזה הגעיל אותי. המחשבה היחידה בנושא.

לא לצחוק עלי. תפסיקי להשוויץ ותשתקי

אבל היה לך בית כנסת. והיה לך חזן. ושמעת אותו. ויותר ממניין וחצי. 

אגב הוא הוריד משקפיים. זה לא עזר לו. נאלצתי לזוז.

מתי תלמדי לדבר בקודים?

במהלך הצום

כל מה שעלה לי לראש זה שיר

ולכן ברגע שנגמרה ההבדלה

שברתי את הצום עם שיר

אתה צודק לחלוטין.

שמעתי מיהודי גדול: בסוף, ההוא שפינטז על האוכל כל היום ולא גמר להציץ בשעון. וההוא שעסק ברוממות נשגבה, שניהם אכלו באותו זמן... מי הרוויח ומי הפסיד?

ובאמת במקום לחשוב על האוכל.. צריך לחשוב על הזכות הגדולה והמעלה וקרת ה' ועוצמת היום וכו'...

ניקית חדשה.. אני עוד לא מכיר....

בחזה מהמניין חצרות כבר ממש מתתי מצמא ואז פתאום נתקלנו במניין שבדיוק התחיל הבדלה ולא סתם ממש מושקעת כאילו בורקסים וכאלה ואז הם אמרו שכולם מוזמנים להתכבד ואם לא הייתי אוכלת שם הייתי מתעלפת בדרך הביתה

ועוד נכבה לנו הנר אז לא היה לנו נר ששבת והיינו צריכים לחפש....

זה הייתה העובדה שכל היום השתעממתי בטירוף!

לא התפילות חס וחלילה,

בגלל הקורונה היה צריך להירשם אצלנו לתפילה, ואבא שיהיה שיהיה בריא, רשם אותי ואת אמא שלי רק לערבית ונעילה!

ממליא בנוסף לזה שחרית התחילה אצלנו ב6 וההפסקה בין מוסף למנחה הייתה בן 11 ל4 כדי לא להיות בחוץ בשעות הכי חמות, 

אז כולם נתקעים בבית למשך די הרבה זמן.

אז אני קמה לי ב7:40 חמש דקות לפני השעון מעורר ששכחתי לכבות, והוא חפר במשך רבע שעה, אז מיד כשהוא הפסיק התחלתי להתפלל יחיד שחרית ומוסף וניסיתי לשיר לעצמי את הפיוטים, וכל זה לקח לי רק שעה אחת!

אז מ9 עד 5 השתעממתי ברמות, אפילו התפללתי מנחה ב1:30 אבל זה לא מעסיק להרבה זמן בכלל.

ביום כיפור רגיל אני בבית כנסת כל היום, ובשעות של ההפסקה ישנים, אז לא משעמם, אבל השנה טיפסתי על הקירות למשך 9 שעות.

לא הייתי רעבה או צמאה בכלל, למרות שנורא דאגתי מזה כל השבוע לפני, נהייתי קצת צמאה באמצע נעילה, אבל לא משהו קשה מידי.

שברתי את הצום עם ליטר של מים, דג ברוטב שאמא שלי הכינה ואף אחד חוץ ממני ואבא שלי לא אכל, וקורנפלקס עם חלב כי נכנעתי ללחץ החברתי של לראות את אחים שלי אוכלים את זה.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....