אגב, היכתם על הלב באמירת "חטאתי עויתי פשעתי" שבוידויו של כה"ג?

אנחנו לא נוהגים

מה שאני ראיתי זה או התעלמות, או שכתוב לדפוק.

אבל לא נתקלתי בהוראה אקטיבית לא לדפוק.

מה ציפית

ואצלנו לא מכים

לא יודעת למה.

אולי המנהג לא התפשט.

(ולא תימנים)

כלומר, בעיקרון אנשים פשוט לא דפקו.

יש מהאחרונים שהעירו כן לדפוק.

יש כאלו ששומעים להם, ויש שלא...

אבל להגדיר את זה כמנהג שלא לדפוק, זה יותר מידי.

אא"כ יחדשו לי שיש מקור שכותב שלא לדפוק

לגבי הקטע הזה - הפשטות היא שלא צריך כי זה לא וידוי אלא "סיפור דברים", ורק שיש שחידשו כן לדפוק ולכוון גם לתשובה.

וגם במקדש היו מתוודים כ"א, אי אפשר לצאת ידי חובה בוידוי.

פעם ראשונה שנחשפתי למנהג הזה.

נראה לי זה הולך איפה שיש מסורת או יחידים שקיבלו על עצמם.

לא מוזכר בהרבה ספרים נפוצים בדורנו, לכן אין מודעות לזה.

(לדוג' בפניני הלכה שנפוץ במחוזותינו לא כתוב להכות: ז – הלכות יום הכיפורים – פניני הלכה )

היום יצאו לאור גם מחזורים על פיו, וכמובן שמוזכר בהם.

http://www.daat.ac.il/daat/vl/yesodveshoresh/yesodveshoresh12.pdf

עמוד רמג-רמד על סדר העבודה

עמוד רלט- רמ על הוידוי

לא רואה שום דבר על הכאה.

אשמח שתאיר את עיני.

רגיל למהדורה אחרת. ואיננה לפני.

אם אראה מקור, אולי שנה הבאה..

(כמובן שבבית המקדש..)

אם תהיי במקדש תכי בכל מקרה, כי כל הסיבה שכיום לא מכים זה כי זה "סיפור דברים", ולא הוידוי עצמו..

אז בעצם- אם מחר בית המקדש יבנה (למה לא?) הדיון הזה מיותר.. 
(ויש לו עוד 364 ימים להיבנות..)

*תובנה יפה.

שבכל מקרה זה לימוד תורה ודיון על הלכה ומנהג ישראל. גם אם ביהמ"ק היה בנוי כעת למולנו לא הייתי נמנע מלדון בזה.

לגבי הסוגריים - הן כבר בישר משיח לרבי יהושע בן לוי שהוא יבא היום.

 -אם בקולו תשמעו.

ראש של גמרא..

ולא אכחיש, נראה לי שגם אותי זה היה מעניין.

אנ יכולה לומר שממש מפחיד או מוזר תאמתי הרגשתי בכנסיה...

פתאום כולם נשכבים על הריצפה כמו ערבים התחלתי להלחץ!

סתאם סדר העבודה אבל לא הייה כ"כ ארוך. ואנחנו לא מכים על הלב שאנחנו אומרים אשמנו בגדנו.

איך בכנסיה? אלקי האלוקים ואדוני האדונים.....

ואם כבר, במסגד משתחווים, לא בכנסיה (כמו שציינת - ערבים..)

ובכלל, ספרדים ג"כ משתחוים, אז איפה היית כל שנה...

ונ.ב. אם משתחווים כמו שצריך (פישוט ידיים ורגליים), ולא כאילו עושים כפתור בבריכה, זה לא נראה ערבי.... (מעניין מה דעת @שחר אורן (איפה אתה?) ו @אנא עבדא דקב"ה על זה..)

אצלנו החזן ג"כ אמר 'אמיץ כח' (הן כי זה מנהג המקום והן כי זה יותר קצר).

לא הבנתי? באתה כוננת יש ארבעה וידויים? הכה"ג היה מתוודה שלוש פעמים.

לגהי ההזאות, אכן המחבר החליט שאין צורך לחזור עליהן, גם ב- 'אשוחח נפלאותיך' שלו מפורטות רק שתי הזאות.

אני לא יודע לגבי 'אתה כוננת' אבל התפילה באמיץ כח היא לא באמת תפילת הכה"ג אלא תפילה שמבוססת עליה בצורה כלשהיא.

אכן כמו שחשבת אני משתחווה בפישוט, אני חושב שגם @אנא עבדא דקב"ה אבל אני לא סגור על זה).

לגבי ההכאות על הלב, לא, למה לעשות את זה?

אז מתפללים אצלכם אשכנז או ספרד? כבר התבלבלתי

באתה כוננת הפייטן חוזר ומספר שוב על הוידוי הראשון. עיי"ש.

ההכאות על הלב - מקורם ביסושה"ע, שאע"פ שאי"ז אלא סיפור דברים, מן הראוי לכוון גם על עוונותינו.

עוד חידת בקיאות ביסושה"ע - היה הבדל בין הרגשתך בכריעת עלינו להרגשתך בכריעת העבודה? 

ויפה על ההשתחוואה, יש לך מקום?

אבל, המנהג המקורי של המקום הוא אשכנז.

טוב, בהזדמנות.

מעניין, התלבטתי אם לכוון על העוונות והחלטתי שלא, אבל לא עלה במחשבתי להכות על הלב.

לא.

היות ומנהגינו מן קדמת דנא לענות זה לזה לפי שורות, ובלי מספור.

נוצרה כעת אי הבנה. על מה הולך ה"לא" שלך מתוך שתי השורות האחרונות שלי? ומה בנוגע לחברתה?

ואם מכוונים על העוונות - ממילא פשוט לדפוק, לא?

(אמרת פעם שהישיבה מתפללת ספרד, כעת אמרת שהחזן עשה אשכנז, ואז אמרת שהמנהג הוא אשכנז אבל בד"כ ספרד לפי רוב בחזנים, התלבלבתי.)

א. הלא מוסב על השורה האחרונה והסק מכאן את השאר.

ב. לא בהכרח.

ג. מנהג הישיבה ספרד, הייתי בבית ושם המנהג המקורי היה אשכנז עד שהגיעו הרבה אנשים חדשים שמתפללים ספרד.

א. מה יש לי להסיק? המקום לא רלוונטי לגבי ההבדל בהרגשה.

ואיך באמת השתחווית אם אין מקום?

ב. אכן, אבל מושכל ראשון.

ג. אהה, עכשיו הבנתי...

אני שאלתי חמש שאלות, ואתה ענית ארבע.

אז מחדש- 

א. לא הרגשתי הבדל בהשתחוויות.

ב. כן, התפללנו בחוץ.

א. אז לשנה הבאה - ביסושה"ע כתוב (הוא היה ליטווא'ק, זה בסדר...) להבדיל הבדל עצום ביניהן, שהשתחוואת עלינו היא בשמחה אין קץ על שזכינו להיות מבני היכלא דמלכא וקירבנו לעבודתו וכו'... ואילו בג' השתחוואות העבודה יכניס בליבו מרירות עצומה על אשר לא זכינו וכו'...

ב. ומה בכל שנה?

בשנתיים האחרונות הייתי בישיבה ויש בית מדרש גדול, לפני זה אני לא כ"כ זוכר, אבל כנראה הסתדרתי איכשהו.

טוייב, ב"ה...

@אנא עבדא דקב"ה

הליובאוויטשערס ידועים בדעתם שבעצם כל עמ"י הוא ליובאוויטשער, רק שלא כל אחד יודע את זה בנתיים.....

אבל גם אנא עבדא עושה מכ"א חסיד?

(כיוון שזה תגובה לעצמי - מתייג אותך שתראה @שחר אורן)

הוא טוען שאני בעצם חסיד וכל מי שחושב שאני ליטוואק לא באמת יודע מה זה חסידות (אני מנסה לגרום לו להגיב).

או שאני אל יודע מי זה שחר.

גם אפשרות..

(אנחנו באמת צריכים להכיר..)

אני לא אכנס לדיון על חסידות.

בגדול שחר חסיד של הקאצקער ושל הרב חזקי גנץ. בגלל שזה קאצק אז רוב העולם קורא לזה ליטאים...

@שחר אורן, זה נכון?

תחליט לבד אם אתה חושב שזה נכון או לא.

אני באופן כללי נמנע מלהגדיר את עצמי, אבל לא אכחיש שבעבר הייתה לקוצקער השפעה עמוקה עלי.

אני לא ראיתי.

אבל כפי שציינתי, עלינו להכיר.... מי יודע מה אגלה...

השם נשאר.

מנהג שהשתרש.

חציצה.

הטיה.

אליבא דההגהות אשר"י, וכך נהגו, בהתקיים שניהם, ואליבא דשאר הראשונים - בהתקיים אחד מהם:

(כעיקרון זה מסודר אחרת: שהשחוויה בכלל מותרת ע"י אחד או שניים (בהתאמה) מתוך השלושה הבאים: לא פישוט, הטיה, חציצה. כשמתרגמים את זה ל"איך מותר בפישוט" נשאר הנ"ל)

ובהר מרום הרים משתחוים בפישוט, ללא חציצה, ובלי הטיה.

הטיה זה תולדה של לא פישוט.

ולגבי הר הבית, יש דעות שזה נכון רק בעזרה.

רק בעזרה? לא הכרתי, ואל שמעתי שנהוג כך בין העולים היום.

אכן, נוהגים כדעה הרווחת.

לא חל ע"ז ספד"א לחומרא?

כנראה שחושבים שמוכרע כדעה הזו, בכ"מ אאל"ט הרב ליאור אומר להטות את הראש, אבל יכול להיות שזה בגלל ספק בגבולות.

אא"כ באמת מוכרע.

אבל אם לא מוכרע, ויש לו ספק בגבולות, הסתבכנו שוב,  כי הס"ס לחומרא והס"ס לקולא מתקזזים זע"ז.

מנחת חינוך/שמט – אוצר הספרים היהודי השיתופי

(בסוף דבריו).

חשבתי שעל הכותרת....

הגברים ברובם עושים מה שאת חושבת.  

את יכולה להיות מופתעת מכך שאמרתי שככה עיקר הדין, אל תהיי מופתעת מהמנהג כי הוא בדיוק מה שחשבת.

ואם תתאמצי, תוכלי לראות את הגברים....

מה כזה מביך ברחוב, הרי כולם מסביבך גם משתחווים....

כורעת שניה אחרי, או קמה שניה לפני, לא בעיה.

לראות אשה משתחוה לא יצא לי, גם כי משתדל לא לעקוב במבטי אחרי נשים.. וגם כי טכנית העזר"נ היא למעלה/מאחורה ולא הפוך...

ממ.. העלם ההוא לא השתחווה בעצמו?

צר לי..

לפחות פעם בחיים זכית...

תמיד אמרתי שאיך שהתיימנים מתפללים זה מוזר.

בשמונה עשרה כל פעם בקטע "אלוהי נצור.." שיש עשה למען.. אז מרימים את העקבים ככה טיפה (כמו בקדוש קדוש קדוש) ואנחנו לא מתפללים עם רגלים צמודות מתפללים רק עם עקבים צמודים.

תעשי בחיים שלך כמו המנהג שלך, תהני.

אבל כשציבור משתחווים אסור להשאר עומד, כי זה נראה ככפירה במי שמשתחווים אליו. תדעי להבא.

אז אני לא משתחווה!

זו ההלכה.

שוב, זה נראה ככפירה!!

(לא המצאתי את זה מהבטן שלי...)

רואה את כל הבית- נסת נופלל

יתכן ולא הייתי מובן קודם, אסביר את עצמי כעת היטב.

ההלכה קובעת, שבכל סיטואציה, בה אדם נמצא בציבור, והציבור כורע או משתחווה לה', עליו להשתחוות עימם, גם אם הוא בכלל גרוזיני, וגם אם הוא באמצע קינות לתשעה באב או קרובץ לפורים.

והטעם, כי אם כולם משתחווים, והוא לא משתחווה, הרי זה נראה ככופר במי שאליו משתחווים.

אם זו ההלכה אני ידע..

רגע אבל היו עוד שני גברים שלא השתחוו אז מה?

אותם גברים לא ידעו את ההלכה.

ספרדים כן משתחווים.

ואיך שלא יהיה, אם ייצא לך עוד פעם להיות בציבור שמשתחווים - תשתחווי, טוב?

איזה כיף לי!

לונורא, העיקר שבזכותי תקפידי.

אבל מסתבר שלא..

היה עוד נשים בעזרת נשים, שלא קרעו על הרצפה..

רק שאחיך לא יקרא את זה...

לא ידעתי שיש מנהג כזה.

ובאמת תהיתי איך מתירים לנשים כך להשתחוות.

😕

רק חושבת..

שיש עיניינים של צניעות, שזה לאו דווקא קשור לקטע של הבנים...

אני גם חושבת כך.

זה לא מי יודע מה מתאים שאישה תשתטח.

ושם זה לא היה בעזר"נ סגורה.

אז כשיש עזר"נ סגורה - קל וחומר.

בכנסיה מרגישים כשמתפללים בבתי כנסת יקים (אמיתי).

אגב, יש לי ידיד, תיקון מעולם התיקונים, שמשתוקק שבתי כנסיות ייראו כמו מסגד...

"מה זה כל הספרים האלו? מה זה פה? ספריה? והספסלים.. כאילו אולם הרצאות..... צריך חלל ריק, שטיח מקיר לקיר... זה תפילה!" דברי כתבנו.

שילך לבתי כנסת קראיים.

וואלה? ככה אצל קראים? ואנכי לא ידעתי.

אחרי הכריעה השנייה דילגנו לאמת מה נהדר.

כנראה בגלל זה התפילה הייתה רק שעתיים וחצי.

איך אפשר?

דילגו כמעט על כל הפיוטים, ובקושי שרו.

איזה מין יום כיפור זה?

אבל חלילה לדון לכף חובה, קורונה וכל זה..

חוץ מהפיוטים וסדר העבודה שלא אמרו, התפילה לא הייתה כל כך מהירה (יחסית).

כשאבא שלי היה בישיבה התיכונית, הם התפללו ביחד עם ישיבת הסדר, ואחרי עמידה ביוה"כ הוא הלך לחדר לישון לחצי שעה וחזר לחזרת הש"ץ.

אבל בלי פיוטים וסדר העבודה... איזה מין יו"כ זה?

וואהו, כמה זמן היה שם עמידה? 

אמרתי אח"כ חלק מסדר העבודה בבית.

התפילה שם היתה שש שעות לפחות.

והחזן היה הרב דרוקמן (בערבית, מוסף ונעילה).

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....