תמיד חלמתי על זה, ואם הייתי מתחתן עם בת כהן או בת לוי - הייתי נאלץ לוותר...

(לא שבגלל זה הייתי פוסל, כן?)

זאת חוויה מתקנת לברית מילה.

נפגשים עם הקרובים, מקיימים מצווה (נדירה!), אוכלים, רק שהפעם לא חותכים כלום ולא מכאיבים לאף אחד...

אפשר לערוך את הפדיון בקרב המשפחה, כל אחד מביא אתו איזו פשטידה או משהו, והכהן בסוף מחזיר את הכסף להורים

וכך היה בכל הפדיונות שהייתי בהם

הגמרא מספרת על ריו"ח שהיה מחזיר, ופעם אחת הוא ראה שהאבא אחרי הפדיון "מסתכל עליו".. הוא הבין שהוא מצפה להחזר, ואמר לו שהפדיון לא הועיל. כי היה חיסרון בגמירות דעת.

פעם הבאתי ידיד בכור, שהיה ספק בפדיונו, לכהן ת"ח שיפדהו. הבכור לא היה מליונר... וסוכם עם הכהן שימכור לו את החמשה סלעים בשער הפחות.

אחרי הפדיון, כשהבכור הלך לדרכו, והיה ברור שהוא מבין שההנחה שהוא קיבל זה כל מה שהוא קיבל, ושאר הכסף אבוד... רק אז - הכהן שלח אותי עם כל הכסף לרוץ אחריו....

אם אני קונה משהו, מתוך ידיעה ברורה שהכסף שלי עכשיו יהיה שייך למוכר, ויש סיכוי שבעתיד המוכר *יבחר* מרצונו החופשי לתת לי את הכסף במתנה...

אז הקניין לא תופס?

תראה מה שערכתי.

שום דבר לא ברור, כי זה לא מסוכם עם הכהן מראש.

הוא לגמרי בוחר מה לעשות עם הכסף.

גם לפי הרב מלמד, מדובר בנוהג מקובל, וגם הוא מדגיש שזו צריכה להיות החלטה של הכהן ולא חובה, אחרת הפדיון לא תופס.

ח – האם הכהן יחזיר את הכסף – פניני הלכה

זה שזה בבחירה ולא בכפיה זה ברור, השאלה אם האבא בונה על בחירה מסויימת.

שים לב שהרב מלמד מזכיר שם  את השו"G - שלא יחזיר תמיד, כדי שאף פעם לא יהיה ברור אם הפעם הוא הולך להחזיר.

זה לא שלפני הפדיון האבא מבקש מהכהן רשימה של 100 פדיונות שהוא כבר ערך, בשביל להתקשר להורים ולברר איתם מה עלה בגורל הכסף...

רוב האנשים פשוט מביאים כהן שהוא חבר שלהם או רב בישיבה שלהם וכו', בלי לעשות תחקירים.

בא נשאל את זה ככה:

אם יום לפני הפדיון ערך הכסף יכפיל את עצמו, וידידינו קצת דחוק בכסף, הוא ירגיש קווץ' בלב?

אם לא - כנראה הפדיון לא חל...

אולי פוגם בשמחת המצווה, אבל לא פוגם במצווה.

לתחושתי - אם פוסקים מכובדים אומרים אחרת אשמח לשמוע - כל עוד האבא מבין שהוא נותן באמת והכהן מחזיר מבחירתו ולא מכריחים אותו - הציפיה לקבל את הכסף בחזרה לא פוגעת בפדיון.

ויש גם כהנים שיש להם מסורת לא להחזיר את הכסף, והם מחשיבים את זה לסימן טוב בשביל הילד (כביכול המתנה שלו התקבלה ברצון)

אם כואב לו - זה טוב! כי זה סימן שהוא יודע שהוא מוציא..

אם לא כואב לו, הוא כנראה יודע שהוא לא מוציא כלום....

אמרנו כבר מה אומר השו"ע.

גם אם חס וחלילה יש הפלה אחרי 40 יום, או שנולדת בת בהריון הראשון או שהלידה ביקסרי....

כן זה נשמע כמו משהו שהיית רוצה שיקרה, גם לי היה חלום כזה פעם

אז מבינים שהחיים הם אחרת ואם צריכים לעשות פדיון הבן אז יופי אבל נשאיר את זה בתור חלום יפה ולא ניתן לזה להשפיע על הבחירות שלנו.

ובסופו של דבר שמחתי כשלא הייתי צריכה לארגן עוד אירוע אחרי הברית כי ילדתי בקיסרי....

לפותח- כהן גם לא יכול להתחתן עם גיורת ולא עם גרושה

וכאשר כהן מגיע להתגרש הרבנים יותר מתעקשים לגשר כיוון שאחרי המעשה הם לא יוכלו להתחתן שוב אם יצטערו על זה (ככה לפחות שמעתי פעם)

חוץ מזה הכל כרגיל

ומה שכתבת לגבי גט - אכן כן.

למעשה כבר חז"ל תיקנו לכהנים גיטין שמסובכים יותר להכנה ("גט מקושר") כדי שזה יקח זמן, אולי יתחרטו בנתיים לפני שזה נהיה אל חזור..)

ההודעה מכוונת ל -ים-.
נניח יש 2 תלמידי ישיבה חכמים, אותם נתונים פחות או יותר,
אבל אחד מהם כהן,
לרוב החרדים, אין לזה שום משמעות ?  כלום ? (או דתיים לצורך העניין)
 

גם היום

אסור רק להכנס שיכור לבית המקדש

אבל אם המקדש יפול משמיים(כדעת חלק מהפוסקים)? הם צריכים להיות מוכנים, אין הרבה כהנים שיודעים ולומדים היום את העבודה.

ונכון, צריכים ללמוד את העבודה..

בכל מקרה הוא שאל לגבי חרדים אם זה משנה

משנה....

לשתות יין באותו יום/שבוע.

לא שמעתי על כהן היום שיודע את זה.

שמא...

אסור להם להיטמא למת

אם היא לא רוצה שהבעל יידע על ההפלה, אפשר לעשות פדיון הבן בברכה משום שלום בית.

אני חלילה לא ממליץ להסתיר, אבל אם זה מה שהאשה בחרה לעשות - אז זה מה שעושים.

מה שאני מכיר זה להבליע את השם ומלכות... ושמעתי על מקרים שעשו את זה, כוללל מקרים יותר מפדחים מלספר הפלה לבעל... מבליעים קצת והכל בסדר..

אני לא מדבר על מצב שבו מסתירים את האמת מההורים של הזוג, אלא על מצב שבו הבעל בעצמו לא יודע.

פדיון לאחר הפלה ללא ידיעת הבעל | שאל את הרב | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

וכן שות יביע אומר, יורה דעה סימן לב.

(סיכום של הסימן הנ"ל, מועתק מהרב נתנאל אלישיב:

כבר אמר הרב קוק על דורנו ש"אור וחושך משמשים בו בערבוביה" – מצד אחד אנו עדים להפקרות מינית חסרת תקדים בעם ישראל, ומצד שני לתופעה מבורכת של חזרה בתשובה והתקרבות למסורת.

השילוב בין שתי התופעות הללו מייצר שאלות סבוכות עבור פוסקי הלכה.

אחת מהן נדונה בתשובה זו, בה הרב עובדיה דן במקרה של אישה, אשר בהיותה פנויה התעברה לבחור אחד ועשתה הפלה.

לימים חזרה בתשובה, התחתנה עם בחור ישיבה, התעברה ונולד להם בן זכר.

האב חפץ לקיים את מצוות פדיון הבן, אולם הוא לא היה מודע לכך שבעבר אשתו כבר התעברה והפילה, כך שלפי הדין אין לקיים מצווה זו, שאחד מתנאיה הוא שהיילוד הוא עיבור ראשון לאמו.

אם לא תודיע לבעלה – ייכשלו בברכה לבטלה, אולם אם תודיע לו – שלום הבית עלול להיפגע.

**

הרב עובדיה פותח בקביעת הגמרא לפיה כבוד הבריות דוחה איסור דרבנן, אך לא איסור לא תעשה המפורש בתורה.

"ועל כל פנים רוב הראשונים סוברים שאיסור ברכה שאינה צריכה הוי רק מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא הוא."

**

לפיכך, יש להחיל במקרה זה את הכלל "גדול כבוד הבריות", "ואין צריך להודיעו", הן מפני שלום בית, והן מפני "תקנת השבים", כלומר עלינו לעשות מה שבידינו כדי לאפשר לאנשים לחזור בתשובה על מעשיהם בעבר, ולא להערים מכשולים בדרכם.

ואמנם בברכות נוהגים להחמיר גם במקום ספק ספיקא, אולם "הרי כאן אין אנו דנים אם צריך לברך או לא, אלא אם יש צורך להודיעו ולהפרישו מאיסור ברכה שאינה צריכה, במקום שיש לחוש להפרת שלום בית, בזה אנו סומכים על הספק ספיקא להשאר בשב ואל תעשה, ולא להודיעו, ואין לנו בזה שום עון..."

**

בהמשך מביא הרב עובדיה את תשובת המהרש"ג על מקרה די דומה (שם נבעלה לגוי), בה הכריע גם הוא שאין ליידע את הבעל, גם במחיר ברכה לבטלה, מפני שגדול השלום.

ואפילו אם אין מקום להתחשב בכבודה של האישה, שהרי נבעלה לגוי בזדון, אולם יש להתחשב בכבוד הבעל – "ואם נגיד לו שאשתו כבר ילדה קודם נישואיו עמה, הרי הדבר בזיון גם לו, ואסור לביישו ולצערו על לא חמס בכפו."

**

לקראת סוף התשובה הרב עובדיה מוסיף סברה של פוסק, שאומר שפרסום עברה של האישה יזיק לא רק לה ולבעלה, אלא גם לילד: "וגם לילד הנולד יגרום הענין להוצאת שם רע, שיהיה שיחה בפי הבריות עד עולם וכו', הילכך יניחו לאבי הבן לעשות הפדיון עם שתי הברכות".

ומסכם הרב עובדיה:

"הנה לפנינו כמה מאחרוני זמנינו ובדור שלפנינו שפסקו להתיר.

ודבריהם נכונים, שגדול השלום.

סוף דבר הכל נשמע שאין להודיע לבעל ולא כלום ויקיים מצות הפדיון בברכות.")

@נשמה כללית

ובגלל שבתוכן ההודעה הייתה אריכות, בנושא שלא קשור לנקודה שהגבתי עליה, [ולכן לא ראיתי צורך לקרוא לפני שאני מגיב], לא שמתי לב שהתייחסת לזה.

לא שמתי לב, הרי הבעל מברך...

ייש"כ על הציטוט.

תכלס האבא מברך ואם הוא לא יודע אז כנראה שנחשב אונס 

בכל אופן ברור שזה מקרה פרטני ויוצא דופן ולא המצב ברוב הגדול של המקרים

לגבי הלהבליע- זה כאשר היתה הפלה קודמת אבל הזוג לא רוצה שכולם ידעו, אז אסור לברך כי זו ברכה לבטלה 

ולכן עושים בלי ברכה ומבליעים את זה שאף אחד לא ישים לב

אין סיכוי שהיא הייתה בהריון וילדה תינוק בריא, בלי שכל החברות שלה והמשפחה שלה ידעו על זה בזמן אמת. הריון זה לא משהו שקל להסתיר.

וגם אם יש מצב הזוי שבו גבר מתחתן עם אשה בלי לדעת שהיא ילדה בעבר, זה ה-אמאמא של המקח טעות.

סדרה כזאת שבה מפשים אנשים מהמשפחה שהתנתק איתם הקשר

ילד שחיפש את אמא שלו אחרי שנמסר לאימוץ, האמא היתה חרדיה שנכנסה להריון (אולי נאנסה, לא זוכרת בדיוק) אבל המשפחה שלחה אותה ללדת בחו"ל או במקום רחוק שאף אחד לא ידע והילד נמסר לאימוץ

אחרי זה היא התחתנה ואף פעם לא סיפרה לבעלה

בעקבות התכנית היא נפגשה עם הילד אבל ביקשה להישאר אנונימית כי זה יפגע לה במשפחה שאף אחד לא יודע מזה

אז כן, יש דברים כאלה, ברור שלא אידיאלי אבל זה קיים

ההבדל היחידי בין כהן או לא כהן שאם שהרבנות לא תתן לכהן להתחתן עם גרושה.

זה ההבדל היחיד.

באופן עקרוני - כל מה שהקב"ה אומר הוא מן הסתם יודע. גם אם אתה לא מבין למה בכלל. נשמע הגיוני לא?

נניח בחורה חרדית, אם יגידו לה, יש את הבחור הזה ואת הבחור ההוא, אותם נתונים, אחד מהם כהן.
זה שיגידו לה שאחד מהם כהן, מבחינתה זה שכמו שיגידו לה ש ״תקשיבי, השם של הבחור הזה מתחיל ב -ר-״
והיא תגיד ״אוקי...אז ?״

מה שאני שואל בעצם,
שלא מסתדר לי הפער בבית כנסת, בקדימות לתפילה הכהנים, בברכת הכהנים,
 בהתלהבות מזה שיקום כאן בית מקדש (אם היא מתחתנת עם כהן, אולי הוא יעבוד  בבית מקדש,לא ?)

ומצד שני..בהקמת משפחה או אפילו סתם בחיי יום יום (עבודה ולימודים), 
אם זה שלומד או עובד איתך הוא כהן, אז ..זה סתם מישהו.

משהו כאן חסר לי בפאזל. להבין את הפער הזה מבחינת החרדים והדתיים.

במציאות המושלמת יש משמעות לכל שבט, לא רק לכהונה, הכהונה זה מיוחד מאד, השליחים של כל עם ישראל ואחרי הגאולה תהיה לזה הרבה משמעות. כיום פחות כי "חיי היום יום" של הכהן זהים לשל ישראל, בזמן בית המקדש אתה תשים לב להבדל.. לא להיות טמא למשל זה תשומת לב מטורפת, זה עירנות כל החיים, חיים בליגה אחרת לגמרי ממה שאתה רגיל.

גם בציבור הדתי וגם בציבור החרדי.

היום בהחלט - כהנים לא מבצעים משהו מיוחד. אתה מזהה נכון.

אנחנו ממש רחוקים כרגע מבניית בית המקדש. זאת עובדה. לכן אתה לא תמצא כיום שמדברים כאילו זה יקרה מחר. בדרך הטבע זה לא יקרה מחר ועל ניסים אנחנו לא בונים.

אתה מייחס התלהבות מבניית בית המקדש לכל מי שחובש כיפה וזה יפה אבל זה רחוק מהמציאות.

מה הם רוצים, מצפים, חושבים שיקרה ?
זה משהו מסודר שמדברים עליו ורושמים עליו או שכל אחד רץ במחשבות שלו ?

קודם כל - כולם מתפללים על זה 3 פעמים ביום.

יש דרכים שונות שדרכם יהיה אפשר לזרז את הגאולה.

יש כאלה שמדברים על זה עם להבין בזה ויש כאלה שמדברים על בלי להבין בזה.

יש ספרות תורנית שעוסקת סביב תחום הגאולה מימי הביניים עד לימינו אנו.

אלא סוגיות חובקות עולם כל מה שקשור לזה אבל בגדול בלי לפרט בכלל -

יש כאלה שיותר מאמינים שככל שעמ"י ישמור יותר מצוות מעשיות אז הגאולה תגיע בפתע בצורה ניסית (חב"דניקים לדוגמא).

יש כאלה שמאמינים (יותר בדתי לאומי) שבוודאי זה קשור לקיום מצוות אך הגאולה תבוא בדרך הטבע, יכול להיות שיהיה נס אבל מבחינתנו אנחנו צריכים למצוא את הדרכים בטבע להבאת הגאולה. גולת הכותרת של הגאולה זה בית המקדש אבל זה לא רק. שלום בין העמים זה גאולה. לכן ע"פ זה גם תהליכים פוליטיים יכולים לזרז/לעכב את הגאולה.

(הסכם אוסלו, התנתקות - מעכב. שלום עם איחוד האמירויות ובחריין - מזרז)

י

כי אם לא,
אולי זה קצת מסביר, למה זה לא כ״כ מעניין אותן כל הנושא הזה של בית המקדש וכהנים,
ומכאן יוצא שגם לא מעניין אותם אם הבעל יהיה כהן ויכול לסדר למשפחה חניה VIP באיזור בית המקדש . 
(לקחת את ההודעה הזו במובן הקליל של המילה)

ואני לא בת נדירה

לפעמים חילונים/מסורתיים לא מבחינים בין דתיים שונים.

כמו שיש 'רמות' אצל מסורתיים ככה יש 'רמות' אצל דתיים.

אלא עולם ערכים,

סדר עדיפויות בחיים.

ואז גם ככה לא תוכל לעבוד במקדש

סתם סתם ח"ו, נכתב ב.צ.

מכבדים אותו בכל דבר מצווה לעשות ראשון/להוציא את הציבור וכו'..

לא משתמשים בו...

אבל מעבר לזה אין כ"כ משמעות היום,

פעם היה יותר, בזמן הבית כהנים היו ממש העשירון העליון.

הלכות שקשורות לכהנים. צריך לכבד אותם יותר, לתת להם את המשובח שבכל דבר,

להקדים ולתת להם ראשונים בתור ועוד דברים שכבר הזכירו.

כל זה גם היום.

ב"ה יש המון כהנים שחיים את חיי המקדש גם כיום.

לומדים את התפקידים המיוחדים שלהם,

וממש מתכוננים בפעול לעבודת המקדש.

קצת עצוב לי היחס בשרשור למציאות של מקדש.

אנחנו מחכים לזה כל יום! ומקווים שזה יקרה.. מהר!

אז וודאי שיש משמעות אם הבחור כהן או לא..

זאת זכות עצומה, גם כיום,

וודאי וודאי במציאות של מקדש.

זוכה לשרת בקודש! זה מדהים!

בואו נאמין שזה יהיה רלוונטי יותר בקרוב ממש..

כי אני מבולבל כבר.

אממ הציבור הדתי מאד מגוון.

יש מקומות שהדעה הזאת יוצאת דופן, ויש מקומות שממש לא

האידיאל הוא כן לצפות לגאולה כל הזמן.

מתפללים על זה המון, זה חלק מהותי מסדר היום של כל יהודי.

מה שהתכוונתי לומר-

שבאמת כיום לצערנו אין כל כך הרבה משמעות למי כהן ומי לא.

אבל הציפייה היא שזה ישתנה מתישהו.. ואז זה יהיה מאד רלוונטי בע"ה

עולה לי מקור הפוך - 

"רבי עקיבא כשהיה רואה את בן כוזבה (=בר כוכבא) היה אומר: זהו המלך המשיח.
אמר לו רבי יוחנן בן תורתא: עקיבא, יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן דוד לא יבוא."

(ירושלמי בתענית)

אם בבית מקדש לא מסתדר לי שיהיו קורבנות עם דם, (רק משהו בלי דם כמו שכפרות בכיפור זה צדקה ולא תרנגול)
אז לגבי משיח (בן אדם), זה בכלל אין לי בראש. לא רואה מצב שיהיה בן אדם יוצא דופן שיעשה כאן שינוי. אלא רק מנהיגים רגילים.

ביהדות, כולם מאמינים במשיח ?
מה התפקיד שלו ? יש לו כח מיוחד ?

זה דורש לימוד.

כמו כל תשובה ביהדות - מחלוקת. יש הרבה דעות בנושא.

אי אפשר לענות על זה בצורה שיטחית - זה רק מוזיל את הנושא.

ואתה יודע? יש גם דברים שלא נע עד שהם יקרו. זה גם חלק מהעניין.

אני ממש רחוקה מהמקומות האלו.

רק רציתי לחדד את זה שיהיה מקדש. תבוא גאולה.

לא יודעים מתי. מקווים ומייחלים שזה יקרה..

אז אי אפשר לומר שלהיות כהן זה לא כל כך רלוונטי.

אנחנו אכן רחוקים מזה וזה משפיע. זה משפיע על כלך שאנחנו לא מייחסים חשיבות רבה לכהנים כיום כי באמת כרגע, הם לא עושים משהו מיוחד. זה כל כך שלילי להרגיש ככה? אם לא - אז למה התכוונת?

אבל אני כן מרגישה חיסרון בזה שהמציאות של מקדש וגאולה

נראית לנו כל כך רחוקה.

אנחנו רחוקים. מאד מאד. ועדיין לעניות דעתי צריכה להיות נקודה של דרישת מקדש וגאולה.

לפחות בתפילה, בלימוד.. לאו דווקא במעשה.

ההודעה מכוונת ל -הארה- אבל גם advfb מוזמן בכיף לענות עליה, אם ירצה.

אם היו נותנים לך 2 תרחישים לבחור מבינהם :

1. מחר בבוקר יהיה בית מקדש. אבל המצב הרוחני בישראל נשאר פחות או יותר כמו שהוא. 
2.  100% מהעם היהודי, קרוב לדת ולאמונה הרבה יותר. השבת *בכל* ארץ ישראל, נראית כמו השבת בבני ברק.

במה את בוחרת ?

עולם טוב יותר ובית מקדש זה שני דברים שאי אפשר להפריד בניהם.

בית מקדש זה לא סתם בית שעובדים בו.

זה משהו שאי אפשר לתפוס בכלל את הממציאות שלו.

אף פעם לא חווינו את זה ולכן אנחנו כ"כ רחוקים מזה.

ובכלל, אני לא רואה צורך בעצמי לשפוט דברים כאלו גרנדיוזים.

אני לא חושב שאפשר לדעת את התשובה

בהכרח אם יש בית מקדש המצב הרוחני של עם ישראל עולה לדרגות אחרות לגמרי..

ובהכרח אם 100% מעם ישראל קרוב לדת ולאמונה משהו בנושא המקדש והגאולה יזוז..

מציאות של מקדש היא לא רק טכנית.

זאת מהות רוחנית. השראת שכינה. מציאות של קשר קרוב אל ה'..

עם ישראל בהכרח לא יישאר אותו דבר. כל המציאות תשתנה.

(ולכן זה לא כ"כ פשוט לבוא ולבנות.. זה לא בניין טכני, זה גם קומה רוחנית שלמה,

שעם ישראל צריך לבנות בתוכו)

אם למשל מישהו בוחר ב100% מעם ישראל שומר שבת במקום -מחר- בית מקדש,
 עדיין יכול לקום בית מקדש בהמשך. אבל בסדר. הבנתי את התשובה.

זה כמו לשאול משהו כזה

כשמשהו הוא דבר אחד ממש - אי אפשר להפריד אותו.

אז ברור, שאם אנחנו מדברים על בחירה ממשית, אין תשובה.
אבל בתאוריה, אם ישאלו ״אוקי, תזרום, אתה צריך לבחור מבינהם״, אז אני אבחר אמא.

האם זה אומר שיש לי משהו נגד אבא ? לא.
זה אומר שלאמא יש מקום מיוחד עבור הילדים שלה. 
(לדעתי ולדעת כל חתולי הרחוב שהאמא נשארת לגדל אותם בזמן שהאבא חוגג בשכונה עם אחרות).

*לדעתי*,
100% מעם ישראל שומר שבת, יותר חשוב מבית מקדש.
אבל כנראה זה בגלל שאני רואה, כרגע,  את בית המקדש כמשהו פיזי ואחרים כמשהו רוחני.

למה אני? מה אני כבר יודע?

מה עדיף?

לא יודע הוא בכלל נתן לנו את שתי אלו.. אז למה שאני אדע את סדר העדיפויות שלו?

אי אפשר לדעת הכל. במיוחד לא בדברים כל"כ משמעותיים.

(ולא הייתי חותם על מה שאתה אומר ביחס לאמא ואבא)

סתם לדוגמא, מה עדיף לקבוצה שרוצה להגיע לליגת אלופות? 

להיכנס לשם בקומבינה למרות שהם עדיין משחקים מאד חלש -

מן הסתם זה קצת ישפר אותם אבל סיכוי טוב שיעופו ולא יחזרו יותר.

או להיות ברמה גבוה וממילא להגיע לשם אח"כ כמו אריות

"צפית לישועה?"

הר"ן על הרי"ף מוסיף את המילה "בימיך".

אומר הרצי"ה - אדם צריך לבדוק באירועים שקורים בחייו ולבדוק איפה הוא רואה את הגאולה ויכול להשפיע.

(בגדול, לא מצטט מדוייק)

הרב מרדכי אליהו אמר שצריך לחכות למשיח כמו שאדם מחכה לאוטובוס.

ובכל זאת - זה לא אומר לחרוג מהבנת התמונה הכוללת העכשיוית.

להקים בתי דין (מערכת משפט)... 

כל מצווה שהיא כללית לאומית היא קשורה למשיח.

או שהמשיח קשור אליה.

יש מקום לומר שכל מעשה טוב וכל מצווה מקדם את הגאולה

כי משום מה,
אין לי בראש ״משיח״. לא בבית ספר (חילוני) ולא במקומות שקראתי או שמעתי.

יש לי בראש בית מקדש, שמירת שבת.
אבל לא זכור לי איפשהו, חוץ מחב״ד משהו על משיח. אתה חב״ד ? זה עניין מגזרי ?
אם זה נושא רגיש לשיחה, אז אין לי בעיה לא לדבר עליו.

זה בהחלט רגיש עצם העבודה שלא מדברים על זה. 

הדתיים לא בהכרח נציגים של א-להים. צא מהסרט הזה.

זה שאנחנו עושים משהו או לא עושים משהו זה לא אומר שהכרח שזה טוב.

גם דתיים צריכים לחזור בתשובה.

אבל אני בהחלט חושב, לדעתי,
שהחרדים הם השומרים הטובים ביותר של היהדות *כרגע*,
והדתיים הם השומרים הטובים ביותר של ארץ ישראל, *כרגע*,

ולכן, אולי לא הנציגים, אבל בהחלט יותר קרובים אליו
 ומכאן שדעתם בוודאי יותר נחשבת בנושאים מסויימים.

החרדים הם לא השומרים של היהדות יותר טוב מהדתיים

לפחות לא כל החרדים יותר מכל הדתיים...

למרות שיש מי שמאוד דחוף להם להציג את זה ככה. אל תקנה את הלוקש.

דוד המלך כתב במפורש בתהילים ברוחו קודשו

"קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראהו באמת"

מי שקורא לה' באמת - הוא קרוב לה'.

אם אתה מזהה את הדתי לאומי כפחות קוראים לקב"ה - סבבה...

אישית, אני לא מסכים איתך בזה.

וארץ ישראל זה חלק מהיהדות. חוסר שמירה על ארץ ישראל זה חוסר שמירה על היהדות.

הת"ח כאן יוכלו להפנות אותך.

מה שעולה לי-

"אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה,

עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא" (מתוך 13 עיקרים של הרמב"ם)

יהיה משיח. לא יודעים בדיוק איך ומה.

באמת פחות מדברים על זה.

(משיח זה ממש לא עניין מגזרי.

אני מרשה לעצמי לומר, בלי להיכנס לוויכוחים או משהו...

שאולי בגלל שחב"ד לקחו את המושג "משיח" למקום מאד מסוים,

קשה לציבור הדתי (=לא מסכים עם חב"ד) לדבר על המושג הזה.

בערך כמו שהמילה "שלום" נהפכה למשהו ספציפי ורחוק מאד מהאמת.)

החבדניקים לא לקחו לנו את המושג "משיח"

אבות הציונות בדת"ל הרב גורן הרב קוק הסולובייצ'יק הרב ריינס דיברו במושגים משיחיים על משמעות מדינת ישראל.

מי שעוסק בעליה להר הבית זה בדת"ל.

בהכרויות או ביום יום (עבודה, לימודים, שכנים)
וממה שאני מבין, בגדול, אם חרדי או חרדית (או דתיים)
רואים שמישהו הוא כהן, אין לזה שום משמעות.
אולי יש יוצאים מהכלל (אני גם לא מכיר את הפורום הזה יותר מדי ויודע כמה חרדים הגיבו לי בכלל או שכולם כאן דתיים)

לא חשבתי לרגע אחד,
שדתייה או חרדיה(ת?) תרצה משהו מכהן-חילוני-מסורתי רק כי הוא כהן..

את אומרת שאם יבנה המקדש ואז זו תהיה * זכות גדולה מאוד* .
ומצד שני, זה לא פרמטר.
אני כמובן מאמין לך, אבל מסקרן אותי מה החלק שחסר *לי* בפאזל, הרי יש כאן סתירה מסויימת. לא ? 

אני אגיד לך איך זה נראה מהצד :
זה *כאילו* (בדגש על כאילו, כי אנחנו רק דנים על הנושא), את אומרת שזה לא פרמטר,
כי את לא רואה את בית המקדש קם בימינו, אז מה עכשיו כהן או לא כהן ? למי אכפת ?

*אם* אני חרדי או דתי (ואני לא, אז קשה לי להבין את האמונה הפנימית שלהם) 
אז לפי ״ההיגיון״, בן זוג שיכול לעבוד בבית המקדש (!) נשמע לי וואו !!!!

ואם הוא נותן לי בעל עם לב זהב זה העיקר.

כתוב במשנה "גדול ת"ח ממזר מכהן עם הארץ"

כהן זה כולל עיסוק חשוב מאוד.

אבל בזוגיות חשוב דברים אחרים יותר עיקריים מאשר העיסוק של בן הזוג.

להיות יהודי פשוט זאת מעלה מאוד גדולה. גם אם אתה לא כהן גדול.

המעמד של הכהן נועד לא כדי ליצור תחרותיות בין חלקי העם אלא כדי שהכהנים ישרתו את העם בעבודת ביהמ"ק.

דוגמא נכונה.
זה שיש 2 בחורים עם לב זהב. הכל פחות או יותר אותו דבר. רק שאחד מהם כהן.

כי אין שום מקרה כזה במציאות, ממילא לאף בת לא כדאי לתת לזה מקום בחיפוש בן זוג.

וכן, אני יודע שגם ידי הייתה במעל 

שעומדת מאחוריה הרבה הנחות יסוד רגישות..

אני אדם שכותב ברבה ויוצא לי המון לכותב על הגאולה ועל הבית המקדש  ואני חושבת שכול אדם מרגיש אחרת לגבי זה אבל אני אישית אם יצא לצאת אם בחור כהן אני יתרגש משהו בי למשל ביום כיפור כשריאתי את הכוהנים יוצאים מתפילה כדי ליטול  ידיים חשבתי לעצמי  אשכרה בכול הדורות נשארו כוהנים למשל בני נפתלי אין ידיעה מי משבט זה  או אחר .... לדעתי לכול אדם יש רגש אחר או שאין בכלל רגש לאותו שאיש ממולו כהן... ואני מאמינה שבואו הזמן יבנה בית המקדש! בכול הדרו! (אני דיסיקלצית אז אם יש שגיאות כתיב ...סליחה....)

האבחנה שלך נכונה: לא רק לך "חסר חלק בפאזל".

באמת יש לנו פער בין האמונה לחיי היום-יום.

אנחנו מאמינים שבית המקדש יבנה, והכהנים יממשו את הקדושה המיוחדת שלהם. אשה שתתחתן עם כהן, "תרויח בענק", והיא תהיה חלק מהקדושה הזאת.

אבל מה לעשות, בחיים הפשוטים שלנו קשה לנו לראות את זה. בית המקדש חרב, ואנחנו רגילים לזה. כמו ילד קטן שגר בשדרות, ורגיל להדי פיצוצים ולמקלטים. כמו עיוור-צבעים, שאין לו מושג כמה העולם יפה. ויותר מכך: בגלל הזמן הארוך שעברנו בגלות, אנחנו בכלל לא מכירים מצב אחר. אנחנו עם שלם של עיוורי צבעים, שבקושי זוכרים שפעם יכולנו לראות באמת.

אז במצב הזה, מישהו בכלל שם לב שיש לכהנים משהו מיוחד?

נכון, אנחנו יודעים שבאמת יש הבדל בין כהן לישראל, אבל זאת ידיעה תיאורטית בלבד.

אתה בעצם מצפה מאיתנו להיות אמיתיים לגמרי עם האמונה בבניין בית המקדש. שהאמונה הזו תהיה מוטמעת בנו, בחיים, בתרבות. שנתייחס לכהנים לפי מה שהם באמת, ולא לפי מה שאנחנו רואים עכשיו.

ואתה צודק. זה דבר שאנחנו צריכים לתקן. עם האמת צריך ללכת עד הסוף.

נכון, קשה לחיות במודעות למשהו שאנחנו לא מכירים.

אז מה? נתאמץ, נתקדם, ונעשה כמה שנוכל.

(נ"ב. זה קצת כמו יהודי שמאמין באופן עקרוני בתורה, אבל נולד בחברה שלא כל כך שומרת מצוות. אז יש לו פער בין האמונה למעשים, וקשה לו ליישם את האמונה בחיים שלו...)

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

הכרתי כמה בחורים שהודו שמעדיפים אישה פחות יפה בגלל זה. וגם לי בעבר הרחוק היה את זה..

אבל מאז הרבה מים ואקסיות דוגמניות עברו בים(;

והפי, לגבי היופי הטבעי שהזכרת יש משו מאד מושך דווקא בזה גם כי זה פשוט יפה כמו שאמרת, אבל בעיקר כי זה משדר פשטות וצניעות מסוימת.

ובחורות יפות שמאפרות תעצמן וכו הן נתפסות אצלנו כמתנשאות ועפות על עצמן וזה מוריד

אי לכך ובהתאם לזאת אני מכריז שהבחורות ההכי שוות שיש הן דווקא אלו ההכי זרוקות שיש, אלו שלא יודעות מזה איפור או אודם ובטח שלא דאודורואנט😌 היחפניות עם הקשרגל והפשמינה @מיפ

איפור זה סגנון ומובן לי למה לא כל אחד יעוף..

אבל אם מישהו לא רוצה בחורה יפה שנראית עדינה וצנועה זה כבר חוסר אהבה עצמית...😅 

לא יודעת לא הצלחתי להבין איך זה הגיוני.

למה שהיא תעשה את זה? זה רק בראש שלכם... אבל תודה על ההסבר

סתם צוחקת

עצוב ביותר

כן חשבתי שהוא גבוה ממני ברמה האישית אבל רציתי שהוא ירצה אותי.

אבל אני לא דוגמא, ואני מבינה שזה יכול לקרות- בגלל פרטים מהותיים. אבל בגלל יופי? טוב כנראה אני לא אבין את זה.

וברור שהיהדות רוצה שהשימוש בחיצוניות יהיה רק לצורך ולא יותר.

ממש ממש מתחבר לי לחנוכה..

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

שלא צריך לחשוב שהיא משקפת את הכל...

אם הייתי יוצאת רק עם מי שיש לו תמונה יפה כנראה הייתי יוצאת עם בן אדם אחד לשנה

פסיכולוגית גבר נמשך למראה ואישה נמשכת לאופי - ברור, יש אנשים לכאן ולכאן אבל זה המקבץ העיקרי. בין השאר זה מסביר למה ה'התאהבות' של גובר חולפת מהר יותר (כי הוא מתרגל ליופי החיצוני) ושל האישה הולכת ונבנית (שיותר ויותר מהאופי מתגלה עם הזמן). ברור שכל אחד צריך לעשות עבודה וברור שיש קומה שצריך לפתח ולבנות, אבל כמו שאנחנו מתנגדים (ברובנו) לתופעת הלהט"ב והמגדר העצמי בטענה שיש טבע מוגדר בלתי ניתן לשינוי טרופי יסודי - כך צריך להבין שזה עובד ביסוד ובעומק, בטבע, אצל הגברים והנשים וזה בסדר, ככה נוצרנו ונבראנו ומשם אנחנו מבקשים רק להתקדם.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

עם הזמן זה צריך להתאזן לדעתי ושהאישה גם תתפוס פיקוד לפעמים ותביא רעיונות טובים, לפחות זו הזוגיות אליה אני מכוון.

אם אתם כבר יוצאים תקופה, אפשר קצת לבחון את הקשר. לבדוק שהיא מעריכה את המאמצים שלך עד כה, ושהיא מחוברת לקשר, חשוב שלא תיקח אותך כמובן מאליו..

אתה יכול להוריד טיפה מהגז, לראות איך היא תגיב.

לא לכתוב איזה יומיים ולחכות לראות: האם היא מתעניינת? חושבת עליך? מצפה לדייט הבא?

לא ממקום נידי שלך, שאתה מחכה לאישור שלה.. אתה לא זקוק לה. רק תן לה להיות מושקעת יותר בקשר בניכם.

אם היא אכן בעניין ולא סתם זורמת כי למה לא, אז היא תגיב ותתעניין.

ויותר מזה, לא רק שההשקעה שלה תעיד על רצון חיובי, אלא ההירתמות שלה לקשר היא שתעורר יותר חיבור ואהבה מצידה!

אנחנו כבני אדם אוהבים את מה שאנו מטפחים. וגם יודעים להעריך יותר את מה שבא במאמץ על פני מתנת חינם..

היא תעריך יותר כשתבין שאתה כגבר לא מובן מאליו בחיה.. אתה מישהו שראוי לרצות אותו.

כל זה במידה שאתה אכן רוצה לפתח את הקשר הזה הלאה. אבל אם אתה לא מתלהב כל כך אז זאת נקודה אחרת..

מה שכן, ברגע שתפעל ככה גם קשר מנומנם יכול להתעורר מחדש. גם מצידך.

אני אוסיף שיש הבדלי אופי בין בחורות, יש כאלו שמצפות שיחזרו סביבם הרבה, וכאלה שמההתחלה מסורות לעניין.

כדאי לחשוב על זה טוב, מיהי ובאיזה שלב אתם בקשר. האם הגיע הזמן לערב אותה יותר או להמשיך עוד במתכונת הזו..

קרה לי בעבר שלא חישבתי נכון את המצב ובחנתי מוקדם מדי את הבחורה.. היא לא ממש הבינה למה ניתקתי מגע. מבחינתה היא נהנתה בקשר וציפתה שאמשיך לקחת את המושכות.

בקיצור צריך רגישות והטיימינג חשוב. אבל זה בהחלט צעד שיכול להקפיץ קדימה קשר תקוע

זוגיות, היא, ובכן, משהו זוגי.

זה אמור להיות אינטרס של שנינו להיפגש.

אני לא מצפה שהוא יקבע עבורי איפה ומתי נפגשים. ("אם" מבחינתי כן תלוי בו, כי אם הוא לא מעוניין אין טעם שניפגש).

בעיני זה צריך להיות קביעה משותפת, שבאה מתוך שיח של שני הצדדים.

לגבי השיחות בין לבין - אם זה מפריע לך שאתה שולח ראשון - דבר איתה על זה! ככה יוצרים קשר של קרבה - מדברים ומשתפים (גם) על הדברים שפחות נעימים לנו.

כמובן שיש דרך וצורה לעשות את זה, ברגישות. לשתף אותה שאתה מרגיש שאתה יוזם כל דבר, ושזה לא המקום שהיית רוצה בקשר. ותשאל אותה איך היא מרגישה עם זה, ואיך היא רואה את הקשר.

זה הזדמנות לצלול לעומק גדול יותר. יכול להיות שהיא רואה את הדברים אחרת לגמרי, שהיא מגיעה מתרבות\מנטליות שונה לחלוטין, ואולי תופתע לשמוע מה היא מרגישה ומה היא חושבת על הקשר.

אם קשה לו לשלוח הודעה

יאללה בכיינים

בוא נשים את הדברים על השולחן אתה חייב לשלוח הודעה אחרי הדייט ראשון 

ככה לפחות בכל שלב הדייטים.

לגבי הפגישות איפה לעשות זה צריך להיות משותף דברו בניכם תגיעו בכיף למה שבא לכם .

לפני שתגיד לה מה אתה מעדיף שאל אותה "איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם?" תראה מה זה בשבילה, תן לה לפרש את זה.

אם זה קשה לך מבחינה כזו או אחרת או שאתה תשמח למוערבות שלה, אתה יכול גם לשתף.. ככה זה נראה לי בזוגיות.

נ.ב - 

העולם אומר שנשים אוהבות שמחמאים להן.. אפשר לפתוח בכמה מילים טובות ;)

הניסוח: איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם.

נשמה אתה רושם לאישה לא לגבר אתה זוכר את זה?

(זה עקיצה המשפט שלך 

מה עם עדינות?

וגם למה להיכנס לזה מראש

אם אפשר להגיד מה בא לך 

תגיד פשוט בצורה נכונה: " ואי את יודעת ממש עושה לי טוב לקבל ממך הודעה 

או 

"שאת משתפת איפה את רוצה להיפגש .. " 

ככה פשוט

אלא כדי להבין את המקום שלה. זה צריך להיות בשיחה ולא בהודעה, עם האינטונציה הנכונה והתעניינת כנה, להבין מאיזה מקום זה מגיע מבחינתה. (אישית לא חושבת שיש בעיה לומר קודם מה חסר לו ולא חושבת שיש בעיה קודם לשאול מה דעתה, רק רציתי לומר איך הבנתי את ההודעה)

אך ניסוח אחר שיותר טוב הוא יכול להשאל.

"זה כיף שאת זורמת עם הרעיונות והדברים שאני מביא, תודה לך היית רוצה להביא דברים והעלות רעיונות בעצמך? איך את מרגישה ביחס למה שאני מביא וליוזמות שלי?"

זה יותר טוב?

בהחלט לא טוב אם זה נשמע עקיצה. לא עלה על דעתי.. 

וכן, לא התכוונתי לאותם מילים.. אולי בגלל שאני אוהב קצת להתבטא בצורה צינית וזה מה שיצא חח

כאילו, אני כתבתי את זה בלי פילטרים, כי רק רציתי להעביר את המסר בצורה ברורה.

כמובן שצריך לשאול בצורה נעימה וחמודה.

תודה על החידוד

ואם אתה מרגיש שהדייטים שלכם -באמת- סבבה ויש פידבק ממש ממש טוב ממנה בזמן הדייטים,

אז לא הייתי מתעסק במי יוזם הודעה ראשון ומי יוזם לאן הולכים ומתי, לפחות לא בחודשים הקרובים.

אם כיף לה ככה, וכל עוד היא מתנהגת אליך יפה בדייטים וומשדרת שהיא בעניין לגמרי, אז זה דבר טוב.  אין טעם לנסות לשנות משהו כרגע.

זה בסה"כ חודש. אתה בונה את הבסיס כרגע. אח"כ תוכל לבקש ממנה מה שתרצה וכשיש בסיס, זה לא יפריע לה בכלל. הסבלנות במקרה הזה משתלמת.

אבל אם הדייטים עצמם גם לא משהו.

אז זו הבעיה העיקרית כאן ועדיף שתברר כאן יותר. תנסה לגשש מה היא חושבת עד עכשיו על הקשר..וכו'...

ושם תדע יותר אם באמת אכפת לה או לא ואם תבין שאכפת לה, שם תנסה להכניס לפחות את שליחת ההודעה (הייתי משחרר לגמרי את נושא מי מחליט איפה ומתי נפגשים).

בהצלחה.

שווה לתת לה גם להתאמץ על הקשר (כשמתאמצים ויש ניגוד מסוים זה מראה לה שאתה לא 'מובן מאליו' בעולם שלה, וזה מקנה למציאות שלך איתה, ולזמן הזה כשאתם בפועל ביחד, יותר ערך). אפשר להעלות את זה באופן מילולי כמו שהציעו, אבל אני חושב שכדאי להיות חכם ולגרום שזה יעלה מצידה. לא ב'פאסיב-אגרסיב' אלא בכנות. ברור שיש זמנים שברגעל אתה לא זמין לשוחח/להתכתב/להפגש עם חברים - וכרגע היא לא אמורה להיות מאוד שונה מהגדר הזה (מבחינת הזמינות שלך).

אז תעשה בחכמה, בלי לנסות להפוך את היוצרות, אבל לפעמים לתת לה לקחת אחריות וכו'.

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.