תמיד חלמתי על זה, ואם הייתי מתחתן עם בת כהן או בת לוי - הייתי נאלץ לוותר...

(לא שבגלל זה הייתי פוסל, כן?)

זאת חוויה מתקנת לברית מילה.

נפגשים עם הקרובים, מקיימים מצווה (נדירה!), אוכלים, רק שהפעם לא חותכים כלום ולא מכאיבים לאף אחד...

אפשר לערוך את הפדיון בקרב המשפחה, כל אחד מביא אתו איזו פשטידה או משהו, והכהן בסוף מחזיר את הכסף להורים

וכך היה בכל הפדיונות שהייתי בהם

הגמרא מספרת על ריו"ח שהיה מחזיר, ופעם אחת הוא ראה שהאבא אחרי הפדיון "מסתכל עליו".. הוא הבין שהוא מצפה להחזר, ואמר לו שהפדיון לא הועיל. כי היה חיסרון בגמירות דעת.

פעם הבאתי ידיד בכור, שהיה ספק בפדיונו, לכהן ת"ח שיפדהו. הבכור לא היה מליונר... וסוכם עם הכהן שימכור לו את החמשה סלעים בשער הפחות.

אחרי הפדיון, כשהבכור הלך לדרכו, והיה ברור שהוא מבין שההנחה שהוא קיבל זה כל מה שהוא קיבל, ושאר הכסף אבוד... רק אז - הכהן שלח אותי עם כל הכסף לרוץ אחריו....

אם אני קונה משהו, מתוך ידיעה ברורה שהכסף שלי עכשיו יהיה שייך למוכר, ויש סיכוי שבעתיד המוכר *יבחר* מרצונו החופשי לתת לי את הכסף במתנה...

אז הקניין לא תופס?

תראה מה שערכתי.

שום דבר לא ברור, כי זה לא מסוכם עם הכהן מראש.

הוא לגמרי בוחר מה לעשות עם הכסף.

גם לפי הרב מלמד, מדובר בנוהג מקובל, וגם הוא מדגיש שזו צריכה להיות החלטה של הכהן ולא חובה, אחרת הפדיון לא תופס.

ח – האם הכהן יחזיר את הכסף – פניני הלכה

זה שזה בבחירה ולא בכפיה זה ברור, השאלה אם האבא בונה על בחירה מסויימת.

שים לב שהרב מלמד מזכיר שם  את השו"G - שלא יחזיר תמיד, כדי שאף פעם לא יהיה ברור אם הפעם הוא הולך להחזיר.

זה לא שלפני הפדיון האבא מבקש מהכהן רשימה של 100 פדיונות שהוא כבר ערך, בשביל להתקשר להורים ולברר איתם מה עלה בגורל הכסף...

רוב האנשים פשוט מביאים כהן שהוא חבר שלהם או רב בישיבה שלהם וכו', בלי לעשות תחקירים.

בא נשאל את זה ככה:

אם יום לפני הפדיון ערך הכסף יכפיל את עצמו, וידידינו קצת דחוק בכסף, הוא ירגיש קווץ' בלב?

אם לא - כנראה הפדיון לא חל...

אולי פוגם בשמחת המצווה, אבל לא פוגם במצווה.

לתחושתי - אם פוסקים מכובדים אומרים אחרת אשמח לשמוע - כל עוד האבא מבין שהוא נותן באמת והכהן מחזיר מבחירתו ולא מכריחים אותו - הציפיה לקבל את הכסף בחזרה לא פוגעת בפדיון.

ויש גם כהנים שיש להם מסורת לא להחזיר את הכסף, והם מחשיבים את זה לסימן טוב בשביל הילד (כביכול המתנה שלו התקבלה ברצון)

אם כואב לו - זה טוב! כי זה סימן שהוא יודע שהוא מוציא..

אם לא כואב לו, הוא כנראה יודע שהוא לא מוציא כלום....

אמרנו כבר מה אומר השו"ע.

גם אם חס וחלילה יש הפלה אחרי 40 יום, או שנולדת בת בהריון הראשון או שהלידה ביקסרי....

כן זה נשמע כמו משהו שהיית רוצה שיקרה, גם לי היה חלום כזה פעם

אז מבינים שהחיים הם אחרת ואם צריכים לעשות פדיון הבן אז יופי אבל נשאיר את זה בתור חלום יפה ולא ניתן לזה להשפיע על הבחירות שלנו.

ובסופו של דבר שמחתי כשלא הייתי צריכה לארגן עוד אירוע אחרי הברית כי ילדתי בקיסרי....

לפותח- כהן גם לא יכול להתחתן עם גיורת ולא עם גרושה

וכאשר כהן מגיע להתגרש הרבנים יותר מתעקשים לגשר כיוון שאחרי המעשה הם לא יוכלו להתחתן שוב אם יצטערו על זה (ככה לפחות שמעתי פעם)

חוץ מזה הכל כרגיל

ומה שכתבת לגבי גט - אכן כן.

למעשה כבר חז"ל תיקנו לכהנים גיטין שמסובכים יותר להכנה ("גט מקושר") כדי שזה יקח זמן, אולי יתחרטו בנתיים לפני שזה נהיה אל חזור..)

ההודעה מכוונת ל -ים-.
נניח יש 2 תלמידי ישיבה חכמים, אותם נתונים פחות או יותר,
אבל אחד מהם כהן,
לרוב החרדים, אין לזה שום משמעות ?  כלום ? (או דתיים לצורך העניין)
 

גם היום

אסור רק להכנס שיכור לבית המקדש

אבל אם המקדש יפול משמיים(כדעת חלק מהפוסקים)? הם צריכים להיות מוכנים, אין הרבה כהנים שיודעים ולומדים היום את העבודה.

ונכון, צריכים ללמוד את העבודה..

בכל מקרה הוא שאל לגבי חרדים אם זה משנה

משנה....

לשתות יין באותו יום/שבוע.

לא שמעתי על כהן היום שיודע את זה.

שמא...

אסור להם להיטמא למת

אם היא לא רוצה שהבעל יידע על ההפלה, אפשר לעשות פדיון הבן בברכה משום שלום בית.

אני חלילה לא ממליץ להסתיר, אבל אם זה מה שהאשה בחרה לעשות - אז זה מה שעושים.

מה שאני מכיר זה להבליע את השם ומלכות... ושמעתי על מקרים שעשו את זה, כוללל מקרים יותר מפדחים מלספר הפלה לבעל... מבליעים קצת והכל בסדר..

אני לא מדבר על מצב שבו מסתירים את האמת מההורים של הזוג, אלא על מצב שבו הבעל בעצמו לא יודע.

פדיון לאחר הפלה ללא ידיעת הבעל | שאל את הרב | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

וכן שות יביע אומר, יורה דעה סימן לב.

(סיכום של הסימן הנ"ל, מועתק מהרב נתנאל אלישיב:

כבר אמר הרב קוק על דורנו ש"אור וחושך משמשים בו בערבוביה" – מצד אחד אנו עדים להפקרות מינית חסרת תקדים בעם ישראל, ומצד שני לתופעה מבורכת של חזרה בתשובה והתקרבות למסורת.

השילוב בין שתי התופעות הללו מייצר שאלות סבוכות עבור פוסקי הלכה.

אחת מהן נדונה בתשובה זו, בה הרב עובדיה דן במקרה של אישה, אשר בהיותה פנויה התעברה לבחור אחד ועשתה הפלה.

לימים חזרה בתשובה, התחתנה עם בחור ישיבה, התעברה ונולד להם בן זכר.

האב חפץ לקיים את מצוות פדיון הבן, אולם הוא לא היה מודע לכך שבעבר אשתו כבר התעברה והפילה, כך שלפי הדין אין לקיים מצווה זו, שאחד מתנאיה הוא שהיילוד הוא עיבור ראשון לאמו.

אם לא תודיע לבעלה – ייכשלו בברכה לבטלה, אולם אם תודיע לו – שלום הבית עלול להיפגע.

**

הרב עובדיה פותח בקביעת הגמרא לפיה כבוד הבריות דוחה איסור דרבנן, אך לא איסור לא תעשה המפורש בתורה.

"ועל כל פנים רוב הראשונים סוברים שאיסור ברכה שאינה צריכה הוי רק מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא הוא."

**

לפיכך, יש להחיל במקרה זה את הכלל "גדול כבוד הבריות", "ואין צריך להודיעו", הן מפני שלום בית, והן מפני "תקנת השבים", כלומר עלינו לעשות מה שבידינו כדי לאפשר לאנשים לחזור בתשובה על מעשיהם בעבר, ולא להערים מכשולים בדרכם.

ואמנם בברכות נוהגים להחמיר גם במקום ספק ספיקא, אולם "הרי כאן אין אנו דנים אם צריך לברך או לא, אלא אם יש צורך להודיעו ולהפרישו מאיסור ברכה שאינה צריכה, במקום שיש לחוש להפרת שלום בית, בזה אנו סומכים על הספק ספיקא להשאר בשב ואל תעשה, ולא להודיעו, ואין לנו בזה שום עון..."

**

בהמשך מביא הרב עובדיה את תשובת המהרש"ג על מקרה די דומה (שם נבעלה לגוי), בה הכריע גם הוא שאין ליידע את הבעל, גם במחיר ברכה לבטלה, מפני שגדול השלום.

ואפילו אם אין מקום להתחשב בכבודה של האישה, שהרי נבעלה לגוי בזדון, אולם יש להתחשב בכבוד הבעל – "ואם נגיד לו שאשתו כבר ילדה קודם נישואיו עמה, הרי הדבר בזיון גם לו, ואסור לביישו ולצערו על לא חמס בכפו."

**

לקראת סוף התשובה הרב עובדיה מוסיף סברה של פוסק, שאומר שפרסום עברה של האישה יזיק לא רק לה ולבעלה, אלא גם לילד: "וגם לילד הנולד יגרום הענין להוצאת שם רע, שיהיה שיחה בפי הבריות עד עולם וכו', הילכך יניחו לאבי הבן לעשות הפדיון עם שתי הברכות".

ומסכם הרב עובדיה:

"הנה לפנינו כמה מאחרוני זמנינו ובדור שלפנינו שפסקו להתיר.

ודבריהם נכונים, שגדול השלום.

סוף דבר הכל נשמע שאין להודיע לבעל ולא כלום ויקיים מצות הפדיון בברכות.")

@נשמה כללית

ובגלל שבתוכן ההודעה הייתה אריכות, בנושא שלא קשור לנקודה שהגבתי עליה, [ולכן לא ראיתי צורך לקרוא לפני שאני מגיב], לא שמתי לב שהתייחסת לזה.

לא שמתי לב, הרי הבעל מברך...

ייש"כ על הציטוט.

תכלס האבא מברך ואם הוא לא יודע אז כנראה שנחשב אונס 

בכל אופן ברור שזה מקרה פרטני ויוצא דופן ולא המצב ברוב הגדול של המקרים

לגבי הלהבליע- זה כאשר היתה הפלה קודמת אבל הזוג לא רוצה שכולם ידעו, אז אסור לברך כי זו ברכה לבטלה 

ולכן עושים בלי ברכה ומבליעים את זה שאף אחד לא ישים לב

אין סיכוי שהיא הייתה בהריון וילדה תינוק בריא, בלי שכל החברות שלה והמשפחה שלה ידעו על זה בזמן אמת. הריון זה לא משהו שקל להסתיר.

וגם אם יש מצב הזוי שבו גבר מתחתן עם אשה בלי לדעת שהיא ילדה בעבר, זה ה-אמאמא של המקח טעות.

סדרה כזאת שבה מפשים אנשים מהמשפחה שהתנתק איתם הקשר

ילד שחיפש את אמא שלו אחרי שנמסר לאימוץ, האמא היתה חרדיה שנכנסה להריון (אולי נאנסה, לא זוכרת בדיוק) אבל המשפחה שלחה אותה ללדת בחו"ל או במקום רחוק שאף אחד לא ידע והילד נמסר לאימוץ

אחרי זה היא התחתנה ואף פעם לא סיפרה לבעלה

בעקבות התכנית היא נפגשה עם הילד אבל ביקשה להישאר אנונימית כי זה יפגע לה במשפחה שאף אחד לא יודע מזה

אז כן, יש דברים כאלה, ברור שלא אידיאלי אבל זה קיים

ההבדל היחידי בין כהן או לא כהן שאם שהרבנות לא תתן לכהן להתחתן עם גרושה.

זה ההבדל היחיד.

באופן עקרוני - כל מה שהקב"ה אומר הוא מן הסתם יודע. גם אם אתה לא מבין למה בכלל. נשמע הגיוני לא?

נניח בחורה חרדית, אם יגידו לה, יש את הבחור הזה ואת הבחור ההוא, אותם נתונים, אחד מהם כהן.
זה שיגידו לה שאחד מהם כהן, מבחינתה זה שכמו שיגידו לה ש ״תקשיבי, השם של הבחור הזה מתחיל ב -ר-״
והיא תגיד ״אוקי...אז ?״

מה שאני שואל בעצם,
שלא מסתדר לי הפער בבית כנסת, בקדימות לתפילה הכהנים, בברכת הכהנים,
 בהתלהבות מזה שיקום כאן בית מקדש (אם היא מתחתנת עם כהן, אולי הוא יעבוד  בבית מקדש,לא ?)

ומצד שני..בהקמת משפחה או אפילו סתם בחיי יום יום (עבודה ולימודים), 
אם זה שלומד או עובד איתך הוא כהן, אז ..זה סתם מישהו.

משהו כאן חסר לי בפאזל. להבין את הפער הזה מבחינת החרדים והדתיים.

במציאות המושלמת יש משמעות לכל שבט, לא רק לכהונה, הכהונה זה מיוחד מאד, השליחים של כל עם ישראל ואחרי הגאולה תהיה לזה הרבה משמעות. כיום פחות כי "חיי היום יום" של הכהן זהים לשל ישראל, בזמן בית המקדש אתה תשים לב להבדל.. לא להיות טמא למשל זה תשומת לב מטורפת, זה עירנות כל החיים, חיים בליגה אחרת לגמרי ממה שאתה רגיל.

גם בציבור הדתי וגם בציבור החרדי.

היום בהחלט - כהנים לא מבצעים משהו מיוחד. אתה מזהה נכון.

אנחנו ממש רחוקים כרגע מבניית בית המקדש. זאת עובדה. לכן אתה לא תמצא כיום שמדברים כאילו זה יקרה מחר. בדרך הטבע זה לא יקרה מחר ועל ניסים אנחנו לא בונים.

אתה מייחס התלהבות מבניית בית המקדש לכל מי שחובש כיפה וזה יפה אבל זה רחוק מהמציאות.

מה הם רוצים, מצפים, חושבים שיקרה ?
זה משהו מסודר שמדברים עליו ורושמים עליו או שכל אחד רץ במחשבות שלו ?

קודם כל - כולם מתפללים על זה 3 פעמים ביום.

יש דרכים שונות שדרכם יהיה אפשר לזרז את הגאולה.

יש כאלה שמדברים על זה עם להבין בזה ויש כאלה שמדברים על בלי להבין בזה.

יש ספרות תורנית שעוסקת סביב תחום הגאולה מימי הביניים עד לימינו אנו.

אלא סוגיות חובקות עולם כל מה שקשור לזה אבל בגדול בלי לפרט בכלל -

יש כאלה שיותר מאמינים שככל שעמ"י ישמור יותר מצוות מעשיות אז הגאולה תגיע בפתע בצורה ניסית (חב"דניקים לדוגמא).

יש כאלה שמאמינים (יותר בדתי לאומי) שבוודאי זה קשור לקיום מצוות אך הגאולה תבוא בדרך הטבע, יכול להיות שיהיה נס אבל מבחינתנו אנחנו צריכים למצוא את הדרכים בטבע להבאת הגאולה. גולת הכותרת של הגאולה זה בית המקדש אבל זה לא רק. שלום בין העמים זה גאולה. לכן ע"פ זה גם תהליכים פוליטיים יכולים לזרז/לעכב את הגאולה.

(הסכם אוסלו, התנתקות - מעכב. שלום עם איחוד האמירויות ובחריין - מזרז)

י

כי אם לא,
אולי זה קצת מסביר, למה זה לא כ״כ מעניין אותן כל הנושא הזה של בית המקדש וכהנים,
ומכאן יוצא שגם לא מעניין אותם אם הבעל יהיה כהן ויכול לסדר למשפחה חניה VIP באיזור בית המקדש . 
(לקחת את ההודעה הזו במובן הקליל של המילה)

ואני לא בת נדירה

לפעמים חילונים/מסורתיים לא מבחינים בין דתיים שונים.

כמו שיש 'רמות' אצל מסורתיים ככה יש 'רמות' אצל דתיים.

אלא עולם ערכים,

סדר עדיפויות בחיים.

ואז גם ככה לא תוכל לעבוד במקדש

סתם סתם ח"ו, נכתב ב.צ.

מכבדים אותו בכל דבר מצווה לעשות ראשון/להוציא את הציבור וכו'..

לא משתמשים בו...

אבל מעבר לזה אין כ"כ משמעות היום,

פעם היה יותר, בזמן הבית כהנים היו ממש העשירון העליון.

הלכות שקשורות לכהנים. צריך לכבד אותם יותר, לתת להם את המשובח שבכל דבר,

להקדים ולתת להם ראשונים בתור ועוד דברים שכבר הזכירו.

כל זה גם היום.

ב"ה יש המון כהנים שחיים את חיי המקדש גם כיום.

לומדים את התפקידים המיוחדים שלהם,

וממש מתכוננים בפעול לעבודת המקדש.

קצת עצוב לי היחס בשרשור למציאות של מקדש.

אנחנו מחכים לזה כל יום! ומקווים שזה יקרה.. מהר!

אז וודאי שיש משמעות אם הבחור כהן או לא..

זאת זכות עצומה, גם כיום,

וודאי וודאי במציאות של מקדש.

זוכה לשרת בקודש! זה מדהים!

בואו נאמין שזה יהיה רלוונטי יותר בקרוב ממש..

כי אני מבולבל כבר.

אממ הציבור הדתי מאד מגוון.

יש מקומות שהדעה הזאת יוצאת דופן, ויש מקומות שממש לא

האידיאל הוא כן לצפות לגאולה כל הזמן.

מתפללים על זה המון, זה חלק מהותי מסדר היום של כל יהודי.

מה שהתכוונתי לומר-

שבאמת כיום לצערנו אין כל כך הרבה משמעות למי כהן ומי לא.

אבל הציפייה היא שזה ישתנה מתישהו.. ואז זה יהיה מאד רלוונטי בע"ה

עולה לי מקור הפוך - 

"רבי עקיבא כשהיה רואה את בן כוזבה (=בר כוכבא) היה אומר: זהו המלך המשיח.
אמר לו רבי יוחנן בן תורתא: עקיבא, יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן דוד לא יבוא."

(ירושלמי בתענית)

אם בבית מקדש לא מסתדר לי שיהיו קורבנות עם דם, (רק משהו בלי דם כמו שכפרות בכיפור זה צדקה ולא תרנגול)
אז לגבי משיח (בן אדם), זה בכלל אין לי בראש. לא רואה מצב שיהיה בן אדם יוצא דופן שיעשה כאן שינוי. אלא רק מנהיגים רגילים.

ביהדות, כולם מאמינים במשיח ?
מה התפקיד שלו ? יש לו כח מיוחד ?

זה דורש לימוד.

כמו כל תשובה ביהדות - מחלוקת. יש הרבה דעות בנושא.

אי אפשר לענות על זה בצורה שיטחית - זה רק מוזיל את הנושא.

ואתה יודע? יש גם דברים שלא נע עד שהם יקרו. זה גם חלק מהעניין.

אני ממש רחוקה מהמקומות האלו.

רק רציתי לחדד את זה שיהיה מקדש. תבוא גאולה.

לא יודעים מתי. מקווים ומייחלים שזה יקרה..

אז אי אפשר לומר שלהיות כהן זה לא כל כך רלוונטי.

אנחנו אכן רחוקים מזה וזה משפיע. זה משפיע על כלך שאנחנו לא מייחסים חשיבות רבה לכהנים כיום כי באמת כרגע, הם לא עושים משהו מיוחד. זה כל כך שלילי להרגיש ככה? אם לא - אז למה התכוונת?

אבל אני כן מרגישה חיסרון בזה שהמציאות של מקדש וגאולה

נראית לנו כל כך רחוקה.

אנחנו רחוקים. מאד מאד. ועדיין לעניות דעתי צריכה להיות נקודה של דרישת מקדש וגאולה.

לפחות בתפילה, בלימוד.. לאו דווקא במעשה.

ההודעה מכוונת ל -הארה- אבל גם advfb מוזמן בכיף לענות עליה, אם ירצה.

אם היו נותנים לך 2 תרחישים לבחור מבינהם :

1. מחר בבוקר יהיה בית מקדש. אבל המצב הרוחני בישראל נשאר פחות או יותר כמו שהוא. 
2.  100% מהעם היהודי, קרוב לדת ולאמונה הרבה יותר. השבת *בכל* ארץ ישראל, נראית כמו השבת בבני ברק.

במה את בוחרת ?

עולם טוב יותר ובית מקדש זה שני דברים שאי אפשר להפריד בניהם.

בית מקדש זה לא סתם בית שעובדים בו.

זה משהו שאי אפשר לתפוס בכלל את הממציאות שלו.

אף פעם לא חווינו את זה ולכן אנחנו כ"כ רחוקים מזה.

ובכלל, אני לא רואה צורך בעצמי לשפוט דברים כאלו גרנדיוזים.

אני לא חושב שאפשר לדעת את התשובה

בהכרח אם יש בית מקדש המצב הרוחני של עם ישראל עולה לדרגות אחרות לגמרי..

ובהכרח אם 100% מעם ישראל קרוב לדת ולאמונה משהו בנושא המקדש והגאולה יזוז..

מציאות של מקדש היא לא רק טכנית.

זאת מהות רוחנית. השראת שכינה. מציאות של קשר קרוב אל ה'..

עם ישראל בהכרח לא יישאר אותו דבר. כל המציאות תשתנה.

(ולכן זה לא כ"כ פשוט לבוא ולבנות.. זה לא בניין טכני, זה גם קומה רוחנית שלמה,

שעם ישראל צריך לבנות בתוכו)

אם למשל מישהו בוחר ב100% מעם ישראל שומר שבת במקום -מחר- בית מקדש,
 עדיין יכול לקום בית מקדש בהמשך. אבל בסדר. הבנתי את התשובה.

זה כמו לשאול משהו כזה

כשמשהו הוא דבר אחד ממש - אי אפשר להפריד אותו.

אז ברור, שאם אנחנו מדברים על בחירה ממשית, אין תשובה.
אבל בתאוריה, אם ישאלו ״אוקי, תזרום, אתה צריך לבחור מבינהם״, אז אני אבחר אמא.

האם זה אומר שיש לי משהו נגד אבא ? לא.
זה אומר שלאמא יש מקום מיוחד עבור הילדים שלה. 
(לדעתי ולדעת כל חתולי הרחוב שהאמא נשארת לגדל אותם בזמן שהאבא חוגג בשכונה עם אחרות).

*לדעתי*,
100% מעם ישראל שומר שבת, יותר חשוב מבית מקדש.
אבל כנראה זה בגלל שאני רואה, כרגע,  את בית המקדש כמשהו פיזי ואחרים כמשהו רוחני.

למה אני? מה אני כבר יודע?

מה עדיף?

לא יודע הוא בכלל נתן לנו את שתי אלו.. אז למה שאני אדע את סדר העדיפויות שלו?

אי אפשר לדעת הכל. במיוחד לא בדברים כל"כ משמעותיים.

(ולא הייתי חותם על מה שאתה אומר ביחס לאמא ואבא)

סתם לדוגמא, מה עדיף לקבוצה שרוצה להגיע לליגת אלופות? 

להיכנס לשם בקומבינה למרות שהם עדיין משחקים מאד חלש -

מן הסתם זה קצת ישפר אותם אבל סיכוי טוב שיעופו ולא יחזרו יותר.

או להיות ברמה גבוה וממילא להגיע לשם אח"כ כמו אריות

"צפית לישועה?"

הר"ן על הרי"ף מוסיף את המילה "בימיך".

אומר הרצי"ה - אדם צריך לבדוק באירועים שקורים בחייו ולבדוק איפה הוא רואה את הגאולה ויכול להשפיע.

(בגדול, לא מצטט מדוייק)

הרב מרדכי אליהו אמר שצריך לחכות למשיח כמו שאדם מחכה לאוטובוס.

ובכל זאת - זה לא אומר לחרוג מהבנת התמונה הכוללת העכשיוית.

להקים בתי דין (מערכת משפט)... 

כל מצווה שהיא כללית לאומית היא קשורה למשיח.

או שהמשיח קשור אליה.

יש מקום לומר שכל מעשה טוב וכל מצווה מקדם את הגאולה

כי משום מה,
אין לי בראש ״משיח״. לא בבית ספר (חילוני) ולא במקומות שקראתי או שמעתי.

יש לי בראש בית מקדש, שמירת שבת.
אבל לא זכור לי איפשהו, חוץ מחב״ד משהו על משיח. אתה חב״ד ? זה עניין מגזרי ?
אם זה נושא רגיש לשיחה, אז אין לי בעיה לא לדבר עליו.

זה בהחלט רגיש עצם העבודה שלא מדברים על זה. 

הדתיים לא בהכרח נציגים של א-להים. צא מהסרט הזה.

זה שאנחנו עושים משהו או לא עושים משהו זה לא אומר שהכרח שזה טוב.

גם דתיים צריכים לחזור בתשובה.

אבל אני בהחלט חושב, לדעתי,
שהחרדים הם השומרים הטובים ביותר של היהדות *כרגע*,
והדתיים הם השומרים הטובים ביותר של ארץ ישראל, *כרגע*,

ולכן, אולי לא הנציגים, אבל בהחלט יותר קרובים אליו
 ומכאן שדעתם בוודאי יותר נחשבת בנושאים מסויימים.

החרדים הם לא השומרים של היהדות יותר טוב מהדתיים

לפחות לא כל החרדים יותר מכל הדתיים...

למרות שיש מי שמאוד דחוף להם להציג את זה ככה. אל תקנה את הלוקש.

דוד המלך כתב במפורש בתהילים ברוחו קודשו

"קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראהו באמת"

מי שקורא לה' באמת - הוא קרוב לה'.

אם אתה מזהה את הדתי לאומי כפחות קוראים לקב"ה - סבבה...

אישית, אני לא מסכים איתך בזה.

וארץ ישראל זה חלק מהיהדות. חוסר שמירה על ארץ ישראל זה חוסר שמירה על היהדות.

הת"ח כאן יוכלו להפנות אותך.

מה שעולה לי-

"אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה,

עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא" (מתוך 13 עיקרים של הרמב"ם)

יהיה משיח. לא יודעים בדיוק איך ומה.

באמת פחות מדברים על זה.

(משיח זה ממש לא עניין מגזרי.

אני מרשה לעצמי לומר, בלי להיכנס לוויכוחים או משהו...

שאולי בגלל שחב"ד לקחו את המושג "משיח" למקום מאד מסוים,

קשה לציבור הדתי (=לא מסכים עם חב"ד) לדבר על המושג הזה.

בערך כמו שהמילה "שלום" נהפכה למשהו ספציפי ורחוק מאד מהאמת.)

החבדניקים לא לקחו לנו את המושג "משיח"

אבות הציונות בדת"ל הרב גורן הרב קוק הסולובייצ'יק הרב ריינס דיברו במושגים משיחיים על משמעות מדינת ישראל.

מי שעוסק בעליה להר הבית זה בדת"ל.

בהכרויות או ביום יום (עבודה, לימודים, שכנים)
וממה שאני מבין, בגדול, אם חרדי או חרדית (או דתיים)
רואים שמישהו הוא כהן, אין לזה שום משמעות.
אולי יש יוצאים מהכלל (אני גם לא מכיר את הפורום הזה יותר מדי ויודע כמה חרדים הגיבו לי בכלל או שכולם כאן דתיים)

לא חשבתי לרגע אחד,
שדתייה או חרדיה(ת?) תרצה משהו מכהן-חילוני-מסורתי רק כי הוא כהן..

את אומרת שאם יבנה המקדש ואז זו תהיה * זכות גדולה מאוד* .
ומצד שני, זה לא פרמטר.
אני כמובן מאמין לך, אבל מסקרן אותי מה החלק שחסר *לי* בפאזל, הרי יש כאן סתירה מסויימת. לא ? 

אני אגיד לך איך זה נראה מהצד :
זה *כאילו* (בדגש על כאילו, כי אנחנו רק דנים על הנושא), את אומרת שזה לא פרמטר,
כי את לא רואה את בית המקדש קם בימינו, אז מה עכשיו כהן או לא כהן ? למי אכפת ?

*אם* אני חרדי או דתי (ואני לא, אז קשה לי להבין את האמונה הפנימית שלהם) 
אז לפי ״ההיגיון״, בן זוג שיכול לעבוד בבית המקדש (!) נשמע לי וואו !!!!

ואם הוא נותן לי בעל עם לב זהב זה העיקר.

כתוב במשנה "גדול ת"ח ממזר מכהן עם הארץ"

כהן זה כולל עיסוק חשוב מאוד.

אבל בזוגיות חשוב דברים אחרים יותר עיקריים מאשר העיסוק של בן הזוג.

להיות יהודי פשוט זאת מעלה מאוד גדולה. גם אם אתה לא כהן גדול.

המעמד של הכהן נועד לא כדי ליצור תחרותיות בין חלקי העם אלא כדי שהכהנים ישרתו את העם בעבודת ביהמ"ק.

דוגמא נכונה.
זה שיש 2 בחורים עם לב זהב. הכל פחות או יותר אותו דבר. רק שאחד מהם כהן.

כי אין שום מקרה כזה במציאות, ממילא לאף בת לא כדאי לתת לזה מקום בחיפוש בן זוג.

וכן, אני יודע שגם ידי הייתה במעל 

שעומדת מאחוריה הרבה הנחות יסוד רגישות..

אני אדם שכותב ברבה ויוצא לי המון לכותב על הגאולה ועל הבית המקדש  ואני חושבת שכול אדם מרגיש אחרת לגבי זה אבל אני אישית אם יצא לצאת אם בחור כהן אני יתרגש משהו בי למשל ביום כיפור כשריאתי את הכוהנים יוצאים מתפילה כדי ליטול  ידיים חשבתי לעצמי  אשכרה בכול הדורות נשארו כוהנים למשל בני נפתלי אין ידיעה מי משבט זה  או אחר .... לדעתי לכול אדם יש רגש אחר או שאין בכלל רגש לאותו שאיש ממולו כהן... ואני מאמינה שבואו הזמן יבנה בית המקדש! בכול הדרו! (אני דיסיקלצית אז אם יש שגיאות כתיב ...סליחה....)

האבחנה שלך נכונה: לא רק לך "חסר חלק בפאזל".

באמת יש לנו פער בין האמונה לחיי היום-יום.

אנחנו מאמינים שבית המקדש יבנה, והכהנים יממשו את הקדושה המיוחדת שלהם. אשה שתתחתן עם כהן, "תרויח בענק", והיא תהיה חלק מהקדושה הזאת.

אבל מה לעשות, בחיים הפשוטים שלנו קשה לנו לראות את זה. בית המקדש חרב, ואנחנו רגילים לזה. כמו ילד קטן שגר בשדרות, ורגיל להדי פיצוצים ולמקלטים. כמו עיוור-צבעים, שאין לו מושג כמה העולם יפה. ויותר מכך: בגלל הזמן הארוך שעברנו בגלות, אנחנו בכלל לא מכירים מצב אחר. אנחנו עם שלם של עיוורי צבעים, שבקושי זוכרים שפעם יכולנו לראות באמת.

אז במצב הזה, מישהו בכלל שם לב שיש לכהנים משהו מיוחד?

נכון, אנחנו יודעים שבאמת יש הבדל בין כהן לישראל, אבל זאת ידיעה תיאורטית בלבד.

אתה בעצם מצפה מאיתנו להיות אמיתיים לגמרי עם האמונה בבניין בית המקדש. שהאמונה הזו תהיה מוטמעת בנו, בחיים, בתרבות. שנתייחס לכהנים לפי מה שהם באמת, ולא לפי מה שאנחנו רואים עכשיו.

ואתה צודק. זה דבר שאנחנו צריכים לתקן. עם האמת צריך ללכת עד הסוף.

נכון, קשה לחיות במודעות למשהו שאנחנו לא מכירים.

אז מה? נתאמץ, נתקדם, ונעשה כמה שנוכל.

(נ"ב. זה קצת כמו יהודי שמאמין באופן עקרוני בתורה, אבל נולד בחברה שלא כל כך שומרת מצוות. אז יש לו פער בין האמונה למעשים, וקשה לו ליישם את האמונה בחיים שלו...)

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.