מה ניסית והצליח?

נסיו"פ = פורום נסיונות פעילים

פורום שבו אפשר לכתוב את כל הקשקושים שיש בראש.

נצלו"ש = ניצול שרשור.

הוא פתח את השרשור על נושא מסויים, ואת מנצלת את השרשור לטובת משהו אחר.

הרב אבינר שם שם.

זה שעבדו לך סגולות-גם לנביאי שקר הצליח לפעמים (חלילה לא משווה או מתכוון לפגוע, רק דוגמא..), אפילו שעון מקולקל מדייק פעמיים ביום..

בבית הכנסת של ההורים שלי, נהוג לכבד ב"חתן נערים" (נ"א: "כל הנערים") בשמחת תורה אדם נשוי ללא ילדים.

אשתי מאוד מאוד רצתה להיות בשמחת תורה אצל ההורים שלה, אבל אז הגבאי התקשר אלי ואמר לי שהוא ישמח לתת לי להיות חתן נערים בבית הכנסת, אם אבחר להגיע.

אחרי שאמרתי לו שאשתי מסרבת להגיע להורים שלי לחג, הוא ענה לי "מה קרה לך? זאת סגולה ללידה עוד השנה! עוד לא היה לי חתן נערים אחד שהיה יכול להיות שוב חתן נערים אחרי שנה!".

אחרי שסיפרתי זאת לאשתי, היא מיד התרצתה, מכיוון שכבר ניסינו תקופה מסוימת ללא הצלחה...

בשמחת תורה באותה השנה הייתי חתן נערים, בירכתי בקול את ברכות התורה, וכל הילדים החמודים עמדו מסביבי וחזרו אחרי.

בשמחת תורה בשנה הבאה הייתי שוב על הבימה, עם תינוק קטן על הידיים, כי הוא עוד לא היה בגיל שהוא יכול לעמוד לבד...

ה' לא חייב לנו כלום, במיוחד לא בתנאי לדברים שרירותיים כמו פסוק כזה וכזה כך וכך פעמים, זה לא הופך אותך ליותר ראוי למה שאתה מבקש באופן אוטומטי, ה' לא נותן לך מה שאתה רוצה בלחיצת כפתור.

כל הסיפורים על סגולות שעובדות יכולים להיות מוסברים בקלות ע"י ההיגיון שהתפילה והתשובה זה מה שעבד ולא המעשה השרירותי, או אפקט הפלציבו (כשנותנים לחולים תרופה שלא עושה כלום בלי להגיד להם, ורק האמונה שהתרופה תעזור מרפאת אותם) 

אני גם לא אוהבת חסידות, בדיוק בגלל הגישה של "רגש מעל השכל, העיקר תאמין בלי לחשוב ויקרו לך ניסים"

אז זה ממש לא משכנע אותי.

ומה בכלל ניסת לומר?

"החסידות אומרת שעם אמונה תמימה (שאגב ממש לא מתאימה לדור של היום) אפשר לעשות ניסים" -מה הקשר לסגולות?

נכון שיש קשר, אבל אתה לא כתבת "בגלל זה סגולות עובדות אם מאמינים בהן" פשוט השארת את זה ככה ועברת למשהו בכלל לא קשור.

ובכלל ה"סגולות עובדות אם מאמינים בהן" זה ה-הגדרה לאפקט הפלציבו, אתה מאמין שזה עוזר, לכן אתה משנה את ההנהגות והתפיסה שלך עד שזה באמת עוזר.

מזכיר לי את הקטע בפיטר פן ש"כל פעם שילד מפסיק להאמין בפיות, פיה אחת מתה" אז כדי להציל את הפיה בסרט הם כולם חזרו ואמרו "אנחנו מאמינים בפיות, אנחנו מאמינים בפיות" 

זאת הוכחה לדעתך שפיות קיימות? אם הקיום שלהן תלוי בזה שתאמין בקיום שלהן, אין לך שום דרך להוכיח את הקיום שלהן, אותו הדבר עם סגולות.

ומה הקשר בין ילד ששוכב על הרצפה לסגולה? ומה הקשר לעובדה שאנחנו (כולל הילד או לא?) יהודים? ולילדים גויים משחקים במגרש? וכל זה לא קשור בשום צורה למה שדיברת עליו.

זאת שאלה ממש לא חדשה.

אבל אמונה מחקירה נחשבת כיותר מסוכנת, כי יש סיכוי שתגיע למסקנה שלא צריך להאמין לעומת אמונה תמימה שאתה פשוט מקבל את מה שאומרים לך בלי לחשוב ובלי להסתבך.

פעם רוב האנשים היו פשוטים, לא ידעו לקרוא, ולא הייתה להם את היכולת (הנפשית, השכלית, הזמן) לחקור את האמונה, אז מה שבעיקר עודדו זו אמונה תמימה,

ורק לאנשים שבטוחים לגמרי באמונה שלהם (כלומר רבנים גדולים) היה מותר לחקור רק כדי להוסיף ולא כדי להתבסס על החקירה שממנה תבוא האמונה.

אבל לפני כ100 התפשטה תופעה של חילון ומודרניזציה שהשפיעה על הרבה מאוד יהודים, (גם בימינו אפילו לא שליש מהעם שומר מצוות) ואמונה תמימה "כי ככה זה" לא יכולה לעמוד אצל הרבה מאוד אנשים כשמערערים עליה עם השכל, כי אין בה שום דבר שכלי.

אז ניתן יותר מקום לחקירה, ובימינו משהו שחווה שאלות באמונה לא מנסים להגיד לו "כי ככה זה" ,נותנים לו תשובות שכליות, כי הסכנה של החקירה יכולה להיחשב ככה רק כשאין שום השפעה אחרת חוץ ממנה.

אבל בכל זאת זה עדיין תלוי באופי של אנשים ובסוגי השקפה,

החסידות רוצה אמונה תמימה, כי היא תמיד הייתה בשביל "היהודי הפשוט" ולא מעוניינת שהוא ירחיב מעל זה, כי יש לו את הרבי שדואג להיות בדרגה גבוהה והוא לא צריך לנסות להגעה אליה (וזו בדיוק הסיבה שאני לא אוהבת חסידות)

רוב הגישות הלא חרדיות מעודדות חקירה כיותר מתאימה לרוח הכללית של הדור שלנו, שגם הציבור הזה צריך להתמודד עם העולם החיצוני והוא צריך להיות מוכן.

אבל זה גם תלוי באופי, יש אנשים יותר רגשיים, שמספיק להם "כי ככה" והם כבר מרגישים אוטומטי התחברות לקב"ה, ויש אנשים יותר שכליים (אני ממש שכלית) שצריכים תשובות והוכחות לפני שהם יכולים להאמין ב-ה'.

(אגב זה לא אומר שבאיזה שלב שרוצים לחקור פתאום מוחקים הכל מהראש, הופכים לאתאיסטים, ובונים את האמונה מהתחלה, זה שמשהו חוקר לא אומר שהוא מאבד את האמונה.

לי נגיד העובדה שיש תשובה לכל שאלה שאני אשאל הייתה יותר מוסמכת מאיזשהי תשובה לשאלה ספציפית, אם תהיה לי שאלה זה לא יגרום לי לאבד אמון, אני פשוט אשאל עד שאני אמצא אותה, לי זה הרבה יותר מרגיע מאשר להצטרך להשתיק את השאלה ולהתעלם ממנה.

את האמת שלא היו לי הרבה שאלות בכלל, אבל ממש מעניין אותי ללמוד פעם ספר אמונה כמו הכוזרי.

(או "דע מה שתשיב לעצמך" מישהי השאירה על השולחן שלה פעם בשיעור הקבצות ואני ישבתי בשולחן הזה וקראתי את ההתחלה כל השיעור, הוא מדבר שם על למה לא אמורים להיום עם אמונה תמימה, אבל אני ממש לא זוכרת את זה כי קראתי אותו בחצי אוזן לשיעור לפני יותר משנה, ממש עשת לי חשק למצוא את הספר הזה.)

ואמונה תמימה לעומת חקר כולם דברים שונים.

אפשר לסמוך על ה' ועדיין לנסות לפרש דברים.

למרות שהרבה מזה גובל בניסיון לחשב חשבונות שמיים, קשקושים כמו שהקורונה היא בגלל הלהטב"ים או אי שמירת שבת.

אבל באותה דוגמה מי שמארגן מבצעים (מרחוק) של אהבת חינם והתנדבות, בהיגיון של "המצב הזה מחייב אותנו להתרחק אז בשביל לתקן את זה נתקרב".

הם לא מנסים להיות דוברים של ה', מפיצים משהו טוב, וטכנית עדיין מנסים לחקור מה הסיבה לקורונה, זאת גם מעלה.

סגולות בנויות על אמונה תמימה שלא עובדת בשבילי, מצוין שהיא עובדת בשבילך.

על סמך מה את חושבת שהשאיפה היא להיות באמונה מהסוג הזה (שאת קוראת לו אמונה תמימה, אני חושב שזה ממש ניצול לרעה של צמד המילים הזה...)?

זה שאדם צריך ללמוד ולכבד ולא להיות גאוותן זה דבר אחד.

ולהגיד שהשאיפה זה להאמין בלי לברר זה דבר אחר.

"אמונה תמימה" שאותה העריכו ושיבחו - היא "תמימה" במובן של "תורה תמימה" כלומר - שלימה, אחידה, ישרה, זו אמונ התמימה שמעריכים, אמונה שהיא ברורה, שנוכחת בכל רבדי החיים, שמרגישים אותה, שסומכים עליה, שחיים אותה, וכו'.

ומה עשו היום? הפכו את זה ל"אמונה בתמימות" כלומר - בלי לברר, בלי לחקור, בלי להוכיח, בלי לדעת.. רק "להאמין כי צריך להאמין", וזה, במחילה, לא רק שזה לא תמימה, אלא זה גם לא אמונה.... זה אשליה, פיקציה.

תלוי מאיפה הסגולה 

לדוג' כשנתקעים הרבה יותר מדי זמן בטרמפיאדה מתקשרים למישהו ואז מגיע טרמפ! סגולה בדוקה! אבל עובד רק עם אנשים מסוימים

תמיד כשיש מוטיבציה לסדר את הבית, אין מה לסדר. אז כדאי לאסוף מוטיבציה וכל הבלגן פתאום יעלם. (או שזה בעצם שוב פלציבו, בגלל שיש לך מוטיבציה אותו בלגאן נראה יותר קטן מאשר כשאין כוח לסדר, אבל זה משפר מאוד את ההרגשה לחשוב שזה איזה טריק)

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...