צירים מוקדמים- מניעה-תאומים (וגם לשאר)- פליז תקראו ותעזרוBatyam

שלום לכולן,

נכנסת בשעה טובה ומוצלחת לשבוע 30 בהריון היקר שלי, הראשון שלי בגיל 37.5-הריון תאומים.

החלטתי לכתוב ולהיעזר בכן, לתחושות דומות, למי שמבינה בתאומים אפילו שאין לה, או למי שחווה אותם דברים גם בהריון רגיל.

 

הקדמה:

זה כאילו הגעתי לישורת הכי חשובה (בהריון תאומים צריך לשאוף לשבוע מתקדם נניח 36-37, כל יום שעובר כשהם בבטן זו מתנה).

כמו כן החשש הוא מפני לידה מוקדמת ולכן צריך מאד להיזהר מצירים מוקדמים. 

 

החוויה שלי כרגע:

מצד אחד ב"ה טפו טפו סחבתי 7 חודשים כמעט בלי סימנים ומיחושים! אבל עכשיו הגיע החלק הקשה.

אני נורא מבולבלת ומותשת מנושא ההתמודדות עם צירים מוקדמים.

קשה לי להבין מה זה ציר, מה ההבדל בין תנועות עוברים לגיטימיות לתנועות רחמיות, הרי זה בדר"כ לא כואב אצלי....

כל הקריאות וההקפצות האלו מתישות וגורמות לי לחרדה וקשה לי לישון בלילה.

הספק הזה, הלחץ והבהילות מכל דבר....

כבר הייתי 4 פעמים במיון (!) כולל אתמול יום שלם עם עירוי ונשארתי לילה להשגחה בבית חולים.

גילו לי צירים ממש במקרה רק בגלל הפרשה כהה שכלל לא חשבתי ללכת בגללה לקופ"ח.

בדיעבד הבנתי שלילה אחרי יום כיפור בקושי עצמתי עין ומה שחשבתי שזה תנועות עוברים שהיו היפר מהרגיל ובאמצע הלילה היו בכלל תנועות ברחם. 

 

מילא הכאבים בעצם החיק,

מילא זה שהתחלתי לסבול מסחרחורות נוראיות בקימה ושכיבה מאז ראש השנה-שליש שלישי (הידד למי שחווה גם!)

{וזה שאני צריכה שאמא שלי ובעלי יחזיקו אותי ביד לקום בבוקר (זה נורא הלחיץ אותי-והכניס אותי לסרטים וסטרס) כי אני כן לוקחת ברזל ושותה מלא ועשיתי ספירת ברזל וההמוגלובין 12-13 שזה אחלה וגם- הלחץ דם ממש סבבה ב"ה}

אבל הסרט הזה שכל שניה אני מוקפצת למיונים זה באמת סיוט אמיתי מבחינתי.

 

אני שותה 3 ליטר ליום!!!

הפסקתי פעילות ברמה שאני רק נחה בבית כמעט (או משימות קטנות בבית)

הפסקנו יחסי מין כי הבנו שזה עושה צירים

אבל מרגיש שכל פיפס גורם לצירים רק בגלל שזה הריון תאומים.

 

אז אתמול התגלגלתי מקופ"ח העירונית למיון, ששם הכל נמשך כמו נצח, ולך תתפלל שיפול עליך מתמחה רופא ואחות טובים ולא יצורים שלא מבינים וכמה צריך שעה טובה ושיאמרו לך את הדבר הנכון וישבתי מחוברת למוניטור קרוב ל5 פעמים! והיו צירים ואז האטה בדופק של אחד מהם ואז השאירו אותי לילה (בחיים לא ישנתי לבד בבי"ח) אמנם להשגחה אבל לעדינה שכמוני זה כבר מורכב מספיק ואפילו לשירותים ולמיטה היה לי קשה להגיע בגלל הסחרחורות ועמוד העירוי היה עלי.

 

בקיצור-

איך נרגעים למרות שצריך אצבע על הדופק?

איך מגיעים להריון מתוך שלווה ונחת ולא רק לכעוס על עצמי למה הגעתי לשם שוב?

איך לסגל איזה אומץ ואורח רוח?

ואיך לדעת מה כן ומה לא? ומתי זה ציר? 

 

 

 

 

 

אנסה לענותאמא בשעה טובה
אני אומנם צעירה יותר ועברתי שלושה הריונות של יחיד ובכולם צירים מוקדמים ובאחרון ממש היה אסור להיות יחד כמעט מההתחלה.
אני אחרי ההריון השני שלא ייחסתי לב לצירים ואמרתי בטח זה כאב שיעבור והסתיים בלידה שקטה, לא לוקחת סיכונים וגם אני הגעתי בהריון האחרון בין 4 ל5 פעמים למיון עד הלידה, אני מעדיפה לדעת שהכל תקין ולא להגיע כשאין עוד מה לעשות.
ונראלי זה עונה על השאלות כי כשיש ספק אין ספק ובמיוחד בתאומים, עדיף ללכת כמה פעמים ולראות שהכל תקין והם בסדר, מחוויה שלי זה תמיד עדיף, גם כשבהריון האחרון כל פעם שידעתי שאני צריכה מיון הייתי לוקחת קשה ואפילו אני זוכרת שבכיתי מהמחשבה שאולי ישאירו אותי לשמירה , אבל כשיש לך בידיים את האוצר הזה אחכ זה פשוט ממלא ככ ומשכיח את כל מה שעברת ... לא באמת משכיח אבל מגמד את התהליך
נכון-אבל זה מטריףBatyam

אתה לא באמת יודע מה לגיטימי ומה לא.

היו פעמים שודאי היו לי כתמים חומים וחשבתי שדם יבש או כהה אין בו כלום רק בדם אדום יש משהו בעייתי והכל היה בסדר.

היו פעמים שחשתי התכווצויות בנרתיק אבל בגלל שזה לא סדיר ועבר בשכיבה או בשתיה או עם שמיכה וכאית בין הרגליים אז נרגעתי ולא הלכתי והכל היה בסדר.

אבל אני צריכה סימנים ברורים. כי אחרת זה מתיש ולא משמח. 

קשה לי כבר לישון בלילה.

בא לי להיות שלווה ורגועה ולא לחוצה מכל שטות, רצה לפורום וכותבת ל20 אנשים, לאחותי, לחברות ולידידים רופאים להתייעץ. כי א"א לבלות כל יום במיון ח"ו.

ורצוי שהרוב יהיה שקט ובבית.

ומי יכול להסביר איך לזהות הבדל בין תנועות עוברים להתכווצויות בבטן (לא כואבות)?

יש למישהי סימנים ברורים מה חשוד ומה סבבה? בכתם, במיחוש בטן, בכל דבר.

 

 

 

את יכולה ללכת לרופא כשיש כתם חום לדוגמא שלא יהיה בעזרת ה'אמא בשעה טובה
ולשאול אותו אם קורא מצב כזה אני צריכה לבוא אלייך, ולא חייב לגשת תמיד למיון , יש רופא נשים שלרוב הוא יכול להרגיע ולעשות את הבדיקה הראשונית, אני יכולה להגיד לך שבהריון האחרון למרות שהלכתי לרופא כשהיה לי דימום בהתחלה , הוא רק שמע על ההסטוריה שלי ולמרות שהוא בדק והיה נראה הכל תקין העביר אותי למיון לעשות בדיקות חוזרות, אז בכיתי קצת ואספתי את עצמי שהמטרה בסופו של דבר הוא לסיים הריון בידיים מלאות, ואם אני צריכה לבלות במיון אז בעזרת ה' זה למטרה נעלית וברוך ה' ילדתי ויצאת בידיים מלאות ברוך ה' וזו המטרה, זרע חיה בר קיימא, אמן🙏
זו בדיוק הרוח והכיוון, אבל אני נלחצתBatyam

בקושי ישנה בלילה,

בכלל בי"ח בתקופת הקורונה (נמנעתי עד עכשיו מבדיקת קורונה מפחד והנה לא אמרתי מילה וכבר דחפו לי מטושים לנחיריים, רק מזה כבר בכיתי) זה תענוג מפוקפק ביותר.

לידי במחלקה איפה שישנתי היתה ערבייה חמודה ונעימה בחדר ובלי הכללות וזה אבל פחדתי נורא להיות לידה, רציתי לישון בלילה אבל אשכרה לא הגיעו תוצאות קורונה לא לי ולא להם וזה מלחיץ כשלעצמו. רציתי לישון לכיוון שלה אבל פחדתי והכרחתי את עצמי לישון לצד השני ובכלל הסחרחורות, הקורונה, המסיכה, הצורך להיות שקט למרות שרציתי לדבר עם כל העולם ולהתבכיין להם אבל צריך להיות שקט בשביל האחרים כשכל שניה יש אחות במוניטור שגם ככה מצוקמ'ק ומלא פעמים נעלמים המספרים או כל אחות שואלת איפה המנחים שלהם את יודעת איפה לחבר את המוניטור? סליחה גברת, זו העבודה שלך. אני זוכרת בערך לא בדיוק. ולא כל אחת יודעת לחבר ועושות טעויות ואז סתם ישבתי 20 דק' והנתונים לא נכונים ואז באה אחות אחרת ומחברת. ובכלל בהתחלה חברו אותי לעירוי דרך וריד שלא זז ורק אחרי שבקשנו 5 פעמים החליפו לי לוריד אחר אחרת הינו שם עד הלידה.

אז פלא שלא בא לי על זה?

אמן צוואר, תהיה ותשאר סגור עד הלידה ובבקשה תן לי להיות בבית כי אין כמו בבית עד שאצא ב"ה מלידה חוויתית ומעצימה בידיים מלאות אמן. כי יש לי לב חלש!

לא קראתי הכלאמאשוני

אני רק שאלה- את מלווה בהריון הזה ע"י רופא מקצועי, עשר שאת סומכת על דעתו?

כי לתחושתי את לא ממש רגועה ולא ממש מרגישה בטוחה לגבי ההרגשות שלך ועם כל הכבוד לפורום ממש חשוב שיהיה רופא שהוא הכתובת לשאלות וחששות כאלו...

 

אומרת לך את זה כבוגרת הריון בסיכון שאמנם הרופא לא יכל להבטיח לי דבר בקשר לתקינות והמשך ההריון אבל הנחת שלו וההסברים הפשוטים והברורים עשו לי כ"כ טוב על הלב גם בשלבים קשים של חוסר וודאות.

 

לגבי שאר הדברים מניחה שבוגרות הריון תאומים יכולות לעזור יותר... 

 

שיהיה בשעה טובה לידה קלה בעיתה ובזמנה,

בהצלחה ובקלות!!

אני מלווה ברופא ממש נחמד אבלBatyam

גם כשאני מסמסת לו, ובכלל לכולם אף אחד לא יכול לקחת אחריות עלי ועל מה אעשה.

תמיד ישלחו אותך לבדיקה כדי להסיר חשש.

למשל:

בערב יום כיפור או בצאתו סימסתי לו שהייתה הפרשה דמית כהה חומה שחורה ירוקה עם טיפה צואה.

הוא כתב תשובה כללית כזו מצטטת: "הפרשה מעט חומה אפשר להתעלם, מעבר לזה לבוא מיד להיבדק"

 

אז חשבתי וואלה,

חום כהה זה דם יבש בטח, זה לא היה אדום.

 

אם הייתי קוראת כזה תאור של צבע ההפרשה הייתי מייד אומרתאמהלה

שאולי זה מקוניום- צואה של עובר. ז"א, שאולי יש איזו ירידת מים עם מים מקנואליים??

לא אמורה להיות הפרשה דמית בשבוע כזה. ואם יש זה מחייב בדיקה.

אני לא רופאה, ואין לי שום ידע רפואי מלבד מה שעברתי אני....

כבר עניתי לך בפורום תאומים וניסיתי לעזור.

אני העדפתי ללכת 20 פעמים למיון, 3 פעמים בשבוע לביקורת במרפאה (בין שבוע 31 ל35) אשפוזים, זריקות צלסטון וכל המסתעף. בשביל שח"ו לא אגיע רגע מאוחר מדי.

במיוחד לא בהריון כזה יקר ובסיכון...

מבינה את החששות

אין ספק שאלו שבועות קשים מאד!!! פיזית ונפשית!

אני לא הצלחתי לעצום עין בשבועות האחרונים של ההריון מרוב חרדה

נותנת לך חיבוק גדול מאד!!!!

וממליצה גם- אולי הרופא שלך לא מספיק מקצועי/זמיןבשבילך. אולי כדאי לך ללכת לחוות דעת נוספת אצל רופא שאת סומכת עליו, להציף את כל השאלות ולצאת קצת יותר רגועה. אני עשיתי כך למרות שזה היה פרטי. זה הרגיע אותי ונתן לי תשובות...

אולי צריכה להתקשר אליו ולא לסמס...Batyam


אולי אפנה אלייך באמת-זה מצב של חוסר אוניםBatyam

פניתי גם לדולה מקסימה שאני מתיעצת איתה

אבל כל מצב אפשר לקרוא לכאן או לכאן.

וזה טריקי....

מזל שהיתה ההפרשה כי יכולתי לפספס את זה.

 

 

בכיף אהובה! הלוואי שיכלתי לעזור לך יותר אמהלה

הרופא שלי, במיוחד בשבועות האחרונים היה כל הזמן מזהיר אותי שבכל מקרה של חוסר וודאות, אתקשר אליו מייד.

והוא אחד הפרופסורים הגדולים בתחומו... אבל רופא של הריון בסיכון צריך להיות זמין כל הזמן.

אין לי תשובות בשבילך. אבל שולחת חיבוקאורוש3
באמת קשה כל החוסר וודאות הזה
תודה ממו'ש תודה על כל התמיכה.Batyam

אם רק היה מישהו שאומר לי בוודאות מה כן ומה לא.

 

יש מישי שיכולה להסביר:Batyam

מה זו פעילות רחמית ואיך מרגישים?

איזה כתמים אמורים להקפיץ אותי?

מה זו ירידת מים?

מנסה מנסיוני...אמהלה

פעילות רחמית יכולה להרגיש כסתם התקשויות בבטן

לעיתים אלו כאבי בטן / גב

לפעמים כמו זרמים כואבים בגב וברגליים.

מבחינת כתמים- בשלב הזה לדעתי כל כתם אמור להקפיץ.

זה לא תחילת הריון שכתמים זה דבר אופייני ולא נדיר.

 

ירידת מים יכולה להיות בטפטופים, ואז קשה לזהות. (לפעמים רק בבדיקה פנימית הרופא יכול לראות)

ויכולה להיות בשטפון

איך מזהים התקשות?Batyam

גם סתם קפיצות או רעידות בבטן זה יכול להיות פעילות לא?

אבל אם יש בתחתונית כתם חום כהה מאחורה כלומר טחורים? זה סבבה?

ובכלל רק מכל השיח והלחץ הפרשות סימנים סכנה מיון זה עושה לי רע....

מה הסיכוי שלא יהיה אחד מאלו זה כמעט כל דבר.

מתי אין איזה מיחוש?

אפילו שניה אחרי שכבר אמרו לנו שנשוחרר הרגשתי פה ושם דברים.

 

גם מה ההבדל בין תנועת עובר לתנועה רחמית?Batyam

וואי,

כמה שאני רוצה לדעת

אני מעדיפה להפסיק להתעסק בזה.

בעעע...

מה זה תנועה רחמית?YaelL

תנועות יש רק של העובר. 

חמודה, מהרגע שנכנסים להריון מתחילים המיחושים. עד 120 אמהלה

מתוקה שאתBatyam


מנסה להסבירYaelL

פעילות רחמית/צירים- זה ירגיש ככאבי בטן ו/או גב תחתון שבאים והולכים, כל אחד נמשך מכמה שניות עד דקה, דקה וחצי. זה ילווה בהתקשות של הבטן- תראי שכל הבטן נהיית נוקשה, לא רק באזור אחד אלא כולה. זה אומר שהרחם מתכווץ (הרחם הוא שריר). לפעמים לא כואב אלא רק יש הבטן מתקשה. אבל זה תמיד בא והולך, אם זה כאב או לחץ קבוע זה כנראה לא צירים. החשיבות של הצירים היא בעיקר בהשפעה שלהם על צוואר הרחם- כלומר אם הם גורמים להתקצרות או פתיחה. אם את מרגישה כמה כאלה בשעה- נגיד 3-4 לפחות אז כדאי לגשת להיבדק בשבוע כמו שלך שהוא עדיין רחוק מהמועד. 

תנועות עובר- לא יכאבו בדרך כלל, אם כן אז אולי קצת אם העובר לוחץ לך על משהו, וזה לא מערב את כל הרחם בו זמנית, את פשוט רואה כמו גל כזה עובר או מרגישה את זה נקודתית.

כתמים חשובים רק אם מדובר בדם. חום יכול להיות שאריות של דימום ישן. זה לא יכול להיות מקוניום- מקוניום זה ירוק. צריך להקפיץ זה רק דימום טרי בכמות וסתית, אז חובה לפנות מיד.

ירידת מים יכולה להופיע כשטף גדול, פתאומי של מים, או בטפטוף. זו נזילה שאין עליה שליטה, שלא כמו נזילה של שתן. אם יש רק חור קטן בקרומים ולא ממש פקיעה שלהם אז זה יתבטא בטפטוף ולא ממש ירידה בכמות גדולה. אבל אז תראי שזה מתמשך, שרטוב לך כל הזמן למטה לאורך כל היום. בדרך כלל כשזה קורה לא מפספסים..

ממש תודה רבה על ההסבר המלומד אבלBatyam

אז כתם חום כהה יבש על התחתונית זה סבבה? רק דם אדום בעיה?

זה לא שזה סבבה,YaelL

אבל זה לא צריך להקפיץ אותך. אם זה ממש בכמות קטנה ואת מרגישה תנועות ולא מרגישה צירים אז אפשר לחכות לביקורת הרגילה אצל הרופא בהנחה שהיא לא עוד המון זמן.

חיכינו לך פה! גם רופאה וגם אמא לתאומים. תודה לך אמהלה

ד"א, בתאור של ההפרשה היא תארה גם כמשהו ירוק... לכן אמרתי מקוניום.

אני ממש עוקבת אחרי השרשורים שלך...אין לי הסבר
ו.. וואו. איזה קשה זה!!
ככ מבינה את הלחץ שלך אחרי ככ הרבה שנים!!

חושבת שאין לזה תשובה אחידה כי אצל כל אחת זה מתבטא שונה...
אני נגיד הייתי בטוחה שהצירים שלי זה כאבי בטן כי אכלתי משו מקולקל. בטוחה במאה אחוז!!

אזז רק מקווה שייגמר בשמחה ובבריאות ועוד מעט את כבר תתייעצי על איך ישנים עם שני תאומים שקמים בלילה...
חיבוק אהובה🤗🤗
תודה על החיבוק זה מה שהכי צריך.Batyam


אבל הנה נניח גם עכשיו אני מרגישהBatyam

רעידות מסוימות בנרתיק לכמה שניות- יש לי שם בדר"כ הרבה התכווצויות.

אני מרגישה שאני צריכה להעסיק איש קשר אחראי עלי במשרה מלאה אשכרה.

 

קצת גדול עלי ליום אחד-אני הולכת לשכב....Batyam

ההתכווצויות האלו מלוות אותי. זה בדר"כ בעיטות של התינוקות.

עכשיו אני גם קצת רעבה.

אומנם לא חויתי הריון תאומים אבלאני זה א
כל ההריונות אצלי היו הריונות בסיכון בגלל צירים מוקדמים..
אצל כל אישה צירים מוקדמים ירגישו אחרת אצלי גם בכל הריון הרגשתי משהו אחר.
לפעמים היו רק התקשויות של הבטן לפעמים ממש כאב של התכווצות ,לפעמים כאבים למטה שהתבררו כצירים..
ובכל פעם הלכתי להיבדק.לא היתה ברירה!
העדפתי להגיע יותר מדי מאשר פעם אחת מאןחר מדי.
באחד ההריונות הייתי מגיעה פעמיים בשבוע כבר האחיות במוקד נשים הכירו אותי והיו צוחקות איתי שאני נמצאת שם יותר מהן.
באחד ההריונות היתה לי לידה מוקדמת ובהריון אחכ הייתי ממש בחרדות מכל פיפס מה שעזר לי להרגע זה הרופא המקסים שממש הרגיע וענההעל הכל ועשיתי מעקב כל שבוע זה נתן לי שקט נפשי ובכל זאת הייתי מאושפזת 3 פעמים באותו ההריון עם צירים ועם כמה שהיה קשה ידעתי שהמטרה שווה את זה.
תמיד יהיו אלו שיגידוBatyam

על כל פיפס אני הולכת כדי להרגיש בטוחה

 

ויש גם אנשים שמסגלים לעצמם ביטחון ושלווה שלא כל דבר הוא סימן כי א"א לחיות ככה.

מזדהה איתךתהילה כ

אני אומנם בהריון עובר אחד, אבל גם בהריון בסיכון, אני לוקחת קלקסן ואורך צוואר גבולי,

כל כאב קטן אני נוסעת לבדוק... מתסכל מאוד, וזה שמאשפזים עם ערביה זה גרוע ולא נעים,

תמיד אני אומרת לעצמי שב"ה שאני במצב הזה, יש הרבה אנשים שמחכים לזה... 

אני גם מטופלת אצל פרופסור מוכר מאוד שהוא מרחף ברמותתת, אני צריכה "לחלוב" אותו בשביל להוציא ממנו מידע...

לדוג' הלכתי אליו בשבוע 31, נתן לי לעשות אולטראסאונד פנימי ואמר לי להביא לעוד חודש, זה אומר שבוע 35,

למזלי, הלכתי השבוע (33)לעשות את האולטרסאונד, והטכנאית אמרה שאם הייתי באה בשבוע 34 היא לא היתה יכולה לעשות לי.... וזה רק טיפה מהים...

מאחלת לך המשך הריון קל... כולנו באותה סירה,

לידה קלה, ידיים מלאות- תינוקות בריאים ושלמים!

תחליפי רופא!!תיתי2
חודש בין תור לתור?!

עצה קטנה
עזבי פרופסורים
לכי על דוקטורים מהשורה. בלי יומרות ועם אנרגיות לעבוד ברצינות.
זו המלצה שקיבלתי בתחילת דרכי ומאז מוכיחה את עצמה...
כמה שרופאים עפים על עצמם ככה את מרגישה בסוף פחות בטוחה ורגועה...
הריון בסיכוןתהילה כ

הבעיה שאני לא יכולה כל רופא רגיל, אני צריכה רופא של הריון בסיכון...

עכשיו עברתי לרופא פרטי בהדסה עין כרם פר' סימון להמשך מעקב עד הלידה...

ממליצה עליו בחום, יש לו סבלנות, מסביר לך הכל וגם מרגיע...

אגב, זה הרבה זמן חודש בין תור לתור?...

סורי על הבורות, הריון ראשון....

חשבתי שזה הנורמה?!

זה נורמאלי בהריון רגילאני זה א
בהריון בסיכון המעקב הוא כל שבוע או שבועיים תלוי במצב לפעמים אפילו פחות..ובשבועות מתקדמים גם מוניטור כל פעם.אצלי מעקב הריון בסיכון זה לא רק רופא זה אחיות,אולטראסאונד ,מוניטור ואז רופא ממש לא כמו שאת מתארת..
יותר מזהתהילה כ

אני מגיעה לאחיות, אולטראסאונד, 

הוא אמר לי שלא צריך מוניטור... אני ממש התפלאתי,

אני יחסית בשבוע מתקדם שצריך מוניטור,

לכן אני הולכת להדסה...

יותר מזה, ביקשתי ממנו שמירה כי אני גם עם קרישיות יתר וגם צואר רחם גבולי שזה ממש מגביל אותי, אני תמיד במנוחה בגלל זה,

רוב הזמן קשה לי לעבוד ואני ב"סיקים",

הוא אומר שאני לא צריכה מנוחה והאורך צואר לא קשור למנוחה כשאת רואה שבכל האתרים והפורומים אומרים שהדבר שהכי מועיל זה מנוחה ושתיה...

ואחרי כמה דקות הוא אומר שיכול להיות לידה מוקדמת....

הוא מבין שיש סיכון והוא מתעלם...

שולחת לך בפרטי. בהצלחה! תכף את מסיימתתיתי2
משבוע 34 כבר אין משמעות לבדיקת אורך צוואר הרחםים...
כל המטרה היא לזהות סימנים ללידה מוקדמת כדי לתת סטרואידים להבשלת הריאות במקרה הצורך.
נותנים את זה עד שבוע 34 שאחרי הריאות כבר בשלות וכבר אין כל כך סכנה לעובר במקרה שמתפתחת לידה.
זה לא שהבדיקה לא היתה טובה או היתה פוגעת בך אלא שהיא מיותרת אחרי שבוע 34
לשנות גישה...תיתי2
היו לי כמה הריונות בסיכון, וצירים מוקדמים.
אני יודעת, בתודעה שלי, שמשבוע 25 אני קשובה להריון. נקודה.
לפעמים זה התחיל מאוחר יותר, מה שבטוח שבשבוע 30 אני לגמרי עסוקה בהריון.
אם צריך להבדק פעמיים-שלוש בשבוע, אז אני עושה את זה. כמו שאני הולכת לעבודה ככה אני מעבירה כרטיס במרפאה...
לא מתלבטת יותר מדי.
גם אותי שולחים על כל פיפס למיון. הולכת.
כן, זה שעות. הרבה פעמים נראה מיותר. אבל אני עובדת בלהיות בהריון בסיכון. ובעבודה לפעמים עושים דברים טכניים...

אני לא נוטה להתייעץ הרבה, ז-ה מה שמעמיס מאוד! על הסביבה ועלי. מה היא אומרת, מה הוא חושב, מה הפורום... התלבטויות וחפירות שאף פעם לא משאירות אותך רגועה כמו ללכת לבדיקה וזהו

עוד מניסיוני - אין לנו מושג.
לפעמים אני רואה מוניטור מעולה והרופא מתהפך עלי ומחליט להפנות למיון. כי משהו באינדיקציה הכללית נראה לא לא מספיק טוב.
ולפעמים נראה שיש מלא בעיות, במוניטור, באולטרסאונד, והרופא לא מתרגש...
אז בהתאם - לפעמים כתם חום הוא רק כתם חום. לפעמים לא. לפעמים צירים לא מובילים לכלום ולפעמים כן. ובדרך כלל אני לא יודעת לזהות את זה... עם כל ניסיוני בהריונות בסיכון...

שיהיה סוף קל ונעים!
תודה רבה, הרגעת ממש. ומנחם שלא רק אני.Batyam


לי היו מלא התקשויות יחסית משבוע מאוד מוקדםים...
הרופא שלי לא התרגש מזה ולכן גם אני לא
בסוף הגעתי לשבוע 38 בלי לידה באופק כשכבר כל כך רציתי שיצאו וכל יום נראה כמו נצח...

נראה לי היו רק פעמיים שהגעתי למיון, פעם אחת בערב פסח בשבוע 33 אחרי שניקיתי קצת וכנראה שזה גרם לצירים. נתנו לי עירוי ושיחררו אחרי כמה שעות.
ועוד פעם בשבוע 36-37 שהתחילו צירים כואבים כל 3 דקות אבל נעלמו בבית חולים אחרי כמה שעות. אחרי זה גם כשהיו צירים כואבים חיכיתי לראות שזה אמיתי, למרות שלא אמורים לחכות. בתאומים צריך להגיע למיון כשמתחילים צירים כואבים, זה מה שאמרו לי...
בסוף הגעתי לזירוז בשבןע 38 ועדין הלידה בכלל לא נראתה באופק
עכשיו שאת מספרתYaelLאחרונה

נזכרתי שגם לי בהריון של התאומים היו התקשויות לאורך רוב ההריון, משבוע 15 בערך. מידי פעם בדקו את אורך הצוואר והוא היה בסדר עד שבוע 32 שאז התקצר יחסית. עד השלב הזה עבדתי ותפקדתי רגיל. בשבוע 32 יצאתי לשמירה בגלל קיצור הצוואר. ילדתי ב38+1.

כשלי היו מלא שאלות סביב ירידת מיםשוקולד פרה.

כן או לא,

פשוט שאלתי את הדולה.

יש לך? ממש ממליצה.

פעם אחת היא גם הקפיצה אותי לביה"ח

בגלל מוניטור לא טוב. 

היא עזרה לי בעיקר לפני הלידה.

בלידה עצמה הגיעה אחרי שלקחתי אפידורל והייתי בעננים

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !