שלום לכולן,
נכנסת בשעה טובה ומוצלחת לשבוע 30 בהריון היקר שלי, הראשון שלי בגיל 37.5-הריון תאומים.
החלטתי לכתוב ולהיעזר בכן, לתחושות דומות, למי שמבינה בתאומים אפילו שאין לה, או למי שחווה אותם דברים גם בהריון רגיל.
הקדמה:
זה כאילו הגעתי לישורת הכי חשובה (בהריון תאומים צריך לשאוף לשבוע מתקדם נניח 36-37, כל יום שעובר כשהם בבטן זו מתנה).
כמו כן החשש הוא מפני לידה מוקדמת ולכן צריך מאד להיזהר מצירים מוקדמים.
החוויה שלי כרגע:
מצד אחד ב"ה טפו טפו סחבתי 7 חודשים כמעט בלי סימנים ומיחושים! אבל עכשיו הגיע החלק הקשה.
אני נורא מבולבלת ומותשת מנושא ההתמודדות עם צירים מוקדמים.
קשה לי להבין מה זה ציר, מה ההבדל בין תנועות עוברים לגיטימיות לתנועות רחמיות, הרי זה בדר"כ לא כואב אצלי....
כל הקריאות וההקפצות האלו מתישות וגורמות לי לחרדה וקשה לי לישון בלילה.
הספק הזה, הלחץ והבהילות מכל דבר....
כבר הייתי 4 פעמים במיון (!) כולל אתמול יום שלם עם עירוי ונשארתי לילה להשגחה בבית חולים.
גילו לי צירים ממש במקרה רק בגלל הפרשה כהה שכלל לא חשבתי ללכת בגללה לקופ"ח.
בדיעבד הבנתי שלילה אחרי יום כיפור בקושי עצמתי עין ומה שחשבתי שזה תנועות עוברים שהיו היפר מהרגיל ובאמצע הלילה היו בכלל תנועות ברחם.
מילא הכאבים בעצם החיק,
מילא זה שהתחלתי לסבול מסחרחורות נוראיות בקימה ושכיבה מאז ראש השנה-שליש שלישי (הידד למי שחווה גם!)
{וזה שאני צריכה שאמא שלי ובעלי יחזיקו אותי ביד לקום בבוקר (זה נורא הלחיץ אותי-והכניס אותי לסרטים וסטרס) כי אני כן לוקחת ברזל ושותה מלא ועשיתי ספירת ברזל וההמוגלובין 12-13 שזה אחלה וגם- הלחץ דם ממש סבבה ב"ה}
אבל הסרט הזה שכל שניה אני מוקפצת למיונים זה באמת סיוט אמיתי מבחינתי.
אני שותה 3 ליטר ליום!!!
הפסקתי פעילות ברמה שאני רק נחה בבית כמעט (או משימות קטנות בבית)
הפסקנו יחסי מין כי הבנו שזה עושה צירים
אבל מרגיש שכל פיפס גורם לצירים רק בגלל שזה הריון תאומים.
אז אתמול התגלגלתי מקופ"ח העירונית למיון, ששם הכל נמשך כמו נצח, ולך תתפלל שיפול עליך מתמחה רופא ואחות טובים ולא יצורים שלא מבינים וכמה צריך שעה טובה ושיאמרו לך את הדבר הנכון וישבתי מחוברת למוניטור קרוב ל5 פעמים! והיו צירים ואז האטה בדופק של אחד מהם ואז השאירו אותי לילה (בחיים לא ישנתי לבד בבי"ח) אמנם להשגחה אבל לעדינה שכמוני זה כבר מורכב מספיק ואפילו לשירותים ולמיטה היה לי קשה להגיע בגלל הסחרחורות ועמוד העירוי היה עלי.
בקיצור-
איך נרגעים למרות שצריך אצבע על הדופק?
איך מגיעים להריון מתוך שלווה ונחת ולא רק לכעוס על עצמי למה הגעתי לשם שוב?
איך לסגל איזה אומץ ואורח רוח?
ואיך לדעת מה כן ומה לא? ומתי זה ציר?
אבל מגמד את התהליך 
)