כשהנר לא דולק לי ואין בי את המוח את הרוח להחליט.
אני לא יודע איפה זה התפספס ואיפה זה קורה, ואיפה זה יפסק. לאן זה יקח אותי, לאיפה כבר לקח. לאן עוד אגיע עם כל ההרגל.
אני לא רוצה לדעת, בעיקר רוצה לשכוח את הרעב והצמא. ללחם ולמים ולמה שמסתתר. איפה כל הכוח של הבוקר איפה נעימות השינה.
איך אכנס אל האולם הריק ואגלול את כל מסך חיי אל מול עיני. כיצד אלבין פני אל מול אותיות מיושבות המקפצצות על גב עיני.
אין הווה, עין עתיד.
יש עבר, אין עתיד.
זה לא שהכל מתפרק. זה לא שאין חיים. לא שאיבדתי כל רגש, פשוט התפרק בי האמון. זה יותר מדי זמן בכדי לתקן. והנר שדובר בו, לעולם לא כבה. פשוט הוא נגמר

מה גרם לכם לדתל"ש? וכשהחלטתם לדתל"ש, מה עשיתם? מה הייתה 'שבירת הקערה' שלכם?