בגל הקודם ובכללי עד עכשיו מקפידים מאוד על כל ההנחיות, ישמרנו ונזהרנו עוד לפני שהיו הנחיות ברורות מהממשלה.
ואז הזמן עובר, ההתנהלות המגעילה של מקבלי ההחלטות במדינה, ההחלטות המטומטמות שלא ניתנות לאכיפה. האדישות הישראלית מחלחלת...
ואז אני מוצאת את עצמנו מנסים למצוא פירצה בהגבלות, ממורמרים אפשר להתחכם (וגם מודה, מבצעים לעיתים, לא ברמה של לסכן חיים, אינוודואלית לנו).
ועצוב לי ומגעיל.
לא מרגישה סיפוק שהצלחתי להרעים על מישהו... רק גועל.
מה נהיה ממני? ממנו כעם? מהמדינה האהובה שלנו?
זהו? זה הסוף?
ככה נחיה לעד תחת הגבלות שאמורות להיות מוצדקות אבל כל כך דינמיות בגלל שחיתות של מקבלי ההחלטות, שכל אחד מושך לכיוונו?
כאילו אם כבר מחליטים על סגר, יש פגיעה באזרחים והכלכלה, בואו נעשה את זה כמו שצריך!
למה לתת לנו פתח לקמבן?? למה לא לעשות את זה כמו שצריך?
למה למען השם הקורונה בחיינו כבר 7 חודשים ויותר ועדיין אין תכנית מסודרת? למה כל גל או שינוי במספר החולים/מונשמים/מתים מביא לכל דיונים חדש מה לעשות ואיך לעשות? זה לא אמור כבר להיות ברור?! למה עד שכבר סוף סוף קיבלתם החלטה לא תקבלו גם דרך ביצוע בשבילה?
החלטתם על סגר מזמן, למה עוד לא יודעים איך לאכוף? למה כל רגע זה משתנה?
️🤔🤔


לגמרי נכון. 💝