גם אני בכורה, ואחרי יש רק בנים,שזה אפילו יותר נורא מאחיות(יעני לפי הסטיגמות).
הרי הבנות הן אלו ש"יעני" אמורות לנקות,לבשל,לסדר את הבית וכו,והבנים יותר לומדים תורה(כמובן שבעיני הם גם צריכים לעזור,זה ממש לא סותר) וגם שהם לא בישיבה או בבית ספר הם לא עושים כלום,רק אוכלים ועושים 'ויברח' אפילו בלי לנקות אחריהם.
ככה זה היה אצלנו תמיד.
בקורונה שההורים שלי ועוד 2 אחים שלי היו חולים, אז אני והאחים האחרים (שיצאו שלילים) היינו ביחד והיינו אחראים על כל המטלות של הבית,וכמובן שהכל נפל עלי כי אני הבכורה וגם הבת היחידה.
ופשוט החלטתי שאני כן יבקש מהם עזרה,כי זה באמת לא פייר ואני גם לא התכוונתי להעביר חודש שלם בתור משרתת,עם כל הכבוד...
אז פשוט ביקשתי מאחים שלי עזרה,כל פעם משו אחר,והשתדלתי לא להגזים עם הבקשות.
יכול להיות שבהתחלה הם אמרו לי 'לא עכשיו' 'יותר מאוחר' והנחתי להם(ולפעמים פשוט עשיתי בעצמי שזו טעות...).
ומתי שהם כן הועילו בטובם ועשו אז ממש ממש החמאתי להם,השתדלתי שזה לא יראה מאולץ אבל באמת שהחמאתי,וציפרתי בכל מיני דברים,אפילו בסתם שוקולד או משו אחר שהיה. והייתי אומרת להם שבלעדיהם לא יודעת איך הייתי עוברת את התקופה הזו וכל מיני כאלה.
וכל ההערכה שהפגנתי עליהם גרמה להם לעזור לי יותר,בכל דבר,מלהרים את הטישו מהרצפה עד לכביסות.
ואני מדברת איתך על אח אחד שכל היום לא עושה כ ל ו ם ,פתאום בלי שביקשתי הייתי רואה אותו מקפל כביסה,ולא הבנתי מאיפה זה בא לו.
בקיצור,באמת שתנסי לפרגן ולהגיד כל הכבוד על כל מיני דברים שהן כן עושות,ותגידי להן אפילו 'תודה על העזרה' ולא בקטע ציני,אלא תהיה רצינית.
ויכול להיות שהן ילעגו לך ויגידו 'את לא אמא שלנו' או כל מיני שטויות כאלה,אבל בתוך תוכן הן כמהות לזה,באמת.
הן מחפשות את ההערכה ואהבה,ושתראי להן שאת מעריכה את העזרה שלהן הן ימשיכו.
כי בתכלס כל בן אדם ובמיוחד ילדים רוצים אהבה והערכה,ואם הם לא מקבלים את זה בדרכים טובות הם ימצאו את "הצומי" בדרכים פחות יפות,וחבל.
ובאמץ שאת יכולה ליצור קשר מדהים עם אחיות שלך,גם בשבילן ובמיוחד בשבילך.
נשמע לי חלום אם הייתה לי אחות שהייתי החברה הכי טובה שלה, תחשבי על זה.
ואפילו אם נראה לך שזה ממש חלום לא מציאותי,תנסי,זה תהליך הדרגתי שאם את באמת תרצי את הקשר הזה הוא בעז"ה עוד יגיע,באמת...
פולים הצלחות.
וכמובן שולחת חיבוק ענק
