אשתף אותך מהניסיון שלי, כי זה מרגיש לי קצת דומה בחלק מהדברים, יתכן שיעזור, יתכן שלא תמצאי כאן שום דבר רלוונטי (אני כמובן מקווה שיעזור).
אני עם תאומות, בנות שנה ושמונה חודשים.
אי שם לקראת גיל שנה החלטנו להתחיל איתן תהליך של הירדמות עצמאית.
קראנו באינטרנט על מגוון השיטות הקיימות.
לי היה ברור שבכי הוא לא אופציה עבורי (ואני לא באה להגיד שום דבר על מי שזו השיטה שטובה לה ולילדיה).
שילבנו שתי שיטות- 1. תגובה לכל קריאה. 2. דוגמא אישית (אלא לא השמות של השיטות, אלא ההיגיון שלהן, או יותר מדוייק מה שאנחנו לקחנו מהן).
1. תגובה לכל קריאה- המטרה היתה להראות להן שהן לא לבד, ואנחנו איתן במידה והן צריכות אותנו. לכן, כל בכי, הכי קטן, נענה בתגובה. בהתחלה ממש הייתי מרימה, מרגיעה (בלי מילים, בלי ליטופים. מקסימום איזה "ששש..." מרגיע) ומחזירה למיטה. ככה חוזר חלילה, לפעמים גם עשר פעמים. כמה שהן צריכות. לאט לאט הפחתתי את ההרמות, ועברתי לחיבוק במיטה (אם הן נעמדות), או שמתי יד על הגב שלהן (הקפדתי לא ללטף).
2. במקביל עבדנו בשיטה החביבה על בעלי- דוגמא אישית. שוכבים במיטה לידן (הן איתנו בחדר) ומדגימים שינה. בעלי התמקצע בתחום לאורך חייו, כך שנרדם תוך שניות ואכן סיפק דומא אישית למופת. כשראינו שהן כבר לא כל כך צריכות אותנו בחדר התחלנו לצאת מהחדר אחרי טקס השינה ולחזור במידה והן בוכות.
במקביל התייעצתי עם קולגה מהעבודה שמבין בתחום של שינה אצל תלמידים בחנ"מ ואספנו יחד כמה עקרונות שיכולים להתאים גם לילדים בלי בעיות מיוחדות. כותבת את מה שרלוונטי לגיל הספציפי.
1. לייחד את המיטה לשינה. כלומר לא להפוך אותה למקום שמשחקים בו.
2. בשעה שלפני השינה (ולאורך היום בכלל עדיף לדעתי) לאפשר לילד את הפעילות שהוא נוגה לעשות במיטה- לדוגמא- אם הילדה בוכה כדי שתרימי ותחבקי אותה, אז לתת תגבור של מגע לפני השינה. יותר לחבק, יותר להיות יחד פיזית- לשבת יחד לקרוא סיפור, לשחק וכד' (מחוץ לחדר השינה, בסלון וכד'). כלומר, צריך לזהות מה מפעיל אותם בניסיון השינה ואת זה לתת הרבה לפני שהולכים לישון.
3. אם את מאפשרת לה מסכים, אז אל תאפשרי את זה לפני השינה. האור של המסך פוגע באיכות השינה. לעמעם אורות בבית לקראת שעת השינה, להוריד אנרגיה בבית באופן כללי.
4. משהו שלא הייתי מודעת לו בכלל- להוריד את הטמפרטורה בחדר. יש איזה עניין שלא הבנתי אותו עד הסוף, אבל כדי להירדם הגוף צריך להוריד את הטמפרטורה שלו. משהו כזה. בקיצור- שלא יהיה חם מידי בחדר (רלוונטי בעיקר לחורף).
5. להשכיב לישון שעה מאוחר יותר מהשעה שבה נרדמה לילה קודם, ולאט לאט להוריד את שעת השינה לשעה שמתאימה לגיל שלה.
6. כמובן להרחיק ממנה דברים שיגרו אותה להישאר ערה- משחקים שהיא אוהבת, מסכים וכד'. להחשיך את החדר. לא לאפשר להירדם בשום מקום למעט המיטה.
אצלנו זה עבד לא רע בכלל. היה יכול לקחת לנו שעה להרדים אותן בעבר, ועכשיו זה בד"כ בין 5 דקות לשתי שניות (תלוי גם אם קלטנו את השעה הנכונה להן לישון).
כן היו לנו גלים בתהליך- עכשיו לדוגמא חזרנו קצת אחורה עם אחת מהן וזה יכול שוב לקחת זמן להרדים אותה.
בגדול- אחרי כל החפירה הזאת- סיכום-
אני חושבת שאת צריכה להחליט על תוכנית פעולה ולהקפיד עליה. מה שחשוב בעצם זה שלילדה יהיה ברור מה קורה ומה התגובה הצפויה שלך, ומצד שני, לא ללכת עם הראש בקיר, אלא לשים לב שזה אכן עובד ויש שיפור.
הכי חשוב- לבחור בתוכנית פעולה שנוח לך איתה. אם את לא רוצה לשמוע אותה בוכה, אז שיטה שבה נותנים לה לבכות לא מתאימה לך ולא תעבוד עבורך. היא תרגיש שאת לא שלמה עם זה.
ורציתי לכתוב עוד משהו אבל כבר לא זוכר מה זה היה 
)
).
)