אני רוצה לשאול שאלה שמעניינת אותי לגבי משפחותפרח חדש

מרובות ילדים, שאלה לנשים שמגדלות כאלו משפחות,

מה מניע אתכן ללדת עוד ועוד ילדים?

הרי לגדל ילדים זאת מבחינתי המשימה הכי חשובה ומורכבת שיש בחיים

ב"ה יש לי כבר חמישה ואני רוצה עוד

אבל לא שואפת למספרים דו ספרתיים..

אז מה גורם לכן לעשות את זה כפול 10 +?

זה לא מלחיץ אותכן האתגר והאחריות?

יש בסביבה שלי המון משפחות כאלו ואני מוצאת עצמי חושבת על זה הרבה

לא נעים לשאול אותם ישירות

אז שואלת פה

אגב יכולות לענות גם כאלו עם 8-9-10 ילדים.. זה גם הרבה 😃


 

 

עונהעל הנס

כל ילד מרחיב את הלב,מוציא ממני יכולות חדשות שונות ואהבה שלא הכרתי,כל ילד זה משהו אחר אצלי בלב,באישיות זה ממש מסע לפעמים מרתק מלא באהבה,

זה אצלי.

למשפחה זה מוסיף שמחה,מפתח את האחים,מוציא מהם המון המון יכולות ואת המשפחה כולה מקדם אותה לדעתי משדרג אותה.

אין לי עדיין דו ספרתי אבל ממש קרובה לשם כבר.

אצלי הבעיה בזה היא הקטע הזוגי.

איזה עמוק ויפה. תודה על השיתוף ❤️פרח חדש
אני רק עם 2 ילדים בינתייםאיזמרגד1

אבל מבחינתי אין כל כך הבדל בין הסיבה להביא את השלישי להביא את העשירי😅

דבר ראשון זה הערך של כל נשמה, הערך של להביא עוד נשמה לעולם ושל ליצור חיים שאחרת לא היו קורים פשוט. זה מדהים כשחושבים על זה.

ודבר שני זאת המתנה לילדים. כל ילד זה עוד מתנה מדהימה של עוד אח שבעז''ה יהיה להם קשר כשיגדלו, שיהיה להם גב אחד של השני ויהיה להם משפחה כמה שיותר גדולה וכיפית. אני באה ממשפחה דו ספרתית ומבחינתי זאת המתנה הכי גדולה שההורים שלי נתנו לי אחרי החיים שלי בעצמם...

רק לגבי המשפט הראשון שלךפרח חדש

ההבדל הוא פשוט הרבה הרבה יותר עבודה/השקעה/אנרגיות 😉😃 הכל פי כמה וכמה..

איך מתגברים על הקושי הזה?

ברור שזה הרבה הרבה יותר מכל מה שכתבתאיזמרגד1

לא חשבתי לרגע שלא....

אבל מבחינת הערך והסיבה זה (אצלי לפחות) אותו דבר.

וכל פעם חושבים ילד אחד הלאה- אם מתאים לכוחות שלי כרגע או לא...

אני לא חושבת שאני מוסמכת לענות על השאלה של מאיפה הכוח כי אני באמת לא בשלב הזה😅 אבל סתם, לפעמים אני חושבת על זה שפעם סבתא שלי היתה אישה צעירה עם 6 ילדים שהתמודדה לגדל אותם, והיום יש לכל אחד מהם ב''ה משפחה גדולה עם ילדים ונכדים והמשפחה כולה היא יותר מ150 איש... וכשאני חושבת על זה מדהים אותי הכוח של משפחה גדולה ובאמת זה נותן לי מוטיבציה לחשוב על זה בעתיד... 

האמת אני מרגישה שזה לא כזה הבדל הכמות בדיוקהלוואייי

זה פשוט שלב כזה

שכולם או רובם מאוד קטנים

גם אם זה 4-5 וגם אם זה 8-9 ילדים

אני לא מרגישה שינוי מטורף אחרי כל ילד 'נוסף

רק בלידות הראשונות הרגשתי ככה

אחרי שעוברים את הכמה חודשים לאחר הלידה

יש מן שגרה כזאת

שלא מחדשת המון


בסוף מתרגלים לחיים האלה

כבר לא ניגשת לשולחן שבת ומצפה לזמן נינוח ורגוע

יודעת שיהיה את 'לה המריבות מי יושב איפה ולמה לו המזלג הזה

ואז המבול בקשות מה לשים לי במרק ומה לא

ואז הם יאכלו קצת וירגע קצת וכו


באיזשהו 'לה האינטנסיביות היא חלק מהחיים אבל לא מפתיעה

וגם בגילאי 3 ומעלה לא מרגישה כזה קושי מטורף

הם רבים ולפעמים גם מאתגרים

אבל לא מרגישה שזה הכמות

זה היה ככה גם אם 3-4 ילדים


ועם הזמן הגדולים קצת גדלים ויש גם הקלות ויש מי שעושה לי קניות במכולת ושומר על התינוק קצת בין לבין

והם משחקים יחד מלא אז זה גם יתרון

פשוט כן זה כמויות כביסה אחרות

אבל אז מה זה מתגמד בעיני


כאילו אולי אני אגדיר את זה ככה


בעיני מה שמשנה

זה האמא שאני הופכת להיות

עם הזמן

ופחות המספר בדיוק לש הילדים


וגם אני בדיל מבוגר אז תכלס אין לי יותר מדי למתי לדחות זה או שיהיה עוד אחד שניים או שלא 

ההבדל בכמות הילדים הוא לא האינטסיביות של החייםמתואמת

אלא מגוון הצרכים של הילדים.

כשאחד צריך קלינאית תקשורת, ואחד צריך ריפוי בעיסוק, והשלישי זקוק לטיפול רגשי, והרביעי מפתח בעיה רפואית שדורשת הרבה תורים אצל רופא, ולחמישי המתבגר יש פתאום דרישות שלא הכרנו לפני כן, ולכמה מהם יחד יש צורך בטיפולי שיניים דחופים -

זה לא רק עומס כלכלי (זה גם), זה עומס רגשי וטכני גדול, שדורש יכולות ניהול כמו של מנהל חברה גדולה, ויכולות חינוך כמו של מחנך דגול, ויכולות סבלנות כמו שלא יודעת למי יש...

ומזה נובע העומס.

אני מסכימה איתך שלאמא עם שלושה קטנטנים היום-יום מורכב יותר משל אמא עם שמונה ילדים, שבהם גם קטנים וגם גדולים.

אבל גידול ילדים לא מסתכם רק בשגרת היום-יום...

הקטע המעניין עם מה שאת כותבתאיזמרגד1
זה שזה לא משהו שאפשר לצפות מראש. זאת אומרת אפשר לחשוב על זה שמתאים לנו כרגע עוד ילד ואז פתאום להיכנס למערבולת של כמה ילדים שצריכים משהו במקביל...
אכן כן, צודקת בהחלט. זה מה שכתבתי בהודעה הראשונהמתואמת
שלי בשרשור הזה...
נכון.. אצלי ה היה הרבה בשלב הראשוןהלוואייי

כי אחד מהגדולים שלי יותר היה צריך מלא טיפולים בגלל קושי כלשהו..אבל מודה שהז לא היה דומה כי לא היה במקביל


אבל מה שתיארת יכל לקרות

ויכל לא לקרות

זאת אומרת.. עם כל הכאב שזה בטח גורם לך ואני גם באמת מכל הלב מעריכה עד מעריצה אותך על ההתמודדות שלך-

זה לאו דוקא המצב אצל רוב המשפחות...שבהכרח יש כל מיני טיפולים רפואיים או רגשיים במקביל וכו..


אף אחד לא יודע מה ה' מתכנן לו.. בכל דבר תכלס


מה שתיארת יכל להיות מאתגר גם עם 3-4 ילדים במקביל


אז כאילו אני לא אחשוב אם בא לי עוד הריון ואז אריץ את שלל התרחישים המסובכים שיכולים לקרות בחיים..


כי אין לזה סוף


באמת יש אתגר רגשי יותר עם הזמן- לדייק את ההתנהלות מול כל ילד..לפענח למה קשה לה חברתית ולמה הוא יותר מתקשה בלקבל גבולות והיא ביישנית מדי וכו'

גם בלי אפילו אתגרים מאובחנים..סתם כאלה לש החיים..


כן זה יכולת ניווט ותמרון וג'ינגול לפעמים


אבל שוב אני מכניסה את זה לקטגוריית- קויש חולף

למה כי זה .קופה אינטסנסיבית שבסוף לא נשארת אותו הדבר


אם אני ארגיש שאין לי אנרגיות זמינות יותר או שמתקרבת לשם..

(והיה לי מצב כזה וב''ה יצאתי ממנו🙏)

אם ארגיש שאני בלי כח נפשי להיות מעניקה

ומחפשת רק להתשחרר מכל עול

אני ברור שאעצור ואשקול מחדש וכו


זה לא שיש לי אידאל על אוטומט..זה להיות בקשר עם עצמי וכן פתוחה להחליט אחרת


אבל כששאלו מה עורז להתמודד עם הקושי

אז לי התיחום במחשבה שזה השקעה גדולה אבל בסוף מתוחמת ועם מלאתפירות ומשמעות ומתיקות גם תוך כדי וגם בשלב הבוגר יותר..

לי זה נותן כח


ונכון לא הגיוני ללכת על זה רק מלחלום יום אחד על ושלחן שבת גדול ומלא

צריך להסכים ללכת את הדרך לשם.. ולהנות ממנה


לגבי המשפט הזה שלךפרח חדש

אם ארגיש שאני בלי כח נפשי להיות מעניקה

ומחפשת רק להתשחרר מכל עול

אני ברור שאעצור ואשקול מחדש וכו


מה הכוונה תשקלי מחדש? הילדים שילדת הם עובדה מוגמרת.. הם פה לתמיד בעז"ה


זה בדיוק העניין שהבנתי שמתואמת כתבה

שכשהם נולדים לא לוקחים בחשבון את המצב הזה שאת מתארת

כח נפשי, פניות, ואפילו טכנית שפתאום מגלים שבעצם אין או לא אפשרי..

התכוונתי לגבי להביא עוד..הלוואייי

ובכללי מתשדלת לחיות באמון שה' נותן לי את הכח למה שמזמן לי ו'אני לא חייבת לתכנן חלוקת כוחות עתידית מאוזנת לשאר ימי חיי...כי במילא לא אדע מראש כל מה שיצוץ בחיי קדימה

אז משתדלת להיות באמונה מצד אחד וגם בקשב והגיון מצד שני


ואני לא מתייפיפת יש רגעים שהחיים האלה מטורפים..כן?

ברור שיש רגעים שמה אני עושה בתוך הבלגן הזה..ומתי נחיםםם


אבל זה רגעים..נראה לי לרובנו יש אותם

יש גם תקופות יותר סזיפיות ותקופות יותר קלות

זה לא בדיוק לדעתי..קדם
לנו יש שישה ילדים, הקטן תינוק והגדול בתיכון, והיה לי יחסית קל כשהיו קטנים, עמוס מאוד אבל לא מסובך. כשהם גדלים הכל משתנה וזה דורש המון המון פניות ומשאבים, גם בלי צרכים מיוחדים או קשיים מיוחדים: הבגדים והנעליים עולים יותר וכבר אי אפשר להסתפק ביד שניה, תנועות הנוער או חוגים למי שמשתתף, ולפעמים זה חשוב כמו שחיה למשל או נגינה למי שמוכשר וכאלה, בדיקות שיניים אפילו רק שגרתיות לכולם, לעזור ללמוד למבחנים ולהכין שיעורי בית, להקשיב לכל אחד בשלב שלו בחיים, להכין הרבה יותר אוכל, לקחת לרופא מדי פעם לדברים קטנים, ולפעמים צריך לעבוד יותר כדי לממן את כל זה... בקיצור ברוך ה' באמת שזה עומס שלא יכולים להבין לפני כן מה זה אומר
נכון..אני גם בשלב הזה..הלוואייי

זה באמת עמוס לפעמים מאוד מאוד


אבל אני כן מרגישה שלצד העומס יש גם עוד מרחבים שקורים

הם גדלים ומתפתחים ומגלים לנו את האישיות והיחודיות שלהם..ואנחנו יוצרים קשרים

ואני לומדת אותי ומוצאת גם איוזונים 'טובים לי ומקורות להתחדש נפשית

ולומדת אותם


אז מבחינתי זה עסקת חבילה

אני בוחרת בה מאהבה

באמת כי בפשטות לא יכולה לחשוב על לותר על אף נשמה מתוקה כזאת שיכולה להיות חלק מהלב שלי

וזה באמת כי אני בדיל מבוגר ויודעת 'יאללה זה רק עוד מאמץ קטן ובכל מקרה אין לי כבר מלא זמן

אני לא יודעת מה את חווהאמא לאוצר❤

אבל אני כן יגיד שאמנם גם אני מאד מאד מאד מעריכה את מתואמת על ההתמודדות המדהימה שלהם והמסע שהם עוברים עם הילדים

אבל בעיני זה ממש לא חריג כמו שאת מתארת את זה.

ודווקא ככל שאני גדלה ונחשפת ליותר ויותר משפחות אני רואה שהחיים כל כך כל כך הרבה יותר מורכבים משנראה לנו

ושרוב הילדים מתמודדים עם איזה שהוא תיק, בין אם רגשי או פיזי או מוטורי ועוד ועוד, מי תיק גדול ותיק קטן.

ממה שאני רואה סביבי בטח במשפחות גדולות, לפחות חצי מהילדים מתמודדים עם משהו שדורש התייחסות מיוחדת, טיפולים ספיציפים, השקעה מיוחדת וכו'. ברור שכל אחד ברמה אחרת ויש דברים יותר קיצוניים ויש משפחות עם איזה בעיה רפואית גנטית שאז יהיה אצל הרבה ילדים ויש דברים יותר בקטנה ועדיין אני אומרת בסוף זה מה זה לא פשוט ומלא מלא מלא מלא ילדים מתמודדים עם דברים ברמות כלשהן...אם לא הרוב אפילו אבל בטח שלרוב המשפחות יש לפחות כמה ילדים כאלה


 

אני ממש שמחה בשבילך שאצלך זה פשוט יותר ואת לא חווה את זה ככה,

אבל גם אני היום עם שלושה ילדים ולכל ילד יש את הסיפור שלו, למרות שהם חמסה חמסה מדהימים ובריאים ועדיין עם כל אחד יש לי סיפור שחד משמעי דורש. בין אם בריאותי, רגשי, התנהגותי.....או גם וגם

 

וכל הזמן אני רק רואה סביבי כמה זה ככה אצל רוב המשפחות וכמה שכל כך הרבה ילדים יש עניינים שדורשים...

אני מגיעה עם הילדים שלי חוסם ורואה שם כל כך הרבה ילדים כל שבוע ועוד ועוד...


 

אז ממש לא להוריד מהמדהימות של מתואמת חלילה וממש בלי קשר אלא כדי שאולי נשים אחרות שקוראות את ההודעה שלך וחושבות שהם חריגות שיש לילדים שלהם התמודדויות והם כל הזמן מג'נגלות בין מיני טיפולים ובין הצרכים השונים של כל הילדים,

אז שידעו שהם הכי נורמליות שיש ושזה כל כך נפוץ וזה חלק מהסיפור של לגדל ילדים 🩷

 

 

אני כן יוסיף שאני מאוד מסכימה עם הגישה שלך ושזה קושי חולף וזה שווה הכל וזה הדבר הכי מדהים בעולם ובגדול אני ממש איתך במה שאת מביאה ואומרת ומאמינה בזה גם ומשתדלת לחיות ככה! 

פשוט אני גם מרגישה שלאורך השרשור קצת מידי הבאת את הצד האטופי התמים והורוד כאילו שאין קשיים וחסרונות כאילו זה לא מסע קשה ומורכב עם כל המדהימות והמופלאות שלו...

 

סליחה שמתערבת ...9 בום

אני מסכימה איתך

באמת כל אחד עובר מסע אחר בהורות ואצל כל אחד הנסיונות הם באפיק אחר

לא חושבת שזה גם משנה המון אם רק לחצי או לרוב או לפחות יש ילדים שצריכים אולי טיפולים או מענה מיוחד.. אין לנו נתונים עובדתיים..

יכל להיות שאת חווה שלרוב המשפחות- כי בסוף כשמשהו מעסיק אותך את רואה אותו יותר סביבך כי את ערנית לזה.

אולי ''הלוואי'' שכתבה שפחות רואה -אולי היא רואה פשוט דברים אחרים שאותה יותר מעסיקים


בעיני הנקודה זה שאף אחד לא רוצה שישטיחו את האתגר שהוא חווה. בכל תחום.

יתכן וחלק מהתגובות המאוד אופטימיות שהיו פה בשרשור..לא משנה מצד מי.. וברור שלא בכוונה..

קצת נגעו בלב למי שחווה שם אתגר באותו הרגע

ויצרו לה כזה אאוצ' מול משהו שבא לה בהרבה מאמץ

מצד שני...הרי זאת היתה השאלה פה..מה גורם למי שמביאה הרבה ילדים להביא אותם ואיך היא רואה את הדברים..

אז כאילו כן הגיוני שיהיו גם דיבורים כאלה אופטימיים כי בסוף..כל אחד נגיד שמוכן להתאמץ על חלום שלו- יש לו את המאגרי כח ועוצמה ושמחה שיש לו מול הרצון הזה והם נותנים לו כח.. אז כשזה מרוכז בשרשור אחד..זה באמת עלול להציף אצל מי שדוקא במרחב הזה חווה יותר אתגר.

אני גם לא חושבת שמי שכתבה אופטימי וחיובי לא חווה אתגרים באמהות.

אבל בסוף כתבת ''כאילו זה לא מסע קשה ומורכב עם כל המדהימות שלו''- זה הגדרה יפה אבל יכל להיות שמינשכתבה קצת ורוד זה לא שהיא מתעלמת מהאתגרים.. פה היא הביאה את הורוד בעיקר כי זה היה השאלה..איך הורוד נותן לכן כח להשתגע ככה

אולי היא באמת חווה בעיקר את הורוד

אולי הוא כזה פנימי לה שבאמת החוויית קושי מתגמדת.כמו נגיד כל שיטות הלידה מתוך עונג..יש כאב ברור אבל התודעה מאוד מכוונת לחוויה המעצימה ומונחת בעיקר שם.

או שלפעמים ה' נותן כוחות מיוחדים לאתגרי המציאות בזמנים מסוימים ואולי מתוך זה הדברים עלו.


בכל מקרה מה שרציתי לומר

זה שכולנו יכולות להיות בטוחות בעצמינו שאנחנו אלופות וגיבורות על ועושות עבודת קודש נפלאה ומורכבת

עם כל מספר של ילדים

ואין משהו יותר נכון או טוב.

כל נשמה היא פלא.

וכל אמא היא פלא. לא משנה כמה נשמות הביאה לעולם.


ברור,ולא אמרתי שיש בעיה באופטימיות והסתכלות חיוביתאמא לאוצר❤

וגם אני הבאתי הרבה צדדים טובים וחולמת על משפחה גדולה (חלום שכנראה לא יתגשם לצערי)

ספציפית בתגובות של הלואי הרגשתי קצת התעלמות מהקשיים

ואני לא חושבת שיש סתירה בין אופטימיות הסתכלות חיובית למבט מפוקח על המציאות והקשיים.

חוץ מזה אני כן מסכימה איתך שכל אחד רואה מה שהוא חווה, ועדיין ילדים עם קשיים מכל סוג שהם זה נפוץ מאוד מאוד מאוד בלי שום קשר למה שאני חווה

פשוט אני לא חושבת שצריך להציג את זה כאילו זה משהו חריג.. 

מבינה אותך ומסכימה. אני קראתי את השרשור9 בום
ולא הרגשתי שזה הוצג ככה..לא החריגות ולא ההתעלמות ..

בעיקר מבינה מה את מרגישה ..ובאמת זה לא מובן מאליו להביא ילדים לגדל אותם בכל המסע המאתגר הזה של ההורות..

לא חושבת שהתעלמתי מהקשיים.כתבתי שוב ושובהלוואייי

וגם לי יש קשיים


חושבת שהיה משפט מיותר בהחלט כשרשמתי שלא רואה חסרונות בעתיד מבחינתי.. ובאמת לא ניסחתי נכון ..כי לא התכוונתי לזה כמשמעו ואחר כך הסברתי יותר והבנתי למה זה צרם .מסכימה.


למה שכתבתי למתואמת

כתבתי לה שלא בהכרח שהקשיים של רוב המשפחות הם דוקא בלקחת לטיפולים

כל אחד והאתגר שלו

ומבחינתי לנסות לחשוב על כל אתגר שאולי יכל לקרות בחיים קדימה ובגללו לא להביא עוד ילד

זה לא הצורת חשיבה שלי(וגם לא של מתואמת)


נראה לי שבעיקר זה נגע לך בנק' רגישה

ולכן גרם לך לראות את כל מה שכתבתי פה כאופטימי ומתעלם מהקשיים

רק ניסיתי להסביר את איך אני חווה את האמהות למשפחה גדולה

ומה נותן לי את הכח


ולא התכוונתי להמעיט או לזלזל או להתעלם מאף קושי


אני יכולה לפתוח פה כל יום שרשור על אתגרים באמהות ובחיים עמוסים

אני הכי לא מתעלמת


אבל כן דוקא בשרשור כזה הרגשתי שזה בעצם מה שרצו

לשמוע את המאגר כוחות הפנימי ממי שזה מחיה אתה וגורם לה לבחור בחיים כאלה

אז רק ניסיתי לשתף

את לא צריכה להזדהות


ואני גם מבינה שכתבת שהיית רוצה רק שהחיים איתגרו וכנראה לא יקרה- ובאמת מבינה לליבך. וסליחה אם הכאבתי. זה באמת מאוד רגיש וכואב לפעמים להרגיש שהחיים מאתגרים אותנו וכאילו מרחיקים מאיתנו מקומות שהלב רצה..

אני גם מכירה את זה.. פשוט יותר בתחומים אחרים


אז חיבוק

וסליחה אם פגעתי זה ממש לא היתה המטרה

לא מסכימה עם הנקודה שיצאת ממנהאמא לאוצר❤

ממש לא פגע לי בנקודה רגישה זה באמת לא משהו שמקפיץ אותי ...


אני יכולה להגיד שמשהו שהרבה יותר מקפיץ אותי ומפעיל אותי שזה מדברים על הריונות כאילו זה קליל כשאצלי זה גיהנום נניח..

(וזה גם הסיבה שלא תהיה לנו משפחה גדולה, כי בריאותית זה לא יתאפשר, כל הריון מסכן אותי ואני לא יוכל לשאת עוד הרבה)


סביב הגידול של הילדים זה באמת לא מקפיץ אותי עניתי ממקום הכי שכלי שיש כי כשאני קראתי את ההודעה שלך הרגשתי שמי שכן מתמודדת זה כן יקפיץ אותה  כי אני הרגשתי בהודעה הזאת ספציפית שהצגת את זה כאילו זה חריג של ילדים יש הרבה עניינים שדורשים התייחסות מיוחדת.


גם אני מסכימה שזה לא סיבה לא להביא ילדים היום בגלל משהו שאולי יקרה בעתיד שאין לנו איך לצפות כשגם ככה אין לי מושג וזה לא באמת קשור למספר ילדים.

וגם כתבתי בסוף ההודעה שאני מסכימה עם הגישה בגדול ואני באותה גישה שלך🙂

הגבתי נטו על המשפט שאמרת שזה ממש לא ככה אצל כולם אז ברור שזה לא ככה אצל כולם אבל תדעי שזה הרבה יותר נפוץ ממה שאת חושבת ואין סיבה להפוך את זה להיות משהו חריג זהו 🙂

דוקא כתבתי מפורש שזה לא חריג..הלוואייי

רק כתבתי שזה יכל להיות המציאות  ויכל להיות שלא..ולאו דוקא אצל רוב המשפחות זה כן.. יש ויש..

ולא לפי זה אני אחליט אם להביא עוד ילד..


תקראי מה כתבתי

ולכן הרגשתי שהגבת מפרשנות אישית או רגשית ולא ענייני למילים שלי

סבבה אני מרגישה שהגבתי לגמרי ענייניתאמא לאוצר❤
זה השדר שאני הרגשתי מההודעה שלך... יכול להיות שלא הבנתי נכון זה הבעיה בהודעות כתובות שלא תמיד מבינים את הכוונה.
מצטטת לך ממה שכתבתיהלוואייי

אבל מה שתיארת יכל לקרות

ויכל לא לקרות...זה לאו דוקא המצב אצל רוב המשפחות...שבהכרח יש כל מיני טיפולים רפואיים או רגשיים במקביל וכו

אף אחד לא יודע מה ה' מתכנן לו.. בכל דבר תכלס

 

מה שתיארת יכל להיות מאתגר גם עם 3-4 ילדים במקביל

 

אז כאילו אני לא אחשוב אם בא לי עוד הריון ואז אריץ את שלל התרחישים המסובכים שיכולים לקרות בחיים..

 

כי אין לזה סוף

 

----

ואני לא מתייפיפת יש רגעים שהחיים האלה מטורפים..כן?


 

ברור שיש רגעים שמה אני עושה בתוך הבלגן הזה..ומתי נחיםםם

 

רק רוצה להגידעוד מעט פסח

שגם אני ממש מטורגרת מנשים שמתייחסות להריון כמשהו 'בקטנה'.

מוצאת את עצמי מקנאה במישהי שיכולה לדמיין הריון כשיש לה תינוק קטן (ואצלי, אחרי לידות, עד שסוף סוף אני יכולה לחיות כי אני לא בהריון... לוקח לי המון זמן להחלים מה''לא מחלה'' הזאת).


וכשמספרים פה על משפחות ענקיות אני ישר מחשבת כמה חודשים האמא היתה בהריון ואיך היא שרדה את זה (וכן, כנראה שההריונות שלה שונים מהותית משלי...).


בקיצור- רק רציתי לשלוח הזדהות.

לגמרי לגמרי💓 איתךאמא לאוצר❤אחרונה
כל אחד עם הקשיים שלופילה

יש לי חברות אחרי עשר לידות ואפס משקל מיותר , מצד שני יש לי חברות שעלו המון אחרי הריון ראשון ולא מצליחות להוריד.

יש נשים שגם עם ילד אחד עובדות הניקיון ויש כאלו שבנו קריירה עם עשרה.

כשחמותי הייתה מתקשרת לשאול מה שלומנו , על תשובה הכל בסדר הייתה עונה - לא יכול להיות , יש לכם הרבה ילדים , אז לא יכול להיות בסדר. וגם אם בסדר סה"כ אז למה לא ניקיתם חלונות ולא נסעתם לחופשה לקמבודיה?

אם באמת הייתה תקופה קשה , היא הייתה אומרת , ברור שזה ככה עם הרבה ילדים, סוף סוף אתם מבינים מה זה ילדים וכמה זה קשה.

כאילו מחפשים אותך בנרות ולא יכול להיות לך טוב בסה" כ . גם אם לא ניקיתי חלונות , לא אפיתי עוגה ואין לי אפשרות לנסוע לחופשה זוגית.

לא אמרתי שלא טוב חלילהאמא לאוצר❤

לא יודעת מאיפה הבנת את זה בכלל

אני הכי שמחה באימהות שלי בעולם

אומרת את זה מלא

מאוהבת בילדים שלי עד השמיים והדבר שאני הכי אוהבת בעולם זה להיות אמא וזה מה שאני עושה 24 7

לא צריך לשכנע אותי

ודווקא מתוך המקום הזה אני חושבת שזה הרבה יותר בריא ומפוקח כשזה מתוך הסתכלות גם על המורכבות והקשיים וראייה של החלקים היותר קשים בזה ולא התעלמות.

אני ממש מבינה אותך ומסכימהפרח חדש

אגב זה נכון גם שאנשים חווים קשיים/אתגרים אחרת אחד מהשני

אז זה גם מסביר קצת את ההסתכלות השונה בין אנשים שונים

אבל אין פה איזה משהו חריג באמת

לגדל ילדים דורש הרבה מאוד מכל הבחינות, איך שלא נסתכל על זה..

אני אוסיף על זה מאמא שלישמש בשמיים

שיש לה הרבה ילדים בטווח גילאים בערך בין 10-30+ והיום יום שלה כרגע ממש פנוי ונינוח, מעט מתבגרים חמודים בבית ועוד כמה שפרחו מהקן, מגיעים מדי פעם בשבתות...

והיא אמרה לי שכמעט אין ילד שלה שאין לה דאגות עליו, עם הקטנים יותר יש לה גם משימות ביחד עם הדאגות, עם הגדולים, זה בעיקר תפילות ודמעות...

 

ויש לי כמה וכמה אחים שמאוד מדאיגים את אמא שלי, אחד עם אתגרים במערכת החינוך, אחד מתבגר שסולל דרך, אחד עם קשיים רגשיים, אחד שנתקל באנשים רעים וברוע של העולם ומתמודד בלי לתת לה לעזור לו (לא שיש לה הרבה איך, אבל עצם המידור הזה מאוד קשה לה), אחד חייל במקומות מסוכנים, ועוד אחת מתוקה ורגישה שסוחבת על הכתפיים הצעירות שלה כמה מהבעיות הסבוכות של האחים הגדולים שלה...

 

וזה ממש לא היה ככה ואפילו לא דומה לזה כשהיינו קטנים, ילדים קטנים דאגות קטנות, ילדים גדולים דאגות גדולות

האמת שזה מלחיץ אותי🙈מתואמת

אם כשהילדים קטנים הדאגות גדולות, אז מה יהיה כשיהיו גדולים?🥴

(טוב, אבל כשהיו לנו רק קטנים ממש באמת הדאגות היו קטנות יותר...)

אבל כשיש הפסקה בין לבין זה כן משפיעמרגול

אומרת מהסתכלות על אמא שלי ודודות וכו

שהביאו כמה וכמה ילדים , עשו הפסקה של כמה שנים ואז עוד אחד או שניים


פתאום לגדל את האחד שניים האלה זה נראה הרבה יותר קשה (למרות שהשאר יותר גדולים)

כי כבר התרגלת לחופשיות של בלי תינוק (תינוק זה ברכה, אבל גם הרבה עבודה)


זה מה שאני ראיתי…

וגם כשהם גדלים, ופתאום רק הם בבית והשאר בשלב אחר לגמרי, גם שם זה פתאום מוזר- מה הקשר להתעסק במחנות קיץ חחחח


איכשהו כשזה ברצף, נשמר גם רצף מחשבתי והרגלים…

נכון..אצלי זה לא ככה הם ברצף כולםהלוואייי
כשאמרתי גדולים הכוונה ..יחסית..

אצלי יש הפסקה 5 שניםענבלית

בין הארבעה הראשונים לבין החמישי.

וזה הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי.

היה הרבה יותר קל עם החמישי.

יש קצת עזרה מהגדולים.

אין ילד בתהליכי גמילה תוך כדי שאני מניקה.

ממש עולם אחר

אבל לא משעמם לקטן?לומדת כעת
מאזור גיל שנתיים הוא צריך ממש חברה וכשיש גדולים לפעמים האמא מרגישה שהיא עובדת בלהעסיק את הקטן 
גם אצלי בדיוק ככהפרח חדש

בין הרביעי לחמישי 5 שנים, אמנם ההפרש לא היה לגמרי מבחירה (עד גיל 3 כן) אבל ממש רואה בחוש איך מה שה' עושה לטובה

כל כך כיף לי הגידול שלו

בפער ממה שהיה לי עם הגדולים שהיו יחסית צפופים

ומי ששאלה האם לא משעמם לו

אז ממש לא! הוא בן שנתיים וחודשיים והוא השעשוע של הבית

כל רגע מישהו אחר משחק איתו או מספר לו סיפור

ברמה שהוא כבר יודע אפילו כמה אותיות 🥹

ואני ממש נהנית מהטיפול בו

מהמם🥰 אני מרגישה 'היכולת להנות מהגידולהלוואייי

היא לא קשורה רק להפרש אלא גם לבשלות ובגרות בהורות.

אני הרגשתי בילדים האחרונים שלא בא לי לחוות בעיקר סזיפיות אחרי לידות של עייפות וכאבי בטן ועומס... בא לי להנות מהקטנטנים

.בא לי לשמוח ולהיות מעבר לקושי הנלווה ההכרחי.. ושמתי לב שזה עניין לש תודעה ולא רק של עובדות. למדתי להתעלם ממחסור בשינה ולהתרכז במהות..במתיקות..בהתחדשות.. וב3 האחרונים שלי באמת ממממש נהנית מהם ומהגידול למרות כל העומס מסביב.. בכללי נהנית לתרגל את זה גם מול כל הילדים בסתם אחה''צ..להחליט שרוצה שיהיה לי כיף ומלא בלב.. ומשקיעה בהם.. אנחנו רוקדים ריקודים מצחיקים יחד..כולנו נשפכים מצחוק וזה פשוט כיף. ולא היה לי את היכולת הזאת להתעלם מהאתגרים הפיזיים בעבר.. מרגישה שהנפש מרגישה שלא יהיה לה עוד הרבה מהשלב הזה הקטן...ורוצה לאסוף ממנו עוד ועוד ולא לפספס את המהות


ברור שזה לא תמיד מצליח.. ברורררר שיש תקופות שקשה ואין כח..

אין תמיד בעולם הזה.. הכל עליות וירידות..


וגם ממש היה לי מתוק מה שתיארת בין האחים לקטן.. זה הכי משמח כשרואים שיש בין האחים אהבה!!!


אני אגב מסכימה שיותר קל להנות בהפרש מרווח יותר!!

לפעמים חושבת לעצמי 'אולי היתה לי חוית הורות כיפית יותר אם היה לי הפרשים גדולים יותר

אבל אצלי לא היה את הזמן הזה...התחתנתי מאוחר.. 30..אז ידעתי שאו שיהיה לי את הילדים האלה או שלא..

חושבת אגב שאם היתי מתחתנת בגיל מוקדם כן היתי מרווחת יותר.

זה נכון מה שאת אומרתפרח חדש

אני גם מרגישה בשלות ובגרות

אני הרבה פחות מתרכזת בקושי הסיזיפי שיש בגידול ילדים קטנים וחוסר שינה וכו

אני קמה לקטן בלילה ועושה את זה עם כל העייפות אבל עם כל הלב כי אני יותר בשלה להבין שהוא פשוט צריך אותי וזה כיף לי שאני יכולה לתת לו את המענה שהוא צריך.

זה לגמרי משנה את כל החוויה וגם את הקושי. 

ולכן הסברתי קודם שאצלי ההבדל הגדולהלוואייי

הוא לא מספר הילדים

אלא

מי האמא שאני

ודוקא מרגישה שאם היתי עוצרת בילד הרביעי-חמישי אז היתי נשארת בחוויה של הקושי והאתגר פי כמה

ודוקא אחרי גיליתי את המיומנות לאמהות בחוויה טובה יותר

אפילו שהעומס גדל


כאילו עם כל ילד למדתי כל כך הרבה עם עצמי ועל עצמי וזה בסוף גידל אותי

וכל ילד היה ממש מצע לתרגל את המיומנויות(בקטע טוב הכוונה..לא שעושה עליו ניסוי חלילה..אלא שהוא עוזר לי להוציא מעצמי יותר את הרצונות הטובים שלא מספיק הצלחתי לגלות החוצה ולממש עם הראשונים כי היתי טרודה בללמוד לתפקד בתוך זה)

איזה מרגש המשפט האחרון שלך..שמיכת פוך
אני גם חושבת על זה הרבהשירה_11

על מה מניע אותן.

ב"ה אני עם שניים, ונראלי   כאילו עם  כל ילד זה עוד דאגות ועוד אחריות ואמאלה איך אני  יעשה עם כל כך הרבה?

כאילו כשהם פחות אז אני יכולה להיות יותר מדוייקת, יותר סבלנית ויותר שפויה

מזדההשיפור
יכולה לומר לך שאצלי זו פשוט התשוקה לעוד תינוקמתואמת

לרכות ולראשוניות הזו.

זה בפשטות.

בעומק אני מרגישה שיש ברכה במשפחה גדולה, ב"קליקה" הזו שנוצרת, בגאוות היחידה, באווירה המגוונת (כי יש הרבה אנשים והרבה גילאים), בהתפתחות המשפחתית שכל ילד חדש מביא איתו...



(אבל האמת שהשאלה הזו מטרגרת אותי, כי החיים שלי כיום לא נראים כמו שדמיינתי כשהייתי נערה, אחות בכורה במשפחה ברוכה... חצי מהלידות בקיסרי וילדים עם אתגרים לא פשוטים - זה קצת משנה את התמונה...

שמחה מאוד במקום שאליו הגעתי היום!! אבל היום כבר השכל נכנס קצת יותר לתמונה, ולא רק הרגש מנהל...)

אני ממש מבינה מה שאת אומרתפרח חדש

אני מאוד אוהבת את כל תהליך ההריון לידה ותינוק קטן

מכורה לזה ממש

וזה בגדול מה שדי מניע אותי בסוף ללכת על זה כל פעם שוב ושוב

היום הילדים גדלו והכל מקבל פרספקטיבה אחרת

אני מאוהבת בהם ושמחה בחבורה שלי

אבל זה בהחלט מעורר בי מחשבות עד כמה אני יכולה/רוצה עוד ועוד מזה

בגדול ממש אני גם מלאת תשוקה לתינוק חדשעל הנס

להריון,להתרגשות ללידה.

אבל ממש לא חושבת שזה חכם לקחת את זה בחשבון.

אני ממש מנסה לתת לזה כמה שפחות משקל

זה לתת לרגש להשתלט,לא שזה רע אבל ממש לא פרמטר אצלי לעוד ילד.

את צודקתפרח חדש

מצד שני כנראה שככה ה' ברא את הטבע, כדי להגביר את התשוקה לעוד ילדים

זה מתחיל במשהו ריחני ומתוק

ההמשך גם יכול להיות כזה בעז''ה אבל זה כבר לא אותו דבר..

כמו שה' עשה שבתקופת הביוץ יש יותר תשוקה לקרבה בין בני הזוג.. הכל כדי לקיים את העולם ולהמשיך אותו

מצטפרת לשאלה ומוסיפהואני שר

האם כשיש ילד עם קשיים משמעותיים (רפואיים, התנהגותיים, רגשיים...) זה משפיע על הרצון ותחושת המסוגלות?


חושבת על שכנים שיש להם אולי 7 ילדים אבל כמעט כל ילד הוא סיפור ותוהה לעצמי מאיפה הכוח ואולי אפילו האומץ להמשיך להביא עוד... האם לא עובר בראש לפעמים שעם פחות ילדים אפשר יהיה להשקיע יותר בכל אחד ואולי מצבם יהיה טוב יותר?


אני עוד בתחילת הדרך בהורות

והאחריות מרגישה לי כ"כ גדולה שזה משתק

אני באה ממשפחה גדולהדיליה

ולהרבה מהאחים שלי יש סביבות ה10 ילדים.

אני אוחזת ב6 ואני בערך עקרה

התחברתי לכל מה שכתבו כאן. אני חושב אבל שאצל אימא שלי זה היה גם מחוסר מחשבה וברור שכל עוד יש לי כוח זה מה שאני עושה כי זה העיקר בחיים

זה היה ההגשמה מבחינתה, הקריירה שלה. עד היום שיש לה הרבה יותר מ100 נכדים היא משוגעת על כל נכד שנולד ומתרגשת מכל נין.

וגם חמותי יש לה משפחה ממש גדולה והאהבה שלה זה התמונות על המקרר ושבתות נכדות.

ובאמת המתנה הכי גדולה שאימא שלי נתנה לנו הייתה האחים והאחיות והעיטוף שלנו אחד את השני...

(חוץ מזה שאנחנו ברוך ד' פעמיים בשבוע באירוע.... והחיים עמוסיםםםםם)

עונהפילה

היה לי רצון כזה בילדות . לא יודעת למה

גם לבעלי היה רצון כזה. כל המשפחות הגדולות מסביב גם משמחות אותי. גם גם משפחות צעירות עם עוד תינוק ועוד ילד . זה כזה מתוק ומבורך. פעם בקיסריה מישהו שאל אותי האם אני מרגישה נצח. ושם אני לא מרגישה נצח , מרגישה סופיות החיים. אבל בגינת משחקים אני מרגישה נצח.

נגיד ראיתי סבא שעלה מרוסיה במיוחד כדי לעזור עם נכדים ועלתה לי מחשבה שהוא בעצם התגשמות של נבואות בלי שהוא בכלל יודע על זה. כי הוא בכלל לא רצה לעלות אבל פתאום יש אותו ונכדים שלו בגינה בארץ ישראל.

כמובן צריכים גם חיבור למציאות. עד כמה יש כוח ויכולת ואיפה הוא כבר נגמר. אני כרגע בשלב שזהו , לא רוצה עוד, נגמר לי הכוח

אהבה🥰כל נמשה זה כזה פלא..אז לא מרגישה מסוגלתהלוואייי

לומר הזו מספיק לי מהפלא ההז..

אני באמת מתפעלת מכל הריון ומכל לידה ומכל תינוק.. ומתרגשת מלהכיר עוד נשמה חדשה וללוות את הבדילה וההתפתחות שלה פה בעולם


מודה שלמרות כל הצד הערכי החשוב

אצלי זה לא השיקול

וכן גם העתיד עושה לי חשקהלוואייי

לראות אותם בוגרים..ובית מלא מתבגרים..ובגילאים גדולים

וחולמת שיהיה בית שמח ועם קשר טוב בין כולם


ואגב קודם כתבתי ונראה שבא לי אותם רק תינוקות..לא לזה התכוונתי..להפך

אני כל הזמן רואה כמה אין מצב שיכלתי בלי הילד או הילדה החמודים האלה וכמה הם הפכו להיות חלק בלתי נפרד מחיי

אז מסתכלת עליהם

ולא על הלא לישון בלילה


ואגב האתגר מבחינתי זה לא הפיזי

אפילו שזה לא בא לי בקלות בכלללל


אלא האחריות לתת מענה רגשי ונפשי כל החיים

לכל אחד ולא להחסיר מאף אחד

כמה שאפשר


משתדלת

חושבת על זה ומנסה..ומתפללת...

אני באה ממשפחה קטנה יחסית 4 ילדיםשמיכת פוך

ובעלי בא ממשפחה קטנה יותר ,ושנינו רוצים משפחה גדולה כי יודעים כמה זה יפה וכיף משפחה גדולה .

ברור שיש קשיים אבל זה מתגמד לעומת זה שרואים אותם גדלים ביחד ויש להם אחד את השני..

ב''ה אנחנו בדרך להגשמת החלום, לקראת לידה תשיעית בע''ה.

מרגישה מבורכת מאד ופשוט מרחמת על מי שיש לה מס' קטן של ילדים *מבחירה*!!! כלומר שאין לה בעיות פוריות או אחרות שמונעות ממנה להביא עוד..

שמחה שקיבלתי את הילדים האלה מתנות מהקב''ה ויודעת שעכשיו זה הזמן שלי ללדת ולא להגיע לגיל שאגיד חבל שלא הבאתי עוד..


הכל טוב ויפה, אבל חבלריבוזום
ולא כל כך מכבד לומר שאת מרחמת, כי לכל זוג יש את מערכת השיקולים שלו
נכון.. גם לי זה צרםהלוואייי

מותר לך להרגיש את זה

אבל לומר בקול רם בעיני פחות נעים

אם היא*בחרה* בזהרק רגע קט
למה את מרחמת עליה?

באותו אופן אפשר להגיד שמרחמים עלייך בגלל הקשיים שיש במשפחה גדולה.

הכל טוב שכל אחת תעשה מה שטוב להשמיכת פוך

זה מה שאני חושבת ...

יצא לי לשמוע נשים שאמרו שחבל שלא הביאו עוד כשעוד יכלו ללדת...

ואני לא מכירה אף אישה שתגיד שחבל שהיא הביאה יותר מדי ילדים

 

אני מכירה נשים שאומרות.אונמר

שוואלה היה מלא לחץ סביבתי ותכלס זה לא מותאם להן.

זה מצריך כנות מאד חזקה.

ולא לפחד.

ולכן רוב הנשים לא יגידו את זה. כי כבר יש ילדים.

וברור שמי שאומרת את זה לא אומרת זה במובן של 'באסה על הילדים שיש'.

אבל כן הבחנה באיזה מצב היתי ואיך אני רואה את זה עכשיו.

 

באותה מידה אלה האחרות אומרות שבאסה שלא ניסו עוד.

לא דיברתי עלשמיכת פוך

מי שלא יכולה להביא ומביאה עוד ילדים בגלל לחץ חברתי.. (אצלנו ההפך הלחץ החברתי הוא לא להביא הרבה ילדים)..

או על משפחות שיש להם ילדים עם קשיים ועדיין מביאים עוד ..


התכוונתי  לזוג  שמסוגל להביא עוד ילדים מכל הבחינות: כלכלית , זוגית , בריאותית, נפשית וכו' .

ובכל זאת בוחרים להביא משפחה קטנה .

גם שישה ילדים נקרא כבר משפחה גדולה לצורך הענין.. לא חייב 10


נכון. גם אני מדברת עליהם.אונמר

אני עם שני ילדים וטוב לי.

יש לי יכולת של הכל להביא עוד ב"ה. ומאמינה שאני גם יביא.

כרגע זה הבחירה שלי לעצור וטוב לי עם זה.

וזה הרצון שלי.

זה לא ענין שאפשר לעשות אותו רק אם אין ברירה.

אם אין לך כסף או אין לך כוחות פיזים או אין לך כוחותנפש - טוב אז אל תביאי מלא.

יש לי הכל ובכל זאת אני בוחרת לעצור פה. טוב לי.

 

כל אחת ומה שטוב לה. ואולי אני מחרתיים אחליט שאני כן רוצה עוד ילד. ובעז"ה.

אבל זה לא סיטואציה שהיא רק בדיעבד. היא יכולה להיות גם ממש שזה הרצון 🙂

להורים שלי היתה את המסוגלות, וגם הביאומרגול

וממה שאני קוראת פה זה ברף התחתון של משפחה מרובת😂


והם באמת אוהבים אותנו אחד אחד אהבה עצומה, והשקיעו ומשקיעים בנו המוןןןן


אבל אבא שלי אמר לי באיזו שיחה על מספר ילדים, בכנות רבה וללא כל כעס או צער, שלדעתו לרוב רובם של האנשים זה פשוט לא מתאים להביא אפילו 6 ומעלה, ושמי שזה מתאים לו- בברכה

אבל שהרבה מביאים כי הסביבה או כי לא באמת חושבים, והוא חושב שזה לא טוב


ובאמת ההורים שלי הורים מדהימים. שניהם. ב"ה. אבל יש גם את הצד הזה…

אני חושבתמתיכון ועד מעון

שילדים מצריכים הרבה הרבה יכולות וככל שהם גדולים יותר העומסים משמעותיים יותר.

צריך הרבה יכולות לנהל משפחה גדולה בהמון אספקטים ולכן אני חושבת ממש הפוך ממך.

צריך לבחור משפחה גדולה ולקחת בחשבון את כל מכלול המשמעות והשיקולים, בעיני הרבה מאוד אנשים לא בנויים לזה ואם היו להם פחות ילדים הם היו מטופחים יותר.

אני לא חושבת שא''א, ברור שאפשר אבל לא כולם, וצריך לשקול היטב כל אחד אם זה באמת מתאים לו העומס הזה

אני כותבת את זה כאמא משקיעה ל8 ילדים.

מסכימה איתךoo

ילדים מצריכים הרבה מההורים

טכנית כלכלית ורגשית

וכל ילד מוסיף למשקל הזה


לא מצליחה להבין מי שחושב שלא והוא הורה לילדים

זה בעיניי התכחשות למצב בסיסי כ"כ

בוודאי שזה כךרקאני

מי חושב שלא?

הרבה תגובותoo

שלא לוקחות בחשבון שכל ילד זה עול כבד לאורך שנים ארוכות

על שיח על משפחות 'קטנות' שבעצם 2 ילדים זה גם אחריות גדולה מאד

שיש אנשים שלא עומדים בה כראוי 

אחת הכותבותמתיכון ועד מעון

שאמרה שהיא לא מבינה משפחות שאין בהם הרבה ילדים

היא כתבהרקאני

שהיא לא מבינה מי שמסוגל מכל הבחינות

כלכלית, זוגית, בריאותית, נפשית וכו'

 

לא שאני מסכימה איתה

אבל עדיין אף אחת פה לא ראיתי שכתבה שזה לא מצריך מההורים המון

לזה בדיוק התכוונתימתיכון ועד מעון

בעיני הורות למשפחה גדולה היא לא דרך הרבים, היא דורשת הרבה מאוד יכולות שיש לא מעט הורים שהיו יכולים להיות הורים מעולים אם היו להם פחות ילדים אבל העומס פוגע להם בתפקוד, ולכן בעיני זה הרבה מעבר למי שמסוגל, זה מצריך יכולת מעבר

האמת , לא נראה ליפילה

אלא אם כן ראית משפחה שהיה להם מושלם עם שלושה ילדים ואחרי עוד לידה או שתיים הכל השתנה.

אלו מקרים נדירים. כי בדרך כלל לאנשים יש סגנון הורות וזה אותו סגנון עם שלושה , חמישה או עשרה.

את גם כותבת ילדים מטופחים. מאיזה בחינה? נגיד , ראיתי בגינה פעוטה לבושה בגדים יפים ולא נוחים . אז אולי היא נראתה יותר יפה מילדים עם בגדים נוחים שכן אפשר להרוס וללכלך אבל היא לא יכלה לעשות כלום ולא היה לה כיף.

או הורה יותר פנוי . נגיד הוא מכפתר ומנגב את הילד שלו בגיל שש. האם זה טוב לילד? לא , זה גרוע לו. אחר כך אותו ילד יצטרך ריפוי בעיסוק הטיפול רגשי. כולם בטח יגידו שהורים שלו משקיעים . והם לא משקיעים. הם הביאו אותו למצב לא אידיאלי הזה.

גם מעוד בחינות. חברים שלי עם ילד אחד הרבה פעמים שולחים ילד כבר בכיתה א לקצה שני של העיר. אין להם לוגיסטיקה מסובכת של כמה ילדים . אז הם יכולים להרשות לעצמם לשים ילד בבית ספר רחוק, לא להתחשב עם כוחות של ילד , עניינים חברתיים שלו . ואני לא חושבת שהם משקיעים יותר. אם יש לך ילד אחד וקריטי לך סגנון בית ספר מסוים , הגיוני לגור במרחק סביר מבית הספר הזה.

במשפחות קטנות יותר יש יותר פנאי ללכת אחרי כל מיני שיטות חינוך מוזרות.

גם אם לא יעבוד , יש להם זמן להעביר מבית ספר לבית ספר...


האמת שלקחת את זה באופן דכוטומי בעינימתיכון ועד מעון

והאמת שבעיני גם קצת מקטין בדרך חינוך אחרת, ובחשיבה שאנשים אחרים לא חושבים בגלל שהם משקיעים יותר מדי בלי לעצור ולחשוב ולהתחשב. 

ילדים מטופחים אני מתכוונת לילדים שמשקיעים בהם במגוון תחומים, ממש לא חשבתי על ביגוד, הרבה יותר על העשרה והשקעה במגוון תחומים שברור לי שלמרות שאני משקיעה בילדים אם היו לי פחות היו דברים שהיה לי יותר פנאי לעשות. לדוגמה, יש לי כמה ילדים מוכשרים במתמטיקה שהיו יכולים להנות מתוכניות ההעשרה שיש. אבל משיקולים של עומס אני לא לוקחת אותם, הם לא ניזוקים אבל היה אפשר להשקיע יותר ולפתח בהם תחום באופן משמעותי יותר.

ומעבר לזה, התכוונתי שלרוב המשפחות יש קשיים במידת מה עם הילדים, שיש מעט ילדים אפשר להתנהל בסך הכל באופן סביר, שיש הרבה הקשיים מתעצמים והרבה פעמים נכנסים לסחרור שאם העומס היה קטן יותר היה ניתן להתנהל בסך הכל..

 

מצחיק אותי שאת בוחרת לתארעדיין טרייה

כל פן של השקעה כמשהו שלילי.

לשים ילד בבית ספר רחוק כי זה מה שמתאים לילד זה השקעה שיכולה להיות מדהימה מבחינת הילד שמקבל בדיוק את הצורך שלו (לא תמיד רלוונטי לגור ליד בית הספר). בטח שהורה למלא ילדים לא יוכל לספק את זה. אני יושבת עם כל ילד על שיעורי בית כמה שהוא צריך לא מאמינה שבמשפחה מרובת ילדים אפשר להגיע כך לכל ילד. בפארק ילד מושקע זה ילד שההורים איתו בהתאם לגיל שלו. לרוב מה שאני רואה במשפחות מרובות ילדים (בלי להכליל) ילדים מגיל מאוד קטן מסתובבים לבד בפארק נופלים ומתמודדים לבד. ההשקעה היא לא בבגדים היא בכמה אני פנויה לכל ילד. גם עם 3 ילדים יש לי הרבה פעמים תחושות מעורבות לגבי זה שאני לא מספיקה באמת לתת לכל ילד את מה שהוא צריך.

דווקא במשפחה ברוכת ילדים יש יותר אפשרות שהקטניםמתואמת

יהיו מושגחים בפארק.

כי כשיש שלושה ילדים קטנים ושני הורים - אז לכאורה ילד אחד נשאר בלי השגחה.

אבל כשיש שלושה ילדים קטנים ועוד שלושה ילדים גדולים, שאחד מהם גדול ואחראי מספיק, הוא יכול להצטרך להורים בהשגחה...

(כמובן שכל זה לא כללים ברורים, לכאן ולכאן. רק הייתי חייבת לכתוב את הצד השני של מה שכתבת...)

משפחות ברוכות זה בדרך כלל בא יחדעדיין טרייה
עם ילדים צפופים אז תמיד יש כמה שצריכים השגחה (אצלי יש רווחים גדוליפ אז כל פעם יש לי רק ילד אחד שדורש השגחה). יש ילדים מושגחים ומטופחים במשפחות ברוכות פשוט בטח לא כל אחד מסוגל לזה. לדעתי זה מתאים ליחידות סגולה.
ממש מסכימה עם מה שכתבה אורי8מתואמת

אני בקושי מסכימה לבת השבע שלי ללכת לבד לגינה שנמצאת ממש לידינו, וכמובן שלא אתן לה ללכת עם אחותה בת הארבע, אף שהיא אחראית מאוד (אבל בת הארבע הפוך מזה). גם לבן התשע אני לא נותנת להשגיח על האחיות הקטנות שלו. רק לבת ה-11, ורק בתנאים מסוימים.

אני חושבת ש'הזנחה' כמו שתיארת בהודעה הקודמת שלך תלויה לגמרי באופי ולא במספר ילדים. אני אמא חרדתית למדי, ולכן אין סיכוי שאשחרר בקלות את הילדים לגינה, גם איתי.

ויש אימהות שמסוגלות לשבת על הספסל ולפטפט עם אימהות אחרות בעוד הילד שלהם (אפילו ילד יחיד) מנסה את כוחו לבד במתקנים...

(אני גם מרגישה שיש לך הנחה מוקדמת על משפחות ברוכות, שלא בהכרח מתכתבת עם המציאות...)

לא מסכימה שזה לא אפשרי עם הרבה ילדיםאורי8
יש לי בן שלומד בבית ספר רחוק כי זה מה שטוב לו, וזו השקעה מצידנו ואנחנו עומדים בה. ובגן שעשועים אף פעם לא נתתיי לילדים קטנים להסתבב לבד ,אני בכלל גרה בעיר אז אין מצב שילדים מתחת לגיל 9 יוצאים לגן שעשועים לבד. ואין אצלי מציאות שילד בגיל פחןת מ 12 ישמור על אח קטן בגן שעשןעים( וגם זה תלוי באופי שלו, אם הוא אחראי ויהיה איתו או יהיה עסוק בעניניו ואז בשום גיל לא מאפשרת). ממש קשה לי עם כל ההנחות האלה על משפחות עם הרבה ילדים. יש הרבה משפחות גדולות שההורים בהם אנשים משכילים, עובדים, וגם מתפתחים , מטפחים את הילדים, לא נעזרים בשום עמותה( אפילו תורמים לעמותות). ואפילו לא מקבלים הנחןת משמעותיות בארנונה ובבתי הספר( כי הם לא מספיק עניים...וכל ילד מעל 18 כבר לא נספר להנחות).  וככה חיות רוב המשפחןת הגדולות בסביבה שלי( לא מכירה מקרוב משפחות של מעל 10 ילדים, מענין שאין אצלנו).  
את מהממת לא אמרתי שאיןעדיין טרייה
ילדים מאוד מטופחים במשפחות מרובות ילדים אבל זה ממש לא משהו שכל הורה יכול לעמוד בו.
במקרים שאני מכירהפילה

זה כן היה מתבקש. הורים בכוונה שכרו דירה בשכונה זולה יותר ושלחו את הילד לבית ספר בקצה שני של העיר כדי שהוא יהיה חרדי יותר . לפעמים מרחק בכלל היה מוגזם. נגיד משפחה גרה בקרית יובל בירושלים שזה דרום העיר וילד נשלח לשכונת רמות חרדית בצפון העיר. וזה לא היה בשביל הילד. כי משפחה לא באמת הייתה ברמה דתית של בית ספר, ומשפחה עם ילד אחד יכולה להוסיף אלך שקל לשכירות בשביל הילד . אבל במקרה כזה אולי היו צריכים לקנות חמש זוגות נעליים ולא חמש עשרה .

לגבי שיעורי בית ילדים מגיל שמונה בגדול מסתדרים לבד. וגם אני הסתדרתי לבד בדרך כלל.

בכיתה א' וכיתה ב' באמת צריך לעזור ולהקפיד לקרוא .

ולי הייתה שכנה עם שתי בנות . והן יצאו לבד מגיל שנתיים וחצי. פעם תפסנו אותן ליד כביש כשהגדולה בת חמש מחזיקה את הקטנה בת שנתיים וחצי בכוחות האחרונים שלא תברח לכביש.

בקיצור הרחקנו אותן מהכביש , הלכתי לקרוא לשכנה. אבל אין לה עינית בדלת ולא פותחת סתם ככה . היא כזה מבררת מי אני( היא מכירה אותי בפנים אבל לא יודעת איך קוראים לי) ומה אני רוצה. וכל זה לוקח זמן...

אבל היא כן השקיעה מאוד בימי הולדת..

יש לי בן אחד שלומד בתתהמקורית

ואנחנו לא גרים קרוב ( אאכ ולא הבנתי מה זה קרוב, אנחנו נוסעים ברכב רבע שעה עשרים דקות)

אין שום קשר לזה שאנחנו משפחה קטנה, גם משפחות של 8 ילדים מביאים את הילדים ברכב, ולא כולם מאותה שכונה כי בעיר שלנו רוב התתים נמצאים באזור אחד, בערך על אותו כביש. אין קשר לגודל משםחה, זה תלוי בדברים אחרים גם.

ולא, לא אעבור דירה למקום שלא מתאים לי כדי לחסוך נסיעה. בית ספר קרוב הוא לא השיקול הכי חשוב בעולם מבחינתי אם אני ניידת עם רכב

זה לא אותו דברפרח חדש

אף אחד לא יגיד על מישהו שכבר נולד חבל שהוא נולד

ובטח לא על ילד שלו בשר מבשרו..

אבל בהחלט יכולות להיות כל מיני השפעות פחות טובות בעקבות משפחה גדולה,

אולי הרבה לא יגידו את זה בקול ובמפורש

אבל זה קיים בהחלט.

לפעמים זה משפיע על הזוגיות לכל החיים.. בריאות הגוף והנפש... בקיצור

בוודאי שיש כאלו שיכולים להגיד שיכל להיות אחרת.. אבל כאמור לא יגידו את זה במפורש

רק אומרת שיכולות להיות גם השפעות לא טובות ממשפחה קאורי8
כמו- בדידות... אני גדלתי במשפחה של 4 ילדים ברווחים גדולים. לא היתי ממש בודדה, אבל היה לי חסר אח/ אחןת קרובה בגיל. פחות היינו חבורה, כל אחד היה יותר בפני עצמו. יש הורים שיראו בזה משהו נפלא של כל אחד כוכב בפני עצמו, ואולי באמת גם  קיבלתי מזה לא מעט. לכל דבר יש יתרונות וחסרונות ולא הכל תלוי בנו. באותו בית ילדים חווים אחרת את המשפחה שלהם. שכל אחת תעשה מה שטוב לה, לא תמיד החוויה של הילדים היא רק בידים שלנו.
גם גדלתי ככה ועשה בי רק משקעיםהלוואייי

קיבלתי ים תשומת לב

ולא היתי צריכה להתמודד עם כלום כמעט.. לא עם לוותר לחלוק ..לא עם לראות צרכים לש אחרים

לא קבלתי חוסן לחיים כי הכל היה קל להשגה

לא היתי צריכה לעזור המון כי לא היה במה לא רבתי עם אחים שלי כי לא היה עם מי

אני מכירה האמתהמקורית

ובלי קשר למכירה או לא - לא הבנתי את העניין של הרחמים

יש לי ב"ה 2 ילדים מבחירה ואני לא צריכה או מבינה רחמים של אף אחת.

כי קודם כל - מה אכפת לך? אם היה נכתב הפוך, בטוחה שלא היה לך נחמד לקרוא שמרחמים עלייך כי את שמחה בבחירות שלך וחושבת שהן נכונות, ככה גם אצלנו אגב

דבר שני - אם תהיה חרטה או לא, זה עניין שלי

דבר שלישי בהקשר לחרטה - סטטיסטית, 90 אחוז מהנשים הבוגרות שנשאלו הצטערו שלא הביאו עוד ילד. בעיניי לא חכמה להצטער על עוד ילד שלא הבאנו כשההתמודדות כבר מאחורינו וזה לא משקף כלום. זה יכול גם להיות מתחושה של בדידות ומחשבה שעוד ילד היה מספק יותר חברה או דאגה או נוכחות כשההורים כבר בגיל השלישי והילדים הקממו משפחות משלהם כו מנהלים חיים עצמאיים. אליי באופן אישי זה לא מדבר כי אני חיה בהווה, ובהווה - ב'ה המשפחה שלי שלמה כמו שהיא.

בעינימ יש יתרונות גם למשפחה גדולה ( באתי מאחת כזו) וגם לקטנה. וגם חסרונות כמובן. שכל אחת תעשה מה שטוב לה🙏


את לא חושבת שנכון לחשוב גם על העתיד?נק-ניק
ברור שצריך לוודא שבהווה מסוגלים אבל האם בעינייך העתיד הוא לא שיקול?
מה יש בעתיד שהוא שיקול בעינייך ב3,4,5המקורית

ילדים מול שניים?

לא מצליחה להבין את השאלה

אני חושבת שכשמגיע שלב הטיפול בהוריםהשקט הזה

יש משהו יותר נוח כשזה יכול להתחלק בין יותר ילדים, ויחד עם זאת אני חושבת שגם בתוך משפחה גדולה יהיו את ה-2-3 שייקחו יותר אחריות..

(נגיד אצל אמא שלי הם 7 אחים אבל מי שביום יום יותר מעורב בעזרה להורים הפ השניים שגרים קרוב אליהם)

האמת בעיני יש הבדל ענק בין 2 ילדים ל4-5הלוואייי

מבחינת האופציות לקשר בין האחים

לא תמיד האופי מתחבר והסגנון וכשיש יותר אופציות יש יותר סיכוי לקשר(לא מחייב ברור)

מצד המשפחתיות.. המפגש..הלהתארח אצל ההורים..האוירה בשולחן שבת. ..היכולת לתמוך ולעזור אחד לשני ולהורים כשזקנים

ואי מלא דברים בעיני


הכל בסדר ומותר ואין בעיה לבחור מה 'נכון

אבל בעיני בודאי שזה שונה מאוד


ואני יכולה להגיד מנגדהשקט הזה

שבמשפחה שלי (ז"ה הצד של אמא שלי) מכיוון שיש ב"ה 7 אחים, ולכל אחד מהם את הילדים שלו, בשלב שבו אנחנו התחלנו להתחתן נוצר כבר מצב שב"ה לכל אחד יש את השבט שלו וכבר יותר קשה למצוא הזדמנויות להפגש כמשפחה, ובצד של בעלי שהמשפחות של ההורים שלו יותר קטנות יש משהו קרוב יותר בין בני הדודים ויש אפשרות עדיין להפגש בתדירות גבוהה יחסית כי זה לא מלא אנשים, והקשר חזק יותר..


לכל מטבע- שני צדדים ב"ה.

נכון😉עבל עדיין.. יש הבדל בעיני 2 ל4-5הלוואייי

גם אנחנו 4 אחים ויותר קל להפגש מארש 10 אחים ומשפחות גדולות וכו

הז לא או 2 או 7


קיצר אבל זה דיון חסר תכלית חח


באמת כל אחד והבחירות שלו 

כשיש 10 אחים יש אירועים כל הזמן... ונפגשיםאורי8
אני ובעלי ממשפחות קטנות כל אירוע משפחתי הוא התרגשות גדולה כי יש אירוע כזה פעמים בשנה בממוצע . מכירה חברות שיש להן הרבה אחים. וכל הזמן יש בריתות/ בר מצות / חתונות. לא חיבים לארגן מפגש כדי להםגש. 
לנו יש ארוע פיהלוואייי
פעם בכמה שנים אוליייי

ובכללי חוסר קשר כי לאמא היה קשה לארח מגיל צעיר

פשוט לאחים שלי יש משפחות גדולות...אורי8
אז בגלל זה יש  בריתות ובר מצות. והתחלה של חתונות, ולהורים שלי חשוב הקשר, אז כן התאמצו על זה . 
זה פשוט כדי לעקר (בעיני) את הטענההשקט הזה
שצריך גם לחשוב על העתיד.

כי בעתיד הזה יש יתרונות למשפחה גדולה ויש יתרונות למשפחה קטנה. . אז זו לא טענה שעומדת בעיני. 

בעיני לא רואה אף חסרון בעתיד למשפחה גדולההלוואייי
בהווה כן

אבל זה החוויה שלי😉😉

אתן לך חיסרון לדוגמא-טארקו

במשפחה קטנה קל להגיע כל האחים יחד לשבת אצל ההורים ולהיפגש הרבה

במשפחה גדולה פחות וצריך ממש לעבוד על להיפגש

כמה שזה נכון לצעריסטודנטית אלופה
אצלי ו הז ההפך..אנחנו קצת ולא נפגשים ובעלי הרבההלוואייי

ונפגשים פי כמה יותר..ובלי קשר לכמה נפגשים יותר חשובה האיכות

הם גדלו כמ'פחה כשייכות.למרחב המפשחתי ורואים את זה בקשר בינהם גם כשלא נפגשים יש אכפתיות וגם כשהאופי ו'נה אז מתחברים..

ואצלינו אין כמעט שהות ו'ייכות למשפחה

וגם כשהיתי ילדה ועוד היה - תמיד חלמתי שיהיו לי עוד אחים הרגשתי כל כך בודדה..ושולחן שבת היה כזה יבש...


ובאמת אני יודעת שיכל להיות הכל מהכל

וזה לא קשור למספר ילדים אלא לאופי לדינמיקה להורים ושאר נסיבות החיים


אני רק כתבתי שבחוויה שלי מבחינת העתיד- אז היתרון שרואה במשפחה מרובה עולה על החסרון


וממש 'מבינה למה אפשר גם למצוא חסרונות בעקרון ..בכל דבר תכלס


אני לא התכוונתי להתווכח..סליחה🙏


ויש עודפרח חדש

לקחת בחשבון שכל ילד יביא איתו עוד בעל/אישה זרים למשפחה. ממשפחות שונות ומנטליות שונה

זה לא פשוט לגרום שתהיה הרמוניה בין כולם כולם. זה גם לא פשוט להורים לנהל את כל הדבר הזה מהצד

לא חייב להיות פשוטהלוואייי
אבל בעיני עדיין שווה😉
תקשיבי, זו לא השאלההשקט הזה
שווה או לא זה כבר שיקול שכל אחת תעשה לעצמה.

הנקודה היא שבוודאי שיש יתרונות וחסרונות לכל בחירה.


זה שאת לא רואה חסרונות לא אומר שהם לא קיימים, אולי עוד לא הגעת לשלב של לראות אותם, אולי את באמת חושבת שהם מינוריים ולא דורשים התייחסות.


אני חושבת שזה בסדר להגיד אבל- אני מודעת לזה שיש חסרונות לבחירה x ועדיין אני בוחרת בזה כי אני מאמינה בזה/ היתרונות עולים על החסרונות וכו'.


אני באה ממשפחה גדולה, וחולמת על משפחה גדולה בעצמי. אבל אני גם יודעת להגיד מה יהיו האתגרים שאיתם אצטרך להתמודד.


למשל, אני יודעת שבשביל להצליח לשמר את הקשר כשהמשפחה תתרחב (גיסים, נכדים וכו') אז אני אצטרך לעבוד קשה בלארח, ליזום מפגשים וכו'.


או אם ארצה לדאוג לכל הצרכים הפיזיים של הילדים שלי, אני חייבת כבר עכשיו למצוא את הדרכים להכניס עוד כסף מעבר לעבודתי כמורה כי זה קשה לפרנס היום משפחה גדולה ממשכורת של שני אנשי חינוך.


אפשר לעצום עיניים ולהגיד אין חסרונות ואפשר לפקוח אותם ולהגיד, אני אעשה ככל יכולתי כדי שהחסרונות יתגמדו

מה לא הבנת אותי בכללהלוואייי

אני כל המזן כתבתי שוב ושוב שברור שלכל בחירה יש חסרונות


כתבתי שכשאני ורק אני לעצמי מסתכלת על העתיד של המשפחה שלי אני מרגישה שבעתיד אני רואה במשפחה גדולה בעיקר יתרון. אצלי ואצלי בלבד.

למה כי זה ציור שנותן לי את הכח והחשק והשמחה בבחירה הזאת

אני יודעת שאולי בהמשך יהיו אתגרים

אולי מהצד גם אפשר לראות חסרונות ברור. אבל מהזוית לשי אני מפרשת חסרון כאתגר ששואפת לצלוח ולתת לו להעצים


ברור שמהצד אפשר לראות חסרונות בכל דבר

ואני לא מעלימה עין אני מודעת

אני לא טיפשה

אני פשוט עדיין שמחה בבחירה הזאת גם אם היא מזמנת אתגרים ומתפללת שאצליח לתת להם ככל יכלתי ושהם גם ירגישו את זה


ואיפה שלא- מאמינה שזה הדרך שלהם לעבור

כמו בכל דבר..

אז זה באמת לא השתמע מדברייךהשקט הזה
כשאת כותבת "לא רואה חסרון במשפחה גדולה" זה נראה כאילו ההסתכלות היא שטחית והכל ורוד. 
נכון.. כתבתי פשוט בהודעות עחרותהלוואייי
אבל מסינה ..ומסכימה
דווקא אצלנונעמי28

בצד של המשפחה של אמא שלי, היא כך כך גדולה (14 אחים) כבר בכלל אין קשר ומעקב בין הבני דודים ואפילו האחיינים

מרוב שהיא גדולה כי כל אחד עסוק במשפחה שלו.


ומצד האבא שיש רק שני אחים ומעט בני דודים, יותר ריאלי להיפגש והקפדנו יותר לשמור על קשר.

טוב 14 זה ליגה אחרת..מודה שאין לי כאלה שאיפותהלוואייי

בכללי מרגיש לי קצב ואופי לש חיים שלא תואמים אלי


וגם באמת נפשית מעניין אותי איך מייצרים קשר קרוב עם כל כך הרבה


אבל באמת לא דיברתי על זה.. יש הבדל בין 8-10 ילדים

הז לא אותו הדבר

לא יודעת להסביר למה זה מרגיש לי הבדל ענק חח

מסכימה עם זההמקורית
האווירה בשולחן שבת מעולה לדעתיהמקורית

גם עם 2

בואי נגיד שכששישה ילדים יגדלו ויקימו משפחות, זה כבר לא יהיה אותו דבר כמו עכשיו והשולחן לא יכיל את כולם אז אם כבר טווח רחוק.. הקשר עם ההורים משתנה

קשר בין אחים יכול להיות טוב/ גרוע בלי קשר למספרם

תמיכה אפשר כנל ב2. אפשר גם ללכת לבית גיל הזהב

לא יודעת, לי ממש בסדר ולא סיבה שבגללה חשוב לי להרחיב את המשפחה כי אני לא מרגישה שחסר לי כלום ב"ה

שמחה בשבילך .לא דיברתי עליךהלוואייי

דברתי על החוויה שלי..

אני רואה את זה לגמרי אחרת

מסכימה איתךזוית חדשה
האווירה בביתoo

/ שולחן שבת

יכולה להיות גם זוועה עם משפחה גדולה


זה קשור בעיקר להורים

להתנהלות שלהם

ולא לכמות הילדים

אם כי הרבה ילדים יכולים להיות טריגר למריבות ולאווירה פחות טובה

אני כן חושבת שצריך להכניס את העתיד כשיקולפרח חדש

וזה לגבי 2 הכיוונים

הרבה ילדים או פחות

אני מבינה את מי שחושבת ככה. אני לא.המקורית

אני גם שוב שואלת גם אותך - מה את רןאה בעתיד שאני לא? משפחה עם 2 ילדים היא משפחה לכל דבר, כמו משפחה ליותר או פחות

את התשובות שלי לזה אגב כבר נתתי בתגובה אחרת ואני ממש שלמה עם ההחלטה שלי כרגע בכל המובנים. גם במובנים עתידיים. 

האם לא אתחרט בעתיד? אולי. מבצינתי כרגע זה לא שיקול כי אין לי שום רצון, אפילו מינימלי, לעוד ילד. נראה שזה השיקול הכי חשוב 

אני לא צופה את העתידפרח חדש

אבל יש שיקולים שקשורים לעתיד

כמו

שיהיה לילדים תמיכה רחבה מהאחים כשההורים כבר יהיו מבוגרים

או כשההורים יהיו מבוגרים יהיה יותר קל לילדים להתחלק בעזרה

אפילו הרצון להרבה צאצאים זה שיקול

ככל שיש יותר ילדים הסיכוי גדל

האמתהמקורית
שבעיניי אלו לא סיבות להביא עוד ילדים. אם זה לא ילד יחיד, השיקולים לא יכולים להיות שכליים נטו כשאין טיפת רצון
אני רק אומרת שמניסיון אישי זה באמת נכוןמתואמת

אבא שלי ואחותו נקרעו מהטיפול בהורים שלהם לעת זקנתם, וזה באמת היה להם קשה להתנהל רק שניהם (פלוס הנכדים הגדולים מדי פעם, אבל זה לא אותו דבר).

היום, כשאנחנו צריכים לעזור להורים שלנו, זה ממש מקל שיש לנו רשת רחבה של תמיכה, ואנחנו יכולים להתחלק ברווח בעזרה בין כל האחים...

(לא אומרת שצריך להכריח את עצמך להביא עוד ילדים בגלל זה. זה כן דבר שצריך להחזיק בראש איכשהו...)

לאמא שלי היו עשרה אחים ועדיין היא היחידה שטיפלההמקורית

בהורים שלה.

אני מבינה שזה יכול להקל, אבל זה עדיין לא בטוח שיקל. אולי לא אצטרך עזרה בכלל? אולי לא אגיע לשלב הזה? מי יודע

וגם, שוב, לא סיבה מבחינתי לגדל עוד ילד אם אני לא רוצה עוד ילד.

זה טיעונים שאולי יוכלו לשכנע אישה ש"עומדת על הגדר". וגם אז, בעיניי זה לא שיקול שמכריע כף.  אני לא עומדת על הגדר, אני פשוט מאוד לא רוצה. חוסר רצון עומד בעיניי מעל לכל שיקול כזה או אחר. אני לא חושבת שאני צריכה לסבול הריון לידה וגידול ילד נוסף (כן, בעיניי לחזור אחורה זה לסבול אני מרגישה שעברתי את השלב הזה בחיים בכל מובן ושהשם לא ינסה אותי ) כדי שאולי בעתיד יהיה יותר קל לילדים שלי אם אצטרך עזרה

אני מבינה שלהרבה קשה להבין. אני לא מצפה. אבל עדיין אלו הם חיי וככה זה

אני תוהה רגעפרח חדש

מה שאת מתארת זה משהו קצת קיצוני

יכול להיות ששווה/נכון לטפל כדי שתרגישי אחרת כלפי הנושא הזה ואולי תחווי את זה אחרת?

אני חלילה לא מנסה לשכנע אותך להביא עוד ילד 

אבל כמו שמקובל היום על כל דבר לטפל/לעבד/לעבוד אולי זה נכון לך גם לגבי זה. 

נראה שאת דווקא כן מנסה לשכנע המקורית

לא צריך להיות במצב קשה כדי להבין שהריון ולידה ועוד ילד לא מתאים לי. גם אם יש לי "רק" שניים. שני ילדים זה עולם. ב'ה אלף פעם עליהם.

מותר לי להסתכל על זה ככה וזהו. לא לכל אחת מתאים עוד ילדים וזה לא העיקר להביא כדי שהחברה תחשוב שאני נורמלית.

אני אוהבת את הילדים שלי עד השמיים ומשקיעה בהם המון, אבל אין לי רצון וכוח לעוד גם אם זה נראה מוזר לאנשים

אף אחד לא חי אותי כמוני. ולי עוד ילדים לא מתאים. לא רוצה.

כמו שאמרתי, מבינה שקשה לאחרות להבין אבל לא מצפה

מנגד, זה יהיה נחמד באמת אם לא יסתכלו עליי עקום וכאילו יש לי בעיה. כי אין לי שום בעיה,אני סובלת 'רק' מחוסר רצון לעוד ילדים. וסליחה על הבוטות - אני לא רק רחם.

אם השם היה רוצה שיהיו לי, כנראה שלא הייתי כזו החלטית וברורה עם עצמי (ועברתי עם הנושא הזה המון) אולי הייתי נקלטת עם הדיאפרגמה, לא יודעת.

נכון לעכשיו אני במודעות גבוהה ליכולות ולכוח שלי. ומותר לי פשוט.

כיף לקרוא אותךoo

(והזוי לראות את המילה קיצוני בהקשר של 2 ילדים)


(לסבתא שלי היו 2 ילדים

היא לא רצתה להיות תלויה בהם

כשהיא הייתה חולה היא נשארה בבית

נפטרה בכבוד כשהיא עדיין יחסית עצמאית

זה המודל שלי לעתיד שלי)

לגבי המילה קיצוניפרח חדש

לא התכוונתי שזה קיצוני לרצות "רק" 2 ילדים

התכוונתי שנראה שהיא סוחבת קושי קשה שמשפיע עליה כל כך וזה נשמע קיצוני.

לא חסרות נשים שעברו לידות קשות למשל

יש כאלו שזה יותר ישפיע עליהן ויצטרכו עיבוד לידה

ויש כאלו באותה רמת קושי לידה אחרי כמה חודשים ישכחו מזה.

זה הכוונה

לא ראיתי שהיא כתבהoo

על קושי קיצוני


ויש הרבה נשים שאחרי 2 ילדים ממצות את הרצון והאנרגיות לילדים נוספים (חילוניות)


אני לא בעד תרבות הטיפולים

במקום הקשבה עצמית פנימית בסיסית


ההקשבה הזו

היא מקור לטיפול הטוב ביותר שאשה יכולה לעשות לעצמה

ונשמע שמקורית עושה את זה מעולה 

הפסקה האחרונה שלך - בולהמקורית

זה נטו הקשבה בסיסית

לנסות לטפל בזה, ,זה להכריח את עצמי להיכנס למקום שלכתחילה אני לא רוצה וייצור לי קושי במו ידיי, כי בעצם אני מסכימה עם זה שאני לא בסדר ויש בי משהו דפוק

אם היתי רוצה אבל חוששת אז יש מה לטפל. אני לא רוצה

הילדים שלה לא הצטערו על כךמתואמת
שלא היו איתה בסוף ימיה?
הם היו והרבהoo

כל חייה

שניהם גרו קרוב ובקרו הרבה

אבל בסוף ימיה ובכל זקנותה

היא לא נזקקה להם הרבה יותר

זה מרגשמתואמת

הלוואי עליי לא להזדקק לאף אחד בעת זקנתי... (תכל'ס זה לא נעים להיעזר בילדים כאשר מוגבלים...)

האמת שבסופו של דבר במקרה כזה זה לא משנה כמה ילדים יש...

דווקא כתבתי לך לא כי אני משכנעתפרח חדש

אותך לטפל ולרצות עוד

אני חושבת שבכללי ההרגשות שלך טעונות כנראה בצדק כי זה היה לך קשה

ולדעתי אפשר להרגיש אחרת עם טיפול/עיבוד.

אבל אני מכבדת את הכיוון שלך זה מודעות מאוד מאוד גבוהה וזה כל כך חשוב שיש לך את הכוחות לעמוד על הדברים שאת רוצה וחשובים לך.

אני לא טעונההמקורית

אני באמת פשוט מודעת

לגדל ילד זה לא דבר פשוט. לא לכולן זה קל להיות בהריון וללדת. לגדל ילדים, להשקיע וכל מה שזה דורש. יש בזה מלא אושר וסיפוק, אבל זה עדיין מאוד דורש

וזה עוד בלי לדבר על זה שאף אחד לא מבטיח שהילד הזה יוולד בריא (הלוואי לכל בנות ישראל)

יש נשים שחיות בתדר אחר ומוכנות להקריב/ רואות בילודה מרובה משימת חייהן/ יש להן כמיהה גדולה/ מנסות להרות גם בלי רצון אלא כי הן שמו מספר בראש/ מושפעות מהסביבה, אני לא.

משימת חיי היא לעבוד את השם מהמקום שלי ולא של אחרות. וחלק מלהיות במקום שלי זה גם לדעת מה אני לא רוצה. לא כי אני בטראומה, אלא כי אני מושקעת בעיצומו של האירוע ואני יודעת מה זה דורש ואני מרגישה שאין לי כח ליותר מזה, ואני גם לא רוצה. העצמאות והחופש שלי חשובים לי מאוד וגם זה שיקול בעיניי

אז אני אעשה את מקסימום עבודת השם והשליחות שלי עם הקיים לפי היכולות שלי ומה שנראה לי

אגב, הפורום הזה דתי אבל יש הרבה קבוצות של נשים לא דתיות שבהן 2 ילדים זה לגמרי נורמלי ולא לרצות עוד זה שפוי. אז אני מבינה שהלך הרוח מושפע מהעניין הדתי, אבל קיצוני זה לא. אני פשוט לא עונה לסטיגמה וזה נראה לאנשים מוזר

לגבי שני ילדים במשפחהפילה

דווקא הגיוני שטוב לך בשלב הזה. ויכול להיות שימשיך לך ככה . בעזרת ה'.

מה שאני ראיתי במשפחה שלי וגם במשפחה של בעלי ועוד משפחות שהקושי מגיע בגיל ההתבגרות.

ולא בגלל שעשינו משהו רע. נגיד אני וגם בעלי היינו חננות לגמרי. אבל כל התהליך הזה שפתאום ילד כבר לא ילד יותר תפס אותן בהפתעה גמורה ומהר מדי.

איך להסביר את זה ? היו כמה שנים כאלו שאין תינוקות קטנים , יש משפחה עם ילדים ופתאום זהו. ילדים גדלים, רוצים לצאת עם חברים, רוצים פרטיות , רוצים חיים אישיים, רוצים להחליט לבד.

. אז יוצא שהבית ריק.

וגם נשים חילוניות לוקחות את זה מאוד קשה. אני קוראת בקבוצה להורים מתבגרים. מלא מתבגרים חילונים בכלל לא יודעים לנסוע באוטובוס לבד. הורים עוקבים אחרי כל צעד , קוראים התכתבויות בווצאפ . ואז מתפלאים למה ילד בדיכאון. ברור שהוא בדיכאון אם הוא נמצא בגרסה מעודנת של אח הגדול מ1984.

במגזר שלי יש הרבה רווקים ורווקות שנשארו אצל הורים. כיף להם אצל הורים. שום בן/בה זוג לא יקבלו אותם ככה , לא יתנו להם ברמה כזאת .

כל המצב הזה של כלה-חמות , חתן-חמות הרבה פעמים יותר קיצוניים במשפחות קטנות. וגם התערבויות.

לפעמים סבתא צעירה לא מיצתה את ההורות לקטנים ופה בעצם יש קטנים בלי שהיא תצטרך לעבור הריון/ לידה אז היא מנסה להתערב , להפוך אמא שניה , להחליט.

יכול להיות גם מצב הפוך , היא עדיין בטוחה שהילד שלה הוא סוג של תינוק ואסור לו להפוך להורה. ואז היא מפריעה ומרחיקה ודורשת לחכות עם ילדים .

לא סתם בכל העולם ילודה יורדת ויורדת. ככל שמשפחה קטנה יותר כך היא תקטן עוד יותר.

אני חושבת שמגפת ילדי טרנס במערב גם באה ממקום הזה. הורים לא רוצים שילדיהם יתבגרו ויביאו ילדים. בתת- מודע כמובן.

טוב אני לא חותמתהמקורית

שזה ככה בכל משפחה קטנה

ויכול להיות גם במשפחה של יותר מ2

וגם במשפחה של 5 מתישהו הבית מתרוקן. זה החיים.

נשים וחמיות משוגעות ומתערבות יש בכל מבנה משפחתי

בכל אופן מבחינתי זה לא חלק מהשיקולים למה כדאי יותר מ2 ילדים או יותר ממה שכל אישה מרגישה שהיא מסוגלת. כל אישה צריכה להביא מס ילדים לפי היכולת והרצון ( ומה שהשם נותן כמובן, מעל הכל) שלה קודם כל ולהיות קשובה לעצמה ככל הניתן

כל השאר הם דברים לא מוחלטים שלא בטוח יקרו.


וגםהמקורית

במשפחות גדולות גם יש המון זמנים של קושי והרבה אתגרים

זה לא שהבחירה ב2/ משפחה "קטנה" היא היחידה שיש בה חסרון ורק במבנה משפחתי כזה עלול להיות קושי. אני יכולה למנות לך כמה בתור אחת שבאה ממשפחה גדולה. אבל לא רואה צורך האמת.

אני חושבתעוד מעט פסח

שה'הורות הליקופטר' שתיארת היא לא תוצאה של משפחות קטנות.

היא עוד תופעה שנפוצה באותו המגזר שמביא מעט ילדים.

או שמי שמאוד חרד על הילדים יביא פחות כי הוא מפחד שלא יצליח לשמור ולפקח מספיק על יותר ילדים.

אבל זה ממש לא סיבה ואת ותוצאה. ואני לגמרי יכולה לדמיין את המקורית מגדלת ילדים לתפארת גם בשלב של גיל ההתבגרות.


וגם, מהצד השני, יכולה להגיד לך שלי אישית היה ממש קשה השלב של מתבגרים + תינוק בבית. הרגשתי שאני לא מספיק סבלנית למתבגרים כי לא ישנתי טוב בלילה. או שלא הצלחתי להיות ערה בשעות שבהן הם מסתובבים בבית, כי קרסתי לישון מוקדם. והתקשיתי להיות פנויה לסיפורים שלהם, לבוא להופעות, טקסים וכו'. כל בחירה בה יש יתרונות וחסרונות.


אני שמחה בבחירה שלי (6 ילדים ב''ה, מרווחים על פני 16 שנה).

בעיני חלק מהאנשים זה מעט (במיוחד כי התחתנתי צעירה). בעיני אחרים זה המון ובלתי נתפס.


מה שחשוב שאני ובעלי נהיה שלמים בזה. ונהיה ההורים הכי טובים שאנחנו מצליחים בהתאם לנסיבות.

כל השאר- שיהיו בריאים ולא ידחפו את האף, תודה.


תודה על המחמאה❤️המקורית

הלוואי, שנזכה🙏

ומסכימה ממש עם השורה האחרונה

מסכימה איתך בשורה התחתונהמתואמת

כי באמת אין טעם ללדת ילד בחוסר רצון, זה עוול להורים ולילד...

ובכל זאת כתבתי את הנקודה הזו, כדי שתהיה במחשבה לפחות אצל אלה שעומדות על הגדר, כדברייך...

נראה לך שההבדל בין 6 ילדים ל11 ילדים הוא ההבדללומדת כעת
בין האם ההורה יהיה בודד או לא?
כתבתי לגבי מספר קטן של ילדיםנק-ניק
זה שאת לא מכירהרק רגע קט
לא אומר שאין כאלה.

אני פשוט חושבת שאין טעם לרחם על אף אחת בלי הכרות מעמיקה עם הסיפור שלה. יש מקום להגיד שקשה לך להבין נשים שבחרו ללדת מעט ילדים. זו אמירה מתאימה יותר כי היא מודעת לשונות בין נשים. וזה ממש הגיוני שיהיה לך קשה להבין נשים שבחרו אחרת ממך בדבר כזה מהותי.

אוקיי.. מקבלת את שינוי הניסוחשמיכת פוך
הניסוח צרם לי מאודהבוקר יעלה

אמא שלי באה ממשפחה גדולה, מספר דו ספרתי ו*בחרה* במשפחה קטנה בגלל שהיא לא חוותה את זה כדבר כיף.

אז אין צורך לדון ולרחם על אף אחד, רק לקוות שהילדים שלך ושל כל אחת יראו בזה דבר טוב וכיף. 

מה זה רחמים?נק-ניק

נראה לי הרבה פעמים בפורום הזה מבינים לא נכון את המושג.

רחמים זה רגשות של הזדהות בצער וקושי של הזולת גם אם הזולת לא מודע לקושי שלו.  

ובוודאי שאני מרחמת על מישהי שגדלה במשפחה גדולה ולא היה לה כיף. זה אומר שהיא סבלה בילדות. זה בדיוק המושג של רחמים. השתתפות בצער על מה שהיא חוותה.

זה לא פעם ראשונה שיש כאן דיון על רחמים ומפרשים כאן רחמים כאילו אם אני מרחם על מישהו אני מתנשא עליו. 

כן אבל אם משתתפים בקושי של מישהופצלושון
כשהוא לא מרגיש שיש לו קושי והוא לא חווה את זה ככה לפעמים זה יכול להישמע מתנשא

אם מישהי מגיעה ממשפחה גדולה/ קטנה והיה לה טוב ולמרות זאת מרחמים עליה זה לא כיף

אני עניתי למישהיא שלר היה לה כיףנק-ניק
אבל הבאתי זאת כתגובה למי שאמרה שמרחמתהבוקר יעלה

על משפחות קטנות מבחירה.

ונתתי דוגמא הפוכה, לאמא היה טוב ולחלק מהילדים פחות. במקרה הזה אלו הקטנים שחוו אמא פחות נוכחת, יותר עייפה וכבר עם נכדים.

ככה שהבחירות שלנו יכולות להראות לנו הכי מוצלחות אבל לפעמים, לילדים שלנו פחות.

בעיניי לרחם על מישהו שבחר אחרת ממני זו גישה מתנשאת. 

חשבתי שאמרת שלאמא שלך לא היה כיףנק-ניק
אני לא מרחמת על מי שבחר משפחה קטנה אני פשוט לא אוהבת שכשמישהו אומר שהוא מרחם כולם קופצים
נכון, כתבתי כתגובההבוקר יעלה

למי שכתבה שמרחמת על משפחה קטנה, להראות את הצד השני.

לא יודעת אפילו למה זה כזה הפעיל אותי, כשאני חושבת לעומק, אולי כי תמיד רציתי משפחה גדולה יותר(נגיד אולי שישה)אבל בפועל בגלל הריונות קשים ויתרתי על כך. וגם בעלי פחות בעניין

פשוט אין מה לרחם כי אי אפשר לדעת מה הסיפור של כל אחד. 

100 אחוז. אני לא זאת שמרחמת.נק-ניק

.

 

זאת בדיוק ההתנשאותרוני 1234
לחשוב שמישהו לא מודע לקושי שלו ואת יודעת יותר טוב ממנו שקשה לו.
בחירהoo

זה אחד הדברים הכי משמעותיים בחיים

לחיות ע"פ הרצון/ החלומות


אם מישהו רואה בבחירה כלשהי בחיים בעיה

זה אומר שאין מספיק מקום לבחירה בחייו

וזו פגיעה ישירה באיכות החיים/ באושר/ בהגשמת חלומות 

את מרחמת על מי שיש לה משפחה קטנה מבחירהדריה פלג

ומדגישה שלא מרחמת על מי שיש לה משפחה קטנה *לא מבחירה*?

רק בגלל ההבדלה הזאת שעשית, יש לי תחושה שהמילה שהתכוונת אליה היא לא "מרחמת" אלא משהו אחר שניסית לצנזר😅

מצטרפת לתהייהנעמי28

בעיקר תוהה אם אמא עם משפחה מרובה מצליחה לשלב קריירה מצליחה (במיוחד כעצמאית ) ואם היא מרגישה שיש לה מספיק פניות לכל ילד.

 

תמיד כשאומרים לי מה זה כבר משנה 4 או 7

אני לא מבינה את זה

כל ילד זה עולם, זה זמן, זה יחס, זאת הקשבה, לראות אותו ואת הצרכים שלו.

זה לא רק סיר יותר גדול לארוחת צהריים שגם ככה מכינים, אז נוסיף עוד קילו.

 

מי שמצליחה שאפו גדול

בדיוק, זה השיקול העיקרי בעיניבית פרטי

אבל כנראה שזה ענין תרבותי, כמה נכון וצריך להשקיע בכל ילד ולראות את הצרכים שלו, זה כנראה מנעד מאד רחב... וכל אחד יפרש אותו אחרת.

בעיני, שיקול של תינוק מתוק וכל המסביב זה שולי לחלוטין כשמדובר בעוד נשמה שצריך לדאוג לה ולגדל אותה עם כל המשאבים הנדרשים. (קריירה לדעתי פחות שיקול כי בסוף המימוש העצמי הכי גדול זה ההורות ובפרט האימהות. אבל מבינה שזה גם מאד מאד אינדיבידואלי)

זה שאלה מעניינתאיזמרגד1

כי אני בתור מישהי ממשפחה ברוכה, מרגישה שכן בהחלט הרבה פעמים אחים שלי באו על חשבוני ועל חשבון הצרכים שלי, מצד שני אחים גם נותנים המון המון.

ובחוויה שלי מה שעוד אחים נותנים זה יותר ממה שהם לוקחים בסוף...

וכן, אמא שלי הצליחה לג'נגל בצורה מדהימה בית- עבודה ילדים ולתקתק את כולם...

תמיד זה גם תלוי מה האבא עושה (:מרגול

ותלוי איזה סוג עבודה זו…

יש קריירות שבהן צריך לעבוד מיליארד שעות, וזה כמובן קשה יותר. או שצריך להיות זמינה גם אחה"צ-ערב, וזה גם מקשה על הפניות


ויש כאלו שפחות

שאפילו עובדים פחות ממשרה ממוצעת…


כל תחום זה עולם קצת אחר

עונה כאמא ל 9 ילדים ב"האורי8
פשוט רציתי משפחה גדולה, ככה, בלי הסברים שכליים, ותמיד,כשהתינוק גדל היה בא לי עוד אחד. זוכרת פעם שהפסקתי מניעה כי פשוט הרגשתי שיש  נשמה שמחכה לי ואני מונעת ממנה לבוא.... (נשמע מיסטי ואנינלא כזו בדרך כלל...) באחרונים ריווחתי יותר, כי כבר היה לי קשה עם רווחים של שנתיים. ואחרי הקטן היה חי ממש קשה להפרד מהאופציה לעוד תינוק. בטוחה שאם היתי צעירה יותר( הקטן נולד,כשהיתי בת 40), לא היתי עומדת בפיתוי ...  מבחינת התמודדות עם הגידול, ב"ה יש לי בעל שותף מאוד ואיש חינוך, אם היתי צריכה להתמודג לבד היו לי פחות ילדים . עכשיו כבר אין לי תינוקות וזה התמודדיות של גיל התבגרות, יסודי, וגם בוגרים, באמת מצריך הרבה , אבל זה מה שמענין בחיים, לא מחפשת לשבת רגל על רגל, אני אוהבת את זה, אם לא היתי עסוקה עם הילדים, היתי מוצאת עיסוקים אחרים, אולי עובדת יותר ...  זה גם מענין ומרתק, המון עולמות שונים לגמרי בגילאים שונים.( הדבר היחיד,שמלחיץ אותי הוא הענין הכלכלי, בציבור הדתי לאומי החינוך מגיל על יסודי ומעלה עולה הון, וב"ה אנחנו לא מספיק ענים כדי לקבל הנחות משמעותיות, ב"ה שנינו עובדים במשרות מלאות++, וחשוב לנו לתת להם כמו שאנחנו קיבלנו( חתונה, תואר, סיוע בקנית דירה(. לא חושבים על זה לעומק כשהם נולדים. אבל גם אם היתי חושבת לעומק זה לא היה מונע ממני להוליד שום ילד, יש בי אמונה שיהיה בסדר, ושפרנסה מהקב"ה, ושבעזרת ה נעמוד במשימה. 
מהיכרות מקרובoo

אמא שלי עם 11

וגם אחות עם 11

הן רואות בילדים ואח"כ בבני הזוג שלהם ובנכדים

את מטרת חייהם

את האושר שלהם

אז הרצון הוא לכמה שיותר


אני חושבת שיש אתגר בכל ילד שמביאים

לא הייתי הולכת עם השאלה למספר דו ספרתי

כי גם 5-6 ילדים זה אתגר ענק שגדול על הרבה אנשים

וגם פחות


אני חושבת שהתשובה האמיתית נמצאת בעניין החברתי

כי רוב המשפחות מתאימות את עצמן לסביבה שלהן

העניין החברתי מספיק חזק כדי שרוב האנשים יתאימו את עצמם


אלה שעושים שונה מסביבתם

זו לרוב בחירה ברצון/ בחלומות שונים

מעניין שלא ענו כאןרקאני

את העניין של האידואולוגיה

או שלא שמתי לב

אני מקווה לגדל משפחה גדולה

אין לי מספר

כרגע אני אוחזת בשניים

אבל ברור לי שאני רוצה עוד הרבה

אחת הסיבות המשמעותיות זה הרצון לקרב את הגאולה

ולעשות משהו משמעותי באמת 

אני רוצה להרגיש שיש משמעות לקיום שלי 

וככל שאביא יותר נשמות לעולם זה ילך ויגדל

זה מגיע כמובן גם עם כל הסיבות שהאחרות כתבו

חלום של משפחה גדולה ויפה וכו'

 

כנראה שלא כתבו כי זה ברור מאליו...מתואמת

או שמכיוון שבימינו אידאולוגיה לא תמיד מצליחה להחזיק אנשים

בכל אופן, אצלי זה ודאי נובע מזה בראש ובראשונה.

או שמה שברור מאליו זה ההפךרק רגע קט

אני לא מתייחסת לעניין הילודה כקשור לאיזשהו אידאולוגיה של קירוב גאולה דווקא עם יותר ילדים.

אני מתייחסת לזה בתור חלק מההנהלות שלנו בעולם, שבגדול המטרה שלה היא להרבות טוב בעולם.

מבחינתי זה כמו לשאול מישהו עשיר למה הוא רוצה כסףיעל...

זה הדבר הכי יקר, הכי מדהים שיש

אהי קודם כל אמא, לפני הכל.

והרגשתי שכל ילד העמיק לי את ההבנה הזו יותר.

אני אוהבת את מה שאני עובדת ומה שאני מתעסקת וזה נותן לי הרבה. אבל מעל הכל זה האימהות והנשמות הקדושות שה' הפקיד אצלע.

אוהבת את הילדים שלי ברמות מטורפות וזה שווה את כל ההשקעה, הקושי והאתגר..

אבל כל מה שכתבת אפשר להרגישפרח חדש

גם עם 5 ילדים נניח, לא?

עם  10 ילדים או יותר יש הרבה יותר עבודה ואתגרים מה שועלול אפילו קצת להפריע להרגיש את כל מה שאת מתארת.. ככה אני מרגישה לפחות

מסכימה איתךבית פרטי
אני לקראת לידה תשיעית וככה מרגישהיעל...

לא מדברת איתך תיאוריה, מדברת רק על עצמי.

זה הדבר הכי יקר לי.

וכמובן שאפשק להרגיש את זה גם עם 5.

אבל זה כמו שתגידי לאדם עשיר- למה שלא תסתפק רק בחצי מליון? למה אתה עובד ומרוויח עוד?!

 

וכמובן שילדים זה הרבה יותר מזה.

לתחושתי דווקא כל ילד שהגיע- הכניס אותי יותר ויותר פנימה

והופך את האימהות לעיקר המכוונות שלי בעולם.

ואני עושה עוד דברים חוץ מזה, אני לא עקרת בית.

אבל בסוף- אני יודעת שזה הדבר שהכי חשוב לי ורואה בזה השקעה משתלמת, 

לא רק במבט עתידי אלא כרגע- הם ממלאים אותי מאד (יחד עם הזוגיות כמובן שהיא הבסיס לכל הטוב)

 

 

יפה. תודה על השיתוףפרח חדש
שיהיה בשעה טובה ובבריאות ☺️
עונה, דווקא את זה לא כתבו...ממתקית

אין לי דו סיפרתי, אבל קרובה לשם. ופה הפסקתי (בגלל כוחות בעיקר, ילדי מאוד צפופים...)

אני מאמינה בעצמי וסומכת על עצמי ועל בעלי, שנצליח לחנך את ילדינו לאיכות והתוצאה הטובה ביותר.
רוצה לתרום לעם ישראל, מרגישה שכל ילד שהבאתי מגיע לי תפיכה על השכם. אחד יהיה רופא
אחת פסיכיאטרית
אחת אחות
אחת מורה
אחד רב גדול
וואו איזה כיף...
אנחנו בדור לא פשוט, וצריך אנשי איכות לקיים את הדור הבא.
מאמינה בכל ליבי שכל ילד שלי יהיה מאלו שהרבה יחשבו עליהם: "מזל שאתה כאן"
ואני גאה בזה
אולי אני סתם גאוותנית...
אבל מבחינתי עשיתי חסד לעם שלי
כל נשמה שהבאנו לעולם בע"ה תצמח ותצליח ותביא מהכישורים שלה לסביבה, לחברה ולאומה.
כמובן מתווסף לזה המתיקות, האהבה, התשוקה לילד נוסף, מה שזה מצמיח בי וכו...
אני חושבת שלהיות אמא להרבה ילדים- זה אופי, לא כל אחת מסוגלת. צריך גם הרבה אמונה, ובטחון שאצליח גם כשקשה.
(וכמובן כוחות...כוחות וכוחות- כשזה נגמר לי, הפסקתי להביא.
 

התרגשתי לקרוא, יישר כוחכולנה

הלוואי והייתי מגיעה לרמה כזאת של אמונה בילדים שלנו ובנו כהורים.

חיצונית אומרת להם שהם טובים ויגיעו רחוק, אבל מרגישה שתמיד בלב מתמקדת בנקודות החלשות שלהם 😕

תעבדי על זה... זה נותן כוח ומוטיבציה.ממתקית

אולי זה גם גאווה שלי
אבל ברור שלי שכל אחד יגיע רחוק במקום שבו הוא יהיה

שרשור סופר מעניין. סליחה על הארציות, שואלת באמתאורוש3

איך שורדים כלכלית את האירוע הזה??

אני באמת מנסה להבין. ולא נעים לי לשאול את החברות שלי עם המשפחות הגדולות במציאות (טרם דו ספרתי אבל משפחות גדולות משלי). אנשים רגילים כמונו, עובדים במשרות רגילות.  

אנחנו שנינו עובדים. הכי הרבה שניתן.

לא חיים חיי פאר, לא טסים לחו''ל, לא גרים במרכז הארץ, לא יוצאים למלונות, לא אוכלים בחוץ, לא קונים מותגים בתחילת עונה. הבנתן את הרעיון. סוגרים חודש פחות או יותר אבל ממש לא מעבר.

וסבבה שתיאורטית כל ילד מביא ברכה וכו'. אבל אין מצנחי כסף שמחכים לצנוח על אף אחד. וכל ילד זה בגדים, טיטולים, מעון, בי''ס, אוכל ועוד אין סוף. לא מצליחה להבין איך זה אפשרי בימינו. שלא נדבר על עניין המגורים המטורלל וגודל הבית. גם אם כמובן מדברים על חיי צניעות ולא עכשיו חדר פרטי לילד. אני לא רואה משפחות כל כך כמו פעם שבלילה פורשים מזרנים ולאף אחד אין פינה משלו. זה פחות בימינו ברוב המקומות.

תאירו את עיני. אני באמת שואלת. כי אני רואה סביבי את המשפחות של החברות. מטיילים, רושמים לחוגים, מארחים ברוחב לב, חוגגים שמחות. שוב, לא חיי פאר אבל לא דחק מחניק. ולא מבינה איך עושים את זה.  האמת, לא נעים לי לומר אבל אני בהריון רביעי ובלחץ מהתחום. ועוד לא דברתי על חתונות, אוניברסיטה, עזרה שזה בכלל ...

 

מצטרפת לשאלהלומדת כעת

מעבר לזה שאני רואה סביבי שכן למשפחות מרובות ילדים באופן כללי יש פחות מותרות כמו חוגים או רכב או טיולים נופשים או בית יפה.

השאלה עדיין נותרת כמו שלך

כי איך אפשר להחליט לוותר על דברים די בסיסיים בעיני כמו להיות גבוליים על האם יש אפשרות לשלם שיעורים פרטיים לילד שצריך

אז אין לי חברות קרובות עדיין עם דו ספרתי אבל ישאורוש3
7-9 כזה וגם שם זה לא מובן לי. ואני לא רואה הבדל בין רמת החיים שלנו עם שלושה לשלהן. 
יכולה לענות על עצמיהמקורית

היינו בבית מלון פעם אחת בחיים כילדים וכמשפחה, וזה עוד לפני הרכב מלא (כשהיינו רק חצי נניח מהמספר היום) אבל היינו מטיילים הרבה טיולים חד יומיים

עם זאת, היה לי חסר את החוויה במיוחד שסביבי ראש המשפחות לא גדולות כמונו (מקסימום 4 ילדים נגיד) וזו הייתה חוויה של פעמיים בשנה אפילו

חוגים היו לנו למי שרצה

רכב - כשגדלנו כבר לא היה מקום לכולם אבל מצד שני לגדולים היה רשיון אז היה עוד רכב כשצריך

שיעורים פרטיים - אני אישית עבדתי מגיל 14 כדי לשחם על שיעורים פרטיים ומותרות. גם רשיון, לימודים גבוהים וכד - אנחנו שילמנו לעצמנו


לא יכולה להגיד שהחוויה היא שלילית בגדול. ממש לא. יש הרבה יתרונות בעצמאות הזאת לעומת בעלי נגיד שגדל במשפחה קטנה ומאוד הליקופטרית ומגוננת. אני לא בעד 2 הקצוות אלא לגדל ילד לעצמאות תואמת גיל, ושיידע שיש לו גב.

ובעיניי זה גם תלוי חברה. אני גדלתי בחברה שמאפשרת כלכלית ואמא שלי עשתה הכל כדי לא להחסיר מאיתנו או לתת תחושה שאין, אבל בסוף באמת לא היה לדברים האלה. והם חיים במינוס כבר מיליון שנה


לא מרגישה שאני קורבן של הנסיבות ב'ה, בסוף באמת לא היה חסר לי כלום  לא בתחושה ולא בתכלס וההורים שלי השקיעו בנו המון. הרבה גם בתוכן. ממש כל אחד לפי מה שהיה צריך. אבל ילדים עולים כסף

פעם בעלי שאל את אבא שלורקאני

(יש להם 13 ילדים)

והוא אמר לו שהוא באמת לא רואה הסבר טבעי לזה

אבל איכשהו ה' שולח תמיד

אולי זה עובד למי שחי בתודעה כזו. מעניין...אורוש3
תראי זה כנראה באמת עובד ככהפרח חדש

לפעמים יש לזוג עזרה מאחד ההורים

לפעמים זה אומר ילדים סופר חלקים שלא מצריכים הוצאות מעבר על טיפולים

לפעמים זה עזרה מקופת הצדקה או הרווחה

לא משנה באיזו דרך מגיע הכסף

אבל זה לא שחיים ללא כסף

אלא הכסף מגיע מכל מיני מקומות 

יכול להיות שהחברות קיבלו יותר עזרה מההוריםקופצת רגע

ורכשו בית ללא משכנתא/עם משכנתא נמוכה?

או יכול להיות שחיים מהמינוס?


אני לא יודעת. זו לא שאלה שנעים באמת לשאול לכןאורוש3
עבר עריכה על ידי אורוש3 בתאריך כ"ד בתמוז תשפ"ו 9:49

שואלת פה את האמהות למשפחות גדולות 

אנשים חייםoo

בחובות/ צדקות/ עזרה ממשפחה/ בעניות גלויה או נסתרת

אין קסמים

ילדים עולים הון

בגלל שאני מכירה הרבה משפחות ענק

אני מכירה הרבה סיטואציות 

אין לי משפחת ענקמתיכון ועד מעון

אבל יש לי משפחה גדולה בהחלט

ואנחנו לא חיים לא בחובות, לא נעזרים ולא חיים בעוני בכלל.

גם ב"ה מצליחים לחסוך מדי חודש, מחושבים כלכלים אבל בכלל לא חיים על השקל

אני מודה שאני לא קונה מעדנים ולא בשרים יקרים וקונה בחנויות זולות כגון רמי לוי או משנת יוסף ולא שולחת לחוגים יקרים, ובגדים אני קונה בהתאם לצורך ובחנויות זולות בד"כ, אבל שולחת לחוג שחייה, טיפול רגשי שצריך.

לא נוסעים לחו"ל אבל כן מטיילים בארץ

מצד שני, לשנינו יש עבודות ב"ה מכניסות לא רע בכלל

כן נכוןoo

יש גם אופציה של הכנסה מעל החציון והתנהלות חסכונית

זה לא חתך קלאסי של משפחות גדולות אבל בהחלט קיים 

בציבור הדתי לאומי זה בהחלט חתך קלאסיאורי8
עבר עריכה על ידי אורי8 בתאריך כ"ד בתמוז תשפ"ו 15:14

המשפחות הגדולות בקהילה שלי( המקסימום אצלנו זה 10, אין כאן יותר מזה). הן ממש לא משפחות רווחה. לא חיים בעשירות ולא נוסעים לחול. אבל לכולן כמעט יש רכב( או שניים). בית מרוח שלהם, הילדים משתתפים בחוגים, ואני רואה שמטילים ויוצאים לנופש, לרוב לא במלונות או צימרים יקרים.  כן רואה שבכל המשפחות האלה 2 ההורים עובדים משרות מלאות, ולא בעבודות של שכר מינימום( כן הרבה מורים, אבל גם מורה אחרי הרבה שנות ותק ותפקידים מתחיל להרויח בסדר). 

מדויק ממש, עונה גם כמשפחה גדולה ב"הממתקית

יש הכל
אין חובות, אין עזרה, לא לוקחים צדקה (אדרבה, מביאים צדקה לאחרים) ובטח שלא עניים, אפילו לא קצת.

בשונה מתיכון ועד מעון- בעלי מרוויח לא רע בכלל, אני מתחת לממוצע בפער.
כנראה שיש קסמים...
 

לא מסכימה איתךיעל...

יש לנו משפחה גדולה. ההורים לא עזרו לנו בכלל בכלל.

ואנחנו חיים בטוב ב"ה.

בבית שלנו, פלוס בית להשקעה.

מה שצריך- קונים.


זה דורש התנהלות כלכלית נכונה ובעיקר הרבה סיעתא דשמייא.

ואנחנו לא יחידים... האקסיומה שכתבת כאן רחוקה מהאמת

לא כל המשפחות מרובות ילדים חיים ככהפרח חדש

זה נכון שיש משפחות כאלו

אבל זה קורה גם במשפחות של 2-4 ילדים

כמובן לא כולםoo

התייחסתי לאפשרות הקלאסית

על הכנסה שרוב המשפחות נמצאות בה (החציון מאד נמוך)

ועל התמודדות עם משפחה גדולה בסיטואציה כזו 

כן, יש את אלופרח חדש

כתבתי את זה בהודעה אחרת שלי

אז הכסף לא נופל מהשמיים

חלקם עובדים קשה כדי להשיג אותו

חלקם בנוסף לזה צריכים גם עזרה מכל מיני ארגונים..

מנסה לענותפילה

הספקנו לקנות דירה בתחילת עליית מחירים, אחר כך עשינו מחזור משכנתא. עברנו למקום זול. נגיד בירושלים לפני 12 שנה שילמנו על בית ספר יסודי כמה מאות שקלים בחודש ועוד כמה מאות על הסעה. במקום מגורים נוכחי על בית ספר באותה רמה משלמים רק דמי שכלול . צהרון עולה רק 139 בחודש. יש הנחה המיסים על מקום מגורים. על עשרה ילדים מתחת לגיל 18 גם כמעט אין מס הכנסה.

לא קונים מותרות כמו עציצים , עשר זוגות נעליים.

לתינוקות קניתי בגדים פעם אחד לבכור , גם קיבלתי וזהו , השתמשתי לכל השאר. ילדים עד גיל חצי שנה לא צריכים חדש.

בגיל ההתבגרות כן צריכים הכל חדש אבל אפשר למצוא כל מיני הנחות ...

לגבי חתונות אין לי מושג. לזה באמת כרגע אין לי.

רכב אין לנו. 

מנסה לענות , משפחה גדולה , לא דו ספרתיאורי8
עבר עריכה על ידי אורי8 בתאריך כ"ד בתמוז תשפ"ו 23:24

קודם כל זה באמת אתגר. והתמודדות קבועה שלנו. במיוחד שאני לא מוכנה לחיות בתחושת צמצום. ב"ה יש רכב. קנינו דירה לפני עלית המחירים, והגדלנו אותה בהמשך. קיבלנו גם עזרה מההורים לקניה( כמובן משלמים משכנתא).  

גרים בפריפריה, שזה אומר גנים וצהרון מאוד זולים. מאפשרים לכל ילד חוג אחד כל שנה. יוצאים לנופש, פעם היינו עושים טיולי אוהלים, בשנים האחרונות נהינו מפונקים, מוצאים דירה שאנשים משכירים לנופש( לרוב אנשים שמפנים את ביתם). זה זול משמעותית מוילה/ מלון וכו... היו פעמים בודדות שהרשנו לעצמנו משהו יותר יקר. לנופש, זוגי יש לנו מלונות מאוד מוזלים מהעבודה.  במהלך השנים המשכורות עולות. אנחנו לא בהיטק, אבל גם בתחומים שלנו יש הבדל משמעותי בשכר לפני 10 שנים ועכשיו, כך שיחד עם הגדילה של הילדים גם המשכורות עלו. עכשיו שכבר אין לנו תינוקות כל אחד מאיתנו פיתח עסק עצמאי קטן מעבר לעבודה הקבועה, דברים שאנחנו אוהבים לעשות. וזה נותן עוד הכנסות. ואולי זה גם הפתח לקב"ה לתת , ולמה שאומרים שפרנסה באה  לפי מס הילדים. כי בעבודה הקבועה , אצלנו יש הכנסות קבועות וגם העליה בשכר די ידועה מראש. דוקא העסק מהצד הוא פתח שמא שיגיע, יגיע. מתפללים שנצליח לתת לילדים כל מה שאנחנו רוצים. אנחנו כבר בשלב האולפנות והישיבות והחתונות, טיטולים נראים הוצאה קטנה לעומת זה.... ואני מוכנה לעבד קשה כדי לא להיות בקטגורית המשפחה המסכנה עם הרבה ילדים. כן חשוב לי בית יפה, רכב , חוגים, לא קונה יד,שניה בכלל, גם לא לקטנים, מגעיל אותי. כן מנצלת כל מיני הנחות משמעותיות  שיש באשמורת( של המורים). ב"ה אנחנו חיים טוב, לא מונעים כלום מהילדים, הם יוצאים למחנות , טיולים, קונים להם ב"ה כל מה שהם צריכים. 

תודה לכל העונות!!אורוש3
רוצה לענותגיטי

אנחנו ב"ה עם מספר דו ספרתי של ילדים.

אני ובעלי עובדים משרות מלאות פלוס.

ב"ה יש כבר בית גדול שהרחבנו עם השנים. (עם משכנתא גדולה כמובן. ההורים לא עזרו)

חיים טוב ב"ה. לא מתקמצנת אך גם לא יוצאים לנופשים יקרים. קונה בגדים לכולם חדשים. זה הכיף שלי. ממש לא מלבישה יד שניה.

החיים יקרים מאוד. צריכים לשלם הון על שכר לימוד ועוד הוצאות. (לגדולים ישיבות לקטנים מעונות ).

ב"ה כל השנים היה לנו עוף לשבת ולחם וחלב במקרר.. ב"ה כל מה שצריך יש.

אני כל פעם מחזקת את עצמי שמי שדאג לנו עד עכשיו ימשיך לעזור גם הלאה.. בעז"ה בשנים הקרובות חתונות...


עונה לך כמשפחה ברוכה ב"הממתקית

ניהול כספי נכון.
בעלי מנהל הכספים בבית.
לא מתפרעים
הכל מחושב
הרבה מעבירים בבגדים ונעליים מאחים גדולים (ודודים ושכנים וכו
השאלה שלך העלתה לי נקודה למחשבה, שוואלה ברוך ה' לא יודעת איך מסתדרים.
אני לא חושבת שעם כל ילד יש ברכה ואז יש כסף.
אני מאמינה בברכה בכסף שהגיע בצורה הוגנת ומקצועית אני חרדה למקום עבודתי, לא אגזול, אהייה נעימה, עושה מה שצריך בדיוק בלי עיגולי פינות. מאמינה שזה מביא ברכה בכסף, וכשיש ברכה, השמיים הם הגבול.

אפתיע ואומר, שבשנים עברו בהיותי עם פחות ילדים, לא עבדתי, חסכתי מעונות. אבל היינו על משכורת אחת, אומנם חסכנו מעונות.
אבל גם לא חיינו בצמצום. איך? לא יודעת... 
אולי באמת שורה תחתונה זה שבעלי בנאדם מאוד מאוד מאוד מחושב.
 

יענה לך עלי ועל הורידיליה

במיוחד ש@oo קצת מגזימה פה בעיני.

כן יש ניסים!!

ההורים שלי גדלו 16 ילדים ואמא שלי הייתה מטפלת בתינוקות עם השלמת הכנסה קטנה ואבא שלי היה אברך. חתנו את כולם ועזרו להם לרכוש דירות

הכול בניסים מופלאים משמיים שאין לתאר. לא נעזרו בצדקה בכלל. כן נעזרו בסגנון גמחים של בגדים או חלוקות שונות שנעשו לאברכים בכולל של אבא שלי.

אימא שלי אבל אישה סופר מחושבת ואלופה.

היום אבא שלי כבר עובד אבל יצא לעבוד ממש כשגדלנו סביב גיל 50 

אצלי שישה ילדים, באמת לא העניין הכלכלי הוא שגורם לי לא להביא ילדים. תינוק נולד עם פיתו בידו ואני רואה את הזה בכול הסביבה שלי. 

בעיני העניין הרגשי והנפשי והתחושה האם אתה יכול להיות בשביל הילד. 

וכמו מי שאמרה פה עשירות בילדים זה פשוט כי כל ילד הוא מתנה ענקית שמביאה ברכה.

זה מספר מטורףהבוקר יעלה

איך הרגשת בתור ילדה?

מה את חושבת על גודל המשפחה היום?

באמת מעניין אותי מה הייתה החוויה שלך והתפיסה שלך

יש לי חברה שמגיעה ממשפחה של 14 אלים מצולקת כולה, וכרגע יש לה שלושה ולא רוצה עוד.. 

לבעלירקאני

יש 12 אחים ואחיות

והוא רוצה 20 ילדים 😅

בעלי חשב שהוא רוצה 5המקורית
אז חשב😅 בלשון עבר חח

שתזכו להקים את הבית שלכם עם כמה ילדים שתרצו בשמחה ובעושר❤️

חחח כןרקאני

בסוף הרצון שלי קצת יותר משפיע בנושא הזה....

😅

אמן ואמן💕

בשביל 20 ילדיםפילה
צריך ללדת עד גיל 48 בערך ודי רצוף. בגדול זה לא ריאלי גם אם רוצים...
תלוי מתי מתחיליםרקאני

ללדת 

ומה הרווחים...

אני בת 22 עם 2 ילדים 

אבל לא באמת מתכוונת ללדת 20 זה בסדר

בת דודה שלי נשואה לבעלה שהוא מספר 20פרח חדש

הוא הכי קטן במשפחה

האימא.. לא להאמין שעברה 20 הריונות

 

מטורףףרקאני

באיזה גיל היא ילדה אותו?

האמת שלא יודעת אבל בוודאי שאחרי גיל 40פרח חדש

והאמת שהאמא היתה נראית כבר די מבוגרת בחתונה שלהם

אבל יציבה וחזקה

גיסי ממשפחה מאוד גדולהפרח חדש

של 15 ילדים

הוא אחד מהראשונים

הוא לא מצולק אבל כן אומר שלא רוצה כזה גודל של משפחה..

הוא זוכר הרבה את אמא שלו חלשה בגלל הריונות ולידות וזה השפיע עליו ועל האחים

לי יש חברות שהיו אחת מ16 ואפילו 17אמא לאוצר❤

וגם 13

ו12 המון

והרוב המוחלט שמחו בזה ממש ממש

וזה החלום שלהן והן בדרך לשם🤭

זה כזה לא נתפס ליאורוש3
הרצון? או היכולת?אמא לאוצר❤

כי את הרצון אני חושבת שאני יכולה להבין

זה דבר מופלא וזה פשוט לרצות ממנו עוד ועוד כמו שמישהי כתבה פה שאם למישהו יש חצי מיליון למה שהוא לא ירצה עוד מיליון....

את היכולת אני אישית לא יכולה להבין לא של ההריונות במיוחד מהמקום האישי שלי שהריון משבית אותי לחלוטין תשע חודשים וזה הגיהנום של החיים שלי.

אבל גם של גידול כל כך אינטנסיבי של כל כך הרבה ילדים ולא ברור לי איך אפשר לתת המון כמו שהייתי רוצה לכולם.

 אבל אני באמת מכירה המון שגדלו במשפחות כאלה והיו מאושרים ולא הרגישו שנחסר מהם משהו וחולמות לעשות ככה גם.... אבל באמת מעל 12 ובכלל 17 ומעלה זה באמת מספרים בלתי נתפסים...

עד 12 מכירה מקרוב מאד הרבה משפחות וזה נראה לי משהו יותר בגדר האפשר 🤭


 

אבל גם אני רוצה להגיד שאני ממש מסכימה עם משהו שנאמר פה שבסוף זה גם אופי ויכולת של אנשים הרבה לפני המספר ילדים. בעלי הוא בכור למספר דו ספרתי של ילדים ואני ממש לא חושבת שכמה שההורים שלו נתנו לו והצורה שהוא גדל קשורה לכמות ילדים ברור לי שזה עניין של אופי ואישיות ויכולת בכלל , רגשית הכוונה.

ואני באמת לא חושבת שאם הם היו חצי ילדים זה היה אחרת לטוב ולרע....

ולעומת זה יש אמהות שמצליחות באמת להשקיע המון ולהתמסר ולתת המון המון המון המון וממה שאני רואה זה בדרך כלל אמהות שיצליחו גם בהמון המון ילדים .

 

אבל זה ממש שאלה אני חושבת שזה משהו כזה ענק שאיך שאתה מסתכל עליו לפני שיש לך ילדים ואיך שאתה מסתכל עליו אחרי שיש לך ילדים ,  ועם כל ילד וככל שהילדים גדלים, בכלל זה משתנה. אתה מבין כמה זה עמוק יותר ומורכב יותר ופשוט לא עניין של מה בכך אלא באמת עניין של נשמות ונראה לי זה שאלות בלי תשובות.....

זה ממש מה מרגיש בלב וברחם

ומה נכון לכל אחת ומה שנכון לאחת לא יכול להיות נכון לשניה

לא מבחינת איך שהיא גדלה ולא מבחינת איך שהיא תגדל את הילדים...

פשוט צריך להתפלל להיות מדויקים לעצמנו ולילדים שלנו

ולעשות כמה שיותר טוב בדרך ובמסע שלנו🤍

התכוונתי ליכולתאורוש3

אהבתי ממש את כל מה שכתבת בכללי.

ואמן ממש על הסוף. 

לגמרי.. תודה🩷 אמן! ממש תפילהאמא לאוצר❤
רוצה לשתף מהחוויה שלך כילדה במשפחה כזאתרק טוב!
מה קנו? על מה ויתרו? מה היה השדר או ההתנהלות שספגת מבחינה כלכלית. 
עונה...דיליה

אף פעם לא הרגשתי שויתור. היה בית חי, כיפי וחוויתי. 

הייתי ילדה מאוד קולית... עד היום באמת אין לי הרבה צרכים. אין לי עיניים גדולות....

בגד חדש קיבלתי פעם ב--- מאוד התרגשתי... 

אימא שלי כלכלה מאוד בתבונה והיה תמיד אפשרות לקבל ביסקוויט אם היו רעבים, בכול שנה היה אפשר חוג אחד, וליום ההולדת היה אפשר לבחור מתנה אחת שווה......

בדיעבד באמת היה צמצום אבל חיינו גם בסביבה כזאת שהיו כאלה שקבלו מתנות מאמריקה והיה מאוד כיף לבוא אליהם ולשחק בברביות, אבל כל השאר חיו באופן דומה לשלנו...

רוב האחים שלי מגדלים משפחות גדולות ורוצים כמה שיותר ילדים. 

אבל כן יש גם ילדים שיצאו מצולקים מהבית. וכמה שלא רוצים הרבה ילדים. לא לכולם ז המתאים, וני יכולה להגיד שאף אחד מהם לא חושב שההורים שלי עשו טעות אלא שלהם זה היה מורכב ההצטמצמות, או שלא תמיד היה יחס לכל אחד, ובטח להם לא מתאים לגדל כזו משפחה...

פעם בשנה אחנו נפגשים לחופשה משפחתית כל האחים עם ההורים ל2 לילות ונהנים אחד מהשני...

הקושי היחידי הוא שברו ד' יש מלא מלא שמחות וממש קשה להגיע לכולם....

תודה רבה שכתבת!רק טוב!

מעורר למחשבה בנושא.

אנחנו ב"ה עם 7 ילדים. מבחינת הילדים הם ממש רוצים עוד אחים. כולם. אנחנו לפעמים אומרים להם שאם יהיה עוד אחים הם יצטרכו יותר לעזור או להצטמצם (רק כדי לשקף להם.. לא זה השיקול מבחינתנו).

אבל מבחינת כלכלית ברור שיש דברים שאנחנו חושבים יותר או אומרים להם שזה לא אפשרי ומעניין איך בסופו של דבר החוויה של זה משפיעה.

תכלס' לא נראה לי שחסר להם משהו משמעותי כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו. זה בחירות. נניח ממתקים יקרים ברור שזה גם עלות, אבל זה גם בחירה לא לצרוך גאנק בכמויות... 

תודה על השיתוףהבוקר יעלה

באמת שאני לא מצליחה להבין איך אפשר ברמה הבסיסית לדאוג לאוכל לכולם כשיש משכורת אחת, וזה לא משכורת גבוהה במיוחד.

שלא לדבר על שאר הדברים, ביגוד והנעלה, מתנות לימי הולדת, ימי הולדת עצמם, חופשה ועוד..

אבל כנראה באמת שיש ניסים 🙃 

בדור הקודם קצבת ילדים למשפחה גדולה הייתה משכורת שליראת גאולה
נכון באמת הייתה קצבת ילדיםדיליה

אבל יכולה להגיד לך שיש לי אחים אברכים עם משפחות ממש גדולות ומסתדרים ומאושרים.

ולא נראה לי שהילדים שלהם יותר מסכנים ממה שאנחנו היינו.

מי מממן את החופשה המשפחתית?מנגואית
כי מן הסתם זאת הוצאה ענקית

ותודה ששיתפת

חלק משמעותי ההורים שלי.דיליה

שהיום ב"ה יש להם יותר יכולת כלכלית. (בשלב מסוים אבא שלי יצא לעבוד וכיום הוא בנישה ייחודית ממש שמכניסה לו הרבה כסף אפילו שהוא כבר מבוגר מאוד, ועפ האופי החסכני שלהם שומרים באהבה לילדים, החל מסיוע בחיתון הנכדים וכלה בחופשה המשפחתית.

שכמו שגדלנו גם היא פשוטה מאוד נערכת בתנאים בסיסיים ממש. בלי יותר מידי אטרקציות...

לא 16 ילדיםשנהב

אבל אנחנו גדלנו 10 ילדים במצב כלכלי לא הכי מזהיר.  (ואחים שלי הגדולים טוענים שאני נולדתי בתקופה פחות קשה)

לא היה מתנות בימי הולדת, לא היה חופשות, לא היה חוגים, בגדים בירושה

מה כן היה?

ארוחת צהריים חמה כל יום, קוביית שוקולד בזמנים מיוחדים, בגד חדש לחג, מסיבה משפחתית ביום הולדת, ובעיקר אני זוכרת הרבה כיף עם האחים והאחיות (עד עכשיו)

אני זוכרת שבגיל 12 בערך שאלתי את עצמי- אם היה לי את כל הכסף בעולם מה הייתי קונה? והבנתי שתכלס לא חסר לי כלום. אולי אופניים..

כן חשוב לציין שחלק מהאחים חוו את זה יותר קשה. ועדיין בעיני לאף אחד אף פעם לא היה חסר שום דבר מהותי.

עונהרק טוב!

דבר ראשון כנראה שיש ברכה כי אין ממש הסבר.

אבל בכל זאת:

אנחנו משתדלים לחסוך איפה שאפשר. לא מתחשבנת על כל דבר. אבל כן משתדלים לא לקנות דברים מיותרים (זה בכללי טוב לא למלא את הבית בדברים שאין בהם באמת צורך)

להשוות מחירים כשאפשר. אבל בלי להשתגע.

בגדים מעבירים מילד ליחד מה שבמצב טוב, במיוחד בגילאים הצעירים שעוד אין להם ככ דעה וסגנון משלהם.

רהיטים- חושבים לפני שקונים. ואפשר לקנות בהדרגה ולהסתדר לפעמים עם יד2. כשעברנו לבית חדש קנינו רק מה שהיה הכרחי מאוד. ארונות למשל לא. ועם השנים כל פעם מחליפים עוד משהו לפי הצורך והתקציב (ובמבט לאחור זה גם יותר יעיל. כי אחרי שגרים בבית יודעים יותר מה הצרכים וקונים דברים שיותר יתאימו).


ודבר חשוב- השקעות!! היום קשה מאוד לחיות רק ממשכורות. אנחנו שנינו מורים. עם 7 ילדים ב"ה!! צריך לדעת איך להשקיע נכון, אם זה נדל"ן (לא תמיד זאת ההשקעה הטובה עבורכם) או השקעה של חסכונות בתוכניות שונות. זה משמעותי. אני לא מבינה בזה בכלל. בעלי מתעסק עם כל זה.

וכמובן להעביר לחיסכון כל פעם שיש קצת יותר רווח ומצטבר כסף. וכן אם יש אירוע באופק (לקראת לידה, בר/בת מצווה, ילד שמתקרב לגיל חתונה וכו')

עוד דבר- אומנם לא עוזר לכם ביום יום אבל אנחנו שדרגנו גם את הקצבת ילדים עם להוסיף משלנו וסיכון גבוה. זה עוד משהו שבעתיד יוכל לעזור לילדים ולרדת מכם.


ותפילות. 

אני אשתףכל היופי

באתי ממשפחה די גדולה (אם כי אני רואה את המספרים פה, 13, 15... אמאל'ה, אז אולי באתי ממשפחה קטנה בעצם)

תמיד הייתה חוויה שחסר.

לא סבלתי מזה, הייתי ילדה נוחה ולא השתוקקתי לדברים חדשים, גם היום יש לי זוג נעליים לחול וזוג נעליים לשבת ואני לא צריכה יותר מזה... אבל כן זה הורגש שאין.

בגד חדש היה נדיר, עניין של כמה שנים, כל הבגדים היו יד שנייה.

לא היו חוגים. רכב היה רק כשגדלתי.

הייתה חופשה אחת כל הילדות שלי, באיזה צימר וטיולים רגליים בסביבה. פיצה או משהו כזה, אוכל בחוץ - לא היה בכלל, אף פעם.

כן למדתי בחינוך פרטי שמן הסתם עלה המון כסף.

בדיעבד הבנתי שסבא וסבתא שלי עזרו, ושהיה מינוס מתמיד.

כשהצליחו להתנהל טוב יותר גם עזרו לנו כלכלית עם לימודים וחתונות, לא עזרו עם דירה כי לא היה.

והמשכורות היו נמוכות בשנים הראשונות ואחר כך עלו משמעותית.

מאוד מפתיע אותי שנשים כאן כותבות שהכול זה עניין של התנהלות כלכלית נכונה ושלא נעזרים בבגדים יד 2, ולא חוסכים כלום מהילדים...


לי יש משפחה קטנה, וב"ה אנחנו מאוד מחושבים והילדים לא הולכים לחוגים, אין חופשות וכו' וקשה לחסוך.

(זה כמובן יעד טבל אין לי מושג מה היינו עושים אם היו עוד 3 ילדים או יותר, נראה לי בלתי אפשרי)

לגבי הסוףהמקורית

תלוי בהכנסות כנראה

גם מקום מגורים משפיע

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזוםאחרונה

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)אחרונה

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

החלק הכי קשה בגידול ילדים זה חוסר שעות שינהניק חדש2

אלוקים אדירים!!!!!!!!

עם הכל אני יכולה להתמודד באור יום.

קשה לי עם הלילות האלה קשה כ"כ.

והם כבר גדולים! ועדיין הלילות שלי בד"כ מכילים איזה טוויסט סיוטי. מוצאת את עצמי ברגע שהם נרדמים עולה גם למיטה כדי שלפחות תהיה לי איזו שעת שינה עלובה.

הפעם זה שיעולים מטורפים.

ימים לפני זה זה כאבי בטן ושיעולים.

שבוע קודם תולעים

שבוע לפני תולעים

שבוע לפני לפני שיעולים וסטרידור.

מתי זה עובר? מרגישה כ"כ אגואיסטית אבל די!!!!!!

תנו לי את השינה שלי חזרה.

אני לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד רק מהמחשבה לעבור את הטרפת הזו שוב.

ואין מי שיחליף אותי בלילות. ניסינו. לא עובד.

זה רק אני כבר כמעט 10 שנים

בלי שינה זה קשוח בטירוף. הכי מבינה אותך!!יעל...

וואו אני מזדהה כל כךראשונית

התחברתי❤️שיפור

מזדהה🩷השקט הזה

אני עם מתוקי בן שנה וארבע שעדיין קם בלילה.. אצל הגדולות כבר ישנו לילה בשלב הזה ואני כבר הייתי בהריון הבא. עכשיו לא מסוגלת לחשוב על עייפות של הריון שמתווספת לקימות בלילה

הקטן שלי בן 4.5ניק חדש2

הגדולים בני 7 ו9.

קמה כבר 2 לילות לבן ה7.

לפני זה לבן ה4

ברקע הגדול עם חרדות ולפעמים קופץ מתוך שינה.

חוסר שינה זה הכי קשהכורסא ירוקה.

אני קמה לילדים בטווח שבין פחות משנה ועד גיל 5 וכל התעוררות היא סיוט, אבל העייפות בימים קשה לא פחות. אני כל כך חסרת סבלנות

וואו ממש ככה!ניק חדש2

אני עשיתי הפסקה מאד ארוכה

הקטן בן 4.5

מודה שאני לא יודעת אם אצליח לחשוב אי פעם לחזור לטירוף הזה שוב.

זו את הסיבות העיקריותכורסא ירוקה.

שלא צמודים קשה לי יותר מצמודים.. אני עם תינוק עכשיו ואנחנו מונעים כרגע כי לא אפשרי לנו עוד הריון, ואני ממש מפחדת שיהיה פער גדול מדי ואצטרך לחזור ללופ אחרי רגיעה

כמו בשיר אמא טובה, ישנת היטב לפני שנתייםשמש בשמיים

וגם אז היטב זה היה שעתיים

חחח לא מכירהניק חדש2

אז תכירי, מדבר עלייך שמש בשמיים

היא לא מתלוננת, היא רק עייפה, היא לא מתעוררת היא תמיד ערה...

האמת שאני מזדהה מאוד גם, עכשיו אנחנו רוצים לגמול את בן השלוש ממוצץ ולגמול את בן השנה מהמיטה שלי ולשני התהליכים האלה אין לי כוח להתחיל בגלל חוסר השינה שזה יגרור, אז בינתיים אני ישנה עם תינוק בן שנה קבוע במיטה שזה שינה איכותית נורא, כן? אבל לפחות כשהילד בן שלוש מתעורר בלילה אז זה רק חמש דקות לחפש את המוצץ שלו מתחת המיטה ולא חצי שעה ללטף אותו ולשיר לו שירים... נראה לי כשנאזור אומץ לשלבים האלה אז אני אצטרך ללכת לישון בשמונה.

היא תמיד ערה... זאת ממש התחושה😅שיפוראחרונה

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושיאחרונה

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!