אבל אתה יודע שדווקא זו המעלה שלה? דווקא כי היא באמצע היום.

אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה. למה? כי זו הייחודיות שלה- שעוזבים הכל, ודווקא באמצע כל העניים של היום- עשר דקות, תפילה. ונכון, זה קשה להתחבר לזה, והלואי שהייתי באמת זוכה להתחבר כמו שהייתי רוצה-

אבל תחשוב על זה...

אוף אני יודעת שזה נשמע רע אבל בגלל שזה ארוך...

ואני כן ממש מאמינה ומשתדלת אבל כאילו יוצא שרוב הזמן אינלי ממש סבלנות 

זה ממש ארוך ועל הבוקר. וגם בגלל שאני בת ואין לי משהו שמחייב אותי כמו מניין וצריך לחייב את עצמך ואז גם לא מצליחים להתכוון או שהיצר מנסה לשכנע אותך להפסיק באמצע כי "אני לא באמת חייבת את כל התפילה" ו"את לא באמת מצליחה להתפלל".

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....