יש כמה וכמה מקצועות שמעסיקים אותי ולמדתי באופן רציני.

לדעת בדיוק?

אהממ, יש לי עוד כמה שנים...

אני חייבת אנגלית ברמה גבוהה מאוד ואני ממש לא שם.

למשהו יש רשימת מילים שצריך לדעת עד כיתה ח'????

גם אצלנו במיצב הבוחנות ישבו על המוח

בת ביקשה צאת לשרותים והבוחנת אמרה למורה המקצועית שתלך איתה!!!

המורה גם הייתה בשוק ונשארה מחוץ לכיתה עד שהילדה חזרה

אני לא סובלת בוחנות!!!!!!!!!!!!!!

כדי להפחית בושות כי בקדם מיצב קיבלתי 4

אתה יכול בכיף לצאת מהכיתה בלי שהבוחן יגיד כלום (אומרים לשים את הטלפונים בצד אבל לא אוכפים)

אף פעם לא היה לי שמץ מחיי, אבל בסוף השנה נפל לי האסימון

יש כמה אופציות-- אחד זה רופאת ילדים או נשים

שתים- הייטקיסטית! (אני צריכה עבודה בישיבה!!!!! לא חשוב למה)

שלוש-- מתמטיקאית (זה לא מורה למטמתיקה)

ציור או גרפיקה... משהו כזה

וגם משהו מוזיקלי כלשהו. זמר או נגן

אני לא יודעת למה

מאוד מתעניינת בקטע הזה ופעם אחת הייתה התרמת דם והאחראי הראה לי איך עושים את זה

בכלליות - רפואה עוד לא יודעת איזה תפקיד יש מגוון

הייתה תקופה שרציתי להיות הרופאה ששמה את הגבס...

עבר לי...

כשהייתי קטנה חשבתי שיש רק שתי אופציות לעבודה, או מורה, או אחות. 

כי אמא שלי אחות ואלה המקצועות שנחשפתי אליהם.

אחות אני בטוח לא אהיה, אמא שלי אחות בבית אבות ויש לה התמחות בפצעים, הווצאפ של העבודה שלה מלא בתמונות של פצעים של חולים והיא לפעמים מראה לי אותם, וזה מגעיל ברמות.

נכון שיש תחומים אחרים של רפואה, אבל זה עשה לי טראומה וכל הנושא ממש מגעיל אותי.

אני לא מאלה שמתעלפות כשיש דם, אבל וואלה לא באה לי לחטט בפצעים מזוהמים של זקנים לשארית החיים שלי.

על מורה באמת חשבתי ברצינות, (בכיתה ח', לא בדיוק גיל של החלטות חכמות, סליחה לכל הבנות ב-ח' פה) בתור עבודה שלא לוקחת הרבה שעות, יש המון חופשים, ומלמדים ילדים.

אבל אני מבינה שאין סיכוי שאני אהיה חינוכית כזאת, קשובה ומכילה, זה לא באופי שלי בשום צורה, אני שונאת לדבר על רגשות, וממה שראיתי גם מורות מקצועיות לא ממש יכולות לברוח מזה.

(זאת גם הסיבה שאני בטוח לא אהיה מדריכה באולפנא כשאני אעשה שירות (כבר קיבלתי צו ראשון ) אני פשוט לא בן אדם חברותי)

אז כרגע אין לי ממש מושג, אבל כששמעתי על מגמת עיצוב גרפי, מיד עלתה האופציה של מעצבת גרפית, כל מקצוע שאני אחשף אליו מקרוב כנראה יהיה אופציה, זה כזה מטומטם.

לא ממש ירדתי מעיצוב גרפי, אני ממש אוהבת את החלק המעשי במגמה (בעיוני אנחנו צריכות לכתוב השנה עבודה ברמה אוניברסיטאית, הצילו!) רק שבגלל הקורונה לא היו לנו ממש שיעורים מעשיים ואני לא מרגישה כאילו יש לי יכולת טכנית מספיקה כדי לחשוב על זה בתור אופציה.

שעושים שמה אפליה מתקנת.

ככה שלהיודים-(לי) יש פחות סיכוי להתקבל

ולערבים יש יותר סיכוי

לול,

למה הכל כ'כ פוליטי

באלי נוער בסיכון וגם להדריך כלות..

מנתחתת

תראי המתמחים

סרט מושלםם

אבל אם את מפחדת מדם אז פחות

מטשטשים אבל עדיין רואים

תמיד חלמתי להיות משהו ברפואה

והסדרה הלהיבה אותי יותר

אגב מפחדת פחד מוות מרופאים

רוב האנשים שאני מכירה נגעלים מדם

ההפך זה ממש יפה[סורי על הקריפיות]

חוץ מזה אחרי כל התאורים של אח שלי והפציעות שלו אני מחוסנת מהכל

אבל משטח גרון

בעטתי באחות שעשתה לי

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....