חמודה שלי את מטורפתתת

לא נורמאליתת אני רועדת מצומררת לגמרי רוצה לרוץ לבכות ולקבל חיבוק אמיתי

תסלחי לי על זה, די כועס. אולי כעס זו לא המילה הנכונה. למה? התשובה היא הזמן. 

(זמן שמחתנו עד כדי כך שהמחשב שלי כבה מעצמו פתאום כשראיתי סרטון על הפיגוע במרכז).

כפרתך כמה מילים של שמחה!

כרגיל את כותבת בצורה מאוד חזקה!
 

בתקופה האחרונה כל הסיפורים שלך סבבו מוות...

מרגיש לי פייק

נהיה תחרות כזאת של בוא נעשה כמה שיותר מפציץ וכואב עד שזה מרגיש בלי טעם.

קל להתפעל ממילים כואבות. קל לעשות "אומנות" כואבת. זה תמיד איכשהו יצמרר ויגע. אבל סליחה כל העסק הזה (ואני לא מדברת רק עלייך, בכללי פה בפורות ואולי אפילו בעולם, זה דבר נפוץ) מרגיש לי כמו משהו לא אמיתי.

כולנו אוהבים שהדברים שלנו נוגעים באנשים אחרים. ולהעביר כאב זו הדרך הכי קלה. למי לא כואב שילדה מתאבדת? במי זה לא נוגע?

אבל בואי אני אגיד לך, כל הכתיבות שמרגישות כאילו הכותב התיישב וכתב אותם *במיוחד לעשות לי כואב*, הן לא באמת נוגעות.

זה לא אותנטי. לא אמין. כי לעומת המילים שכתובות בו, זה לא מרגיש שהכתיבות האלה באמת באו ממקום של כאב עמוק. 

אני חושבת שעד כמה שאנחנו רוצים שאנשים התחברו לכתיבות שלנו, דבר ראשון צריך שאנחנו נתחבר לכתיבה של עצמינו, לזכור שמה שאנחנו כותבים הוא בשבילנו, ולא כדי לרצות או לצמרר אף אחד. וממילא כשאת כותבת ממקום אמיתי של עצמך ולא מתוך מקום מרשים, תצליחי להגיע עם זה גם לנפש של הקורא

הי סורי אם יצא תוקפני מידי, זה לא הייתה הכוונה

לפי מה שאני יודע (לענ"ד) - @מתנחלת היא האחרונה שתכתוב כדי להרשים!

אני!! מכירה אישית את @מתנחלת ובוא נומאר את זה ככה, היא הבנאדם האחרון!!!!!! שיכתוב כדי להרשים..אוקי???

המילים שלה לא משנה איפה לא משנה מתי למה איך יצאו מהלב!!!!! אני אומרת לך את זה רציני!!!!! אין סיבה שבן אדם המטורף הזה!!!! יכתוב כדי להרשים!!!!! אוקי???? אחרי שהיא העלתה את הטקסט הנ"ל היה סיפור.. אני לא נכנסת לדיין. אבל חותמת לך בצק! שהיא הבנדאם האחרון שיכתוב כדי להרשים דברים קיצונים כמו התאבדות וכו!!!! תביני מאמי!!! זה מילים קדושות שיוצאות לה מהלב!!!!!!!! אוקי? אני לא מדברת איתך בזיגזג! בהכי אמיתי!!!!! נשמה!!!!

סורי שאני חריפה, אם זה פוגע בחברה שלי, זה פוגע גם בי!!!!

@פרח וכיס בשבילך מאמי.

אף אחד לא ניסה לפגוע. אמרתי את דעתי. אז תעשי טובה פעם הבאה תנשמי לפני שאת יוצאת על אנשים עם מיליוני סימני קריאה, שוב, אני לא מנסה להיכנס למריבה, לא מנסה להעליב אף אחד, חבל סתם לתקוף

היי, ישלי כמה דברים להגיב לך על מה שכתבת..

א. ממש ממש מסכימה איתך שלא צריך לכתוב בשביל לרגש ולהכאיב, אני אישית ממש לא אוהבת שכותבים רק בשביל התגובות ורוב הכתיבות שכותבים בשביל תגובות לא נגועות בי כי אני מרגישה שזאת לא כתיבה אמיתית.

ב. חייבת לומר שעם כל זה שאני מסכימה איתך - כמו שכמה אמרו פה, אני בדיוק ההפך מזה,כשאני כותבת אני לא כותבת בשביל להרשים, אלא נטו בשביל הכתיבה עצמה.

אני יכולה לומר לך שכשבאתי לכתוב אתזה בכלל רציתי לכתוב משו אחר אבל זה מה שיצא, בעיקרון לא תיכננתי להעלות אבל בעקבות חברות שקראו אתזה - העלתי.

ג. בהתחלה לא הייתי מסוגלת בכלל לקרוא את התגובות כי לא רציתי לדעת שהכאבתי לאנשים, אחרי שכמה אמרו לי שזה הכאיב להם, רציתי למחוק, לא הייתי מסוגלת לדעת שאני ממשיכה להכאיב לאנשים.

בסוף לא מחקתי כי חברות שיכנעו אותי שזה נוגע במשהו פנימי ומעביר מסר מיוחד (עד היום אני בעצמי לא יודעת מה רציתי להעביר פה ומה המסר של זה), וגם כבר לא הייתה לי אפשרות למחוק..

ד. חייבת לומר שלא נפגעתי, לקחתי את מה שכתבת בתור ביקורת בונה ובאמת מסכימה איתה ואני אפילו חושבת שזה דבר שכל מי שכותב חייב לקרוא, לא חייבים לכתוב רק בשביל התגובות, אפשר ואפילו רצוי לכתוב בשביל הכתיבה...

תודה לך על הערה!!

@פרח וכיס

בהחלט יש הרגשה שמנסים לזעזע אותנו כמה שיותר כדי לקבל תגובות כמו " ואוו זה נגע בי!" "ואו איזה כואב" "ואו זה ככ מדהים וכואב ונכון".

מותר לי להביע את דעתי גם אם היא לא "וואוו את כותבת מדהייםם"

כל אחד יש את הדעה שלו ואני חושבת שמותר לנו לומר אותה גם אם היא לא מפרגנת.

ולא, אני לא חושבת שכל הדעות אמורות להיות רק מחמיאות ולדעתי זו דווקא הייתה הערה בונה כל עוד תסתכלו בתוכן ולא תצאו ישר להתקפה

היא כותבת מדהים היא לא כותבת מדהים... לא נכנסתי לזה. אמרתי לה משהו מאוד ספציפי שלא חשבתי שיש מה להיפגע ממנו. אם היא נפגעה, אני מאמינה שהיא יודעת איך מקלידים לבד ואני בהחלט מתכוונת להתנצל. בכל מקרה, אני חושבת שאין מה להיכנס לדיון. זה פשוט מאוד, יש אנשים שיודעים לקבל הערות ולהשתפר ויש כאלה שבוחרים דווקא להיעלב. כשאני רואה מישהי מעלה לפה כתיבות אני יוצאת מנקודת הנחה שהיא כן מוכנה לקבל הערות. במיוחד שהערה הייתה עדינה ולא אישית.

בהצלחה

ו(בהנחה שזו לא סתם פרוזה מנותקת ממציאות)

כדאי מאוד למצוא כתובת תומכת בעולם האמיתי.

אני מדברת עם עובדת סוציאלית

תודה 🙏🏽

וכן, לגיטימי לתפוס מרחק, לא להגיע למקום שלא טוב לו בך, גם אם הוזמנת וגם אם זה הורים.

שיהיה חג שמח

5.

יום ראשון בערב

אני שוכבת על הרצפה, הכל מטושטש לי, באמת לא יכולה להפסיק לבכות ולהתנשם

והבן אדם לוקח ממני כל טיפת חיות ששייכת לי, את כל הבחירה החופשית שלי. צווח עלי ולא נותן לי לצאת לחופש שלי. ואמא עומדת ליידו והכל בסדר

כי ככה זה. אם זה לא קשור אליה אז הכל בסדר

והוא אומר "אני מתאבל עלייך. כבר התחלתי"

ושקט.

6.

פיקמי, פולניות, ומשיכה לגברים של פעם

אז זאת אמא

לא מפסיקה להתלונן על זה שהיא קמה ב4 וחצי אז כמובן כולנו צריכים להשתחוות להוד רוממותה שלא מסוגלת לישון כמו בנאדם נורמלי

היא גם האדם הכי טוב עלי אדמות, אשת אמת בכל רמח איבריה

על הזין שלי

מתמסכנת עד דלא ידע, ואנחנו רק מכילים אבל בסדר

אולי היא כזאת

אולי היא אחראית על הכל ונותנת לאבא להתעלל בי, כזו היא.

"אשת אמת" עד שזה מגיע להתאמת

ושלא נדבר על הגרוש שלה, שהיה סרבן גט שנים ארוכות. היא פשוט נמשכת לטיפוסים כאלה. רעים.

ואולי היא רוצה להתגרש מאבא והיא פשוט מפחדת. אבל אם כן מגיע לה

סעמק

אהבתי מאוד את האטמוספרה והתנועה והרעיון מתוק כל־כך.

כהערה פיצפונת, הקריאה הייתה קצת רוויה תארים לטעמי, זה קצת מאט את ה־flow (המוח תופש המון תיאורים במשפט אחד) אם יש אפשרות לבזר קצת או להעביר בדרך יותר מרומזת? זאת דעתי האישית הפעם (לאו דווקא האובייקטיבית)

היי רות
מה יהיה לי להציע לה
אני רואה את עמוס שלך עומד איתן
ואני כל-כך רחוק מלהיות סלע
אולי בקצה הכביש הראשי הזה
אוכל גם אני להיות למישהי מישהו כזה

עננת אבק מיתמרת
טופר פוצע פרווה עבה
שאגה נוראית מחזה מיוסר
קילוחי דם על זרועות
ניב ננעץ בעומק רעמה
לסת מטלטלת
גניחה ונהמה רוטטת
יש לנו מנצח

אלפא נס אל המרחק
מוכה וצולע
גיבור חדש עולה אל הבמה
רעמתו דבלול ודבק
גיבנתו בולטת
זנבו שבור
עיניו קהות
הוא שואג שאגה צרודה אל שמיים מאפירים
מכה רעם ולביאות זוקפות מבט
הוא פוסע בגאון מוזר הן צועדות אחריו
מערכה

הן יוצאות לצוד הרבה
הוא מתבונן בשקט

ומשנה תנוחה, קשה לשבת על ענף
הן חוזרות עם דם על השפתיים
"לא מצאנו טרף"

מתלקקות ונוהמהות בינן לבינן

כשהוא מגרגר לקראת אחת היא מתגלגלת על הצד
אני צריכה לקום מחר מוקדם, תירגע
זכר אלפא הולך לישון לבד

בחלומו הוא גור ואביו גדול
הוא פוסע ופוסע ולא נגמר לכל האופק
הוא מיילל ומצייץ ואביו נמתח עוד אל האופק
עובר ועובר ועובר
הוא מתעורר בבעתה 
בפרוותו סבוכים קוצים
נקבה נוהמת מגרשת אותו בטפריה
הן חוזרות אל הגורים הבהירים ומיניקות
מלקקות דם מהשפתיים

הם מביטים בו באיבה כשהוא עובר
גור אחד לוחש: "הבנת בכלל מי זה?"
הוא נוהם נהמה צרודה וזוקף זנב שבור
כשהוא עובר הוא שומע בקושי צחקוקים

מסע של כמה קילומטרים 
בצהוב סוואנה שמים בוהקים
הוא מוצא אותו כמו מלך
מלקק פצעים משחר לטרף
"יש לך כמה דקות?"
יושבים

הוא חוזר מן הגלות
רעמתו אין בה דופי
הגורים מזנקים על כפותיו החזקות
הלביאות מתחככות ברעמתו ואומרות
חיכינו לך, ידענו שתשוב
הוא מהורהר והוא נוגס בטרף שהובא
האוכל לא טעים לו והוא לועס בשקט
זה היה מוזר, חבל שלא היית פה
היא אומרת מגרגרת ומניחה עליו ראש

גיבנת מזדקרת
זנב שבור רחוק
נהמה צרודה מאוד
רעמה דבוקה וקוץ
הכל נכון, הוא מתבונן על שקיעת סוואנה נהדרת
ומלקק פצעים ממאנים להיסגר
 

(תרתי־משמע)

אה וסליחה שלא יצא לי להעמיק אני מנסה לחסל את מלאי הבירות לפני הפסח ורמת הריכוז בהתאם

שתה לשוכרה

זה רק אומר שעליך לקרוא את "נמר השלג" של צ'ינגיס אייטמטוב ברגע זה ממש

ליריקס בתיאור

אהבתי מאוד את התיאור האידילי־טבעי־משוחרר־מחוברלרגשות של הבחורה זה trope חזק.

אלא שתמיד יש סוף עצוב אני רוצה גם סופים שמחים ממך.

השונה ביניהם (המתבטא גם בדמות הנשית) זה שבקטע הראשון של "אשת-הקצין" הגיבור לרגע לא התיימר לחשוב שהוא מתאים לה. רגעי החסד שלהם ביחד בנחל הם עם טון מינורי ומסוייג וכשהם עולים "היא נושאת עיניים למרחק" וגם הגיבור "משתומם ומחכה לו". כלומר לרגע הוא לא מתיימר לכבוש אישה שהיא מראש "אשת-קצין", גם אם היא רווקה ובתולה.

אריה דינן מסכן יותר, כי הוא טבוע עמוק יותר בטבע. בטבע הטבעי אין גברים רגישים או גברים עם סיפורים מסובכים. יש רק אלפא. ההרגשה הקשה מנשוא בקטע של האריות היא שכולם מרגישים שהאריה עשה משהו לא בסדר, שהוא לא היה אמור לנצח, שאי אפשר לשאת את הכאב שלו בתוך המערכת הטבעית של אלפא Provider טבעי ("קצין") ונקבות מגרגרות. הוא היה צריך לדעת אבל הוא ניסה לכבוש פסגה שלא שלו ולכן כזו זרות וצרות עין ונבזיות כלפיו וכזו בדידות וחלומות רעים.

שני קטעים תאומים (ולא במקרה) ששניהם מבררים את ההשתלבות בעולם סואן בתור אדם עם גוון אחר.

לגבי עצוב - יהיו סופים שמחים כשיהיו הבנות שמחות. אני לא אוהב לזייף בכתיבה שלי. (יש לפעמים סופים יותר נעימים או רכים).

מאיפה שלפת אותו? ובאיזה שפה הוא בכלל?

הייתה תקופה שהתעניינתי בשפות אז היו לי בפלייליסט כל־מיני קלסיקות שונות ומשונות

זאת להקה מגניבה, יש להם גם אלבום שלם בגרמנית. מרגישים את שנות ה־60 לטוב ולרע.

קבל עוד שיר ממש ממש חמוד שלהם בדוק תאהב

המילים לקוחות מהגירסה הגרמנית שעדיפה מילולית לדעתי

It's hard to walk through the dark

Please, feet, don't run so fast

Despite all, you'll see the distance

Breathless, it will quickly already become light

Be without haste

Haste only consumes you

Enjoy the rest

Then all'l be good

Close your eyes, count sheep

Tired streets yawn empty

Tired, you only feel the stone

And then they don't disturb you at all anymore

Be without haste

Haste only consumes you

Enjoy the rest

Then all'l be good

מותר להרגיש

מותר לחשוב

מותר להרגיש הכל

מותר לרצות הכל (עזבי ביצוע)

מותר לרצות למות (כנקודת מוצא).

אנחנו זה לא המחשבות שלנו.