ובאמת ר' נחמן ועוד הרבה צדיקים כתבו שבהתחלה באמת צריך יראה כמו שכתוב בליקוטי מוהר"ן "'דַּרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ לְחֲזֵר אַחַר אִשָּׁה מָשָׁל לְאָדָם, שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵדָה' וְכוּ'פֵּרוּשׁ: כִּי אַהֲבָה הוּא בְּחִינַת אִישׁ וְיִרְאָה הִיא בְּחִינַת אִשָּׁה כַּיָּדוּעַ וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהַקְדִּים אֶת הַיִּרְאָה כִּי אָז תָּבוֹא אֵלָיו הָאַהֲבָה מִמֵּילָא כִּי הָאַהֲבָה הוֹלֶכֶת וּמְחַזֶּרֶת אַחַר הַיִּרְאָה תָּמִיד כִּי בַּעַל אֲבֵדָה מַחֲזִיר אַחַר אֲבֵדָתוֹ כַּנַּ"ל"

ואם יראה זה הצד החזק שלך (שזה ממש מתאים פה! יראה בחי'' אישה) אז כדאי לך לעבוד באופן רציני על היראה הזאת ולפתח אותה עד שהאהבה תבוא ממילא ואז תהיה עבודת ה' שלך שלמה ומעולה ועוד תוכלי ללמד לכולנו את הסוד של השילוב הנהדר הזה. 

מרוב שמדברים אהבה וקרבה ודבקות, שוכחים לפעמים שיש גם מחוייבות. שיש דרישות, שהוא מציב קריטריונים.

ה' הוא לא רק קל רחום וחנון, הוא גם קל קנא ונקם.

וזה מאוד עצוב, מאוד.

למדתי מ @שחר אורן לצטט בעניין את דברי שמואל:  וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהוָה הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים.

ראש וראשית לכל עבודת ה' - לדעת שאנו מחוייבים אליו ולתורתו, 

אחר כך - על גבי זה - יוצרים קשר קרוב איתו.

הזוהר אומר שכל תרי"ג מצוות זה עצות ודרכים איך להגיע ל"ובו תדבק".

זה התכלית, בשביל זה אנחנו כאן.

המצוות הן לא תכלית, ללא קרבת ה' אין להן מטרה...

אנשים חושבים שדבקות וביטול זה לא כיף ולא נעים - זה לא נכון!

זה הכי טוב והכי כיף.

שאתה מבין שאתה באמת כלום, והוא הכל, והוא מסובב הכל, והכל ממנו ית', וכל כוחך הוא ממנו ית', ועם כל זאת כמה שאתה רחוק הוא בא לכיוונך, ורוצה בך, וחפץ בך ומחכה לך.

ורק הוא האמת האמיתית. וכל השאר זה רק קליפה, זה רק החיצוני, העטיפה של המתנה.

אז אתה שמח, אתה מאושר, אתה לא מרגיש עצבות, כי הרי הוא לא חייב לך כלום.

כמה פעמים קמתי בבוקר?

כמה פעמים נשמתי? כל הגוף שלי עובד? יש משפחה, חברים, חפצים, ספרים, ידע, מוח, רגשות.

הכל ממנו!

והוא מביא לי את זה בלי סיבה, כי לא באמת מגיע לי... הוא כ"כ אוהב אותי! (ולא תמיד התנהגתי אליו כמו שצריך).

אין תענוג גדול מזה! כל העולם הוא אפס מאופס ורק הוא ית' קיים ונחשב!

אז אני לא יעבוד אותו מתוך עצבות או "כי אין ברירה". אלא כי אני רוצה! כי אני רוצה "להחזיר לו טובה". אני רוצה בקרבתו!
רחמנא אמר תקעו אז זה מה שאני יעשה! אני אתקע הכי חזק!

וגם כשאני לא מרגיש, שלא זורם לי אני נזכר שזה שטות, שזה מסך המבדיל. והוא תמיד תמיד תמיד פה איתי!

אני מחויב מתוך קשר ודבקות ולא חלילה מחיוב ואז מתחבר. ה' לא רוצה את הקורבנות, הוא רוצה את הלב!

ועם כל האהבה הזאת יש גם יראה!

אני פוחד! אני ממש פוחד! לא מייסורים בעולם הזה... גם לא מגהינום...

אני מפחד לפגוע בקשר שלי איתו ית', אני פוחד להיות מנותק ממנו!

אני עצוב על חטאים כי הם הרחיקו אותי ממנו. בחטאים שלי אמרתי "אין מנהל לעולם, אני עושה מה שאני עושה". וזה שטות מוחלטת! כי רק הוא מחליט!

וזה לא רק מילים! צריך לחיות עם זה!

השנה בווידוי ביום הכיפורים היה לי מאוד מאוד שמח! האבא מנקה אותי מהבוץ! האבא מטהר אותי! אז נכון, צריך להתוודות, אז אני אתוודה, הייתי לא בסדר, אבל זה הכל נגמר! אני לא מסתכל על החטא, אני מסתכל על הקשר, פגעתי בו! והוא כמובן מיד מוחל! כל מילה של ווידוי מקרבת אותי אליו בעוד צעד ועוד צעד!

מקווה שחיזקתי ולא יצא ארוך מידי!

כל מה שכתבת - אמת ונכון ויציב וקיים.

אני לא בא לבטל כהוא זה את חשיבות וגדלות הדבקות וכו'.

הבעיה מתחילה כשחושבים שה' הוא "ספק (ס' ופ' בפתח, פ' דגושה) קרבה", כספומט... מושכים ממנו הרגשת קרבה והולכים הביתה..

אני אפילו לא מדבר כאן על הפולמוס החסידי - על תפילה לאחר זמנה וכו'...

אלא על דברים שיותר קרובים לרפורמים מאשר לחסידים, על אנשים שמחליטים שהם יקבעו לקב"ה איך הדרך להתקרב אליו.

וזהו שכתב הכוזרי - שורש האמונה הוא שורש המרי - שורש האמונה הוא הרצון להתקרב, אך כשחלילה מחליטים לעשות זאת לא לפי ההוראות - הרי זה שורש המרי, שמנסים להתקרב אך למעשה מורדים, וזהו עניין חטא העגל.

וכבר זעק מרן ר' אברום זצ"ל - כתוב בתהילים "וקדוש ישראל התוו", הפירוש הוא - מלשון תוואי, דרך, אנשים חושבים שהם יסללו לקב"ה את הדרך, ויקבעו מה נכון. במקום שהוא יקבע להם... 

התורה והמצוות זה הדרכים להגיע ל"ובו תדבק". בלי זה אי אפשר...

כל הסיבה שיש הלכה זה בשביל זה...

כשחז"ל פוסקים לנו הלכה הם בעצם אומרים לנו "זה הדרך לעשות רצון ה' ולהידבק בו".

כמובן שאם הולכים בדרך אחרת אי אפשר להתקרב אליו באמת! זה רק אשליה...

בנוסף בד"כ כשזה לא מחובר להלכה הקרבת ה' נעשת בצורה אגואיסטית - אני אתקרב אל ה' כי זה כיף לי וכו' וכו'

בקרבת ה' צריך להסתכלרק עליו! לא על עצמו!

לכן דביקות וביטול תלויים אחד בשני - בלי ביטול אי אפשר באמת לדבוק בו. רק מי שהוא בחי' אין (א' בפתח) יכול לדבוק באין!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....