ובאמת ר' נחמן ועוד הרבה צדיקים כתבו שבהתחלה באמת צריך יראה כמו שכתוב בליקוטי מוהר"ן "'דַּרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ לְחֲזֵר אַחַר אִשָּׁה מָשָׁל לְאָדָם, שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵדָה' וְכוּ'פֵּרוּשׁ: כִּי אַהֲבָה הוּא בְּחִינַת אִישׁ וְיִרְאָה הִיא בְּחִינַת אִשָּׁה כַּיָּדוּעַ וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהַקְדִּים אֶת הַיִּרְאָה כִּי אָז תָּבוֹא אֵלָיו הָאַהֲבָה מִמֵּילָא כִּי הָאַהֲבָה הוֹלֶכֶת וּמְחַזֶּרֶת אַחַר הַיִּרְאָה תָּמִיד כִּי בַּעַל אֲבֵדָה מַחֲזִיר אַחַר אֲבֵדָתוֹ כַּנַּ"ל"

ואם יראה זה הצד החזק שלך (שזה ממש מתאים פה! יראה בחי'' אישה) אז כדאי לך לעבוד באופן רציני על היראה הזאת ולפתח אותה עד שהאהבה תבוא ממילא ואז תהיה עבודת ה' שלך שלמה ומעולה ועוד תוכלי ללמד לכולנו את הסוד של השילוב הנהדר הזה. 

מרוב שמדברים אהבה וקרבה ודבקות, שוכחים לפעמים שיש גם מחוייבות. שיש דרישות, שהוא מציב קריטריונים.

ה' הוא לא רק קל רחום וחנון, הוא גם קל קנא ונקם.

וזה מאוד עצוב, מאוד.

למדתי מ @שחר אורן לצטט בעניין את דברי שמואל:  וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהוָה הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים.

ראש וראשית לכל עבודת ה' - לדעת שאנו מחוייבים אליו ולתורתו, 

אחר כך - על גבי זה - יוצרים קשר קרוב איתו.

הזוהר אומר שכל תרי"ג מצוות זה עצות ודרכים איך להגיע ל"ובו תדבק".

זה התכלית, בשביל זה אנחנו כאן.

המצוות הן לא תכלית, ללא קרבת ה' אין להן מטרה...

אנשים חושבים שדבקות וביטול זה לא כיף ולא נעים - זה לא נכון!

זה הכי טוב והכי כיף.

שאתה מבין שאתה באמת כלום, והוא הכל, והוא מסובב הכל, והכל ממנו ית', וכל כוחך הוא ממנו ית', ועם כל זאת כמה שאתה רחוק הוא בא לכיוונך, ורוצה בך, וחפץ בך ומחכה לך.

ורק הוא האמת האמיתית. וכל השאר זה רק קליפה, זה רק החיצוני, העטיפה של המתנה.

אז אתה שמח, אתה מאושר, אתה לא מרגיש עצבות, כי הרי הוא לא חייב לך כלום.

כמה פעמים קמתי בבוקר?

כמה פעמים נשמתי? כל הגוף שלי עובד? יש משפחה, חברים, חפצים, ספרים, ידע, מוח, רגשות.

הכל ממנו!

והוא מביא לי את זה בלי סיבה, כי לא באמת מגיע לי... הוא כ"כ אוהב אותי! (ולא תמיד התנהגתי אליו כמו שצריך).

אין תענוג גדול מזה! כל העולם הוא אפס מאופס ורק הוא ית' קיים ונחשב!

אז אני לא יעבוד אותו מתוך עצבות או "כי אין ברירה". אלא כי אני רוצה! כי אני רוצה "להחזיר לו טובה". אני רוצה בקרבתו!
רחמנא אמר תקעו אז זה מה שאני יעשה! אני אתקע הכי חזק!

וגם כשאני לא מרגיש, שלא זורם לי אני נזכר שזה שטות, שזה מסך המבדיל. והוא תמיד תמיד תמיד פה איתי!

אני מחויב מתוך קשר ודבקות ולא חלילה מחיוב ואז מתחבר. ה' לא רוצה את הקורבנות, הוא רוצה את הלב!

ועם כל האהבה הזאת יש גם יראה!

אני פוחד! אני ממש פוחד! לא מייסורים בעולם הזה... גם לא מגהינום...

אני מפחד לפגוע בקשר שלי איתו ית', אני פוחד להיות מנותק ממנו!

אני עצוב על חטאים כי הם הרחיקו אותי ממנו. בחטאים שלי אמרתי "אין מנהל לעולם, אני עושה מה שאני עושה". וזה שטות מוחלטת! כי רק הוא מחליט!

וזה לא רק מילים! צריך לחיות עם זה!

השנה בווידוי ביום הכיפורים היה לי מאוד מאוד שמח! האבא מנקה אותי מהבוץ! האבא מטהר אותי! אז נכון, צריך להתוודות, אז אני אתוודה, הייתי לא בסדר, אבל זה הכל נגמר! אני לא מסתכל על החטא, אני מסתכל על הקשר, פגעתי בו! והוא כמובן מיד מוחל! כל מילה של ווידוי מקרבת אותי אליו בעוד צעד ועוד צעד!

מקווה שחיזקתי ולא יצא ארוך מידי!

כל מה שכתבת - אמת ונכון ויציב וקיים.

אני לא בא לבטל כהוא זה את חשיבות וגדלות הדבקות וכו'.

הבעיה מתחילה כשחושבים שה' הוא "ספק (ס' ופ' בפתח, פ' דגושה) קרבה", כספומט... מושכים ממנו הרגשת קרבה והולכים הביתה..

אני אפילו לא מדבר כאן על הפולמוס החסידי - על תפילה לאחר זמנה וכו'...

אלא על דברים שיותר קרובים לרפורמים מאשר לחסידים, על אנשים שמחליטים שהם יקבעו לקב"ה איך הדרך להתקרב אליו.

וזהו שכתב הכוזרי - שורש האמונה הוא שורש המרי - שורש האמונה הוא הרצון להתקרב, אך כשחלילה מחליטים לעשות זאת לא לפי ההוראות - הרי זה שורש המרי, שמנסים להתקרב אך למעשה מורדים, וזהו עניין חטא העגל.

וכבר זעק מרן ר' אברום זצ"ל - כתוב בתהילים "וקדוש ישראל התוו", הפירוש הוא - מלשון תוואי, דרך, אנשים חושבים שהם יסללו לקב"ה את הדרך, ויקבעו מה נכון. במקום שהוא יקבע להם... 

התורה והמצוות זה הדרכים להגיע ל"ובו תדבק". בלי זה אי אפשר...

כל הסיבה שיש הלכה זה בשביל זה...

כשחז"ל פוסקים לנו הלכה הם בעצם אומרים לנו "זה הדרך לעשות רצון ה' ולהידבק בו".

כמובן שאם הולכים בדרך אחרת אי אפשר להתקרב אליו באמת! זה רק אשליה...

בנוסף בד"כ כשזה לא מחובר להלכה הקרבת ה' נעשת בצורה אגואיסטית - אני אתקרב אל ה' כי זה כיף לי וכו' וכו'

בקרבת ה' צריך להסתכלרק עליו! לא על עצמו!

לכן דביקות וביטול תלויים אחד בשני - בלי ביטול אי אפשר באמת לדבוק בו. רק מי שהוא בחי' אין (א' בפתח) יכול לדבוק באין!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...