יש לי חברה שבאמת ממש ממש בזכותה נגיד התחלתי להקפיד יותר על צניעות באמת שממש בזכותה

בס"ד

זכיתי במורה אלוף שמעביר לנו שיעורי חסידות (הוא חסיד חב"ד אז הוא מלמד אותנו שיחות של הרבי מליובאוויטש, תניא וכו') הוא ממש עזר לי בהמון דברים אבל הוא בעיקר עזר לי להבין איך להעלות דברים לקדושה. לדוגמא, כשאוכלים, לא אוכלים כי בא לנו. אוכלים כדי שיהיה לנו כח לעבוד את השם יתברך. בגדול ממש - הוא עזר לי להבין למה יהודי פועל איך שהוא פועל ואיזה כוונות עליו להכניס במעשיו על מנת לתקן את העולם.

חבל שיש מורים כאלה..

צריך לבדוק ולבחון כל מורה לפני שהוא יוצא לעבוד.

אבל ב"ה שזה נתן משהו טוב בסופו של דבר.

מדריכה מהעבר , שהשפיעה עלי ממש נפשית וגם רוחנית , העבירה אותי תהליך..

והמשפחה שלי בכללי

אבל לא דווקא לצד החיובי של העניין

זה נתן לי את האופציה ראות כל דבר מנקודת מבט שונה, ונתן לי חוזק נפשי שאם לא הוא לא יודעת איך הייתי היום

ויש לי חברה שבאמת גרמה להאמין בעצמי מחדש

בתקופות לא משו

שיש לי חברה ממש טובה שממש עזרה לי לעבור מין תהליך של מי אני אני גדולה יש לי עוצמות ולא משנה מה אנשים אומרים שאני תמיד ידע את גודלתי

אני חייבת הרבה להרבה אנשים.

מישהי פה באתר שמאוד מאוד השפיעה עלי בתהליך רוחני, בחורה מדהימה.

מדריכה שהייתה לי באולפנא, לא ממש היה תהליך אבל מאוד עזרה לי להבין את עצמי.

מדריכה בסמינריון גרעינים של התנועה, הבנתי דברים על עצמי וגם באמת הבנתי את הכח המטורף שיש לנו ואת העוצמות חיים האדירות שיש בחיים שלנו, והנתינה והעשייה המטורפת.

ובכללי חברות שאתה לומד מהם המון כל אחת והתכונות שלה וגם אנשים חולפים שאפשר ללמוד מהם מלא.

ותצחקו עלי או אפילו תתעצבנו, יש אנשים שאני לומדת מהם מה לא לעשות - כלומר, לא בקטע שאין מה ללמוד ממנה, אני לומדת ממנה מלא, פשוט את הדבר הספיצפי הזה הוא לא בשבילי.

המון אנשים. מבכל הבחינות

חברות. רבנים. מדריכות. אחים. הורים. סבתא.

וואי האמת שהשנה היה משהו שלפני ר"ה היה לי קשה ממש ממש לסלוח לחברה שלי. וכזה אני נוהגת לדבר עם סבתות שלי, לפני שבת וחגים, ובכלל. אז התקשרתי לאחל לסבתא אחת שנה טובה והיא כזה מהסבתות שכל שיחה זה ברכות על כל פרט בחיים. וכזה היא ברכה אותי כמה דק וסתם זה עשה לי טוב והגעתי בשיחה הזאת ללסלוח לחברה שלי. היא אמרה שם דברים שהביאו אותי לה.

זה מדהיא עד כמה זה משמעותי

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...