יש לי חברה שבאמת ממש ממש בזכותה נגיד התחלתי להקפיד יותר על צניעות באמת שממש בזכותה

בס"ד

זכיתי במורה אלוף שמעביר לנו שיעורי חסידות (הוא חסיד חב"ד אז הוא מלמד אותנו שיחות של הרבי מליובאוויטש, תניא וכו') הוא ממש עזר לי בהמון דברים אבל הוא בעיקר עזר לי להבין איך להעלות דברים לקדושה. לדוגמא, כשאוכלים, לא אוכלים כי בא לנו. אוכלים כדי שיהיה לנו כח לעבוד את השם יתברך. בגדול ממש - הוא עזר לי להבין למה יהודי פועל איך שהוא פועל ואיזה כוונות עליו להכניס במעשיו על מנת לתקן את העולם.

חבל שיש מורים כאלה..

צריך לבדוק ולבחון כל מורה לפני שהוא יוצא לעבוד.

אבל ב"ה שזה נתן משהו טוב בסופו של דבר.

מדריכה מהעבר , שהשפיעה עלי ממש נפשית וגם רוחנית , העבירה אותי תהליך..

והמשפחה שלי בכללי

אבל לא דווקא לצד החיובי של העניין

זה נתן לי את האופציה ראות כל דבר מנקודת מבט שונה, ונתן לי חוזק נפשי שאם לא הוא לא יודעת איך הייתי היום

ויש לי חברה שבאמת גרמה להאמין בעצמי מחדש

בתקופות לא משו

שיש לי חברה ממש טובה שממש עזרה לי לעבור מין תהליך של מי אני אני גדולה יש לי עוצמות ולא משנה מה אנשים אומרים שאני תמיד ידע את גודלתי

אני חייבת הרבה להרבה אנשים.

מישהי פה באתר שמאוד מאוד השפיעה עלי בתהליך רוחני, בחורה מדהימה.

מדריכה שהייתה לי באולפנא, לא ממש היה תהליך אבל מאוד עזרה לי להבין את עצמי.

מדריכה בסמינריון גרעינים של התנועה, הבנתי דברים על עצמי וגם באמת הבנתי את הכח המטורף שיש לנו ואת העוצמות חיים האדירות שיש בחיים שלנו, והנתינה והעשייה המטורפת.

ובכללי חברות שאתה לומד מהם המון כל אחת והתכונות שלה וגם אנשים חולפים שאפשר ללמוד מהם מלא.

ותצחקו עלי או אפילו תתעצבנו, יש אנשים שאני לומדת מהם מה לא לעשות - כלומר, לא בקטע שאין מה ללמוד ממנה, אני לומדת ממנה מלא, פשוט את הדבר הספיצפי הזה הוא לא בשבילי.

המון אנשים. מבכל הבחינות

חברות. רבנים. מדריכות. אחים. הורים. סבתא.

וואי האמת שהשנה היה משהו שלפני ר"ה היה לי קשה ממש ממש לסלוח לחברה שלי. וכזה אני נוהגת לדבר עם סבתות שלי, לפני שבת וחגים, ובכלל. אז התקשרתי לאחל לסבתא אחת שנה טובה והיא כזה מהסבתות שכל שיחה זה ברכות על כל פרט בחיים. וכזה היא ברכה אותי כמה דק וסתם זה עשה לי טוב והגעתי בשיחה הזאת ללסלוח לחברה שלי. היא אמרה שם דברים שהביאו אותי לה.

זה מדהיא עד כמה זה משמעותי

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....