בכל מקרה זוהי מחלה ידועה בטח בדור שלנו שבו עיקר המלחמה היא למרות שלא עושים כלום ולא מצליחים להתקדם לשום מקום העיקר- לא להתייאש ולעשות עדיין מה שאפשר אפילו קצת קצת ולשמוח במעט הזה וזה מה שייתן לנו את הכח להתקדם לאט לאט לחיות חיים מלאים בעשיה שמחה ואמיתית.

וגם אם אי אפשר לעשות כלום- אפשר לחייך! זה הרבה מאוד. כתוב "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד". לא סתם מצווה. מצווה גדולה. ולא מידי פעם אלא דווקא בזמנים האלה שאין כח לכלום- דווקא אז זה נחשב שאת בשמחה תמיד. כשיהודי שמח- כל העולמות שמחים ביחד איתו ויורד שפע עצום לא רק לך אלא לכל עם ישראל שמושפעים ישירות מהשמחה שלך (כך שמעתי מפי אחד מהתלמידים של הרבי מלובוויטש) וכמו שכתוב "בכל צרתם לו צר" לא כיף לה' שאנחנו סובלים- בואו נפסיק לסבול!

מה שה' רוצה מכל אחד זה להיות טיפה יותר טוב ממה שהוא עכשיו. ואם אין כח לכלום- ה' לא מצפה עכשיו שתעקרי הרים ולא יודע מה. הוא בסך הכל רוצה חיוך קטן קטן בזווית הפה... וזהו, ניצחת הרבה כוחות רשע ועצבות שניסו לתפוס טרמפ על המצב שלך.

בעזרת ה' תעלי ותצליחי ועוד תאירי את כולנו עם החידושים שעולים דווקא מתוך המצב הזה "ודע, שהתורה המלובש תוך ההסתרה שבתוך הסתרה היא תורה גבוהה דייקא, היינו סתרי תורה" ליקוטי מוהר"ן תורה נ"ו. בהצלחה רבה מקווה שעזרתי ולעוד עצות וחיזוקים אני מציע את השירות הדל שלי... לכל מי שירצה. חג שמח! הלו! זמן שמחתנו!!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....