שיגידו לי מה לעשות.
אבל זה סתם מביך. והם לא מכירים אותי.
אני יצא סתומה. וזה לא כזה נורא, אני יכולה לנסות
להיות עם זה לבד. להתמודד.
אבל כיוון מחשבה אחרת יכול לעזור.
אבל אני מפחדת שאני יקשיב להם במקום לעצמי.
(כמו פעם) ולא באלי לטעות שוב. להדחיק וזהו?
אבל אני יתפוצץ אחרי כל פעם. זה לא שווה את זה.
ואי אפשר להתעלם. מה לעשות?