עיגולי השמחה של דסי

עיגולי השמחה

לכל אדם יש עיגול בלב, עיגול שמחה. לפעמים העיגול קטן אך הוא יכול לגדול, לגדול ולגדול…
כאשר עיגול השמחה גדול, הוא שולח עיגולים קטנים למקומות נסתרים בגוף מקומות שלפעמים כואבים.

ככל שיש יותר עיגולים קטנים, פחות מקומות כואבים. יש אנשים שעיגול השמחה שלהם קטן ולנו יש תפקיד-… לעזור לו לגדול.

ודאי אתם שואלים "איך?" כל אחד מאתנו חושב על דרך. אפשר להביא לו סוכרייה, לתת לו פרח, לשיר לו שיר, לצייר לו ציור, או אפילו לומר לו "בוקר טוב, מה שלומך היום"
והכי חשוב זה לעשות זאת בכיף, בשמחה, מכל הלב.--דסי.

שתזכו לעשות הרבה עיגולי שמחה לאחרים, ובזכות שתגדילו עיגולי שמחה של אחרים גם העיגול שלכם יגדל.

שהיה עשיר מאוד ואחרי כמה שנים הוא אבוד את כול הרכוש שלו ובאמת נהיה עני מרוד , יום אחד הוא הלך לטבול במקווה וכשהוא יצא הוא גילה שגנבו לו את הבגדים ,ופתאום הוא התחיל לרקוד ולשמוח ולשיר שאלו אותו כולם מה קרה לך עכשיו אתה חסר כלום אפילו בגדים אין לך מה אתה שמח??
ענה להם החסיד עכשיו אני באמת בהכי למטה שרק אפשר מפה אפשר רק לעלות ולכן אני שמח ורוקד

סורי אבל כל הסיפור נהרס...

אם תרצי אשלח את הסיפור כמ שמספר אותו רבי שלמה קרליבך...

לנו קטע ממש ממש יפה על שמחה (זה על שמחת בית השואבה אבל לא רק)

על השמחה
***

זה היה בשמחת בית השואבה תשס"ג.
התכנסנו אז, כל תלמידי ישיבת מקור חיים כדי לרקוד ולשמוח.
אני הייתי בתחילת כיתה י', והאמת, לא היה לי שום חשק לשמוח.
לא הייתי יוצא דופן בעצבות שלי.
באותה שנה שלוש משפחות בשכבה שלי (מתוך 60) הפכו שכולות.אימו של חבר אחר נפצעה קשה בפיגוע.

כל אחד מאיתנו השתתף באותה שנה ביותר לוויות מאשר חתונות.
גם הרב עדין (שטיינזלץ) היה שותף כנראה למצב הרוח הזה.
הוא נכנס לבית המדרש ואנחנו רקדנו סביבו, אבל כולם הרגישו שיש משהו מאולץ באוויר, לא הייתה שמחה ברגליים הקופצות.
בשלב מסוים הרב עדין התחיל לפסוע מהר וחתך את מעגל הרוקדים.
הוא הלך אל המיקרופון שעמד במרכז בית המדרש (זכור לי שהוא כל כך מיהר עד שלא עמד אפילו ליד הבמה אלא פשוט משך את המיקרופן חזרה למרכז המעגל ומשם דיבר)
המשפטים הקצרים שאמר אז, הפתיעו אותי, ניערו אותי וחרטו בי הבזקי שמחה שהם נר לרגלי עד היום.
וכך הוא אמר:
"העניין של שמחת בית השואבה זה לבעוט ברצפה ולהתרומם טפח, חצי טפח או אפילו רבע טפח. עכשיו, השאלה היא מה עושים כשאין חשק לשמוח? הצרות הגיעו השנה קרוב קרוב אלינו. ובאמת, במצב הזה אי אפשר לבוא בטענות שאין שום חשק לשמוח.
אבל ,בכל זאת יש משהו שכתוב שם:"ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה".
ואחד ההסברים של הפסוק הזה הוא שאפשר לשאוב שמחה מן הישועה, הישועה שבוא תבוא. מאותה שמחה שאנחנו מאמינים ויודעים ומצווים לזכור שתבוא- משם אנו יכולים לשאוב שמחה כבר עכשיו."
הרב עדין עצר, התבונן בנו קצרות וארוכות והוסיף:
"יושב לו יהודי, חבול, מרוט ומוכה- איך הוא ישמח?
אז אומרים לו- אתה יכול ללוות שמחה מהימים של הישועה."

אני לא זוכר יותר מהשיחה ההיא. אני רק זוכר איך רקדתי באותו ערב. עצמתי עיניים חזק ודמיינתי שיבואו ימים טובים יותר, של שמחה ובנייה.
דמיינתי שיפסיקו לירות על הכבישים. דמיינתי חיים נורמלים ודמיינתי גם גאולה עתידית ושלמה.
ורקדתי, רקדתי בכל הכוח.
ומאז כמעט בכל סיטואציה קשה (ובוודאי בזו בה אנו שרויים) המשפטים האלו של הרב מלווים אותי.
ותמיד תמיד השמחה שאני לווה מהעתיד פותחת לי שער של ישועה כבר בהווה.

לחיים! לחיי הגאולה השלמה בגוף ובנפש, לנו ולכל העולם כולו🙏

כתב: יואל שפיץ

והפעילות בפורומים ירדה משמעותית 

כדי לעשות טוב לעולם ולאנשים ואני מאמינה שכל אחד יכול להפוך את העולם למקום יותר טוב ושמח ואוהב ♥️ וגם לעבוד את ה' שזה הכל בסוף

מהחיים, לחיות טוב, באושר, בשמחה, בסיפוק, ולדאוג לעתיד שלנו כאן