היא מתעוררת והיא עוד עייפה מהנסיעות של אתמול, היא תיכננה לסוע עם נעמה אבל היא לא זמינה אז היא שוקעת ל3 שעות של השלמת סדרות.
נעמה מתקשרת ומתנצלת שלא ענתה ומבקשת לדחות את הנסיעה היום כי פשוט אתמול היא ממש שתתה ואלוהים יודע למה היא לא זוכרת כלום למרות שהגוף שלה כבר רגיל לאלכוהול.
-'חן, נצא בשתיים, סבבה?'
-'נעמה שתהיי לי בריאה, סגור.'
חן קמה להכין לעצמה ארוחת בוקר, כי לחזור לישון כבר אבוד.
היא מחליטה להכין שקשוקה, שמה שירים וחותכת את הבצל.
מהחלון במטבח היא יכולה לראות את כל מה שקורה בחוץ,
היא רואה את שיר באה עם הרכב לאסוף את הדסה השכנה.
__
לחן אין הרבה חברות מהשכונה שלה אבל גם הכמה בודדות- שיר, הדסה, מיכל ואורי כבר שכחו ממנה, כנראה הן ידברו איתה רק כשיתחשק להן איזה משהו טעים לאכול שרק חן יודעת להכין או שתהיה חסרה להן פרטנרית לבילוי משותף או אפילו מישהי שתבוא איתן לקניות ותגיד להן בפרצוף שהבגד משמין או מכוער להן ולא תנסה לצאת מעודנת ואולי גם כי הן סתם ירגישו לבד אז יחפשו עם מי לדבר.
חן מתמלאת כעס, בנתיים השקשוקה כבר מוכנה אז היא יושבת לאכול, מתארגנת ויוצאת.
הנסיעה באוטובוס מתארכת והיא מבינה שכנראה הפקק בגלל תאונה או משהו כזה, היא חושבת לעצמה-'מה יקרה אם. פתאום יזכרו שאני קיימת?'
__
נעמה קונה חולצה וחן מצאה במזל איזה מכנס יפה שהיא חיפשה כבר הרבה זמן.
הן מתיישבות לנוח כי הרגלים כבר ממש כאבו להן, חן הלכה לחפש רגע כספומט ונעמה מגלגלת סיגריה.
-'נעמה, מה אשכרה אני לא אראה אותך עכשיו 3 חודשים, עכשיו באמת לא יהיו לי חברות'
-'נכון, אני ממש אתגעגע, תשלחי לי דברים דרך ההורים שלי, כן?'
-'אני ממש רוצה בעיקרון, חבילת סיגריות וחבילת שוקולד הולך?'
-'הולך'.
-'סגור'.
חן עולה על אוטובוס לכיוון הבית, כואב לה הראש והרגליים, היא מחפשת את הכדור האחרון שנשאר לה בתיק, בולעת בלי מים והארור הזה גורם לה להירדם.
הריחות האלה, התחושה הזו והראש שלא מפסיק לחשוב לרגע גורמים לה להתעורר ולהבין שהיא פספסה את התחנה.
היא יורדת בתחנה שלאחריה מסוחררת, שמה חצאית, מתיישבת על הספסל ומחכה לאבא שיגיע לאסוף אותה
הביתה.
נעמה מתקשרת ומתנצלת שלא ענתה ומבקשת לדחות את הנסיעה היום כי פשוט אתמול היא ממש שתתה ואלוהים יודע למה היא לא זוכרת כלום למרות שהגוף שלה כבר רגיל לאלכוהול.
-'חן, נצא בשתיים, סבבה?'
-'נעמה שתהיי לי בריאה, סגור.'
חן קמה להכין לעצמה ארוחת בוקר, כי לחזור לישון כבר אבוד.
היא מחליטה להכין שקשוקה, שמה שירים וחותכת את הבצל.
מהחלון במטבח היא יכולה לראות את כל מה שקורה בחוץ,
היא רואה את שיר באה עם הרכב לאסוף את הדסה השכנה.
__
לחן אין הרבה חברות מהשכונה שלה אבל גם הכמה בודדות- שיר, הדסה, מיכל ואורי כבר שכחו ממנה, כנראה הן ידברו איתה רק כשיתחשק להן איזה משהו טעים לאכול שרק חן יודעת להכין או שתהיה חסרה להן פרטנרית לבילוי משותף או אפילו מישהי שתבוא איתן לקניות ותגיד להן בפרצוף שהבגד משמין או מכוער להן ולא תנסה לצאת מעודנת ואולי גם כי הן סתם ירגישו לבד אז יחפשו עם מי לדבר.
חן מתמלאת כעס, בנתיים השקשוקה כבר מוכנה אז היא יושבת לאכול, מתארגנת ויוצאת.
הנסיעה באוטובוס מתארכת והיא מבינה שכנראה הפקק בגלל תאונה או משהו כזה, היא חושבת לעצמה-'מה יקרה אם. פתאום יזכרו שאני קיימת?'
__
נעמה קונה חולצה וחן מצאה במזל איזה מכנס יפה שהיא חיפשה כבר הרבה זמן.
הן מתיישבות לנוח כי הרגלים כבר ממש כאבו להן, חן הלכה לחפש רגע כספומט ונעמה מגלגלת סיגריה.
-'נעמה, מה אשכרה אני לא אראה אותך עכשיו 3 חודשים, עכשיו באמת לא יהיו לי חברות'
-'נכון, אני ממש אתגעגע, תשלחי לי דברים דרך ההורים שלי, כן?'
-'אני ממש רוצה בעיקרון, חבילת סיגריות וחבילת שוקולד הולך?'
-'הולך'.
-'סגור'.
חן עולה על אוטובוס לכיוון הבית, כואב לה הראש והרגליים, היא מחפשת את הכדור האחרון שנשאר לה בתיק, בולעת בלי מים והארור הזה גורם לה להירדם.
הריחות האלה, התחושה הזו והראש שלא מפסיק לחשוב לרגע גורמים לה להתעורר ולהבין שהיא פספסה את התחנה.
היא יורדת בתחנה שלאחריה מסוחררת, שמה חצאית, מתיישבת על הספסל ומחכה לאבא שיגיע לאסוף אותה
הביתה.
