האמת שגם אני מדריכה באחת מהאולפנות בארץ,וב"ה יש לי גם חניכות חמודות וצוות טוב ועוד,אבל לא מרגישה משמעותית ממש כמו שתיארתי לעצמי.
עכשיו עם הסגר,בכלל זה מונע ממני להראות להן את מי שאני עם כל הכלול בכך.
זה מבאס ברמות קשות.
ככה כנראה זה יהיה לפחות עד חנוכה אם לא יותר,ויתכן שיהיה עוד סגרים כאלה בהמשך(מקווה שלא בעז"ה).

אני חשבתי עם עצמי ועם חברות שלי והגעתי למסקנה שרוב הבנות(נמנעת מלהגיד כל,כי תמיד יש יוצאות דופן) לא מרגישות משמעותיות כרגע,וממש לא רק מדריכות באולפנה.
חוץ מתקנים חיונים כגון חינוך מיוחד,המון תקנים סגורים כרגע והבנות שירות אמורות לעבוד מהבית.

אז בתכלס,גם אם תרצי לעבור תקן כדי להרגיש שאת עושה משו בפועל,ושיש לך יותר משמעות אז את תוכלי לעבור רק לתקן חיוני כמו חינוך מיוחד ,שתוכלי לעבוד גם בסגר ויתכן ותרגישי יותר משמעותית ושאת עושה משו בשנת שירות שלך,ולא משו מהפון בבית.
אני אישית חשבתי עם עצמי והגעתי למסקנה שאני באמת לא יכולה לקבוע מה נכון לי לפי המצב הזה. זה לא מצב אידיאלי ונורמלי שאני יכולה להשוות אותו לשנת שירות רגילה.
יש בשנה הזו המון אתגרים,וגם צריך יצירתיות יוצאת דופן.
אני חושבת שכדאי לך להמשיך להישאר בתקן עוד לפחות חודש ולראות מה קורה,אבל תורידי ציפיות!
אני באתי עם שאיפות בשמיים, והבנתי שאם לא אוריד אותן אני עלולה להיכנס למקום לא טוב ולא בריא, וזה עלול לא לעשות טוב לשירות שלי.
@מדרשיסטית20 הציעה לי גישה מאוד נכונה-
תבואי ממקום של להוסיף טוב,ולא ממקום של לשנות עולמות.
תנסי פשוט להוסיף טוב במקום שאת נמצאת בו,אפילו שזה דרך הפאלפון.
הודעה קטנה שלך לחניכה יכולה לעשות לה טוב על הלב(במיוחד חניכות שצריכות את זה), פעילות קטנה באמצע השיעור יכולה לאוורר אותן מהלימודים המעיקים בזום ופשוט לשמח אותן, ועוד.
תחשבי איך את באה ממקום של לעשות טוב,ובכל דבר קטן שתעשי תנסי להרגיש משמעותית.
תזכרי תמיד שכמו שהתקוםה הזו קשה לך,היא גם מאוד קשה לחניכות שלך,הן בשיא של גיל ההתבגרות,הורמונים ובלאגן, כל היום יושבים להן על הראש עם הלימודים,יש המון בתים שנפגעו כלכלית,בעיות משפחיות שנוצרו,ובאמת המון סיבוכים(ככה לפחות בשכבה שלי),הן באמת באמת צריכות אותך!זה שהן מייבשות או לא הכי זורמות,זה חא אומר שהן לא רוצות...

אני הייתי מציעה לך לנסות להתקשר כל יום ל2 חניכות,לעשות להן פעולת ווצאפ פעם בשבוע,מדי פעם שיחות וידאו עם קבוצה של בנות(מי שזורמת), אני אישית דיברתי עם המחנכות של השכבה שלי שכל פעם שיש להן שיעור עם חניכות שלי אז אני אכנס ל10 דקות האחרונות ואעשה להן איזה משחק קטן(כדי שהן ירגישו בנוכחותי,בלי שאני אצטרך לעשות פעולות זום ארוכות ומעיקות),תשלחי לבנות הודעות בווצאפ,תשלחי להן ברכות בימי הולדת-תעשי מה שמתאים לך,ומה שיעשה גם לך טוב.

פשוט תנסי לחשוב על רעיונות בכיוון של 'איך אני יכולה לעשות להן טוב,אפילו קצת'.
ואל תשכחי שחניכות הן בני אדם,הן לא מחשבים במשרד הביטחון(לא בקטע מזלזל,חלילה),את צריכה ליצור איתן קודם כל אמון בסיסי על מנת באמת להגיע למקום של קשר אישי ונפשי איתן.

תזכרי שאפילו אם נכנסות לך 10 בנות לפעולה מתוך 60 בנות זה בסדר, מי שזורמת מרוויחה.
אם רק 4 בנות מגיבות לך להודעות שאת שולחת בקבוצה של השכבה תשמחי בהודעות האלה.
תזכרי שאפילו אם עשית טוב לבת אחת מתוך כל החניכות שלך באיזשהו דבר שפעלת עבורו-עשית את שלך!אל תתבאסי!לכולן זה ככה,אני אומרת מניסיון שלי וגם של כל מי ששאלתי.

ממש ממש חפרתי(כהרגלי)
אבל בגלל שאני ממש מזדהה היה לי המון מה לכתוב,ולנסות להרים לך את המורל(שמן הסתם) היה לך בתחילת השירות.
ותמשיכי עם המוטיבציה הזו,לאט לאט בעז"ה תגעי בחניכות שלך.
זה תהליך איטי מאוד,במיוחד במצב מאתגר כמו שלנו,אבל זה בעז"ה עתיד לחולל פלאים.

שולחת לך מלא כוחות,וכמובן חיבוק

וכל מילה בסלע. אלופה !!!

מנסה ליישם,בדגש על מנסה😅
אין עליך❤

ממש ממש עזרת!עשית לי קצת סדר בראש..תודה!!!לא חפרת בכלל,כל מילה פצצה..תודרבה!!

כיף לשמוע שעזר😁