על מכשפות טובותיום שני

 

כבר כמה זמן שרוצה להגיב, במספר שירשורים, בסוף החלטתי לפתוח אחד חדש כדי לא לפגוע אישית באף אחת.
אקדים ואומר שכמובן לא באתי לשפוט, כל אחת והקושי שלה כל זוג והניסיון שלו... ובכל זאת רוצה להאיר.
זה כאילו מצחיק לקרוא למחזור "מכשפה" (הכרתי את זה מזממן, לא רק כאן). מין סיסמה כזו, או שם גנאי להוציא עליו עצבים. גם מאוד הגיוני להתבאס כשהוא מגיע. טבעי לכעוס ולשנוא אותו כשהוא משבש תכניות... ועדיין, קצת צורם לי.
היו לי שנים עם מחזורים כואבים מאוד. אני לא אחת שהכל עבר לה בקלילות, ומנסה בשנים האחרונות לעשות עבודה מול זה. לאהוב את המחזור, או הווסת, ממש לאהוב! ואני אסביר.
זה התחיל בשיחות שלי עם המדריכת כלות לפני החתונה. אמרתי לה שהימים האלו גם ככה כואבים, אז להוסיף להם הרחקות ואיסורים זה פשוט עצב גדול. היא הציעה לי ללמוד קצת מבחינה ביולוגית על מה שקורה בגוף בזמן המחזור, והסבירה שבעצם כל הצמיחה של הביצית מתחילה בימי הדימום. גם אם לא רואים, גם אם כואב, היא הציעה לי להסתכל על הימים האלו אחרת. ימים של צמיחה מוגברת, התחדשות עמוקה בפנים (אם לא בנפש לפחות בגוף).
תחשבו על נשים שבגלל שיבושים, דיאטה קיצונית או בעיות המחזור לא מגיע כמה חודשים, או שנים. כמה הן מחכות שזה יקרה שוב, שתגיע ההוכחה ש"הכל עובד"...
בעצם, כשקוראים לזה "מכשפה" או "הדודה באה לביקור" (מכירות?!) אנחנו מנתקות את הווסת מאיתנו. כאילו מדובר ביצור חיצוני שהגיע פתאום לעשות צרות.
וזה לא יצור חיצוני! זה אני והגוף שלי. וזה לא פתאום! לגוף יש קצב משלו, גם אם אני לא תמיד מודעת אליו.
המחזור מלווה בכאבים, ריחות ומראות לא נעימים- אבל הוא מקפל בתוכו פלא גדול. יכולת להתחדש, ה"עריסה" הפנימית לתינוק, שהיא הרחם, מתחדשת ומשתכללת כל חודש. לגברים אין את זה. פשוט אין.
במחזורים האחרונים, כשאני לא בימים לחוצים, אלא יותר בבית ובקצב שלי- אם אני מדברת אל עצמי ואל הגוף שלי, מזכירה לעצמי כמה המחזור טבעי ומקבלת אותו בברכה הכאבים פוחתים משמעותית. אתן מוזמנות לנסות- אני גיליתי שההרפיה והשיחרור עוזרים פיזית. אני משתדלת לזרום עם מה שצריך לזרום החוצה.
בזמנים שמחכים להריון, המחזור שמגיע מעציב מאוד, כאילו שוב זה לא הלך, לא נקלט...
אבל בעומק העומקים יש פה שפע. כי המחזור הזה, ששיבש את התקווה כביכול, הוא מה שמאפשר את ההריון בפעם הבאה. אי אפשר בלעדיו. זה אולי קצת מורכב אבל ככה זה בחיים... בדברים הגדולים מגיעים כרוכים במאמץ, לפעמים גם בכאב. וזה לא אומר שהמאמצים האלו הם לשווא! הדרך גם היא חשובה.

זהו, יצא ארוך. מי שמרגישה את הדברים כהטפת מוסר שתתעלם.
חג שמח!
 

יפה מאוד, זווית אחרת שתמיד תמיד מעניין לחשובמקווה לטוב מאוד


ואוו כתבת מדהים!פרח לב זהב
זו הסתכלות שבאמת משנה לגמרי את התחושות והראייה על המחזור, זה משהו שטוב להתרענן בו, ולחשוב קצת אחרת מהרגיל,
תודה רבה על השיתוף! ממש מהמם!
האמת שאני גם חושבת כמוך.תמרי.
לא הכרתי את המושג 'מכשפה' וזה גם עולה לי כל פעם שמישי כותבת ככה.
אבל לא מעיזה לפצות את הפה אל מול הניסיון של כל אחת.
בעז''ה ימלא חסרונה של כל אחת.
איזו הסתכלות מדהימה!מתואמת
קשה מאוד לעיכול, כמובן... אבל מדהימה!
פעם חשבתי לעצמי: כשאני אומרת "יש לי בעיה" אני בעצם אומרת שיש *לי* בעיה. כמה שהיא קשה לי - היא חלק ממני. וכמו שאני אוהבת את עצמי (בתקווה...) ככה גם אני אוהבת את הבעיה שלי.
זו הסתכלות קצת דומה...
תודה לך דברייך!
אז אני מאלה שאוהבות את הכינוי מכשפה ואני מסכימה איתךמרווה כחולה
המחזורים שלי מאוד לא סדירים וזה בהחלט סימן טוב כשהם מגיעים...
אהבתי את הגישה שלך שהיא כל-כך טבעית ומחוברת לגוף, וגם אני כזאת...
אבל בו זמנית, זה החלק הקשה, המבאס והפחות נחמד במחזור החודשי וככה זה גם מבחינה פיזיולוגית, הגוף בדעיכה כזו, יש כאב והורמונים שגורמים לחוסר סבלנות ועצבים, חלק מהחיבור לגוף זה גם להבין את זה, לקבל את עצמי כמו שאני ולחכות שיעבור ואני ארגיש טוב יותר. בדיוק מתוך הגישה הזאת מגיעים הכינויים האלה, להזכיר לעצמי שמרווה כחולה הכאובה והעצבנית היא לא אני אלא מצב זמני שיעבור, גל עכור שמביא איתו חידוש ושפע. תהליך מופלא של הגוף שלי שאני רוצה לתת לו לעבור...
ולא התייחסת לנושא המעיק והכבד - טומאת נידה, הרחקות לשבועיים.קרן-הפוך
נידה וכל מה שמסביב, מעיק ומטריד כל אישה ששומרת על הלכות טהרת המשפחה.

לא עצם הדימום, שנמשך 5-6 ימים, הוא הבעיה - אלא כל הקשיים הכרוכים בשמירה על ההלכה הזו, נידה.

ולמה דווקא טומאה מהתורה נשארה מנת חלקן של נשים?
למה רק נשים צריכות לסבול מהלכות טומאה וטהרה?

הרי לפי התורה גבר שפלט זרע הוא טמא בדיוק כמו אישה במחזור. על שניהם נאמר שעליהם לרחוץ במים, להמתין פרק זמן ספציפי ואז הם נהיים טהורים.

ואִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב" (ויקרא פרק ט"ו פסוק ט"ז).

המת הוא אבי אבות הטומאה. ממנו נובעים שאר הטומאות. ויש גם טומאת צרעת, טומאת שקצים ועוד טומאות.

ומכל הטומאות שבתורה, מה נשאר ומי צריכה להרגיש טמאה, דחויה, אסורה?
רק הנשים.

מצטרפת. ורוצה להוסיף מהחוויה שלי-חצי שני

עם כל הציפייה להריון, בזמן הזה המאכזב כשהמחזור מגיע ולא בשורה משמחת, החלק הקשה ביותר זה שאין לי את בעלי קרוב,איתי.
בחודשים האחרונים אני ממש בפחד מהמחזור. וכן, בעיקר בעיקר מהעניין של ההרחקות. מרגיש כאילו אני לבד.. וזה ארוווךךך ההרחקות האלה.

אחת הנחמות שלי זה לקרוא למחזור מכשפה...
אני זוכרת..באפיק
שמדריכת הכלות שלי סרבה בתוקף לקרוא לנידה "טומאה". היא אמרה שהווסת, ובכלל כל מחזור האישה, מסמל חיים, התחדשות, צמיחה, ולא טומאה.
ומאז אני פשוט מתעלמת מהמילה "טומאה", ומתרחקת מכל מילה והגדרה שתגרום לי להרגיש רע עם הקסם (באמת קסם) שקורה לי בגוף.

ומסכימה מאוד עם יום שני, גם כשהמחזור מגיע (ולפעמים כ"כ קשה כשהוא מגיע) לזכור שלפחות הוא כאן, שאנחנו בסדר.
שמירה על טהרת המשפחה בהחלט מוסיפה לקושי...בארץ אהבתי
אפשר מאוד להבין את הקושי שרק אצל הנשים נשארו הלכות טומאה וטהרה, עם כל הקושי שזה גורר...
אבל אני רוצה להציע הסתכלות אחרת על הדברים.
כתבת בסוף משפט מאוד נוקב-
"ומכל הטומאות שבתורה, מה נשאר ומי צריכה להרגיש טמאה, דחויה, אסורה?
רק הנשים."
אני רואה את זה בדיוק ההיפך. אנחנו חיים בעולם של טומאה. בשביל המקדש היה קיים, כל אחד היה חייב להיות מודע למצב שלו. כל עליה להר הבית היתה חייבת להיות בטהרה. גם גברים ואפילו ילדים היו צריכים להתנקות ולהסיר כל חציצה ואז לטבול במקווה לפני העליה למקדש. היו שומרים על זהירות ו'הרחקות' בין טהורים לטמאים (אפילו במושב, וכלים, כי גם הן מעבירים טומאה). ובאמת הרבה דברים היו יכולים לטמא, כמו שכתבת. טומאת מת (שהטהרה ממנה אורכת שבעה ימים וכוללת גם הזאת מי פרה אדומה), טומאת שקצים ורמשים, טומאת זרע, טומאת צרעת ועוד.
והיום כולם טמאים. חלק מאיתנו בטומאה שאי אפשר להיטהר ממנה בכלל היום כי אין לנו פרה אדומה, אבל גם מי שנטמא בטומאה שמספיקה טבילה במקווה, לא מקפיד על טבילה כי אין לזה משמעות מעשית היום.

ומי כן יכולה להיטהר, בברכה, כמצווה מדאורייתא? רק האישה (ורק אישה נשואה).
(יש גם את מי שעולה להר הבית וטובל לפני, אבל זה טבילה בלי ברכה כמונו).
החיבור של האיש והאישה הוא כל כך קדוש, שגם אם אנחנו לא נוהגים טומאה וטהרה בשום דבר אחר, כדי שאיש ואישה יוכלו להיות יחד אז כן צריך לעבור תהליך של טהרה.
זה לא שרק האישה טמאה. גם הבעל שלה טמא ואם הוא ירצה לעלות להר הבית הוא יצטרף להיטהר. אבל בשביל שהוא ואשתו יוכלו להיות ביחד, דווקא האישה צריכה להיות טהורה. וכל עוד היא לא, אז הם אסורים אחד לשני. דווקא לטומאה שלה יש משקל פה שקובע האם הן יוכלו להיות ביחד או לא.

אני שוב חוזרת שוב על ההמלצה שלי, על הספר של הרב ראובן ששון 'האישה ומצוותיה', בו הוא מעמיק בכל המצווה הזו ובעומק הרוחני שלה.

זה עדיין קשה, אבל לי זה הרבה יותר מחזק לראות את זה ככה.
התרשמתי מהתשובה!!!מקווה לטוב מאוד

גם אני הרגשתי שזה הפוך אבל לא ידעתי להגדיר כל כך טוב

״...זה לא שרק האישה טמאה. גם הבעל שלה טמא...״קרן-הפוך
חיבור של האיש והאישה הוא כל כך קדוש, שגם אם אנחנו לא נוהגים טומאה וטהרה בשום דבר אחר, כדי שאיש ואישה יוכלו להיות יחד אז כן צריך לעבור תהליך של טהרה.
זה לא שרק האישה טמאה. גם הבעל שלה טמא...
ואם הוא ירצה לעלות להר הבית הוא יצטרף להיטהר.
——-

וכיוון שגם הבעל טמא, עדיין לחיבור הכל כך קדוש בין איש ואישה, הוא פטור מלהיטהר.
זו שאלה טובה. לא יודעת לשלוף לך תשובה...בארץ אהבתי
אני גם מרגישה את השאלה.
הספר של הרב ראובן ששון כן נותן כיוונים למה דווקא הטומאה של האישה קשורה לקשר של האיש והאישה. והטומאה של האיש מפריעה רק לדברים שקשורים לקדושת המקדש. אבל אני לא יודעת לשלוף את התשובה כרגע.
בלנ"ד אנסה להסתכל בספר ולענות תשובה בהמשך, אחרי החג מן הסתם...
תודה. אשמח להמשך! חג שמח 🤗קרן-הפוך
עונה עכשיו...בארץ אהבתי
אני אנסה לענות על השאלה שלך בכמה רובדים, מקווה שהדברים יתבררו כמו שצריך. (ועם כל התשובות, לא באה לגרוע מהקושי של אף אחת עם המצווה הזו…)

השאלה שעלתה שעליה אני מנסה לענות היא בעצם - אם הקשר הגופני בין האיש לאשתו כל כך קדוש שמצריך היטהרות כדי לאפשר אותו, אז למה ההיטהרות היא רק חד צדדית? למה רק האישה צריכה להיטהר לבעלה והבעל אינו צריך להיטהר, למרות שגם הזרע שיוצא ממנו מטמא אותו (ואת זה אנחנו יודעים כשמתייחסים לקדושת המקדש).

ברובד הראשון, אני אתייחס למקור ההלכתי. אולי זה ברור מאליו אבל נראה לי שכן צריך להזכיר מה המקור לחוסר השיוויון הזה.
בתורה כתוב "ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב". יש איסור על בעל להתקרב לאשתו (כמובן, קרבה אסורה) כשהיא טמאה בטומאת נידה. וזה איסור שהיה קיים מאז ומעולם בלי קשר לקדושת המקדש. איסור הפוך לא כתוב בשום מקום.
בעצם זה אומר שכל סוגי הטומאות מונעות מהאדם לעלות למקדש, או לאכול דברים של קודש וכו'. אבל טומאת נידה גם מונעת מהאיש והאישה להיות ביחד. (גם בזמן בית המקדש אישה טמאה היתה יכולה להיות עם בעלה אם היא טמאה בכל טומאה אחרת - טומאת מת, טומאת שרצים וכו'. רק טומאת הנידה מונעת מהם להיות ביחד. ובאותה מידה גם טומאת הבעל מהזרע שמונעת ממנו לעלות למקדש לא מונעת מהם להיות ביחד כי אין על זה שום איסור).


אבל עדיין נשאלת השאלה למה דווקא טומאת הנידה שייכת לקשר בין האיש לאישתו, ולמה דווקא האישה צריכה להיטהר פה. ופה אני אעבור לרובד השני ואנסה להסביר את העומק של ההבדל. פה קצת קשה לי לכתוב, כי אני לא מרגישה שמבינה את זה בעצמי עד הסוף, אבל אני אנסה לכתוב את הדברים מתוך ההבנה שלי מהספר 'האישה ומצוותיה' של הרב ראובן ששון (שכמובן לא כותב מעצמו אלא מבסס את דבריו מתוך מקורות והרבה מתוך פנימיות התורה).

בספר הרב לא התייחס בפירוש לשאלה שנשאלה פה. הוא מסביר לעומק את מצוות הטהרה על כל שלביה, מסביר את משמעות הטומאה ולמה צריך להיטהר ממנה בשביל החיבור, וגם מסביר על הקשר המיוחד שלה לאישה, אבל לא מתעסק בהשוואה לעומת הטומאה של האיש, שההלכה לא מתייחסת אליה בהקשר הזה.
אנל אני חושבת שגם מתוך ההסתכלות על ההסבר על האישה, זה כן ייתן איזשהו מענה לשאלה.
אני רוצה להקדים גם שיהיה לי קשה לתמצת ולהסביר את כל הרעיונות מהספר בצורה שמעבירה אותם כמו שצריך. אם מישהי מעוניינת לראות את הדברים במקורם, ורוצה שאצלם את העמודים שמתוכם לקחתי את הדברים שאני כותבת פה, תכתבו לי ואנסה לצלם (קשה לברור איזה עמודים הכי רלוונטיים, כי זה מהלך ארוך, אבל אני אנסה אם יהיה ביקוש…).

אחרי כל ההקדמות, אני אנסה להעביר את הדברים.
בשלב ראשון, צריך להבין מה המשמעות של הטומאה. @קמה ש. כתבה על זה מאוד יפה, וכך גם הרב מסביר, שהטומאה קשורה להפסקה או ניתוק מכוח החיים, לאיבוד של חיים או אפילו פוטנציאל של חיים.
זו בעצם הסיבה שגם הדימום של האישה לאחר שהביצית לא הופרתה, וגם הזרע של האיש מטמאים.
הרב מסביר שקודם כל צריך לזכור שהמציאות הזו של טומאה היא לא חלק מהטבעיות של העולם. זה חלק מההשלכות הישירות של חטא אדם הראשון. בעצם בעולם מתוקן לא היה צריך להיות מצב של ניסיון להביא חיים ללא הצלחה. לפני החטא הגוף של האדם היה הרבה יותר מזוכך, ובעצם כל חיבור של האיש והאישה היה מביא מיד ללידה של תינוק, בלי צער וקושי.
אבל חטא אדם הראשון הביא את העולם למדרגה אחרת, בו הגוף הרבה יותר חומרי, והחיבור של נשמה לגוף חדש נהיה הרבה יותר קשה, וזה מה שמביא לכך שלא תמיד זה מצליח, וגם התהליך עצמו של ההריון והלידה כולל צער וקושי לאישה.
אבל בעצם, אם מבינים שהמצב של היום הוא בעקבות החטא, אז זה אומר שהקושי הוא חלק מהתיקון של החטא. ובשמירת בהלכות שנוגעות לזה, אנחנו שותפות לתיקון ולתשובה על החטא, ובעצם לתיקון העולם ולתשובה הכללית שלו.

אני מצטטת פה בהקשר הזה שתי פסקאות שביחד מתמצתות את הנקודה הזו שניסיתי להסביר (כמובן שהכל מובן הרבה יותר עם כל ההקשר והרקע בספר, אבל בכל זאת…):
"לאור זאת נבין את הקללה לאישה 'בעצב תלדי בנים'. עצב וכאב זה, אינו צער סתמי ללא תכלית. זהו כאב על הפער בין הגוף והנשמה, כאב של קושי המוליד חיים, של מאמץ עיקש וארוך טווח, לגשר על הפער שנוצר בין הנשמה ובין הגוף, עד שיצומצם הפער, יזוכך הגוף, ותשוב הנשמה להאיר בו בקלות. אז, יבוטל הרע, יבוער המוות, וממילא גם קושי הלידה יעבור מן העולם." (עמ' צב)
...
"נמצאנו למדים שהן הצער והמכאוב של האישה הקיים במציאות הנידה, והן שמירת הלכות נידה, הם גם המלחמה המיוחדת של הנשים, נגד זוהמת הנחש. נושאות הן על גבן את הסבל השורשים של נפילת העולם, ובמכאובן, ובדקדוקן בהלכות התורה, מעבירות אותו מן העולם, מנצחות את המוות, ומביאות את ההוויה לשלמותה הגמורה, כגן עדן מקדם." (עמ' צד)

בשלב הבא, ננסה להבין מה העומק של התיקון שנעשה במצוות טהרת הנידה, ולמה דווקא האישה נושאת על גבה את העול הזה.
הרב מסביר שהקשר בין האיש והאישה הוא בעצם מקביל לקשר בין הקב"ה וכנסת ישראל. לא רק המשל והשוואה, אלא שיש זיקה אמיתית בין שתי המערכות האלו, כמו היחס בין הענף לשורש (הקשר בין האיש והאישה הוא ענף, והשורש לכך הוא הקשר בין הקב"ה וכנסת ישראל, ומה שיש בענף בעצם יוצא מתוך השורש).
אז איך מתבטאת מציאות הנידה בשורש העליון - בקשר בין עמ"י לקב"ה? בגלות.
ההקבלה הזו כתובה בפירוש במגילת איכה- "על כן לנידה היתה" (ובעוד מקומות). ובעצם אנחנו רואים שמציאות הנידה מבטאת מצב של גלות, פירוד הדודים.
הרב מסביר שהדם שיוצא מהאישה הוא זה שמקביל לעמ"י שגולים (ושיש בזה בחינת חוסר חיים), והאישה היא כמו השכינה שגולה עם הבנים, ולכן מתרחקת מבעלה.
ובהתאם לזאת, תהליך הטהרה בעצם מקביל לתהליך הגאולה והחיבור בחזרה לקב"ה. (וכאן גם יותר ברור למה דווקא האישה צריכה להיטהר, כי היא זו שמקבילה לשכינה).

אני מצטטת כאן כמה פסקאות שמסכמות את מה שכתבתי (יש עוד הרבה, אבל נראה לי שהפסקאות האלו הכי מבטאות את העניין
"מדברים אלו עולה יסוד גדול - התורה איננה באה להורות שהאישה בעצמה היא מקור הטומאה של הנידה חלילה, והיא הפגומה והפסולה וה'טמאה'. לא כך הדבר, אלא אדרבה, היא אשר בכוחותיה לשאת בעול הפגם, ולהצטער בצערו, כדי שיבוא התיקון.
דם הנידה והטומאה שבו, אינם נובעים מפגם אישי של האישה אלא מהירידה הכוללת של העולמות החומריים, מהפגם שאחז בגוף ובכוחות ההולדה, עד שלא תמיד החיים מצליחים להתאחד עם אור הנשמה, להידבק בחיות הרוחנית, ולהתפתח לכלל ילד. וכישלון זה, הוא בחינת מוות.
…
האישה, היא זו שמשתתפת עם המכאוב הזה, סובלת את הסבל העולמי של חולשת הגוף ופגמיו, נושאת את סבלו. בכך היא מקדמת את תיקונו, כפי שנראה בהמשך, שהצער והמכאוב, וכן שמירת הלכות נידה, מסובבים את התיקון השורשי, עד שיתוקן החטא מיסודו, ויבוטל המוות, שאחד מסעיפיו הוא דם הנידה.
…
במובן זה האישה לתתא מקבילה לעילא לבחינת השכינה, ועניין הנידה מקביל לבחינת הגלות. וממילא גלות השכינה, הסובלת עם הבנים כדי לתכנן, היא צוהר להבין את העומק הפנימי הגנוז בצערה של האישה בעניין הנידה, כי שניהם אחד הוא, ומכאן למדנו שהאישה סובלת כדי לשאת בעול התיקון, דוגמת השכינה הסובלות בצער בניה כי איננו, כדי להשתתף בעולם ולסבב על ידי כך את התיקון." (עמ' קנ-קנא)

הרב מביא גם פסוקים מספר יחזקאל (פרק ל"ו), בו הוא מתאר את שלבי הגלות ועד הגאולה, וגם שם מופיעה ההקבלה לטומאת הנידה -
"טז וַיְהִי דְבַר ה', אֵלַי לֵאמֹר. יז בֶּן-אָדָם, בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל-אַדְמָתָם, וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ, בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם: כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי. יח וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, עַל-הַדָּם אֲשֶׁר-שָׁפְכוּ עַל-הָאָרֶץ; וּבְגִלּוּלֵיהֶם, טִמְּאוּהָ. יט וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם, וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת: כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם, שְׁפַטְתִּים. - זה החלק שמקביל לשלב הנידה, הדימום, הגלות.
כב לָכֵן אֱמֹר לְבֵית-יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אלקים, לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה, בֵּית יִשְׂרָאֵל: כִּי אִם-לְשֵׁם-קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר-בָּאתֶם שָׁם. כג וְקִדַּשְׁתִּי אֶת-שְׁמִי הַגָּדוֹל, הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם, בְּתוֹכָם; וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי-אֲנִי ה', נְאֻם ה' אלקים, בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם, לְעֵינֵיהֶם. כד וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן-הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת; - פה מתחיל השלב הראשון של הגאולה, קיבוץ הגלויות, וזה מקביל להפסק הטהרה, השלב בו הדם מפסיק לצאת.
וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַתְכֶם. - זה מקביל לשלב לקראת הטהרה, בו ממשיכה הביאה לארץ, וההתבססות הפיזית בתוכה, וזה מקביל לשבעה נקיים.
כה וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים, וּטְהַרְתֶּם: מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל-גִּלּוּלֵיכֶם, אֲטַהֵר אֶתְכֶם. כו וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן, מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם, לֵב בָּשָׂר. - זה השלב בו ה' מטהר אותנו, זורק עלינו מים טהורים ויש גם תשובה רוחנית של עמ"י. זה מקביל כמובן לשלב הטבילה במקווה.
כז וְאֶת-רוּחִי, אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וְעָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם. כח וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם; וִהְיִיתֶם לִי, לְעָם, וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹקים. - פה מדובר על בניין המקדש והשכנת ה' בקרבנו, וזה מקביל לייחוד של האיש ואישתו, החיבור, בדבקות שלמה.
כט וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם; וְקָרָאתִי אֶל-הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, וְלֹא-אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב. ל וְהִרְבֵּיתִי אֶת-פְּרִי הָעֵץ, וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה: לְמַעַן, אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב--בַּגּוֹיִם. ... לח כְּצֹאן קָדָשִׁים, כְּצֹאן יְרוּשָׁלִַם בְּמוֹעֲדֶיהָ--כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת, מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם; וְיָדְעוּ, כִּי-אֲנִי ה'. {פ} - זה השלב הסופי בו ברכת ה' שורה עלינו בכל המובנים, החומריים (ברכה גדולה ביבול, בבניה והשתקעות בארץ) והרוחניים (ידיעת ה').

בעצם ראינו פה איך כל שלבי הטהרה של האישה מקבילים לשלבי גאולת עם ישראל.
כל זה נובע מהקשר בין האישה לשכינה, ועל ידי פעולת האישה בשלבי הטהרה היא בעצם משפיעה בעולמות העליונים על התקדמות שלבי הגאולה (שזו כמובן השפעה איטית ומצטברת של הטהרה של כל הנשים לאורך כל הדורות).
מה שכתבתי פה זה טיפה בים מתוך הספר שמתאר כל אחד מהשלבים ומפרט אותו לעומק, אבל ניסיתי לתת פה טעימה שמבטאת את הנקודה המרכזית (וסליחה שלמרות הניסיון לתמצת יצא כל כך ארוך…).

כמו שאמרתי, זה לא עונה באופן ישיר על ההשוואה מול הגבר. אבל אני חושבת שבעצם ההסבר פה הוא שכיוון שהאישה היא זו שמקבילה אל השכינה שגלתה, העבודה של ההתקרבות והתשובה היא התפקיד שלה דווקא.
לי זה מרגש לחשוב על הדברים באופן כזה. עדיין לא יכולה להגיד שאני שמחה כשמגיע מחזור (ולפני ההריון הראשון, בשלב מסויים כל מחזור היה שובר אותי וזה באמת קושי אמיתי), אבל זה מרגש אותי להבין קצת את המשמעות העמוקה של שלבי הטהרה שאני עוברת, ולחשוב על זה שהמשמעות העמוקה של המצווה הזו קשורה באופן ישיר לתהליך הגאולה.
אני יודעת שזה סגנון ושפה שלא כל אחת מתחברת, וזה גם לא עונה לגמרי על כל השאלות, אבל מקווה שבכל זאת הדברים מתחברים ומוסיפים גם לך.
כתבת דברים של טעם! מאוד מעניין!קרן-הפוך
ומעניין אותי להכיר את הספר.

תודה רבה!
אהובה, כמו תמיד אני נשארת פעורת פה אחרי שקוראת אותך...מקווה לטוב מאוד

מעניין אותי ממש ממש, 

למשל אני סובלת מאוד מאוד מאוד...... (תמשיכו את המאוד כי אין לו סוף...) בהריון, 

בחילות הקאות, ועוד כמה דברים שאפילו אנשים לא יודעים שיכול להיות

ומעניין אותי לפעמים, איך זה שמשהי אחת לקחת כ"כ ברצינות את הקללה של חוה (אני אומרת בקלילות, אבל זה רציני)

ויש כאילו שעוברות הריונות כל כך בקלות...

 

והכי מאכזב זה כשבסוף יש הפלה, 

מאוד מעניין אותי להבין ולהרגיש את הדבר הזה ולחוות לפחות את העניין הרוחני. 

לפעמים אם מבינים למה ובשביל מה, יותר קל לעבור את הדברים...

 

מקווה שהייתי ברורה

ושוב תודה, את ממש אלופה

וואו!!!קמה ש.

🤔 שאלה טובה שאלת...מקווה לטוב מאוד

מחכים לתשובה @בארץ אהבתי

אני הבנתי שאיש ואישה= כנסת ישראל והקב"הנפש חיה.
אז אולי הדוד (האיש) והרעיה (האישה)
תודה לך ולכולן על הפרגון וההערכה!בארץ אהבתיאחרונה
ובאמת אני חושבת שהתשובה היא שהאיש משול בהקשר הזה לקב"ה (הדוד והרעיה, כמו שכתבה יפה @נפש חיה.)

ותודה על המחמאות. בהקשר הזה זה ממש לא ידע שלי, רק סיכמתי את דברי הספר. אבל זה בהחלט דרש זמן, מחשבה והשקעה לארגן את הדברים ולנסח אותם.
שמחה שזה הוסיף לכן... הספר באמת מדהים! (אין לי רווחים מהמכירה שלו, אז זה לא פרסומת, נכון?😏)
גם אישה שעולה להר הבית צריכה להטהר מטומאת זרעאל הר המוריה
בדיוק כמו הגברים..
הויכוח אינו על טהרה להר בית - אלא על קרבה בין אישה ובעלה.קרן-הפוך
מדוע הבעל, שגם הוא יכול להיות טמא, מקרי לילה, פטור מלהיטהר.
אני יודעתאל הר המוריה
אבל זה בהחלט קשור, כי כן, רק פה רק אנחנו מחוייבות, הבעל לא מטהר אלינו, אלא אנחנו אליו..
וכשעולים להר הבית, כולם מטהרים לה'..
זה בסופו של דבר, שאנחנו מטמאות, וצריכות להטהר, בעולם שבו לא חיים את הטומאה והטהרה.
השאלה היא למה זה כך...קרן-הפוך
@בארץ אהבתי אמרה שתחפש ותבדוק בספר שהיא הזכירה מדוע רק האישה נדרשת להיטהר.
לא יודעתאל הר המוריה
והאמת לא מעסיק אותי ביום יום, הדרך שלי להתמודד עם הקושי זה שזה רצון ה', גם אם אני לא מבינה, וגם אם קשה לי, אני צריכה לעשות..
אבל כיוון שכבר עלה, זה רק יותר העצים..
בעז"ה שיהיה גאולה שלימה בקרוב, ומרוב שנהיה רגילות להטהר כל הזמן שלא יהיה קשה לנו..
זה דווקא רצון הפוסקים לדורותיהם, מה להפסיק לקייםקרן-הפוך
ומה להמשיך לקיים - ואיך להמשיך לקיים.

-,בתורה ה׳ ציווה גם על הגברים להיטהר.

- בתורה יש הבדל בין טהרת זבה לטהרת נידה, ובמהלך הדורות התקבלה הפסיקה המחמירה, 7 נקיים להכל.


הפוסקים לאורך הדורות הם שקבעו מה מהתורה מקיימים, ואיך מקיימים, ומה לא מקיימים.
נכון, מצד שניאל הר המוריה
הם מביאים את רצון ה' למציאות, ובכל דור מתאימים לאותו דור.
נסי לדמיין עולם שבו הפוסקים לא מתאימים למציאות, היינו יושבים בשבת בקור/חום בלי אוכל חם, בלי אור..

מסכימה שזה לא קל, ומרגיז השבעה נקיים ואני מתה שיקצרו אותם..
וגם, בימינו צריך להזהר מאוד, כי פחת רוח הקודש, ויש שמשתמשים ברוח הקודש כקרדום לחפור בה.
אבל פעם? הם היו ממש מחוברים לרצון ה'.. (גם היום יש, אבל הדרדרות הדורות, זה כבר לא אותו דבר)
שיהיה חג שמח, ונתפלל לגאולה ומשיח ממש בקרוב!קרן-הפוך
אמן!!!! חגשמח!אל הר המוריה
נראה לי שהשאלה הגדולה היא - האם הפטור הזה של הגבר מלהיטהרקמה ש.

בס''ד

 

האם הפטור הזה - הוא בונוס או הפסד?

 

 

 

 

 

המושגים של טומאה וטהרה קשורים קשר ישיר לכוח החיים. ככל שכוח החיים גבוה יותר, כך כשהוא נפסק - גדלה הטומאה.

 

* גוזרים ציפורניים ושיער - כוח החיים שהיה בהם נפסק וצריך ליטול ידיים.

* גבר הוציא זרע - כוח החיים של רוב רובם של תאי הזרע (במקרה של הריון) ככולם (במקרה שאין הריון) נפסק והוא צריך להיטהר אם הוא עולה להר הבית.

* אשה מקבלת ווסת - כוח החיים שהיה טמון בביצית שיצאה באותו החודש נפסק והיא צריכה להיטהר.

* אדם נפטר ל''ע - כוח החיים שבו נפסק והוא הופך למקור כל הטומאות ('אבי אבות הטומאה').

 

 

יש לרבנית נעמי וולפסון מהלך מאד יפה סביב כל הנושא הזה בספר 'מרחק, נגיעה', בפרק ''חיים והעדר חיים''. בסוף הפרק היא כותבת כך:

 

 ''המגע המיני בין האיש לאשתו אמור לבטא חיות. נביטה ויצירה ולא מיתה וקמילה. כך רואה היהדות את חיי האישות: חיים של יצירה ובניין, חיים של אהבה וחיים של קדושה. לכן אמרה תורה כי לא ראוי ולא יאות שיותר מגע מיני בין איש לאשתו בזמן ובמקום שביצית האשה חורגת מחיים למיתה, ואובדת מן העולם. יש להמתין איפא, ולחכות לחידוש החיים בחודש הבא...''

 

 

*

 

אפשר להסתכל על כל זה בצורה של ''כל הנושא של טומאה וטהרה הפך בגדול ללא רלוונטי, ורק אנחנו - הנשים - נדפקנו''. ואפשר להסתכל על זה בדיוק הפוך: ''בעוד שכל העוצמות של טומאה וטהרה נעלמו לעת עתה מן העולם, ושאנחנו כבר לא יכולים להפיק מהם את מה שהיינו מפיקים אילו בית המקדש לא חרב, אנחנו זכינו להיות עדיין מחוברות אליהם! זהו חיבור גדול מאד, זכות גדולה מאד - שנותרה רק לנו''.

 

הלכות טהרת המשפחה הן לא מצוות פשוטות לכל אחת.

הן לפעמים מלוות בתסכולים ובעוגמת נפש גדולים מאד.

הן דורשות הרבה פעמים מידה של הכנעה, מסירות נפש ויראת שמיים אדירות.

אדירות, אדירות, אדירות.

 

ממני שיש לה גם את הקשיים שלה עם כל המצווה הזאת. 

 

אחרי שנים וכל מיני מפגשים שהקב''ה הפגיש אותי במקומות האלה, אני היום לא מרגישה יותר ש'נדפקנו'.

לא קל לי. לפעמים קשה לי עד מאד אפילו. יש פעמים שתהליך ההיטהרות נעשה בהרבה קושי, צער, דמעות ועוגמת נפש. ועם כל זה, אני כבר לא מרגישה שנדפקתי כי אני אשה - אלא אני מצויה בהרגשה-ידיעה שיש כאן משהו גדול ונשגב שקשור קשר ישיר לכוחות הניסיים שהקב''ה הבטיע בנו - כוח הבאת חיים לעולם.

 

כתבת מדהים! תודה לך...בארץ אהבתי
מדייקת- אנחנו מברכים על טבילה להר הביתאל הר המוריה
גברים ונשים..
יש בזה דעות שונות.

ואוף... כמה אני מתגעגעת.. מחנוכה לא יצא לנו לעלות, בדכ עולים בפסח וסוכות..
סליחה שלא דייקתי. לא מכירה למעשה...בארץ אהבתי
👍🏻👍🏻👍🏻אל הר המוריה
הכל בסדר!!
כעולה היה לי חשוב לדייק כי יש פה הרבה שקוראות.
בעז"ה שנזכה כבר בפסח הקרוב להקריב קורבן פסח בטהרה!
אמן ואמן! ותודה שתיקנת...בארץ אהבתי
אבל ההשפעה של הטומאה הזאת משפיעה על הגברים לא פחותחולת שוקולד
אם כי לא מבחינה רגשית (אישית, בחיים לא עלה בדעתי להרגיש טמאה ודחויה כשאסורים)
נכון היום אנחנו טמאים בטומאה הכי גדולב שישבתי 123
ואין דרך להטהר כרגע
אז בעצם בימינו אין בכלל משמעות למילה טמאה לגבי אישה נידה אלא נכון יותר לומר אסורה לבעלה (הרי לאנשים אחרים היא לא אסורה (מה שמותר בכללי כמובן))
גם לגבר יש סוג של טומאה אחרי פליטת זרע והוא צריך להטהר.
אז נכון שהעול הוא על האישה וזה לא תמיד קל אבל זה לא שהיא טמאה והגבר טהור אלא בזמנים מסויימים הם אסורים אחד לשניה שווה בשווה
חזקת!!קטני ומתוק
באתי לי ממש בזמן!
עודדת אותי מאוד ונתת לי נקודה למחשבה.
תודה!🙂
לגמרי מסכימה איתךמחכה להריון

אמנם זה לא נעים לקבל כל חודש אבל כל חודש שהמחזור מגיע אני מלאה בסוג של עצב עם שמחה יחד! כי אני מאמינה שעם המחזור הזה יגיע הריון ושאני אישה שהכל נורמלי אצלה..תמיד מנסה לחשוב חיובי

פעם ראשונה שמעתי שקוראים לזה המכשפה אנישירקי
כן זוכרת את מאמא נייצ'ר come to visit ...😁

הסתכלות ממש יפה
יש נשיםראש111

שמקבלות מחזורים ברצף שנים.

ומבחינתן מחזור הוא לא התחלה של משהו חדש, 

כי הן לא יכולות מכל מיני סיבות להיכנס להיריון.

או שיש להן סיכוי ממש נמוך. לא משנה.

ומבחינתן המחזור הוא תזכורת חדשית עצובה למצב שלהן

תזכורת כואבת, מגבילה ומרחיקה, פיזית ונפשית.

 

אני גם לא אוהבת את הכינוי מכשפה,

כי מחזור זה סימן לגוף בריא ותקין.

ובכל זאת,

רק להאיר גם את הזווית הזו

חג שמח

כתבת יפה מאוד, ישר כוח!אל הר המוריה
שנזכה...
מקסים. ככ מתחברתדפני11
האמת שאצלנו קראו לזה דודה...
אבל רק פה הכרתי את המושג מכשפה.... והאמת הייתי די בהלם... בעיקר באמת בגלל הקונוטציה השלילית.. והרי ב"ה שיש וסת... אחרי הכל.. זה מעיד שהכל תקין! ואפילו שמבאס ככ ככ שהיא באה... ככ!!! הרי היא התקווה שלנו... וכמה באמת היינו רוצות שהיא תבוא אם היינו מאלו שאין להם בכלל וסת(לא הריון. למשל סתם בעיה הורמונלית או גרועים יותר).. למרות שהבנתי שזה בא בעיקר מכאב עמוק וקושי כבר לראות את הוסת....

בקיצור
תודה לך על זה!
ואו כתבת מהמם!!!לפניו ברננה!
תודה על זה
מדהים מדהים מדהים!!!בימבה אדומה
מתחברת ממש!!!!
תודה בנות, מסכימה עם כולכן (;יום שני

כי באמת, יש ימים שככה ויש שככה... גם אני לא מסתובבת עם נצנצים וורודים שרה וזורחת בימי הווסת,

רק מנסה לנשום ולראות טיפה מעבר. גם את הלפני והאחרי.

זה אולי דומה קצת לילד שובב, שכל היום הופך את הבית ורץ לכאן, לשם, וקופץ ולא מקשיב וכועסים עליו... אבל אם שניה נעצור, נגיד "ב"ה! כמה טוב שהוא בריא ומשחק וצוחק. זה מה שילד בגילו צריך לעשות".

 

תודה לכל מי שהגיבה, הארתן את עיני.

 

פעם פורסם פה איזה סיפור על אישה שנזלה יום אחד במטבח שלה, וחשבתי לעצמי שאנחנו הנשים כל חודש נוזלות מחדש...

 

מתייגת את מחברת הסיפור על האשה שנזלהקמה ש.
היא בדיוק הגיבה היום לשרשור שלימצטרפת למועדון
היא לא כותבת הרבה...
תודה...קולור
יואו את ענקית! תודה לך על הדברים!וואוו
כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

מסכימההמקורית

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמוןאחרונה

אני עוד שניה מביאה לך סטירהשאלה גנים

נגמרה לי כל הסבלנות אלייך!!

כמה זה נורא (ממאה עד מאה ואחת 😜) שאמרתי את זה?

זה קרה אחרי ערב מלאאא מלא מלא סבלנות מצידי,

נחת, הכלה ושחרור

באמת!

אבל הילד גמור מעייפות וכאילו אין עם מי לדבר

פשוט הרגשתי שזה המשפט היחיד והאחרוו שנשאר לי לאמר

כדי שהוא באמת ילך לישון...

(בן 10)

תיכנסו בי חופשי

אוכלת את הלב מאז שזה קרה...

אני כותבת לך שזה לא נוראדיאט ספרייט

כי זה מה שאני אומרת לעצמי שכזה קורה לי (ולצערי זה קורה לי לא מעט).

לא יודעת אם עזרתי.

ברור שעזרת, זה תמיד מנחם לדעת ❤️שאלה גנים

אוף באסה שזה קורהעל הנס

אבל זה נורמלי לגמרי.

ילד צריך גם לדעת שלאמא יש גבול.

נכון שזה לא נעים אבל זה גם מלמד אותו על גבולות.

אני בכנות חושבת שילדים לא נולדים למלאכים הם נולדים להורים,אנשים בשר ודם שיש קצה לגבולות היכולת שלהם בשביל שילמדו לחיות בעולם עם אנשים רגילים ולא בעולם של מלאכים.

וזה ברוך השם קורה לכולנו ולא מעיד עלייך כאמא כלום חוץ מיזה שהוא עבר את הגבול ומתח את קצה גבול היכולת שלך🫶

גלוי נאות,גם אני אתמול התפוצצתי על בת ה10 שלי שעברה כל גבול אפשרי....

תודה על התגובה ❤️ וחיבוק גם לך 😉שאלה גנים

אין לי ניסיון בזהרקאני

כי הילדים שלי עדיין קטנים

אבל נשמע לי הגיוני שקורה כזה דבר

שאמא מגיעה לקצה

אני חושבת שאפשר להתנצל

ולהבהיר שההתנהגות הייתה קשה והביאה לקצה

"אתה זוכר מה אמרתי לך אתמול אחרי שעשית כך וכך?

אז תדע שאמא ממש לא התכוונה ולא רצתה לדבר ככה

אני אוהבת אותך ולא רוצה אף פעם לתת לך סטירה, היה לי כבר ממש קשה איך שהתנהגת

אבל עדיין אני מבקשת סליחה כי לא רציתי לדבר ככה"

משהו בסגנון

צודקת לגמרי, אני צריכה לדבר איתו על זהשאלה גנים

תודה שהזכרת לי. התנצלות היא דבר חשוב למרות שממש קשה לי לעשות את זה (כי נו הוא היה פשוט בלתי!)

בתקשורת מקרבתאמאשוני

יש התייחסות שלמה לצרכים של שני הצדדים בדינמיקה,

וזה מה שאני ממש אוהבת בדרך הזו.

כשמנהלים את הסיטואציה בצורה מאוזנת שמתייחסת לצרכים של שני הצדדים אז לא מגיעים לקצה יכולת השליטה העצמית.

נכון שלפעמים מגיעים אליה כדי ללמוד את עצמנו,

אבל זה מתוך מסגור של להכיר את עצמנו, ולא מתוך נסיון לעשות משהו שאנחנו לא יכולים (להתאפק יתר על המידה)

המשפט הזה אכן נוראי, אבל לא נפלתי ממנו, ילד בן 10 עשוי לחוות דברים יותר נוראיים.

מה שבעיני חבל, זה דווקא עלייך.

כ"כ התאמצת להיות בהכלה כל היום, ובסוף בגלל משפט אחד, את מרגישה ממש רע.

את אמא מהממת, ולא מגיע לך להרגיש ככה.

לכן ללמוד להיות קשובה לעצמך בדרך שתוביל לפתרון אידיאלי גם לך וגם לילד זו מתנה בעיני ❤️

ממליצה ממש ללמוד תקשורת מקרבת, לי זה שינה הרבה בחיים לטובה ב"ה.

תודה, אני אוהבת שאת כותבת על זהשאלה גנים

למרות שספציפית פה לא חושבת שזה היה קצה גבול היכולת כמו - טוב, אין שום אופציה אחרת, כלום לא עוזר, זה הדבר היחיד שנשאר לי לעשות כדי להזיז אותו לישון (לא מצדיק בכלל את מה שאמרתי רק אומרת שזה פשוט לא ממש היה מתוך זהו נגמרו לי הכוחות כמו מן חוסר ברירה מעוות כזה)

יש לך המלצה ספציפית איפה אפשר ללמוד את זה?טרכיאדה

יש קורסים חינמיים?

אני אוהבת את הפודקאסט של דני מקוריאמאשוני

אבל הוא לא בדגש של הורות.

דווקא חושבת שזה יתרון. קודם להבין ממקום נקי את הרעיון. אבל זה לא ישר יישומי,

זה להבין את התאוריה וזה יכול לעזור בהקשרים אחרים.

מול ילדים זה טיפה שונה, כי אם בדינמיקה מול שכנה,

כל אחת אחראית על הצד שלה,

מול ילד ההורה אחראי גם על הבנת צד הילד (לילד יש יכולת מוגבלת להסביר. למשל ילד שמתחצף לא יודע להגיד "קשה לי")

וגם על קבלת ההחלטות בסוף (אפשר לשאול את הילד לדעתו, אבל אם הורה החליט, הילד סר למרותו בכל מקרה)

יש את הקורס של הבית להורות מקרבת, אבל הוא לא חינמי.

יש הרבה מאמרים ברשת שיכולים לספק הצצה, אני גם אוהבת את התכנים של לריסה גינת.

לדעתי ללמוד תקשורת מקרבת פותח את הראש ועושה סדר בקשר של הורה וילד.

🙏שאלה גניםאחרונה

האישוoo

הוא לא המקרה הספציפי

אלא המחשבה שזה פתרון למשהו

לאיים בסטירה/ אולי גם לתת

אם יודעים שזה לא פתרון

גם בזמני מצוקה וחוסר אונים

לא חושבים ככה ולא מדברים ככה

אם את רוצה שזה לא יקרה שוב

את צריכה לשנות אמונה

ואז גם במקרים שאין לך פתרון אחר

זה לא יצוץ כאופציה לאמירה

תודה! את צודקת לגמרישאלה גנים

למרות שזה באמת לא אופציה מבחינתי... בשום מצב לא נותנת לו סטירות

(פעם לגמרי הייתי עושה את זה, כיום זה ממש לא אופציה)

אולי סתם נשאר לי מפעם התחושה שזה מה שמאיים הכי טוב 🙈🙈🙈

זה גרוע, אבל לפעמים קורא לי גםטארקו

אני חושבת שהילדים יודעים להפריד מתי זה "אם הייתי יכולה אז, כי הגזמת ברמות"

ומתי זה באמת סכנה שהם הולכים לחטוף

וואלה זה אנושי לאבד את זה

האם זה סבבה? ממש ממש לא

אבל זה קורא.

תודה רבה, מעודד לשמוע ❤️שאלה גנים

לא נעיםשנהב

להרגיש את החוסר אונים הזה שבאמת אין שליטה עליו.

אין לי ילדים בגיל אז אולי קל לי לדבר (ואולי בגלל זה אני מדברת עדיין מהמקום של הילד), אבל בעיני שווה לדבר על זה איתו. הוא כנראה יודע שגם הוא הגזים.

להגיד לו אני אוהבת אותך, אני לא רוצה לדבר אליך ככה, אתמול באמת נגמרה לי הסבלנות.

צודקת לגמרי! צריכה לדבר איתו באמתשאלה גנים

אני בזמנים כאלו לפעמים אומרת לילד מה אניפרח חדש

מרגישה

שאני עצמי כבר עייפה

וקשה לי כי נגמרת לי הסבלנות

עוזר לי לשחרר את העצבים בצורה כזאת

זה נכון לגמרי - הבעיה שעשיתי את זה!!שאלה גנים

זה בדיוק העניין,

הרגשתי שהערב היה מושלם מבחינתי

דיברנו בכיף, הסברתי לו בפשטות

מה אני צריכה עכשיו / מבקשת ממנו ש...

הייתי סופר סבלנית והסברתי שוב שאני צריכה עכשיו עזרה וכו' וכו'

והוא המשיך לשחק כאילו כלום...

ונשארתי רגועה הרבה זמן עד שהרגשתי שזהו זה, זה פשוט לא מוביל לשום מקום 😪

אז קודם כל זה מצויין כי בטאת את הרגשות שלךפרח חדש

והוא מבין מה הוביל אותך לזה

פעם אחרת

מה יקרה אם פשוט תלכי לחדר שלך והוא ימשיך בשלו?

ולא להשכיב אותו לישון?שאלה גנים

אני לא אלך לחדר כי יש לי כל-כך הרבה מה לעשות בבית בנתיים.

והוא פשוט ישכב על הספה ויקרא ספר עד אמצע הלילה, אין לו בעיה (אל תשאלי איך אני יודעת 😂)

קראתי בספרים של לייף סנטריראת גאולה

שלא להיות סופר סבלנית כשאת כבר מתחילה לאבד את הסבלנות, אלא לומר את זה.

להגיד שאני תיכף מאבדת את הסבלנות זה אנושי ובסדר גמור.

מה שהכי מתסכל זה כשאנחנו מתאמצות להיות סבלניות, ואין תגובה. ואז פתאום בום נגמרה הסבלנות ויוצאת המפלצת.

אז עדיף וטוב לומר שאני תיכף מאבדת את הסבלנות. ולעשות את זה רגע לפני.

וואלה צודקת, זה נשמע טוב, שומרת לי ❤️שאלה גנים

זה תמיד ככה אחרי הכלה מוגזמתל666

כשאנחנו יותר מדי מכילים ומוותרים , הרגש השלילי שלנו עולה עולה עד מתפרץ בלי שליטה.

בדיוק קראתי איזה פוסט בפייסבוק של מנחת הורים. היא כותבת שההורים מודרניים מכילים, מכילים , רצים לטיפולים, קונים. ואחרי שכל זה מתפוצץ להם בפנים , כבר אין להם כוח להגיב נכון ולהכיל ולהציב גבולות , הם פשוט מתמלאים במרירות ומתרחקים.

וואי אמאל'ה זה כזה נכון!!! קשה למצוא את הגבול...שאלה גנים

שזה לא נוראבשורות משמחות

וכדי ללמוד את האיזון של עצמי... צריך להיות בקיצוניות

זו עבודת המידות הרמב"ם

עכשיו להבא תדעי מה יותר נכון לך ולו בהתנהלות מולו ומול עצמך

להבטיח שזה לא יקרה שוב? לא..

אבל כשזה כבר במודעות, וכל צעד קטן שתעשי לטובת שניכם יקדם אותך זה לא העניין להגיע להישג מלהיות אמא מושלמת.

זה להנות מהדרך ומההצלחות הקטנות שהצלחתי להיות מה שאני באמת רוצה להיות.

תודה רבה 🥰שאלה גנים

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^אחרונה

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

כמה אחוזי מניעה יש לדיאפרגמה? חייבת למנוע בגללדיאפרגמה

סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?

חייבת להגידציונה.

שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..

הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.

אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..

בהצלחה בהחלטה!

אני חששתי מאוד גםפרח חדש

עברתי לזה בלית ברירה

הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים

זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי

זה אופציה די טובהשימושית

אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)

ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.

להימנע בימים מסויימים בעיני זה כבר ממשפרח חדש

להשתמש במניעה לשווא

כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז

נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן

אבל אין לזה סוף ככה

צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)

בד"כ את צודקת, ועדיין אם הצורך הרפואי הוא מוחלטשימושית

ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)

אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...

אז לא צריך דיאפרגמה.. סתם מיותרפרח חדש

לא נכוןשימושית

יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.

אין הבדל כמעטפרח חדש

הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה

כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים

אם להימנע כי יש חשש

אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.

ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה

אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש

אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.

לא יודעת, זה מה שהרופא אמר לי בפעם שהיה סיכון ממשישימושית

להיכנס להריון.

ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס

זה מסוג הדברים שבעיני רופאים הם לא הכתובתפרח חדש

הם מתעלמים מהעובדות בשטח

ומתייחסים רק ליום הביוץ

כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ

בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).

ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה

טובים מאוד מנסיוני, אם מקפידים להשתמשהמקורית

עם קוטל

אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו

עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות

בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.

המתאמת שלי ספרה שבמדינות עולם שלישיפרח חדש

מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום

אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם

ממש מוכנות לכל תרחיש😅המקורית

האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום

אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל

אני מזהה ביוץ ונכנסתי להריון איתה עם הגל והכלהריון ולידה

לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד

אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים

אני בטוחה שזה קרה ויקרה לעודפרח חדש

וגם עם התקן זה קרה ויקרה

וכנל עם גלולות וטבעת

בקיצור

זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות

זה מה שהפותחת שאלההריון ולידה

והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו

צודקתפרח חדשאחרונה

אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%

האחוזים של מניעה עם דיאפרגמהoo

נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד

זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר

והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה

זו הגנה גבוהה

אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר

אני יכולה לנצלש לשאלה?אחת כמוני

דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?

אני התאמתי את שלי אצל פזיוטרפיסטית רצפת אגןפרח חדש

אז היא בודקת גם את זה

שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם

לי עובד נהדר112233445566

ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות

התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.

נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....

אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין

אני כבר עשור עם זה ומרוצה מאד!שאלתהריון

צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.

מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)

בשימוש נכון ועם קוטל זרע עד 95 אחוזרק לרגע 1

כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות

גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת

התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא

טוב, אז גם אני בשאלת קשיי השכבה...מתואמת

לא מדברת על הגדולים (מגיל 7 ומעלה), שזה סיפור אחר,

ואפילו לא על הילדונת בת הארבע וחצי, שאצלה מצאנו את הנוסחה (סיפור ושירים עד שהיא נרדמת, לפעמים אם היא מאוד עייפה מספיק לומר לה לחכות לנו במיטה עד שנבוא לספר לה ולשיר לה, והיא כבר נרדמת לפני).

מדברת על הקטנה, בת שנתיים וחודשיים.

היא פשוט בלתי רדימה בעליל!

מכניסים אותה למיטה - תוך רגע היא בחוץ.

סיפורים לא מעניינים אותה, שירים מרגיעים אותה רק אם היא ממש-ממש עייפה (ומכיוון שהיא ישנה צהריים, זה קורה רק בשעה מאוחר מדי).

גם מהעגלה היא למדה להשתחרר.

הדרך היחידה שלפעמים עובדת היא להפעיל לה סרט - ככה לפחות היא נשארת במקום. אבל גם זה לא תמיד מרדים אותה בסוף. והלילה למשל היא אמנם נרדמה ככה (בעגלה) אבל באמצע הלילה התעוררה והתחילה להסתובב ולעשות שטויות, ואנחנו היינו גמורים...

אתמול התחלנו להרכיב לה "כלוב" מסביב למיטה בעזרת רשת פלסטיק כזו. לפני שנים עשינו את זה לתאומים כשהיו בגיל הזה (כי גם הם כל הזמן היו יוצאים מהמיטה) וזה עבד מצוין. הם היו משתוללים שם יחד אבל לפחות לא מחריבים את הבית...

אלא שהמתוקה הזו, עם כל השובבות שלה, רגישה מאוד, והיא ממש נבהלה כשראתה את זה, אז ויתרנו על הרעיון...

בקיצור, טיפים אחרים להורים עייפים ולבית שאיכשהו צריך להישאר שלם?

תודה!מתואמת

מכיוון שבארץ מלטונין הוא במרשם רופא, אנחנו לא ניתן את זה בלי אישור מרופא. (לילדה האחרת שהזכרתי בשרשור כאן אנחנו מתכוונים לתת מלטונין, אחרי שקיבלנו אישור מרופא)

אם המצב לא ישתפר בקרוב אז נפנה לרופא לקבלת עצה, ואולי נעלה את הרעיון של מלטונין.

תודה רבה על החיזוקים!

בהמשך לשרשור השכבות, הילד לא אוכל בא. ערבטוט

אני יושבת לידו בארוחה, משדלת לאכול. לא תמיד בהצלחה.

ברגע שנכנסים למיטה מתחיל לבכות שהוא רעב מאוד.

אני נוטה להגיד לו שהיה זמן של ארוחה, ואם הוא רעב שיחכה לבוקר. אבל תוהה אולי זאת טעות והוא עוד לא בגיל של הסקת מסקנות.

הוא בן 4, ילד נבון.

מה אומרות

בעיני תגובה מעולהמקקה

גם אני עושה בדיוק כך. וגם בזמן האוכל מזכירה שאחר כך המטבח סגור

יש לו מסוגלות להביןהגלה

מצד שני אין ספק שקשה לשים את הגבול הזה

לבן שלי סביב הגיל הזה גם היה קטע קבוע של להזיכר בהשכבה שהוא רעב

בהתחלה אפשרתי

וברגע שזה נהיה קבוע

הייתי מטרימה לו כבר בארוחת ערב

אתה בטוח שבע?

אתה זוכר שאחרי המקלחת וצחצוח שיניים אנחנו לא אוכלים?

אם אחרי המקלחת וצחצוח שיניים נזכר שהוא רעב אני מזכירה לו שמי שהתקלח וצחצח שיניים לא אוכל ובבוקר הוא יוכל לאכול

ברגע שהתמדתי בעקביות גם עם התזכורת בארוחה וגם עם הגבול אחרי המקלחת לאט לאט זה הפסיק

תודה, חיזקתן שפועלת נכוןטוט

לי כשיהיה לי כח היתי מאפשרת משהו בריא ולא הכי טעיםאונמר

היו מבקשים במיטה, אני אומרת מי שרעב ממש אפשר גזר מקלות.

אם הוא ממש רעב הוא יקח, וזה לא מלכלך ומרגיך לאכול ירקות ויש פה יתרונות על החסרונות.

למיטה הבאתי לו. אכל סיים כל טוב.

היום גם זה לא כי הם כן יותר מצליחים להתרכז בארוחה לאכול יפה.

אבל אומרת את זה רק מהמקום שלך כאמור שתרגישי אם נכון לך...

כשזה היה קורה אצלנורק לרגע9

אני מרשה פרי או ירק במיטה. משהו לא מלכלך כמו תפוח או מלפפון.

אני לא רוצה למנוע מילד רעב לאכול, מצד שני באמת הם צריכים ללמוד שיש את הזמן של האוכל ואחכ אי אפשר, אז מבחינתי זה מעביר את המסר.

באמת זה עובר להם מאוד מהר אחרי פעם-פעמיים כאלה.

^^^ לא למנוע לגמרי אוכליערת דבש

אצלנו מי שרעב אחרי הארוחה יכול לאכול לחםהריון ולידה

בלי כלום.

לא מונעת אוכל ולא פותחת מטבח ולא מביאה אוכל שמעודד להמשיך בהתנהלות.

בארוחת ערב מזכירה - שבעת? אחר כך יש רק לחם בלי כלום

תגובה קצת אחרתטארקו

מתי אתם אוכלים ארוחת ערב וכמה זמן לוקח מאז עד שהוא הולך לישון(ונזכר שהוא רעב)?

בכללי אני חושבת שאת פועלת נכון. הייתי מאפשרת אולי משהו כמו מלפפון או לחם בלי כלום אבל ממש לא לפתוח מחדש ארוחה

אבל אם קבוע הוא לא רעב בארוחת ערב ןכן אחכ, הייתי עושה קצת חושבים, אולי ארוחת ערב יוצאת קצת מוקדמת לו ביחס לארוחה הקודמת שלו, והוא באמת עדיין לא רעב שם(נניח אם הוא בצהרון לפעמים אוכלים פרי לקראת 4)

ואחרי שעה+ ומקלחת והכל הוא כן רעב

ןאז אולי כדאי לשקול לאחר לו קבוע את זמן הארוחה, להחליף עם מקלחת או משו דומה..

אני מאפשרת אם אומרים שרעביםשקדי מרק

תפוח או מלפפון.

אצל הקטנה נהיה התניה כזאת כשנכנסת למיטה מבקשת לאכול אז כבר לא בטוחה שזה מוצלח איתה..

אצלי בגיל הזה גםילד בכור

היא פשוט רעבה יותר מאוחר

אז קודם מקלחת ואז ארוחת ערב

מי שרעב כשנכנסו למיטה יודע שאפשר מלפפון או תפוח

שאז זה לא נורא מבחינת צחצוח שיניים וכן משביע רעב קטן ולא פותחים עכשיו ארוחה

הם אוכלים את זה במיטה

הבן שלי בן 6 יותר עושה את זה עוד מאז שהיה קטן.. כשהוא מבקש אני יודעת שזה באמת מרעב ולפעמים הוא אוכל גם 3 מלפפונים ונרדם תוך שנייה

התבלבלתי.רק אמונההה

מאפשרת חתיכת תפוח או מלפפון. מביאה למיטהמנגואית

אני קוראת תגובות ורואה שאני לא מיוחדת ;)מנגואית

לגמרי נכון!מתיכון ועד מעון

זה בהחלט גיל שהוא יכול להבין סיבה ותוצאה.

הייתי מזכירה בזמן הארוחה שכשיורדים מהשולחן האוכל נגמר ולא יקבל יותר, אז שירד רק שהוא בטוח שהוא שבע

מאפשרת לחם עם ממרח לא מתוקחרותאחרונה

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

39. כבד וקשוח!מסע של החיים

אני בשבוע 32השם שלי

מרגישה בסדר

37אהבה.

מצד אחד בשלב שמחכה כבר

מצד שני סופסוף בחופש מהעבודה ובלי לחץ נפשי של אם יהיו צירים וחרדות נוספות. מרגישה שמתחילה להנות מההריון עכשיו, סופסוף. אבל אם כבדד וצרבות ונדודי שינה

הפעם זה לא היריון ראשון אז אני גם ממש מחכה לאחרי (בהיריון הראשון פחדתי מהתינוק ואיך זה יהיה..)

יא גם אני🥳 37+?הרמה

שבוע 7חושבת בקופסא

הריון ראשון ברוך ה'.

בחילות בוקר וערב, כמעט כל דבר מסריח לי, ואם אני לא אוכלת כל שעתיים לפחות משהו קטן יש לי צרבות וגם בחילות יותר חזקות.

מצד שני, כשיותר מידי זמן רצוף אני מרגישה בסדר, אני מתחילה לדאוג שמשהו לא תקין...

מקווה שהתקופה הזו של ההתחלה תעבור בשלום.

13שאלה גנים

חשבתי שבשלב הזה כבר אהיה אחרי הפיכס של הבחילות

אבל עדיין לא 🙄

שבוע 4 פלוס 5אנונימית בהו"ל

אנונימית כי זה סופר ראשוני ולא מעכלת בעצמי (אני מהשרשור של הבדיקת הריון)

בעלי מסרב בכלל להתרגש עד הבטא...

חוגגת את זה שעדיין אין תסמינים ומכינה את עצמי לבחילות

שבוע 32דיאן ד.

ב"ה מרגישה מצוין

שבוע 25אםאני

בחדר לידה🙄

כבר יומיים,

שומרים עלי ונתנו כל מה שאפשר

אבל רק מתפללת שיישאר עוד בפנים, עוד מספיק זמן וכמה שיותר

אני בהלם לגמרי,

ומזכירה לכולם לא להתעלם משום דבר מחשיד!

לכן להיבדק!! אל תתפדחו לשגע את כל העולם, עדיף 5 שעות במיון לחינם מאשר להצטער על זה אחר כך…

סליחה אם הלחצתי🫣

וואו לא פשוטראשונית

הרבה כוחות! ♥️

וואורקאני

מתפללות עלייך

תעדכני💕

מצטערת לשמוע ושולחת חיבוק גדול!!!!אמהלה

חשבתי עלייך הרבה אחרי השרשור הקודם.....

בשורות טובות יקרה

וואו🙏🙏 הלוואי ויצליחו לעצור את ההתפתחות🙏הרמה

וואי חשבתי עלייךשמ"פ

מתפללת עלייך ועל העובר

בשורות טובות !

בע"ה שהכל יסתדר בשלום!באתי מפעם

איך זה קרה? מה הרגשת?

יקרה הייתי בדיוק במצבך לפני שלושה חודשיםתותית11

מבינה אותך אחד לאחד!

הייתי שלושה ימים בחדר לידה

ואח"כ באשפוז ארוך

וברוך ה' אני בשבוע 38 והעובר שלי אצלי בבטן

אז תדעי שניסים יכולים לקרות

מתפללת עבורך

שתבשרי טוב מיום ליום!

שולחת הרבה כוחות

12מבורכת

ב"ה מתחילה להרגיש יותר טוב, אבל מדי פעם באה איזו הקאה הזויה או בחילה קשה שמזכירה לי שזה עוד לא נגמר

22באתי מפעם

ההתחלה (עד 19 בערך) היתה מזעזעת בגדול,

עכשיו יש בטן יפה ואידאלית , לא גדולה מידי 😄

צרבות,

מאחר הצהריים עד הערב אין אותי בגדול, ממש חסרת כוחות, גמורה, נרדמת עם בגדים , שפוכההה.

תודה לה' שבבוקר אני עם כוחות יחסית.

התנועות כבר ממש נוכחות וזה מרגש ❤️

40בת מלך =)

חחח אבל ב"ה כבר שבועיים+ אחרי הלידה(;

מרגישה מעולה

שבוע 10מטילדה

בעיקר עייפה ברמות קשות

ומחכה כבר לספרררר חחח

אה, מריחה כל הזמן ריח מסריח למרות שאחרי שכתבתי כאן קצת נרגע אז מקווה שזה בדרך להיעלם

שבוע 36שוב חוזר הניגוןאחרונה

עייפה מאד. מחכה להיות אחרי..