אולי לכן אני עוד רווקה....

אתה רוצה תשובות ספציפיות

קראתי לזה 'סקר' כי זה כמו הסקר הקודם רק הפוך

חח סתם

וואו תיארת את זה ממש יפה.. בטח, הכי כיף עם אנשים כאלה! (עשית לי חשק ).

בעצם זה מתחבר (אצלי לפחות) אפילו למובן כזה של לרפא את המציאות.. "אחות לנו קטנה זה אברהם שאיחה כל באי עולם"- כזה שמאחה את הקרע..

משדר לך נחת.. שאתה לא צריך להילחץ

וואו יש לי ר''מ ממש כזה, וגם חבר (או כמה) כזה..

באמת מיוחד. אנשים גדולים

או פשוט שני דברים שאת מעריכה?

ואחד הפרטים שלה (או התוצאות) זה הכבוד לכל אדם?

מעריכה הרבה אנשים, על הרבה דברים..

אבל בעיקר מישהו עם עין טובה, מבט חיובי על המציאות ועל אנשים. פרגון ושמחה.

פשוט נעים להיות ליד אנשים כאלו.

ועוד משהו לא פחות חשוב-

אדם שעובד על עצמו כל הזמן. בענווה וברוגע.

יפה. התחברתי למה שאת אומרת

מצד אחד הוא שלם ובהרמוניה עם המציאות, ומצד שני הוא דואג גם להשתלם

קצת קשה אבל לחבר את התגובות.. כי זה לא פאזל 

ההוספה נרשמה

ואוהבת את זה.

זה 2 דברים :
1. יודעת להסתדר מאוד טוב עם ילדים.
2. אוהבת את זה. נהנית מזה. 

אז אני מעריך מאוד את מי שיש לה גם וגם.

נראה לי כל אהבה מושתת על הערכה, לא?

$ זה תשובה, אבל לאו דוקא התשובה שלי

אני לא אתחתן עם מישהי רק מתוך הערכה. לכל היותר, אחשוב "וואו, היא כל כך מיוחדת, שהלוואי והייתי מתחתן איתה"

ואנשים כאלה - יש המון. ממש המון

אבל זה אף פעם לא מבשיל למחשבה כזאת של "בטוח שהייתי מחתחתן עם __ רק בגלל ההערכה" כי ההחלטה להתחתן היא לא תיאורטית, היא צריכה להבשיל. והיא צריכה להבשיל בעולם מעשי

יש את כל מה שחשוב לך בבחורה-

יהיה משהו ספציפי מיוחד שיכריע? או כמה דברים כאלה?

כמובן מהצד שלך

בדייט

יש את רמת המפגש האנושי - והוא מה שבאמת קובע

יש תנאי סף (לא מאפיונרית, שומרת תורה ומצוות וכו') ברמות חשיבות כזו ואחרת - שזה בעצם הסיבות לפסול (בבירורים אני מתמקד בשאלות האלה בעיקר - כלומר, עד כמה היא מתאימה לצרכים הבסיסיים של ההתאמה שלי)

ויש את הדברים שממש כיף שיש  - שזה ה"הערכה", השיפוטיות. שזה הדבר השלישי מבחינת חשיבות. ואת רובם - אתה יכול לראות על בן אדם שאתה בקשר איתו, אתה לא יכול לשאול עליהם. תכונות כמו כנות, הכרת תודה, מסירות, אהבה, אכפתיות... אלה תכונות שכל אחד מפרש אחרת, והן בדרך כלל יוצרות את המפגש האנושי.

ומה זה אומר מבחינתך.

בוודאי שלא אוכל ואף אחד לא יוכל להרגיש בדיוק מה שהמילים האלה אומרות לך..

זה אינדיבידואלי

כי זה סתם שיפוטיות.

אם אתה באמת אוהב מישהו, ויבקשו ממך להסביר למה, אתה כנראה לא תצליח.

אני זוכר על אחת הראשונות שיצאתי איתה וניסיתי לחשוב מה אני מעריך בה (כי אז עוד חשבתי שזה חשוב. אולי בשביל צעירים זה כן חשוב) ולא הצלחתי לנסח כלום וזה נורא הטריד אותי

אין איזה דייט שיצאת ממנו בתחושה ש'וואלה, אני ממש מעריך אותה'?

והאם את תעריכי כל אדם שהולך אחר האמת שלו, או שזה תלוי באיזה אמת מדובר?

כלומר משהו כללי, שהחיים שלו יציבים ומסודרים

זה נראה לי אומר הכל

מה מעניין אותה ומה מעסיק אותה.

ידע ולימוד זה דבר חשוב.

פיתוח אישיותי זה דבר חשוב.

בעצם, כל מה שמוביל לחיים בעלי ערך מוסף. 

צריך לציין שהדיון פה לא עוסק באופי שגם על בסיסו נעשת ההתאמה.

יש הבדל בין דברים שאדם מעריך ובין תכונות אופי שדומות לו ומשלימות אותו.

ההפיכה של הלימון ללימונדה?

מעניין אותי לשמוע. 

כשכולם כתבו, לפני שהגבתי, ראיתי פשוט המון דברים יפים. אבל אני לא יכול לדעת איך כל אחד מתחבר אליהם ומה הם אומרים לו..

אז ממש מעניין התשובות שלכם. תודה!

"כי כל דבר מתנועע אל השלמתו" (מהר"ל)

בעיני מי שיש לו אמת יש לו הכל..

וממילא הוא מתנהג לסביבה שלו כמו שצריך.

אבל רגישות זה כן משהו שאני רואה עומד גם בפני עצמו כי יש כאלה שיש להם את היכולת להיות רגיש מעבר לאכפתיות רגילה-

לשים לב לניואנסים דקים ולחשוב תמיד על השני מעבר,גם בדברים יותר "אפורים"

כדי להיות מעבר לסתם אדם שטוב לסביבה שלו,

זה לחשוב על המעבר..

תודה על הדיון המעניין

או כמו אברהם אבינו- לחפש איפה יש משהו חסר שאפשר להשלים, איפה אפשר לעזור, מי צריך אותי?

עכשיו אתה יכול להוסיף גם מספר פלא'

רגישות לזולת, שימת לב לפרטים הקטנים שיכולים לגרום לשני להיות מאושר

רוגע ושלווה וסבלנות זה כמו קסם בעיניי

היכולת לפייס ולומר סליחה טעיתי או בעצם- ענווה

רכות. 

אדם שטוב עם ילדים ורגיש אליהם ויודע לדבר בשפה שלהם

אני מכירה שניים עם התכונות האלו שהייתי מוכנה להתחתן איתם חח אבל זה בלתי אפשרי. 

למה רוגע שלווה וסבלנות זה כמו קסם בעינייך? כי זה פחות בנמצא כיום? או בגלל המקום שממנו זה בא?

כלומר הכוונה אדם שבאמת בפנים הוא רגוע ולא אחד ששומר על חזות רגועה אבל בפנים עומד להתפוצץ

ולא יודעת אם בגלל זה...

פשוט בהרגשה זה מדהים... זה משרה רוגע על כולם וזה נעים

שליו ורגוע וסבלן?

או שזה דבר אחד?

כולם כאן עונים על השאלה "אילו תכונות חיוביות הייתם רוצים בבני הזוג שלכם" או "אילו תכונות מקילות על חיי נישואין"

לא שאלתי על רבדים אחרים שחשובים ומוכרחים לנישואין, כל אחד לפי מה שחשוב לו.

זה ששאלתי דוקא על זה- לא אומר שמתחתנים רק מתוך הערכה,

אבל לעניות דעתי זה כן לב הענין (מסכים שלב לא מספיק ושצריך גם איברים נוספים וכו'..)

ולפעמים גם יכול להיות יתרון למישהו שהגיע לזה ממקום של קושי והתאמץ,

אבל באמת זה לא מוכרח (כל אדם לגופו)

ואם כבר לא... אתה חייב לי קישור

זה לא שאתה טרוד פה במחשבת או עסק מצוה

אממ אפחד לבנתיים

אין אדם שאני מעריך ובנוסף רוצה להתחתן איתו. 

(מקווה שבשאלה, הרצון להתחתן לא נובע רק מרמת הערכה)

אבל מאוד כדאי שבין בני זוג תהיה הערכה הדדית.

כדאי לנהל חיים משותפים צריכה להיות הערכה כשלהי

ושלא נתייחס אליהן בתור שדות אהמממ...

אתה לא עוקב אחרי מספיק, זה לא בסדר.

(מבוא מתוך משפט צה"לי שם, שם)

שדות בכסף יקנו, זה רק גילוי מילתא ללשון קניין, אך לא לקניין כסף

למיטב זכרוני

טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף ומחשבים ומתמטיקה

כי אם בתורת ה' חפצו אז יאמר אשוריו שהם לו

אבל הערכה זה לא המדד היחיד לבחירת בן זוג

מעריכה-

אנשי אמת,

אהבי ה',

אוהבי ישראל,

בעלי חזון,

בעלי מסירות נפש,

אנשים שמתבוננים בעולם ובמציאות ומחפשים את הדיבורים של ה' אליהם שחבויים שם.

אנשים שרואים את הטוב ושמחים בחלקם

ועוד ועוד

יש מלאא כאלה, כן ירבו!

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

יש את אסף זולדן הוא תותח

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.

מההורים שלו במערכות יחסים שלו (ובכלל בחיים)

מי שחושב שהוא לא, עדיין לא גילה את זה.

מודל הזוגיות השפיע בעיקר אחרי החתונה

לא חושבת שנכח כמעט לפני

מההורים שלו.

בכל התחומים.