היי,
כותבת כי אני מרגישה שאין לי לאן לפנות עם התחושות האלה.
הריון ראשון, שבוע 7. יש דופק. תודה לאל.
מה שכ, מלאת חרדות. בצורה קיצונית.
אין לי כמעט תסמינים, אין בחילות, אין כאבים, אין הקאות, אין רגישות לריחות או שאר סיפורים - אם לא הייתי יודעת לא הייתי מנחשת אפילו שאני בהריון.
כל הסיפורים על הפלות עד שבוע 12, שנשים לא ידעו בכלל והמשיכו להסתובב עם עובר ללא דופק נתקעו לי בראש - אני כל הזמן בחרדות, מה אם הדופק נפסק, מה אם משהו קורה, למה אני לא מרגישה כלום.
רצה ל-US, בודקת כל הזמן, הרבה מעבר לדרוש, מחפשת כל סימן או אינדיקציה לתקינות.
לא מבינה איך נשים מצליחות לחכות 5 שבועות ל-US, או בין בדיקה לבדיקה.
איך אתן מתמודדות עם התחושות האלה?
מה אתן עושות בשביל להרגיע את עצמכן?
האם זה משתפר אחרי שבוע 12?
אשמח לשמוע כל טיפ, עצה, הערה או הארה.
תודה
)