ימתחו לך את הגבולות?

אם ראית עוד ביטויים של סבלנות אצל הבנאדם את יכולה להסיק אם הוא סבלני או לא, לא רק מזה - אלא מהסך הכללי שקלטת מהבנאדם.

ש"לצד השני לא טוב". מה לא טוב לו?

יש שני סוגי הסתכלויות -

הסתכלות אחת - אני מסתכל על הקשר מהצד שלי. מה היחס שלי לקשר.

הסתכלות שנייה - אני מסתכל על הקשר כשלעצמו. מה טיב הקשר, מלמעלה, בלי התייחסות מיוחדת לצד שלי בקשר אלא באופן כולל.

ההסתכלות השנייה נותנת מבט יותר רחב על הקשר.

האם אפשרי לשני בני הזוג להתעלות למצב כזה?

במידה וכן, אני חושב שזה מקל על הסיטואציה.

כי אז זה פחות מרגיש "אינטרס" של אחד מהצדדים שיותר בטוח בקשר אלא האינטרס הוא שווה.

בס״ד / בעז״ה שמעתי.מכיר.
לק״י. זה חדש לי.
תודה.

את מתכוונת יותר ?

תקראי לו רגע (סתם צוחק)

אם זה המצב, הכל טוב.
את לא צריכה לדאוג לו יותר מדי. הוא יחזיק מעמד. הוא בטח ישן כמו תינוק.

אם זה היה הפוך, והוא היה נותן לך להמתין, כמה זמן שבא לו, בכיף,
 לדעתי, לא מדובר בגבר אלא וסליחה על הצרפתית, בסמרטוט.

מי יתן ותקחי את ההחלטה הטובה ביותר בשבילך, בלי לחץ, בנחת ותעשי את מה שטוב לך. אמן.

הרי זה לא שהצד המתעכב צריך משהו מסוים. הוא צריך זמן. בדיוק זמן.

ולכן שני הצדדים לוקחים את המנטליות של "פגישה לצורך חתונה", מניחים אותה על מדף בצד. הצד שכבר החליט, שם תזכורת לעוד חודש וחצי, והצד השני יודע יפה מאד שיש תזכורת כזאת אבל זאת לא התזכורת שלו ולא אחריות שלו.

ואז ממשיכים בכיף. כרגע אנחנו לא מנסים לשנות מ"לא החלטנו" ל"החלטנו". כרגע הסכמנו שלא להסכים על זה, ובפעם הבאה שנרצה להעלות את הנושא, נראה מה המצב.

זה פתרון שעוזר לא רק לסיטואציה הזאת. הרבה פעמים צריך להתנתק מהתכליתיות של הפגישות.

זה מבוסס על אנשים חכמים ונסיון. מי שרוצה פירוט יכול לשאול בפרטי.

למה זמן עוזר?

ההחלטה על חתונה צריכה לבוא מבפנים. תחושה של שלמות מסוימת שהשגתי בחברת האדם השני. החלטה על חתונה יכולה להיות החלטה קרה ("יש לו כסף ומידות טובות". נראה מה תעשו כשיהיו מריבות, וכנראה יהיו) אבל רובנו רוצים משהו יותר מזה - וזאת התחושה של השלמות, שזה האדם שטוב לי איתו.

והתחושה הזאת היא תחושה שמבשילה. הידע שלי הוא שהתחושה הזאת מבשילה מהר יותר אצל גברים, שמעתי דעות אחרות ולדעתי תלוי איזה גברים ואיזה נשים ואיך התחושה מבשילה, אבל זה צריך לעבור תהליך. והתהליך הזה דורש זמן. כמו להתרגל לנעליים חדשות עד ש"זה הנעליים שלי", לצבע חדש על הקיר - מ"וואו איזה צבע מהמם" ל"זה צבע שנותן לי תחושה של בית, כי הוא שלי".

וזה מה שהזמן עושה.

מה קורה אם עובר יותר מדי זמן ולא קרה כלום? שווה להתייעץ, אני יודע על מקרים שההמלצה היתה שהצד המתעכב יתפוס אומץ ויקפוץ למים ויקבל החלטה גם אם הוא לא מרגיש שהוא נמצא שם רגשית. אבל כדאי שיהיה ליווי של איש מקצוע - במקרה שלך, כמובן אשת מקצוע - שיש לה נסיון עם דברים כאלה ותוכל לזהות מה ההתקדמות הנכונה בשבילך.

העצה לקפוץ למים היא לא שלי. שמעתי במקרה אמיתי מאנשים עם נסיון.

ההגיון בה הוא שלפעמים ברגע שיש הבנה שזה הבחור, וזאת באמת רק שאלה של זמן, לפעמים פשוט קשה להיות בטוחים שזאת ההחלטה הנכונה. לא בגלל שאנחנו לא יודעים שזה נכון - פשוט כי אנחנו מרגישים ש"אולי לא". שאת זה אפשר להמשיך שנים. והפתרון הוא לעשות את ההחלטה עם 90% ודאות, ואחרי ההחלטה זה קופץ ל110% ודאות.

כך לפחות אני הבנתי את העצה הזאת.

בכל מקרה, זאת עצה שכדאי לקחת רק עם ייעוץ אמיתי, של מישהי שמבינה אותך ומה בדיוק מה המצב מבחינתך.

וכן, יש אנשים שבעיניהם "לצאת" זה חודש וחצי עד החלטה, ויש כאלה שבעיניהם ששה חודשים זה סביר

טאטי זה היה סיוט

אז ככה מהצד שלי, שהייתי צריכה זמן. המון המון זמן.

1. מול הקושי שלו הייתי מזכירה לעצמי שאני *צריכה* את הזמן הזה, אני לא מתעללת, אני לא מורחת, אני לא מנסה להיות בלתי מושגת. אני צריכה את הזמן כדי לתת לדברים לשקוע, להתבשל, להסתדר במקום. 

2. למדתי לקפוץ על רגעי הביטחון, ולספר לו עליהם. הוא איתי בתוך כל הבלגן, הוא לא יודע למה ומה קורה לי הוא רק יודע שאני צריכה זמן. אני יכולה להשתדל להתגבר על ה"אם זה לא יהיה זה בסוף" ולספר לו כשיש לי תחושות טובות בקשר לקשר שלנו, כשאני מרגישה ביטחון, כשטוב לי ולמה טוב לי.

מהצד שלו - 

אין לי מושג איך הוא עשה את זה (אה כן התחתנו בסוף). זה מין חכמה של להישאר בטוח ויציב ויודע ומרגיש שייכות ומבטא שייכות, בלי ללחוץ ולהלחיץ ולדרוש. רוב הזמן זה בדיוק מה שהוא היה.

כמובן שזכותו גם להגיד את הקושי שלו, כן? פשוט לא תמיד זה עזר.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי